על IQ ו-EQ

[ילדת צופים]

לא!!! לא כל המחוננים מרגישים בודדים

תחושת הבדידות אצל מחוננים
קודם כל, אני חייבת להעיר שאין ספק שהתפיסה החברתית שלך גבוהה, ושאתה מחונן, אבל ישנה מעט בעייתיות בטענה שלך. משתמע ממה שאתה אומר, שאתה מאשים את מסגרת כיתת המחוננים בתחושת הבדידות ובבעיות החברתיות של המחוננים. ובכן, בדידות המחוננים היא קלאסיקה נושנה (יחד עם גאון-שיגעון), וכיתות המחוננים, לעומת זאת, הן דבר חדש יחסית ורחוק מלהיות נפוץ ונגיש למחוננים באשר הם. לא נראה לי ייתכן, כי הן האשמות בסוגיה העתיקת-יומין הזאת. אתה תולה זאת בכך שמדובר במסגרת קטנה, סגורה, עם פחות אנשים ולכן פחות מבחר, אבל קל מאוד להרגיש בודד בתוך המון ובתוך כיתה של 40 ילד, רבים הם המחוננים המרגישים כך. למרות התפתחות רגשית דומה, קשה לילדים מחוננים להיות חלק אינטגרלי מחברת ממוצעים, בגלל השוני שלהם שמפריע גם להם וגם לחברה. הרעיון של כיתת מחוננים הוא לקחת את הילד המחונן ולשים אותו במסגרת שתצמצם את הפערים הלימודיים שלו, ויחד עם זאת תפחית גם מהחריגות שלו. האם זה עובד? האם יש לכך מחיר? אפשר להרחיב על כך רבות ואני במידה רבה מגבה את מה שאמרת (מבחינת החשיבות שיש למסגרות מחוץ לזו הבית ספרית בתחום החברתי ובכלל) אבל עם דבר אחד אינני מסכימה, כיתת המחוננים היא לא האשמה בבדידות שחשים המחוננים, המחוננות עצמה היא האשמה בכך.

לא!!! לא כל המחוננים מרגישים בודדים
טוב אני לומדת גם בכיתת מחוננים והדבר האחרון שאני מרגישה זה בדידות!!! קודם כל אני אמנם לומדת בכיתה הזאת אבל את רוב הילדים אני לא מחבבת במיוחד, לא יועת למה יש כאלה שמתנהגים כאילו הם מלכי העולם ויודעים הכל וכאלה שמתנהגים כמו פרופסורים או אנשים מבוגרים ובעצם הם ילדים בכיתה ט' אז אני לא ממש מבינה למה... יש לי חברים בכיתה אבל את רוב הילדים אני לא אוהבת במיוחד. דבר זה לא אומר שאין לי חברים אחרים. אני בצופים כבר מכיתה ה' כלומר 5 שנים ויש לי המון חברים משם והם לא רק מהביצפר שלי ככה שיוצא לי להכיר גם ילדים מבתי ספר אחרים בעיר. דבר שני הוא שאני ילדה די פעילה בבית הספר ויצא לי להכיר המון ילדים מהשכבה שלי וגם משכבות אחרות שאני חברה ממש טובה שלהם. בנוסף לזה אני משתתפת בחוגים אחרים ששמה יש לי עוד חברים ולא כולם בגילי. לדעתי כיתת המחוננים היא דבר טוב ואפילו טוב מאוד מהבחינה הלימודית שמשקיעים בנו המון!!! וכמו שמישהי אמרה פה:לפעמים אפילו יותר מדי (כאילו לפעמים לוקחים אותנו להרצאות באוניברסיטה על נושאים שלא מעניינים אף אחד!!!) אבל מהבחינה החברתית היא ממש לא משהו... לקחו בכיתה ד 25 ילדים מכל בתי הספר בעיר (כמעט) והוציאו אותם מה"סביבה הטבעית" שלהם (כומ שכמה אנשים פה קראו לזה) ושמו אותם כביכול בכיתה עם ילדים שהם כמוהם מבחינה אינטלקטואלית. אני לא אומרת שזה לא טוב אבל יוצא שכיתת המחוננים היא מעין בועה (אצלי זה היה ככה במיוחד בכיתה ד-ה שהביצפר שהיינו בו היה די של ילדים מופרעים..)שסגורים בה בערך 30 ילדים 9 שנים!!!! זה המון זמן! נכון אומרים שאפשר לצאת מהמסגרת לפעמים ולהכיר ילדים חדשים אבל אפשר לספור על כף יד אחת כמה ילדים בכיתה שלי באמת מתחברים עם ילדים מכיתות אחרות ולא יודעת מה הסיבה שהם לא עושים את זה... אז זהו רק רציתי לומר פה שלא כל המחוננים בודדים ויש לי חברים בכיתה (אמנם לא את כולם אני הכי אוהבת) והרבה מאוד בשכבה ובביצפר וגם במקומות אחרים וכשאני נמצאת איתם אני ממש לא מרגישה חריגה!

 

[פינוקיו שמי]

../images/Emo26.gif

לא!!! לא כל המחוננים מרגישים בודדים
טוב אני לומדת גם בכיתת מחוננים והדבר האחרון שאני מרגישה זה בדידות!!! קודם כל אני אמנם לומדת בכיתה הזאת אבל את רוב הילדים אני לא מחבבת במיוחד, לא יועת למה יש כאלה שמתנהגים כאילו הם מלכי העולם ויודעים הכל וכאלה שמתנהגים כמו פרופסורים או אנשים מבוגרים ובעצם הם ילדים בכיתה ט' אז אני לא ממש מבינה למה... יש לי חברים בכיתה אבל את רוב הילדים אני לא אוהבת במיוחד. דבר זה לא אומר שאין לי חברים אחרים. אני בצופים כבר מכיתה ה' כלומר 5 שנים ויש לי המון חברים משם והם לא רק מהביצפר שלי ככה שיוצא לי להכיר גם ילדים מבתי ספר אחרים בעיר. דבר שני הוא שאני ילדה די פעילה בבית הספר ויצא לי להכיר המון ילדים מהשכבה שלי וגם משכבות אחרות שאני חברה ממש טובה שלהם. בנוסף לזה אני משתתפת בחוגים אחרים ששמה יש לי עוד חברים ולא כולם בגילי. לדעתי כיתת המחוננים היא דבר טוב ואפילו טוב מאוד מהבחינה הלימודית שמשקיעים בנו המון!!! וכמו שמישהי אמרה פה:לפעמים אפילו יותר מדי (כאילו לפעמים לוקחים אותנו להרצאות באוניברסיטה על נושאים שלא מעניינים אף אחד!!!) אבל מהבחינה החברתית היא ממש לא משהו... לקחו בכיתה ד 25 ילדים מכל בתי הספר בעיר (כמעט) והוציאו אותם מה"סביבה הטבעית" שלהם (כומ שכמה אנשים פה קראו לזה) ושמו אותם כביכול בכיתה עם ילדים שהם כמוהם מבחינה אינטלקטואלית. אני לא אומרת שזה לא טוב אבל יוצא שכיתת המחוננים היא מעין בועה (אצלי זה היה ככה במיוחד בכיתה ד-ה שהביצפר שהיינו בו היה די של ילדים מופרעים..)שסגורים בה בערך 30 ילדים 9 שנים!!!! זה המון זמן! נכון אומרים שאפשר לצאת מהמסגרת לפעמים ולהכיר ילדים חדשים אבל אפשר לספור על כף יד אחת כמה ילדים בכיתה שלי באמת מתחברים עם ילדים מכיתות אחרות ולא יודעת מה הסיבה שהם לא עושים את זה... אז זהו רק רציתי לומר פה שלא כל המחוננים בודדים ויש לי חברים בכיתה (אמנם לא את כולם אני הכי אוהבת) והרבה מאוד בשכבה ובביצפר וגם במקומות אחרים וכשאני נמצאת איתם אני ממש לא מרגישה חריגה!

לפי דעתי, אם היית טורחת לקרוא את ההודעה שפתחה את השרשור הזה, היית מגלה שיש לך ולפותח השרשור אותה דעה

. מתחיל השרשור, וגם אלו שכתבו אח"כ, לא כתבו שאין להם חברים, אלא שבתחום הסגור של כיתת המחוננים הם לא מתחברים עם כל הילדים, ומאחר שזו כיתה יחסית מצומצמת (גם בתחום הבין-מיני)(בעצם, בעיקר בתחום הבין-מיני...

), אין להם ברירה אלא להתחבר למסגרות חברתיות שונות: ללכת לתנועת נוער (שכפי שאני מבין מהכינוי שלך, את דוגלת ברעיון הזה

), להיפתח לשכבה בביצפר (שלא תמיד כ"כ נאורה, אם אפשר להגדיר את זה ככה), לשמור על חברויות ישנות, מלפני כיתת המחוננים ועוד. לסיכום, אין הכוונה בהודעה הראשונית לכך שאין למחונן חברים, אלא שהכיתה הסגורה שבה הוא נמצא אינה מספיקה לו תמיד.

 

[ילדת צופים]

אז למה...

לפי דעתי, אם היית טורחת לקרוא את ההודעה שפתחה את השרשור הזה, היית מגלה שיש לך ולפותח השרשור אותה דעה

. מתחיל השרשור, וגם אלו שכתבו אח"כ, לא כתבו שאין להם חברים, אלא שבתחום הסגור של כיתת המחוננים הם לא מתחברים עם כל הילדים, ומאחר שזו כיתה יחסית מצומצמת (גם בתחום הבין-מיני)(בעצם, בעיקר בתחום הבין-מיני...

), אין להם ברירה אלא להתחבר למסגרות חברתיות שונות: ללכת לתנועת נוער (שכפי שאני מבין מהכינוי שלך, את דוגלת ברעיון הזה

), להיפתח לשכבה בביצפר (שלא תמיד כ"כ נאורה, אם אפשר להגדיר את זה ככה), לשמור על חברויות ישנות, מלפני כיתת המחוננים ועוד. לסיכום, אין הכוונה בהודעה הראשונית לכך שאין למחונן חברים, אלא שהכיתה הסגורה שבה הוא נמצא אינה מספיקה לו תמיד.

אז למה...
הם טוענים שילד בכיתת מחוננים לרגשי בודד?? פותח השרשור אמר שהוא מרגיש בודד ושכאשר הוא נמצא עם חברים ישנים שלו הוא מרגיש מחוץ לעניינים ולא קשור ובכיתה יש לו רק 11 חברים...ובאמת לדעתי הכיתה מ=מ=ש לא מספיקה ולכן צריך לצאת ולמצוא חברים אחרים בשכבה וכו' אבל בכיתה שלי למשל ילדים לא ממהרים לעשות זאת...!

 

[פינוקיו שמי]

הם טוענים שהוא מרגיש בודד בכיתה שלו

אז למה...
הם טוענים שילד בכיתת מחוננים לרגשי בודד?? פותח השרשור אמר שהוא מרגיש בודד ושכאשר הוא נמצא עם חברים ישנים שלו הוא מרגיש מחוץ לעניינים ולא קשור ובכיתה יש לו רק 11 חברים...ובאמת לדעתי הכיתה מ=מ=ש לא מספיקה ולכן צריך לצאת ולמצוא חברים אחרים בשכבה וכו' אבל בכיתה שלי למשל ילדים לא ממהרים לעשות זאת...!

הם טוענים שהוא מרגיש בודד בכיתה שלו
אם היית באמת טורחת לקרוא את כל ההודעה, היית מבינה שגם כותב ההודעה המקורית מעודד אנשים לצאת מהמסגרת הכיתתית. אולי הם לא מעוניינים בחברים מהשכבה?

 

[זוארץ שולט]

אבל......./images/Emo19.gif../images/Emo42.gif

הם טוענים שהוא מרגיש בודד בכיתה שלו
אם היית באמת טורחת לקרוא את כל ההודעה, היית מבינה שגם כותב ההודעה המקורית מעודד אנשים לצאת מהמסגרת הכיתתית. אולי הם לא מעוניינים בחברים מהשכבה?

אבל.....

אם הם לא מעוניינים בחברים מהשכבה, ולא יכולים ל"תקשר" עם חברים קודמים, ובקושי יוצאים מהביתף ולפעמים הולכים לתנועה, אז למה להתלונן

זה לא שאין אלטרנטיבה אחרת. זה מבחירה. ואולי במקרה שלנו (כיתת מחוננים בפ"ת) אין הרבה אופציות, אבל יש כיתות בלי הבעיה הזאת. ובקשר למה שאמרת על השכבה - אם כל פעם נהיה כל כך בררנים, ונגיד ש"אלה לא נאורים" ו"אלה לא טובים" ו"אלה טיפשים", מן הסתם היחס כלפינו יהיה דומה. אנשים לא אוהבים שמתנשאים עליהם. מניסיון. אני חושבת שצריך להפתח, גם אם קשה, וגם אם הסביבה נמוכה מאיתנו ברמה השכלית (וזה מאוד לא נכון לומר, כי ישנם אנשים שמבחירה לא נכנסו לכיתת המחוננים, אבל, ועם כל הכבוד אלינו, הם יותר חכמים מאיתנו, ויותר איטיליגנטים. הם פשוט לא בחרו "לנופף" בזה. ולא שאני אומרת שכיתת מחוננים זה דבר גרוע. אני פשוט אומרת שיש אנשים, חכמים, שבחרו לא לצאת מהמסגרת שלהם, ולא להיות יוצאי דופן, מסיבות שונות). בקיצור: אסור להיות בררנים, במיוחד לא במקרה שלנו (כיתה סגורה, שנפתחת מעט מאוד לסביבה). צריך לצאת החוצה, ולחפש חברים. זאת כמובן במקרה שגם אתם, כמו פותח השרשור, מרגישים שבכיתה אין לכם עם מי לדבר. זהו. סיימתי

. ואני מקווה שאתם לא חושבים שהתקפתי אתכם. זו לא היתה הכוונה

 

[פינוקיו שמי]

אני לא חושב שהבנת אותי.

אבל.....

אם הם לא מעוניינים בחברים מהשכבה, ולא יכולים ל"תקשר" עם חברים קודמים, ובקושי יוצאים מהביתף ולפעמים הולכים לתנועה, אז למה להתלונן

זה לא שאין אלטרנטיבה אחרת. זה מבחירה. ואולי במקרה שלנו (כיתת מחוננים בפ"ת) אין הרבה אופציות, אבל יש כיתות בלי הבעיה הזאת. ובקשר למה שאמרת על השכבה - אם כל פעם נהיה כל כך בררנים, ונגיד ש"אלה לא נאורים" ו"אלה לא טובים" ו"אלה טיפשים", מן הסתם היחס כלפינו יהיה דומה. אנשים לא אוהבים שמתנשאים עליהם. מניסיון. אני חושבת שצריך להפתח, גם אם קשה, וגם אם הסביבה נמוכה מאיתנו ברמה השכלית (וזה מאוד לא נכון לומר, כי ישנם אנשים שמבחירה לא נכנסו לכיתת המחוננים, אבל, ועם כל הכבוד אלינו, הם יותר חכמים מאיתנו, ויותר איטיליגנטים. הם פשוט לא בחרו "לנופף" בזה. ולא שאני אומרת שכיתת מחוננים זה דבר גרוע. אני פשוט אומרת שיש אנשים, חכמים, שבחרו לא לצאת מהמסגרת שלהם, ולא להיות יוצאי דופן, מסיבות שונות). בקיצור: אסור להיות בררנים, במיוחד לא במקרה שלנו (כיתה סגורה, שנפתחת מעט מאוד לסביבה). צריך לצאת החוצה, ולחפש חברים. זאת כמובן במקרה שגם אתם, כמו פותח השרשור, מרגישים שבכיתה אין לכם עם מי לדבר. זהו. סיימתי

. ואני מקווה שאתם לא חושבים שהתקפתי אתכם. זו לא היתה הכוונה

אני לא חושב שהבנת אותי.
לא אמרתי שחלק גדול מהשכבה הם טיפשים, אלא שהם "לא נאורים, אם אפשר להגדיר את זה ככה". כנראה שטעיתי במילה, כי התכוונתי לכך שהם לא מקבלים אותנו בגלל דעה קדומה או סטיגמה על המחוננים. כמובן שאת יכולה להביא עכשיו דוגמאות מהקצה של אנשים שאין להם בעייה לפגוש מחוננים ושאין להם סטיגמה מסויימת, אבל הרוב לא מבינים אותי, לא מבינים מה זה מחוננות, לא מבינים את סוג ההומור שלי ולא מבינים למה יש לי תמונה של צביקה פיק על הלוקר

. יכול להיות שחלקם חכמים, מוכשרים, מחוננים שעברו או לא עברו את המבחן ובחרו להישאר בכיתה שלהם או שהם אוהבי צביקה, אני לא אומר שלא. אני, אישית, מעדיף לחפש ת'חברים שלי באינטרנט. וכל אחד שומר לעצמו את הזכות לחפש ת'חברים שלו באיפה שבא לו. בברכת חג שמח, תומר. נ.ב. אני די בטוח שהצלחתי לא להעליב אף אחד בהודעה הזאת. אם מישו אכן נעלב, הוא מוזמן לשרשר "נעלבתי" להודעה הזאת

. נ.ב. 2 אולי כדאי להראות את ההודעה הזאת לקרן? בעצם... לָאאאא...

 

[גילתנאס קוץ אש]

"נעלבתי" להודעה הזאת .

אני לא חושב שהבנת אותי.
לא אמרתי שחלק גדול מהשכבה הם טיפשים, אלא שהם "לא נאורים, אם אפשר להגדיר את זה ככה". כנראה שטעיתי במילה, כי התכוונתי לכך שהם לא מקבלים אותנו בגלל דעה קדומה או סטיגמה על המחוננים. כמובן שאת יכולה להביא עכשיו דוגמאות מהקצה של אנשים שאין להם בעייה לפגוש מחוננים ושאין להם סטיגמה מסויימת, אבל הרוב לא מבינים אותי, לא מבינים מה זה מחוננות, לא מבינים את סוג ההומור שלי ולא מבינים למה יש לי תמונה של צביקה פיק על הלוקר

. יכול להיות שחלקם חכמים, מוכשרים, מחוננים שעברו או לא עברו את המבחן ובחרו להישאר בכיתה שלהם או שהם אוהבי צביקה, אני לא אומר שלא. אני, אישית, מעדיף לחפש ת'חברים שלי באינטרנט. וכל אחד שומר לעצמו את הזכות לחפש ת'חברים שלו באיפה שבא לו. בברכת חג שמח, תומר. נ.ב. אני די בטוח שהצלחתי לא להעליב אף אחד בהודעה הזאת. אם מישו אכן נעלב, הוא מוזמן לשרשר "נעלבתי" להודעה הזאת

. נ.ב. 2 אולי כדאי להראות את ההודעה הזאת לקרן? בעצם... לָאאאא...

"נעלבתי" להודעה הזאת .

 

[פינוקיו שמי]

מסכן... ../images/Emo3.gif

"נעלבתי" להודעה הזאת .

מסכן...

 

[גילתנאס קוץ אש]

או וול...../images/Emo98.gif

מסכן...

או וול...

אבל ברצינות, אני די מסכים עם מה שכתבת...

 

[גילתנאס קוץ אש]

דרך אגב,

או וול...

אבל ברצינות, אני די מסכים עם מה שכתבת...

דרך אגב,
תראה את זה לקרן. דווקא מתחשק לי לא ללמוד עוד אפילו שיעור ספרות אחד השנה...

 

[פינוקיו שמי]

I wonder why... ../images/Emo3.gif

דרך אגב,
תראה את זה לקרן. דווקא מתחשק לי לא ללמוד עוד אפילו שיעור ספרות אחד השנה...

I wonder why...

 

[נועה לביא]

מי זה "הם"?

אז למה...
הם טוענים שילד בכיתת מחוננים לרגשי בודד?? פותח השרשור אמר שהוא מרגיש בודד ושכאשר הוא נמצא עם חברים ישנים שלו הוא מרגיש מחוץ לעניינים ולא קשור ובכיתה יש לו רק 11 חברים...ובאמת לדעתי הכיתה מ=מ=ש לא מספיקה ולכן צריך לצאת ולמצוא חברים אחרים בשכבה וכו' אבל בכיתה שלי למשל ילדים לא ממהרים לעשות זאת...!

מי זה "הם"?

 

[פינוקיו שמי]

נו, את יודעת... אלה "הם" ../images/Emo3.gif

מי זה "הם"?

נו, את יודעת... אלה "הם"

 

[Taliy]

לא כ"כ מסכימה איתך

תחושת הבדידות אצל מחוננים
קודם כל, אני חייבת להעיר שאין ספק שהתפיסה החברתית שלך גבוהה, ושאתה מחונן, אבל ישנה מעט בעייתיות בטענה שלך. משתמע ממה שאתה אומר, שאתה מאשים את מסגרת כיתת המחוננים בתחושת הבדידות ובבעיות החברתיות של המחוננים. ובכן, בדידות המחוננים היא קלאסיקה נושנה (יחד עם גאון-שיגעון), וכיתות המחוננים, לעומת זאת, הן דבר חדש יחסית ורחוק מלהיות נפוץ ונגיש למחוננים באשר הם. לא נראה לי ייתכן, כי הן האשמות בסוגיה העתיקת-יומין הזאת. אתה תולה זאת בכך שמדובר במסגרת קטנה, סגורה, עם פחות אנשים ולכן פחות מבחר, אבל קל מאוד להרגיש בודד בתוך המון ובתוך כיתה של 40 ילד, רבים הם המחוננים המרגישים כך. למרות התפתחות רגשית דומה, קשה לילדים מחוננים להיות חלק אינטגרלי מחברת ממוצעים, בגלל השוני שלהם שמפריע גם להם וגם לחברה. הרעיון של כיתת מחוננים הוא לקחת את הילד המחונן ולשים אותו במסגרת שתצמצם את הפערים הלימודיים שלו, ויחד עם זאת תפחית גם מהחריגות שלו. האם זה עובד? האם יש לכך מחיר? אפשר להרחיב על כך רבות ואני במידה רבה מגבה את מה שאמרת (מבחינת החשיבות שיש למסגרות מחוץ לזו הבית ספרית בתחום החברתי ובכלל) אבל עם דבר אחד אינני מסכימה, כיתת המחוננים היא לא האשמה בבדידות שחשים המחוננים, המחוננות עצמה היא האשמה בכך.

לא כ"כ מסכימה איתך
תזכרי שילדים זה ילדים, וכשהם יראו ורואים ילד יוצא למשל לכיתה חד יומית, הם מקנאים ונעשים רעים אליו. זה יכול לבוא דווקא מילדים שנחשבו עד כה ל"חנונים" ולחכמים, וכעת יש "חותמת" שמשהו אחר יותר חכם מהם. לא משנה עד כמה חברותי הילד יהיה להתמודד עם רשעים קטנים כאלו זה קשה. אני לא אומרת שזה לא בלתי אפשרי, אפילו להפוך את הקערה על פיה ולגרום לאותם אלו שתוקפים להיות מותקפים ע"י הכלל השפוי. אבל להאשים את המחוננות? ילד עם EQ וIQ גבוה ידע להתאים את עצמו גם למסגרת רגילה, אם המסגרת לא תערים עליו קשיים בגלל הפירוד שיוצרים אצלו (המסגרת החד שבועית).

 

[לי Li]

הערות תגובות ושאר ירקות

על IQ ו-EQ
שלום, כילד, ועכשיו כמתבגר מחונן, שמתי לב לתופעות רבות שעליהן אני קורא עכשיו בפורום הזה. שמעתי באחרונה על תיאורית ה-eq, האינטיליגציה הרגשית, ולמרבה הפלא, זה דווקא נשמע לי הגיוני... קצת רקע על עצמי- אני לומד בכיתת מחוננים בפ"ת מכיתה ג' (כיום ט'), ומתכנן להישאר ככה עד סוף התיכון. ביסודי (גם בתוך הכיתה) הייתי מהתלמידים שהתייחסו למבחנים באמת כ"דפי עבודה עם ציון", אבל עדיין שמרו על שורת מאיות, וגם בחטיבה אני שומר על רמת ה-90-95 בלי מאמץ מיוחד מדי... עכשיו, למה אני בעצם כותב את ההודעה הזאת? אני מתייחס למעבר אל הכיתה שלי כאל ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי, ועדיין, גם אני בהחלט מרגיש (או לפחות הרגשתי) את תופעת הבדידות, זו שלפעמים היא מאוד בלתי מוסברת, שהרבה מחוננים מדווחים עליה, במיוחד בטווח הגילאים שלי. נתחיל מזה שהמעבר לכיתה הזו די הגביל את הטווח החברתי שלי, במשך 5-6 שנים הייתי בעיקר באותה המסגרת החברתית של 28 ילדים, 20 בנים ושמונה בנות (סיוט בפני עצמו), ולא כ"כ היה לי קשר עם "אנשים חיצוניים". אבל ככל שהתבגרתי שמתי לב שבעצם, הקשר ביני לבין האחרים... די מתרופף... המצב הגיע עד לכדי כך שהיום אני מעריך שלא הייתי מרגיש בהרבה הבדל, להיפך, אולי המצב היה אפילו יותר טוב, אם מכל הכיתה היו משאירים רק 5 בנים כולל אותי ועוד 6 מהבנות (שימו לב לזה באחוזים. היחסים, לפחות בעיני, מדהימים ממש!). פשוט... אין לי על מה לדבר איתם... עם כל חודש אני רק רואה עד כמה הם ילדותיים (ובמובן הרע. ילדותיות בפני עצמה, כשיודעים איך לשלב אותה, היא דבר לא כ"כ רע... אפילו די חמוד) ורדודים יותר ויותר... באופן שדי הפליא אותי בזמנו, יצא שאלה שאני מתחבר אליהם הם אלה שנוטים להיות בפסגת סולם הציונים, למרות שזה אף פעם לא היה אפילו שיקול בסדרי העדיפויות שלי בהקשר של עם מי להתחבר... אח"כ, נכנסתי בתחילת שנת הלימודים הזאת, די במקרה, אבל זו באמת הייתה התרחשות מאוד מאוד ממוזלת, לתנועת נוער. שם מצאתי מסגרת חברתית שהתאמתי אליה כמו ככפה ליד, ואנשים באמת טובים, מצחיקים, מעט הזויים, שכאילו התחברתי אליהם מיידית. סימן "אזהרה" קטן- רובם מבוגרים ממני. באותו זמן בערך גם התחילה החשיפה ה"טורבו" שלי לאינטרנט. ביליתי מול המסך המון כבר מילדות, אבל עד לשנה האחרונה, זה כמעט תמיד היה מסך הטלויזיה, או תקוע מול משחק מחשב ליחיד. מאז אני מבלה כמעט את כל זמן המסך שלי באינטרנט, בתקשורת עם אנשים אחרים, הפעם מכל הגילאים, גדולים וקטנים ממני. רק מה, כל האנשים שבאמת התחברתי אליהם גם בשיחות אישיות (באייסי, לדוגמא) באו מפורומים ואתרים חמים ותומכים שהכרתי, שיצרו מסגרת חברית מאוד בין רוב, אם לא כל, המשתתפים בהם. מסגרת שדווקא די חסרה לי, היא השכבה שלי בביה"ס, אבל בשנה האחרונה גם שמתי לב לזה שילדים מהכיתה שלי, שהייתה (ועדיין, גם אם פחות) כיתה מאוד מאוד מסוגרת בעצמה, התחילו להיפתח לאנשים בודדים מהשכבה. ורוצים שאני אגלה לכם דבר מעניין? רוב רובם המכריע של האנשים האלה, הם מחבורת ה-11 שאליהם אני באמת מחובר בכיתה שלי. מקריות? גם אני חשבתי ככה... ואני מסתכל בציפייה עצומה לעבר השנה הבאה והמעבר לתיכון, שבו באופן מסורתי כיתות המחוננים נפתחות הרבה יותר לביה"ס בכלליות ולתלמידים ה"רגילים" והמחוננים מתחברים אליהם הרבה יותר בקלות. לא הייתי טורח לציין את כל המקרים האלו, אלמלא חוט מקשר אחד בין כל הדוגמאות- ה-EQ. כמו שמדד האייקיו מודד את היכולת האינטלקטואלית של אנשים, בשנים האחרונות מתפתחת ההכרה במדד נוסף, האיקיו, של היכולות האמוציונליות וכל מרכיבי האישיות שבאמת מביאים את הבנאדם למצות את הפוטנציאל שלו. (אני מניח שרובכם, בוודאי מי שעוסק בתחום, מבין בזה גם יותר ממני, רק הבהרה קצרה למי שעדיין לא שמע על המונח). ומה הקשר? מהכיתה שלי, אני יותר מתחבר לאלה שמוטים להצליח בלימודים... למה בעצם? הרי לכולנו יש פוטנציאל דומה... אייקיו דומה... בטח ובטח כשזה מגיע רק להצלחה בלימודים "פורמליים". אז מה בעצם מפריד בין המצליחים יותר לבין אלה ש... פחות? יכולות ההתמדה, האירגון, המשמעת העצמית וכו'. כולן מתקשרות לאיקיו גבוה. בתנועה אני מתחבר יותר דווקא אל המבוגרים יותר? ובכן, בניגוד לאייקיו, שנשאר קבוע יחסית לאורך השנים, האיקיו בהחלט מתפתח עם ההתבגרות של הבנאדם, ולכן- הם בגילאים גבוהים יותר? איקיו מפותח יותר. הקשר האישי שיצרתי עם אנשים היה רק מסביבות וירטואליות תומכות, חבריות וחמות? בסופו של דבר, את החברה יוצרים האנשים שבה... ואלה אנשים שיודעים ליצור אווירה חברתית טובה, עם סובלנות לשונה... יכולת בינאישית גבוהה. נו, ניחשתם כבר לאן אני מוביל? כמובן, האיקיו, מה אחרת? אז... למה דווקא האנשים הספיציפיים האלה הם אלו שחיפשו (ומצאו) את הקשר עם "חיצוניים"? אני מניח שמאותן הסיבות שאני מניתי- התנתקות מתמשכת מה"כיתה" ככיתה... ילדותיות ושטחיות של ילדים. רמת איקיו גבוהה, שמצד אחד גרמה להם להתנתק מהסביבה ה"טבעית", ומצד שני הפכה את רכישת החברים החדשים (שגם הוכיחו את עצמם כראויים ובוגרים יותר) לקלה יותר. ולמה דווקא בתיכון כיתת המחוננים, ככלל, נפתחת בפני השכבה? התגברות הדדית של המחוננים עצמם, ומוכנות שלהם לצאת מהביצה הקטנה שלהם, ומצד שני, גם התבגרות של לפחות חלק מהשכבה ה"רגילה" (שגם היא לא חפה מאותן הבעיות שתיארתי... בכלל לא). או בקיצור- התבגרות, עליית רמת הסובלנות, עליית היכולת לקיום תקשורת בונה והיכולת לקבל ולתת הבנה יותר טובה ועמוקה לאחרים. מישהו יכול לנחש מה הקשר? בקיצור, לדעתי הסיבה האמיתית לתחושת הבדידות הבלתי מוסברת הזו שמרגישים מחוננים רבים, בעוצמה גדולה במיוחד בתקופת החטיבה וגם בתיכון, היא העובדה שלוקחים קבוצה מצומצמת יחסית של ילדים עם אייקיו משותף אבל איקיו שונה בהחלט ותוקעים אותם במסגרת חברתית מצומצמת אחת, בלי "מפלט", או קשר אחר עם ילדים בעלי פוטנציאל שונה אבל רמת התפתחות רגשית ואישיותית דומה למדי, בגיל הילדות, מה שיוצר מצוקה בגיל מבוגר יותר דווקא בגלל החוסר הזה במספיק אנשים כדי ליצור את ההתהוות הטבעית של ה"שכבות הגיאולוגיות" בקבוצות חברתיות. (פאק, כמה פלצפנות במשפט אחד... הייתי פשוט חייב לאזן...

)

הערות תגובות ושאר ירקות
היי, גם אני מחוננת שלומדת בכתת מחוננים ומגיל קטן הוגדרתי כאחת כזאת. לי אישית אף פעם לא היו בעיות ליצור קשרים חברתיים. לחלק מהמחוננים יש קשיים כאלה ולחלק לא, אני לא חושבת שזה דווקא כי הילד מחונן, כי כמו שיש ילדים רגילים שקל להם וילדים רגילים שקשה להם ככה זה גם אצל המחוננים. הבעיה היא ששמים לזה יותר לב אצל המחוננים כיוון שזוהי קבוצה קטנה יותר. מגיל קטן היו לי המון חוגים, דרך מצויינת להעשיר את הסביבה החברתית של כל אדם, אני ממליצה לכל הורה לתת לילד שלו חוג או שניים, בהחלט תורם. ובחזרה לנושא שלך, אצלי בכתה (גם גן כתת מחוננים, כתה ט) נעשינו דווקא מאוד מגובשים במהלך השנים, יכול להיות שזה היה באמת עקב זה שהתגברנו, אבל העובדה שהכרנו במשך השנים הללו יותר אחד את השנה עזרה אפילו למסוגרים ביותר שבינינו להפתח לילדים בכתה. בקשר להתבגרות, כן, אני מודה שאצלנו יש כמה ילדים ילדותיים אבל לא באופן מזיק אלא מצחיק, כנראה שהבגרות השכלית באה על חשבון הבגרות הנפשית

יותר מזה אין לי ממש מה להגיד, התיאוריה שלך מענינת, יפה

 

[Moridin]

לא בטוח

הערות תגובות ושאר ירקות
היי, גם אני מחוננת שלומדת בכתת מחוננים ומגיל קטן הוגדרתי כאחת כזאת. לי אישית אף פעם לא היו בעיות ליצור קשרים חברתיים. לחלק מהמחוננים יש קשיים כאלה ולחלק לא, אני לא חושבת שזה דווקא כי הילד מחונן, כי כמו שיש ילדים רגילים שקל להם וילדים רגילים שקשה להם ככה זה גם אצל המחוננים. הבעיה היא ששמים לזה יותר לב אצל המחוננים כיוון שזוהי קבוצה קטנה יותר. מגיל קטן היו לי המון חוגים, דרך מצויינת להעשיר את הסביבה החברתית של כל אדם, אני ממליצה לכל הורה לתת לילד שלו חוג או שניים, בהחלט תורם. ובחזרה לנושא שלך, אצלי בכתה (גם גן כתת מחוננים, כתה ט) נעשינו דווקא מאוד מגובשים במהלך השנים, יכול להיות שזה היה באמת עקב זה שהתגברנו, אבל העובדה שהכרנו במשך השנים הללו יותר אחד את השנה עזרה אפילו למסוגרים ביותר שבינינו להפתח לילדים בכתה. בקשר להתבגרות, כן, אני מודה שאצלנו יש כמה ילדים ילדותיים אבל לא באופן מזיק אלא מצחיק, כנראה שהבגרות השכלית באה על חשבון הבגרות הנפשית

יותר מזה אין לי ממש מה להגיד, התיאוריה שלך מענינת, יפה

לא בטוח
מחוננים נוטים הרבה פעמים להסתכל על החברה במבט אנתרופולוגי. כמו שראיתי את זה מנוסח פעם (ושתי נקודות למי שיודע איפה

) - אני תופס את עצמי הרבה פעמים מסתכל על עצמי מסתכל על אחרים.

 

[לי Li]

גם אני

לא בטוח
מחוננים נוטים הרבה פעמים להסתכל על החברה במבט אנתרופולוגי. כמו שראיתי את זה מנוסח פעם (ושתי נקודות למי שיודע איפה

) - אני תופס את עצמי הרבה פעמים מסתכל על עצמי מסתכל על אחרים.

גם אני
"תופסת" את עצמי מסתכלת ככה על החברה, והרבה פעמים אני מנתחת אותה ומראה את הניתוחים לאנשים שונים שאומרים "וואו"... לא יודעת איפה ראית את זה מנוסח (זה אומר שאני לא מקבלת נקודות?

חח

) ולא הבנתי על איזה חלק ממה שכתבתי אמרת לא בטוח

 

[Moridin]

הנקודה שלי היא כזאת

גם אני
"תופסת" את עצמי מסתכלת ככה על החברה, והרבה פעמים אני מנתחת אותה ומראה את הניתוחים לאנשים שונים שאומרים "וואו"... לא יודעת איפה ראית את זה מנוסח (זה אומר שאני לא מקבלת נקודות?

חח

) ולא הבנתי על איזה חלק ממה שכתבתי אמרת לא בטוח

הנקודה שלי היא כזאת
אנשים עם בעיות חברתיות הם ברוב המכריע של המקרים אנשים שכמים יותר מסביבתם, ולפיכך המשוואה מחונן=מוזר היא לא אגדה אורבנית ותו לא. קבלי 5 נקודות על המאמץ, בכל זאת

 

[לי Li]

ייאי, עם החמש נקודות שלך

הנקודה שלי היא כזאת
אנשים עם בעיות חברתיות הם ברוב המכריע של המקרים אנשים שכמים יותר מסביבתם, ולפיכך המשוואה מחונן=מוזר היא לא אגדה אורבנית ותו לא. קבלי 5 נקודות על המאמץ, בכל זאת

ייאי, עם החמש נקודות שלך
יש לי עכשיו... המממ... 5 נקודות שלמות

נחזור להיות רצינית, כי בזמן האחרון אני צוחקת יותר מידי: אתה צודק במובן הזה ולא אמרתי שזאת אגדה, פשוט הבאתי דוגמא ואמרתי שלא תמיד זה ככה, כמובן שיש בסיס לכל מה שנאמר כאן וזאת לא שטות אבל בכל זאת, זה היה קיצוני מידי לטעמי כי יש הרבה מחוננים בעלי כישורים חברתיים.

 

[נועה לביא]

מחונן=חריג

הנקודה שלי היא כזאת
אנשים עם בעיות חברתיות הם ברוב המכריע של המקרים אנשים שכמים יותר מסביבתם, ולפיכך המשוואה מחונן=מוזר היא לא אגדה אורבנית ותו לא. קבלי 5 נקודות על המאמץ, בכל זאת

מחונן=חריג
לפחות בחברה של ממוצעים, ואי אפשר להתכחש לזה. זה לא אומר שהוא לא יהיה מסוגל להסתדר עם האנשים ואף להתיידד איתם (הגם אם ברמה שטחית יותר) מה שלדעתי תלוי בהתפתחות הרגשית שלו, אבל זה עדיין שם.