להאשים צד אחד אפשר וזה נעשה כל הזמן.
הרי כמה אנשים את מכירה שאומרים שהם לא הקורבנות נטו. כמעט כולם משנים את הזכרון שלהם והראית הדברים בהתאם להרגשה שלהם שלא אוהבת להיות הצד הרע.
תמיד, ואני מאמין בלי שום יוצא מין הכלל, בכל מריבה יש לפחות שתיים שתורמים לחוסר פתרונה. בין אם בגלל הגאווה שלא מאפשרת הדברות, בין אם אותה הגאווה שלא מסכימה להודות בכשלון הקרב ובא ולא עושה כלום כדי לשנות, אלא ממשיכה כאילו הכל תקין.
ובכל זאת, גם הידיעה שאנו עצמינו עשינו יד לכשלון המשותף, לא כל כך עוזרת לנו להפסיק להרגיש שלא רק הצד השני הוא אשם. אם אנו בבעיה, מין הנמנע שמצב רוחינן בכי רע. אז איזה קול נסתר ירשה לבעליו להרגיש עוד יותר רע בגלל הבנה שגם הוא הוסיף לאסון? הקול הפנימי הנסתר פשוט ישנה את הדברים בראש והבן אדם ישכח את מה שלא מתאים לגרסת המסכן וימציא נתונים המוכיחים את אשמת הצד השני. אולי אפילו לאחר שעה, הבן אדם כבר לא זוכר את הזכרונות האמתיים, אלא ר את אלו שמציע לו בנדיבות הקול הפנימי שלו ששונא הרגשת סבל כלשהיא.
במקרה הזה, יכיעה לא עוזרת, כי גם אם היא צפה במוחינו לזמן קצוב קצר, היא טובעת בחוסר הרצון להרגיש רע בגלל שעשינו משהו לא נכון.
אם זה היה אחרת, לא היינו אנשים.