דניאל ידידי ,צר לי ,אבל יש לך לא מעט טעויות.
אבל לפני שאגיע אליהן אני בהחלט מסכים איתך שסגנונה של של "על הרציף " מוקצן, בוטה , אינו אובייקטיבי דיו וואינו סגנון הדיון הבריטי המאופק . אז מה , שנתחיל לחנך את ציבור הלקוחות או שהתשובה הטובה ביותר הינה בשיפור השירות באופן שיהפוך את "על הרציף " לבלתי רלוונטית ? אם הייתי יועצה המשפטי של ר"י (ותודה לאל אני לא) הייתי מציע לה להיזהר מהגשת תביעה נגד האיש. לך תדע, התביעה יכולה להיות חרב פיפיות . תאר לך תסריט לפיו גיורא גילת מביא לביה"מ רשימה אינסופית של עדים ,כולם מרשימת התפוצה הענקית שלו ,אשר ישמחו להעיד לטובתו.התביעה בעלולה להפוך במחי- יד לכתב הגנה של ר"י ,שלא להזכיר את מרטיר המודרני שיינשא על כפיה האוהדות,אלא מה ,של התקשורת. לר"י ,בעידן שאחרי התאונות ,נחוץ חופש פעולה ושקט תעשייתי ולא איזה משפט ראווה שיזמין את התקשורת שוב לחטט בקרביה. האמן לי ,כשמחטטים מוצאים. דניאל ידידי ,אם היית קורא את דו"ח מבקר המדינה היית נוכח לדעת שלרכבת יש חלק גם במה שקורה היום. זה לא רק פוליטיקאים שאכלו בוסר. זה גם נושאי תפקידים שעדיין נמצאים בארגון ,או שנמצאו בו עד לאחרונה. כמו"כ ישנם מינויים חדשים בלתי מקצועיים בעליל ומינויים ישנים שכשלונם מהדהד ע"ג כל תגובה שנשלחת מטעמה של ר"י
ולמרות הכל איש אינו לוקח מנהיגות או אחריות ברכבת לליקוי המאורות הזה.אני ממליץ לך במיוחד לקרוא את הפרקים בדו"ח המבקר העוסקים בתהליך הרכש של החברה. תהליך, שבשלו אנו מקבלים היום את מצוקת הציוד ,את הפיצול המיותר בקו לירושלים ,את התפתלויותיה של הדוברת ועוד. חוסר היכולת של ההנהלה להשתלט על הועד הסורר ,זה אשר מייצר איחורים מלאכותיים , פותח בשביתה איטלקית ולבסוף מוריד נוסעים באמצע נסיעתם באמצע שומקום, מצביע על בעיה ניהולית חריפה. שאף אחד לא יספר לך סיפורים : ישנה דרך כיצד להידבר עם ועדים .ראינו את זה בארגונים גדולים וחזקים מ-ר"י. לסיכום דניאל - תנועת מחאה לא נוצרת מוואקום . כמות ה"מעריצים" של גילת מוכיחה שיש צורך ציבורי בהבעת מחאה כנגד התנהלות הרכבת.הדרך להתמודד איתה צריכה לעבור אך ורק בשיפור השירות ,בהעמקת הרה-ארגון ,בהתייעלות ובנטילת הניהול מהועד הבעייתי. זכור :נוסע מרוצה אינו מחלק פלאיירים ברכבת.
