שאלה של דידקטיקה

מצב
הנושא נעול.
../images/Emo45.gif

אני מסכים איתך שאין טעם לוותר מראש
יחד עם זאת במקרה שהילד לא מצליח למצוא את הדרך שגאוס מצא אפשר לתת לו רמזים כלשהם ולעזור לו למצוא אותה. אני לא מסכים איתך שלא טוב שילדים יכניסו את החשיבה שלהם לנוסחאות. לדעתי בהחלט רצוי שילדים ילמדו להכליל את מה שגאוס מצא לנוסחאות. מציאת נוסחאות היא גם פעולה של חשיבה. ברור שאין בעיה אם הילד זוכר שלוקחים את הסכום של הראשון והאחרון ומכפילים אותו במספר האיברים ומחלקים ב2 בלי נוסחה אבל לדעתי בהחלט רצוי שהילד ידע לתרגם את זה לנוסחה.

אנחנו מדברים על אותו דבר ואולי נקודת המחלוקת שלנו היא מתי לעשות את זה. את ההפיכה לנוסחא הייתי משאיר לשלבים מתקדמים, ולו בשביל הנוחות שבדבר (נוסחא "מקצרת" את זמן העבודה) אנליזה וסינתזה אלו פעולות חשיבה מבורכות, אלא שאני חושב שהן שונות מבחינת זמנן. אין ספק שתפקידנו הוא לכוון ולהנחות וברור שבטח שבוודאי
שבמקרה והילד "מסתבך", אנו כאן בשביל לעזור לו לצאת מהפלונטר.
 
אפילו פרופסור-חוקר באוניברסיטה

זה ההבדל ביני לבינך
אני נוטה לשאוף להגיע עם ילדים מחוננים הכי גבוה שאפשר ולנסות ולמצות איתם את הפוטנציאל הגלום בהם ללא גבולות. נקודת המוצא שלך שסביר להניח שלא נמצא את גאוס בין הילדים המחוננים שלנו ולכן אין טעם וצריך לוותר מראש. אני חושב אחרת
אני אפילו לא מעוניין שילדים יכניסו את החשיבה שלהם לנוסחאות. זו לא המטרה שלי. אני מעוניין שהילד יבין את תהליך החשיבה של סדרה חשבונית ולי אין בעיה שהוא יביע את זה באמצעות "המספר הראשון" במקום "האיבר הראשון" או A1 או What ever. אני מדבר על פיתוח חשיבה ולא על פיתוח נוסחאות. הדוגמא עם גאוס היתה רק לצורך הדגמת חשיבה. בשורה התחתונה, בוודאי שאין שום פסול ללמד. לא זו הנקודה. אני טוען שבללמד ילדים מחוננים, במקום לתת להם ללמוד ולחקור, זהו פספוס! או במילים אחרות, אי מיצוי הפוטנציאל שבהם. נכון להיום, לא זכיתי לראות מקומות שבהם נותנים לילדים לנסות ולהגיע אל כללים וכדו' בכוחות עצמם. הכל מונחה מראש. "אנחנו אומרים - אתם עושים" ונגד זה אני יוצא כאן... ושוב, אנחנו נתפסים כאן למתמטיקה אבל זה נכון לכל שאר המקצועות.
אפילו פרופסור-חוקר באוניברסיטה
לא כל הזמן "חוקר". חלק ניכר מהזמן - מה לעשות, הוא פשוט "לומד". לומד מאחרים. אחרת הוא עלול "לגלות" משהו שאחר כפר גילה מזמן
אין שום דבר רע בללמוד, אם מבינים את מה שלומדים. לא צריכים להמציא את הגלגל כל יום מחדש, זה מיותר.
 

ציפי ג

New member
הבן שלי לא גאוס

גאוס היה ללא ספק גאון
אבל לדעתי יש פער גדול בין להגיע ל"טריק" מתמטי שגאוס הגיע אליו ברוב גאוניותו, לבין פיתוח נוסחה מתמטית פורמלית, עם הביטוי הכתוב שלה (עם ה-X1, N וכל זה) וליישם אותה בבעיות מתמטיות שונות. בנוסף - לא כל ילד, ואפילו לא כל ילד מחונן יגיע ל"נוסחה" ואפילו לא ל"טריק" אם יתנו לו את התרגיל שנתנו לגאוס. עובדה היא שבכיתה של גאוס רק הוא לבד הצליח. מה אני בעצם רוצה להגיד ? אני חושבת שאין שום פסול בללמד. פשוט ללמד. לא לצפות מילד שיהיה גאוס ויגלה את הכל בעצמו, גם אם הוא מחונן. אפשר להסביר את הנוסחה של הטור החשבוני על ידי המחשה, דוגמה (אפילו בעזרת האנקדוטה הזו על גאוס). ואחר כך לתרגל. מה רע בזה ?
הבן שלי לא גאוס
אבל בכיתה ג' כששאלה אותו אמא של חבר שלו כמה נרות מדליקים בכל החנוכה הוא ענה לה ברגע. לעומת זאת בנה נתקע בחישובים. בנה לומד היום בבי"ס למחוננים בכיתה ט, בעוד הוא אמור להיות בכיתה ח. מחונן מאוד. מה שאומר, שיש ילדים מחוננים שמגיעים להבנות לבד וילדים מחוננים שלא. אין שום פסול בללמד. השאלה איך ומתי. לא הייתי מלמדת את בני את הנושא בכיתה ג', אלא נותנת לו להשתעשע עם זה (כמו שעשתה חברתי) אם הוא לא היה מגיע לזה לבד, אז בכיתה בה לומדים זאת, הוא היה לומד עם שאר הילדים. כמוני ממש.
 
הבת שלי בכתה א' יודעת../images/Emo8.gif

הבן שלי לא גאוס
אבל בכיתה ג' כששאלה אותו אמא של חבר שלו כמה נרות מדליקים בכל החנוכה הוא ענה לה ברגע. לעומת זאת בנה נתקע בחישובים. בנה לומד היום בבי"ס למחוננים בכיתה ט, בעוד הוא אמור להיות בכיתה ח. מחונן מאוד. מה שאומר, שיש ילדים מחוננים שמגיעים להבנות לבד וילדים מחוננים שלא. אין שום פסול בללמד. השאלה איך ומתי. לא הייתי מלמדת את בני את הנושא בכיתה ג', אלא נותנת לו להשתעשע עם זה (כמו שעשתה חברתי) אם הוא לא היה מגיע לזה לבד, אז בכיתה בה לומדים זאת, הוא היה לומד עם שאר הילדים. כמוני ממש.
הבת שלי בכתה א' יודעת

זה כתוב על הקופסא
 
זו לא דוגמא.

דוגמא נוספת מפורסמת
הסיפור הבא הוא סיפור מפורסם על גאוס שחי לפני כ 300 שנה ובגיל צעיר "חיבר" את הנוסחא לסכום סדרה חשבונית. הסיפור לקוח מתוך האתר "גלים" גאוס בגיל 7 הלך לבית-הספר. בשנתיים הראשונות למד לקרוא ולכתוב, ולא התבלט בין חבריו. אך כאשר התחילו ללמוד חשבון התחיל גאוס פורח. באותה תקופה למדו ילדים בני גילים שונים באותה כיתה עם אותה מורה. כדי להעסיק תלמידים צעירים או תלמידים בעלי ידע שונה, היה המורה נותן להם תרגילי חשבון. התלמידים היו פותרים בעצמם את התרגילים ומגישים למורה לבדוק את דף הפתרונות. בזמן שחלק מתלמידי הכיתה היו עסוקים בפתרון התרגילים, היה המורה יכול להקדיש את זמנו לקבוצת תלמידים אחרת. גאוס וחבריו קיבלו משימה: היה עליהם לחשב את סכום המספרים מ - 1 עד 100. המורה היה בטוח שהצליח לספק לתלמידים תעסוקה לזמן ממושך, וכך יוכל להמשיך בתכנית הלימודים שקבע לעצמו עם קבוצת תלמידים אחרת בכיתה. אך לא כך היה. לא עברה דקה וגאוס הניח את הדף על שולחן המורה. המורה, שהיה רגזן והתהלך בכיתה עם מקל כדי להפחיד את התלמידים, כעס על גאוס כעס רב וקרא לו: "עצלן, רשלן, בכיתה שלי אין מתרשלים, חזור למקומך ופתור את הבעיה". המורה לא האמין שילד בגילו של גאוס יצליח לפתור תרגיל זה בזמן כה קצר. רק לאחר שעתיים, כאשר אסף את כל עבודות התלמידים ובדק אותן, התברר לו כי עבודתו של גאוס היתה העבודה הנכונה היחידה שקיבל מתלמידיו. נסביר לכם בקצרה מה עבר במוחו של גאוס, כאשר חשב על הדרך לפתרון, וכיצד חישב את הסכום. גאוס הבין שאם רושמים את כל המספרים מ - 1 עד 100 לפי סדר בשורה, אפשר למצוא זוגות של מספרים אשר להם סכום קבוע- 100, 99, 98, 97, 96, 95, 94, 93. 92, 91, ........... 10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1 1+100=101 2+99=101 * * 50+51=101 כך מתקבלים 50 זוגות שסכום כל זוג הוא 101, ובסך הכל 101X50 שהם 5,050. גאוס חישב את הסכום בנצלו את תכונותיה של סדרה חשבונית, מבלי שהכיר קודם סדרות כאלה.
זו לא דוגמא.
אין שום דבר אקסיומטי בסדרה חשבונית.
 
זו בהחלט דוגמא

זו לא דוגמא.
אין שום דבר אקסיומטי בסדרה חשבונית.
זו בהחלט דוגמא
לנסיון לפתור בעיה באופן חשיבתי מבלי לקבל את הנוסחא מראש ולהציב נתונים. מטרת הדוגמא היתה להראות שעדיף לתת לילד לחשוב על דרך פתרון. לא דובר כאן על אקסיומות...
 
חוקי פעולות החשבון הם אקסיומות

זו בהחלט דוגמא
לנסיון לפתור בעיה באופן חשיבתי מבלי לקבל את הנוסחא מראש ולהציב נתונים. מטרת הדוגמא היתה להראות שעדיף לתת לילד לחשוב על דרך פתרון. לא דובר כאן על אקסיומות...
חוקי פעולות החשבון הם אקסיומות
 

אגוזים1

New member
אני דווקא מסכימה עם הגישה הזו../images/Emo13.gif

מתחיל להיות מעניין

אסביר שוב. במקום ללמד את המחונן את הכללים, צריך לתת לו לנסות וליצור את הכללים בכוחות עצמו.
אני דווקא מסכימה עם הגישה הזו

ברובה לפחות... אני מאוד מאמינה בלתת לילד להתמודד עם חומר לימודי לפני ש"מאכילים" אותו בכללים/שיטות/נוסחאות וכו'... אני אגב לא רואה שום דבר נורא בלתת לילד לנסות ולמצוא את ה"כלל" גם במשהו שאין לו "סיבה". ואני כרגע בכוונה לא נכנסת לוויכוח האם סדר פעולות החשבון או סוגריים נקבעו שרירותית או לא, גם משום שאין לי שום מושג בנידון
אבל בעיקר משום שזה לא כל כך חשוב. גם כשהסיבה "שרירותית" עדיין דרך הלמידה יכולה להיות בצורה של חקר וניסיון להבין את החוקיות לבד ולא דרך "האכלה בכפית". אין לי ספק, שאחרי שילד חשב וניסה להבין את ההגיון/הכללים/הדרך שבא מגיעים לפתרון, גם אם הוא לא יצליח להבין את הפתרון בעצמו (נניח בגלל שבאמת אין "סיבה" וזה סתם שרירותי) הרי ההסבר של התופעה אחר כך יהיה מובן פי מליון. וכמובן שעל אחת כמה וכמה אם הוא כן ימצא בעצמו את הפתרון. כך שאי אפשר ממש לפספס עם הדרך הזו. בלי קשר אם לדברים יש סיבה או אין. או אם הילד "מבריק" מספיק על מנת למצוא את הפתרון לבד או לא... ובאמת זה נכון לגבי המון תחומים וממש לא רק מתמטיקה. אגב היה לנו בזמנו דיון מעניין לגבי זה בנושא של "סיכומים". וגם שם הבעתי את דעתי (החיובית) על התמודדות של ילדים עם חומר שלא נלמד קודם לכן. הדבר העיקרי לדעתי שצריך לשים לב אליו בגישה הזו זה לא לגרום לתסכול עקב "חוסר הצלחה" בכך שלא מגדירים כ"הצלחה" כאשר הילד "מצליח" להגיע לפתרון הנכון אלא כ"הצלחה" כל חשיבה בנושא, כל העלאת השערה (גם אם שגויה), כל נסיון להבין. חשוב לדעתי להעביר לילד את המסר שאין כאן "נכון" או "לא נכון" בהעלאת השערות. כי זה הרעיון של "העלאת השערות". זו המטרה - החשיבה ולא דווקא עצם הפתרון...
 
אפשר להתחתן איתך?../images/Emo99.gif

אני דווקא מסכימה עם הגישה הזו

ברובה לפחות... אני מאוד מאמינה בלתת לילד להתמודד עם חומר לימודי לפני ש"מאכילים" אותו בכללים/שיטות/נוסחאות וכו'... אני אגב לא רואה שום דבר נורא בלתת לילד לנסות ולמצוא את ה"כלל" גם במשהו שאין לו "סיבה". ואני כרגע בכוונה לא נכנסת לוויכוח האם סדר פעולות החשבון או סוגריים נקבעו שרירותית או לא, גם משום שאין לי שום מושג בנידון
אבל בעיקר משום שזה לא כל כך חשוב. גם כשהסיבה "שרירותית" עדיין דרך הלמידה יכולה להיות בצורה של חקר וניסיון להבין את החוקיות לבד ולא דרך "האכלה בכפית". אין לי ספק, שאחרי שילד חשב וניסה להבין את ההגיון/הכללים/הדרך שבא מגיעים לפתרון, גם אם הוא לא יצליח להבין את הפתרון בעצמו (נניח בגלל שבאמת אין "סיבה" וזה סתם שרירותי) הרי ההסבר של התופעה אחר כך יהיה מובן פי מליון. וכמובן שעל אחת כמה וכמה אם הוא כן ימצא בעצמו את הפתרון. כך שאי אפשר ממש לפספס עם הדרך הזו. בלי קשר אם לדברים יש סיבה או אין. או אם הילד "מבריק" מספיק על מנת למצוא את הפתרון לבד או לא... ובאמת זה נכון לגבי המון תחומים וממש לא רק מתמטיקה. אגב היה לנו בזמנו דיון מעניין לגבי זה בנושא של "סיכומים". וגם שם הבעתי את דעתי (החיובית) על התמודדות של ילדים עם חומר שלא נלמד קודם לכן. הדבר העיקרי לדעתי שצריך לשים לב אליו בגישה הזו זה לא לגרום לתסכול עקב "חוסר הצלחה" בכך שלא מגדירים כ"הצלחה" כאשר הילד "מצליח" להגיע לפתרון הנכון אלא כ"הצלחה" כל חשיבה בנושא, כל העלאת השערה (גם אם שגויה), כל נסיון להבין. חשוב לדעתי להעביר לילד את המסר שאין כאן "נכון" או "לא נכון" בהעלאת השערות. כי זה הרעיון של "העלאת השערות". זו המטרה - החשיבה ולא דווקא עצם הפתרון...
אפשר להתחתן איתך?

רק איזה בעסה שאני נשוי
סכמת את הדברים בצורה הכי יפה שניתן ונגעת בנקודות הכי חשובות...
אהבתי כל מילה.
 
גם אני מסכימה עם זה

אני דווקא מסכימה עם הגישה הזו

ברובה לפחות... אני מאוד מאמינה בלתת לילד להתמודד עם חומר לימודי לפני ש"מאכילים" אותו בכללים/שיטות/נוסחאות וכו'... אני אגב לא רואה שום דבר נורא בלתת לילד לנסות ולמצוא את ה"כלל" גם במשהו שאין לו "סיבה". ואני כרגע בכוונה לא נכנסת לוויכוח האם סדר פעולות החשבון או סוגריים נקבעו שרירותית או לא, גם משום שאין לי שום מושג בנידון
אבל בעיקר משום שזה לא כל כך חשוב. גם כשהסיבה "שרירותית" עדיין דרך הלמידה יכולה להיות בצורה של חקר וניסיון להבין את החוקיות לבד ולא דרך "האכלה בכפית". אין לי ספק, שאחרי שילד חשב וניסה להבין את ההגיון/הכללים/הדרך שבא מגיעים לפתרון, גם אם הוא לא יצליח להבין את הפתרון בעצמו (נניח בגלל שבאמת אין "סיבה" וזה סתם שרירותי) הרי ההסבר של התופעה אחר כך יהיה מובן פי מליון. וכמובן שעל אחת כמה וכמה אם הוא כן ימצא בעצמו את הפתרון. כך שאי אפשר ממש לפספס עם הדרך הזו. בלי קשר אם לדברים יש סיבה או אין. או אם הילד "מבריק" מספיק על מנת למצוא את הפתרון לבד או לא... ובאמת זה נכון לגבי המון תחומים וממש לא רק מתמטיקה. אגב היה לנו בזמנו דיון מעניין לגבי זה בנושא של "סיכומים". וגם שם הבעתי את דעתי (החיובית) על התמודדות של ילדים עם חומר שלא נלמד קודם לכן. הדבר העיקרי לדעתי שצריך לשים לב אליו בגישה הזו זה לא לגרום לתסכול עקב "חוסר הצלחה" בכך שלא מגדירים כ"הצלחה" כאשר הילד "מצליח" להגיע לפתרון הנכון אלא כ"הצלחה" כל חשיבה בנושא, כל העלאת השערה (גם אם שגויה), כל נסיון להבין. חשוב לדעתי להעביר לילד את המסר שאין כאן "נכון" או "לא נכון" בהעלאת השערות. כי זה הרעיון של "העלאת השערות". זו המטרה - החשיבה ולא דווקא עצם הפתרון...
גם אני מסכימה עם זה
העניין הוא שלגבי סדר פעולות החשבון אין ממש מה לחקור. זה שבשביל לחשב קודם חיבור צריך לשים סוגריים ובשביל לחשב קודם כפל לא צריך - שרירותי לגמרי.
 

אגוזים1

New member
אולי שרירותי

גם אני מסכימה עם זה
העניין הוא שלגבי סדר פעולות החשבון אין ממש מה לחקור. זה שבשביל לחשב קודם חיבור צריך לשים סוגריים ובשביל לחשב קודם כפל לא צריך - שרירותי לגמרי.
אולי שרירותי
אבל נראה לי חביב מאוד לתת לילד להגיע לכך בעצמו (לא לעצם הסימן "סוגריים" אלא לעובדה שבכלל יש מצב א' ומצב ב' ושצריך איזשהו סימון שיבדיל בין מצב א' למצב ב'). אחר כך אפשר להראות לו שיש כזה דבר! נראה לי מאוד כיף לילד לדעת שהוא חשב בעצמו על משהו שבאמת היה צריך להמציא לו סימון מיוחד במתמטיקה. אחר כך (ובמידה והוא לא גילה לבד) אפשר גם להראות לו שזה אותו סימון שמשתמשים בו גם בשפה ושלמעשה גם בשפה המילולית נתקלים באותה תופעה (או לחילופין לתת לו לנסות להגיע לבד לסימון הזה דרך דוגמא "שפתית").
 

ציפי ג

New member
אני גם מסכימה עם דעתך

אני דווקא מסכימה עם הגישה הזו

ברובה לפחות... אני מאוד מאמינה בלתת לילד להתמודד עם חומר לימודי לפני ש"מאכילים" אותו בכללים/שיטות/נוסחאות וכו'... אני אגב לא רואה שום דבר נורא בלתת לילד לנסות ולמצוא את ה"כלל" גם במשהו שאין לו "סיבה". ואני כרגע בכוונה לא נכנסת לוויכוח האם סדר פעולות החשבון או סוגריים נקבעו שרירותית או לא, גם משום שאין לי שום מושג בנידון
אבל בעיקר משום שזה לא כל כך חשוב. גם כשהסיבה "שרירותית" עדיין דרך הלמידה יכולה להיות בצורה של חקר וניסיון להבין את החוקיות לבד ולא דרך "האכלה בכפית". אין לי ספק, שאחרי שילד חשב וניסה להבין את ההגיון/הכללים/הדרך שבא מגיעים לפתרון, גם אם הוא לא יצליח להבין את הפתרון בעצמו (נניח בגלל שבאמת אין "סיבה" וזה סתם שרירותי) הרי ההסבר של התופעה אחר כך יהיה מובן פי מליון. וכמובן שעל אחת כמה וכמה אם הוא כן ימצא בעצמו את הפתרון. כך שאי אפשר ממש לפספס עם הדרך הזו. בלי קשר אם לדברים יש סיבה או אין. או אם הילד "מבריק" מספיק על מנת למצוא את הפתרון לבד או לא... ובאמת זה נכון לגבי המון תחומים וממש לא רק מתמטיקה. אגב היה לנו בזמנו דיון מעניין לגבי זה בנושא של "סיכומים". וגם שם הבעתי את דעתי (החיובית) על התמודדות של ילדים עם חומר שלא נלמד קודם לכן. הדבר העיקרי לדעתי שצריך לשים לב אליו בגישה הזו זה לא לגרום לתסכול עקב "חוסר הצלחה" בכך שלא מגדירים כ"הצלחה" כאשר הילד "מצליח" להגיע לפתרון הנכון אלא כ"הצלחה" כל חשיבה בנושא, כל העלאת השערה (גם אם שגויה), כל נסיון להבין. חשוב לדעתי להעביר לילד את המסר שאין כאן "נכון" או "לא נכון" בהעלאת השערות. כי זה הרעיון של "העלאת השערות". זו המטרה - החשיבה ולא דווקא עצם הפתרון...
אני גם מסכימה עם דעתך
אבל את יכולה להסביר לי למה 20 כותבים כך ולא 02? היו יכולים להחליט שהמספר הקטן הוא בצד ימין והגדולים משמאל לו. החלטה שרירותית לגמרי. ילד יכול להבין היטב מה זה עשרות מה זה יחידות אבל כל עוד הוא יכתוב אחרת מאחרים אף אחד לא יבין אותו. זה כמו שכשאני מדברת עם תפוח את יודעת על מה אני מדברת. בדיוק אותו דבר.
 

אגוזים1

New member
אין לי שום הסבר

אני גם מסכימה עם דעתך
אבל את יכולה להסביר לי למה 20 כותבים כך ולא 02? היו יכולים להחליט שהמספר הקטן הוא בצד ימין והגדולים משמאל לו. החלטה שרירותית לגמרי. ילד יכול להבין היטב מה זה עשרות מה זה יחידות אבל כל עוד הוא יכתוב אחרת מאחרים אף אחד לא יבין אותו. זה כמו שכשאני מדברת עם תפוח את יודעת על מה אני מדברת. בדיוק אותו דבר.
אין לי שום הסבר
אמרתי מראש שאני לא נכנסת לדיון הזה כי אני פשוט לא יודעת
... אבל אולי דווקא אם תשאלי את הילד לדעתו, הוא יחשוב על זה ולא ידע להסביר לך הוא יבין טוב יותר למה כן היה צריך ליצור שפה אחת (באופן "שרירותי") ולמה הוא כן צריך לכתוב את זה בסדר הנכון ולא "דווקא" איך שהוא רוצה (נניח על מנת שכ ו ל ם יבינו אותו). טוב, ברור שלא צריך להפוך את דרך הלמידה הזו למייגעת. זו לא המטרה. צריך לעשות את זה בכיף, בהנאה ובמידה. אני רק אומרת שבלי קשר לנושא השרשור הספציפי (פעולות חשבון/סוגריים - שרירותי או לא) הרעיון של לתת לילד להתמודד עם חומר לא "לעוס" הוא לא רע בכלל...
 
אני זוכרת שפעם באוניברסיטה

אני דווקא מסכימה עם הגישה הזו

ברובה לפחות... אני מאוד מאמינה בלתת לילד להתמודד עם חומר לימודי לפני ש"מאכילים" אותו בכללים/שיטות/נוסחאות וכו'... אני אגב לא רואה שום דבר נורא בלתת לילד לנסות ולמצוא את ה"כלל" גם במשהו שאין לו "סיבה". ואני כרגע בכוונה לא נכנסת לוויכוח האם סדר פעולות החשבון או סוגריים נקבעו שרירותית או לא, גם משום שאין לי שום מושג בנידון
אבל בעיקר משום שזה לא כל כך חשוב. גם כשהסיבה "שרירותית" עדיין דרך הלמידה יכולה להיות בצורה של חקר וניסיון להבין את החוקיות לבד ולא דרך "האכלה בכפית". אין לי ספק, שאחרי שילד חשב וניסה להבין את ההגיון/הכללים/הדרך שבא מגיעים לפתרון, גם אם הוא לא יצליח להבין את הפתרון בעצמו (נניח בגלל שבאמת אין "סיבה" וזה סתם שרירותי) הרי ההסבר של התופעה אחר כך יהיה מובן פי מליון. וכמובן שעל אחת כמה וכמה אם הוא כן ימצא בעצמו את הפתרון. כך שאי אפשר ממש לפספס עם הדרך הזו. בלי קשר אם לדברים יש סיבה או אין. או אם הילד "מבריק" מספיק על מנת למצוא את הפתרון לבד או לא... ובאמת זה נכון לגבי המון תחומים וממש לא רק מתמטיקה. אגב היה לנו בזמנו דיון מעניין לגבי זה בנושא של "סיכומים". וגם שם הבעתי את דעתי (החיובית) על התמודדות של ילדים עם חומר שלא נלמד קודם לכן. הדבר העיקרי לדעתי שצריך לשים לב אליו בגישה הזו זה לא לגרום לתסכול עקב "חוסר הצלחה" בכך שלא מגדירים כ"הצלחה" כאשר הילד "מצליח" להגיע לפתרון הנכון אלא כ"הצלחה" כל חשיבה בנושא, כל העלאת השערה (גם אם שגויה), כל נסיון להבין. חשוב לדעתי להעביר לילד את המסר שאין כאן "נכון" או "לא נכון" בהעלאת השערות. כי זה הרעיון של "העלאת השערות". זו המטרה - החשיבה ולא דווקא עצם הפתרון...
אני זוכרת שפעם באוניברסיטה
בשיעור סטטיסטיקה נתנו לנו כשיעורי בית לפתור תרגיל בהתפלגות בינומית, מבלי שלמדנו קודם איך עושים את זה. אני באמת לא יודעת האם זה נעשה כדי לאתגר אותנו מחשבתית או שזו היתה סתם טעות של מרצה. בכל אופן, שברתי את הראש כמה שעות על ה"בעיה" הזאת, עד שהצלחתי להגיע לפתרון. אחרי זה בכיתה ראיתי את הנוסחה הפורמלית שלקח למרצה בערך רבע שעה להסביר אותה, והרגשתי מרומה. למה הייתי צריכה לבזבז את הזמן הזה של כמה שעות בשביל לפתור משהו שיש לו נוסחה כל כך פשוטה ? (כשאני פתרתי, זה לא ש"פיתחתי נוסחה", פשוט הגעתי לפתרון בדרך הגיונית - זה לא אותו דבר). מיותר לציין ש"ההבנה המעמיקה" שלי בהתפלגות הבינומית לא עזרה לי כהוא זה במבחן (שבו נכשלתי כמו גדולה). המבחנים בוחנים אותך על הזריזות בשימוש בנוסחאות - בין אתה מחונן או לא).
 

aaa123

Member
זה תלוי במבחן

אני זוכרת שפעם באוניברסיטה
בשיעור סטטיסטיקה נתנו לנו כשיעורי בית לפתור תרגיל בהתפלגות בינומית, מבלי שלמדנו קודם איך עושים את זה. אני באמת לא יודעת האם זה נעשה כדי לאתגר אותנו מחשבתית או שזו היתה סתם טעות של מרצה. בכל אופן, שברתי את הראש כמה שעות על ה"בעיה" הזאת, עד שהצלחתי להגיע לפתרון. אחרי זה בכיתה ראיתי את הנוסחה הפורמלית שלקח למרצה בערך רבע שעה להסביר אותה, והרגשתי מרומה. למה הייתי צריכה לבזבז את הזמן הזה של כמה שעות בשביל לפתור משהו שיש לו נוסחה כל כך פשוטה ? (כשאני פתרתי, זה לא ש"פיתחתי נוסחה", פשוט הגעתי לפתרון בדרך הגיונית - זה לא אותו דבר). מיותר לציין ש"ההבנה המעמיקה" שלי בהתפלגות הבינומית לא עזרה לי כהוא זה במבחן (שבו נכשלתי כמו גדולה). המבחנים בוחנים אותך על הזריזות בשימוש בנוסחאות - בין אתה מחונן או לא).
זה תלוי במבחן
מהנסיון שלי בבחינות באוניברסיטה זה לא המצב,ופתרון של בחינות בהחלט דורש חשיבה(והחשיבות של זריזות בשימוש בנוסחאות היא שולית כי לרוב יש מספיק זמן,ולא נראה לי שחוסר זריזות בשימוש בנוסחאות היא בכלל בעיה למי שעושה שיעורי בית שבהם הוא מתרגל שימוש בנוסחאות שהוא מבין איך הגיעו אליהן).
 

shani74

New member
מהניסיון שלי באוניברסיטה

זה תלוי במבחן
מהנסיון שלי בבחינות באוניברסיטה זה לא המצב,ופתרון של בחינות בהחלט דורש חשיבה(והחשיבות של זריזות בשימוש בנוסחאות היא שולית כי לרוב יש מספיק זמן,ולא נראה לי שחוסר זריזות בשימוש בנוסחאות היא בכלל בעיה למי שעושה שיעורי בית שבהם הוא מתרגל שימוש בנוסחאות שהוא מבין איך הגיעו אליהן).
מהניסיון שלי באוניברסיטה
רוב הבחינות בתואר הראשון במתמטיקה לא כללו כמעט שימוש בנוסחאות, אבל גם לא דרשו הרבה חשיבה - הן בעיקר היו הוכחות של משפטים שנלמדו בכיתה או של וריאציה כלשהי שלהם, או מקסימום שימוש פשוט יחסית במשפטים שנלמדו להוכחת משפט אחר או לפתרון תרגיל. היו אולי שתיים-שלוש בחינות שהצריכו ממש חשיבה ופתרון מקורי של הבעיה - אולי כי לרוב בעייה מעניינת שממש דורשת חשיבה או שמצריכה הברקה (כמו בחידות מתמטיות) לוקח יותר משעתיים-שלוש לפתור אם לא עולים מהר על הדרך הנכונה. אולי זו הסיבה שבתואר השני כמעט כל המבחנים הם מבחני בית, כדי לתת את הזמן הדרוש כדי באמת לחשוב על הבעיות.
 

aaa123

Member
הוכחות של משפטים שנלמדו בכיתה

מהניסיון שלי באוניברסיטה
רוב הבחינות בתואר הראשון במתמטיקה לא כללו כמעט שימוש בנוסחאות, אבל גם לא דרשו הרבה חשיבה - הן בעיקר היו הוכחות של משפטים שנלמדו בכיתה או של וריאציה כלשהי שלהם, או מקסימום שימוש פשוט יחסית במשפטים שנלמדו להוכחת משפט אחר או לפתרון תרגיל. היו אולי שתיים-שלוש בחינות שהצריכו ממש חשיבה ופתרון מקורי של הבעיה - אולי כי לרוב בעייה מעניינת שממש דורשת חשיבה או שמצריכה הברקה (כמו בחידות מתמטיות) לוקח יותר משעתיים-שלוש לפתור אם לא עולים מהר על הדרך הנכונה. אולי זו הסיבה שבתואר השני כמעט כל המבחנים הם מבחני בית, כדי לתת את הזמן הדרוש כדי באמת לחשוב על הבעיות.
הוכחות של משפטים שנלמדו בכיתה
בהחלט דורשות חשיבה בהנחה שלא זוכרים הוכחות כמו תוכי ומבינים את הרעיון של ההוכחה(מי שזוכר הוכחות בעל פה בלי להבין לא יגיע רחוק). גם שימוש פשוט יחסית במשפטים שנלמדו לפתרון תרגיל או הוכחת טענה נקרא אצלי חשיבה,ועובדה שלא כולם מצליחים לעשות את זה. זה נכון שיש בעיות שמצריכות יותר חשיבה מפתרון שאלות שהיו בבחינות אבל לא הייתי מבטל את הבחינות לתואר ראשון כבחינות שלא מצריכות חשיבה.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה