שרשור התנהגות לשבוע חדש

[מ י כ ל10]

כמה זמן זה פרק?

תשמעי, זה נקרא מתיש לגמרי...
אין לי מה להוסיף למה שנכתב לך - מסכימה מאוד עם זה שצריכה להיות שגרה ושהוא צריך לדעת מה עומד לקרות.
מה שלא יהיה שתחליטו - חשוב מאוד ליידע אותו מראש, לשאול אותו מה יעזור לו... אישית, אני נותנת לילדיי לכבות לבד (לא כשמתחשק להם, אלא כשמגיע הרגע שעליו הוסכם מראש. אצלנו הם בעיקר בוחרים לעצמם סרטונים במחשב, ורגע הכיבוי הוא "תסיימו את מה שאתם רואים ואז תבחרו עוד אחד וכשהוא ייגמר תכבו ובואו"). גם סיפור-שניים-ארבעה זה פתח לצרות. במה זה תלוי?
ואחת קטנה: אני חושבת שאם הוא נרדם רק ב-22:00 אולי זה לא רעיון טוב לשלוח אותו למיטה ב-20:00, כי זה פתח לתסכול לכולם.

 

[mitmit11]

20 דקות

עניין הסיפור תלוי מי משכיב אותו לישון. אצלי זה 1-2 גג. אצל החצי זה עד אינסוף כי הוא ממש מתקשה בהתמודדות איתו.
השכבה סביב שמונה וחצי תהיה לנו (לכולנו, גם לדובון) מתאימה. עד תשע הוא ירדם ברוב המקרים. הוא עייף ופשוט עובר איזושהי נקודת אל חזור כזו ואז מושך אל תוך הלילה.

מה שטוב שמקריאה של הכל החצי הבין שעיקר הבעיה היא בערבים שהוא אחראי... אני לא מושלמת אבל מתמודדת ומג'גלגת טוב יותר.

 

[MotheRonit]

לעניין הקוצים

אפשר להשאיר לו משחק קטן (לא משהו שדורש התעסקות עם חלקים קטנים אלא משהו יותר שקרוב לדובי) או ספר, עם אור קטן, שיוכל להתכנס אל תוך האווירה יחד עם "חפץ המעבר" הזה ולהתעסק בו.
בן זוגך נשמע חמוד ממש (אני מקווה שזה בסדר להגיד לאור העובדה שהוא קורא את הכל

) וזה ממש טוב שהצפתם את הדברים. כי גם אם בין כל הנאמר לא ימצא הפתרון הספציפי שמתאים לו/לכם, זה האיר את הנקודות והעלה אותן למודעות וזה כבר התקדמות גדולה בלעשות, קודם כל לעצמו/לעצמכם, סדר בדברים.
love u את יודעת

 

[מ י כ ל10]

נשמע שאתם יודעים מה צריך לעשות

 

[פיירפליי]

שאלות שונות בקשר להתנהגות תואמת גיל

בוקר טוב לכן
אני רוצה לדעת פליז מה הולם גיל, מה לצפות מיערה, איך להגיב...

1. היא משאירה את המשחקים שלה בכל מקום. לפעמים אני מתעקשת איתה לסדר ואז היא מסדרת את הרוב תחת מחאה. חוץ מהבלאגאן יש בעיה שהרבה דברים הולכים לאיבוד. מילא בבית - היא אוהבת לקחת משחקים איתה החוצה - אני לרוב לא מסכימה שתיקח דברים יקרים אלא סתם פיציפקס אבל בכל זאת - היא משאירה אותם בכל מקום ויכולה לשכוח לקחת אותם. אתמול היא השאירה חלקים קטנים במגלשה בגן המשחקים. בהתחלה השארתי שם בכוונה כדי שאם היא תשכח או מישהו יקח היא אולי תפנים את זה (אמרתי לה כמה פעמים, והזהרתי שזה מה שעלול לקרות). כנראה לא חשבתי על זה עד הסוף כי אחכ תינוק שם משהו שלה בפה. אם אבא שלו לא היה זהיר היה עלול להגמר נורא... אז מה? לאסוף אחריה כל הזמן???

2. היא מגושמת. כל הזמן מפילה דברים. כל הזמן נכנסת לי בין הרגלים, עומדת בשער כשאני צריכה לעבור, מאיטה כשאני מאיצה. לפעמים היא מכאיבה לי או לעצמה כי היא לא מספיק שמה לב... גם אני קלאמזי - אולי בגלל זה זה מעצבן אותי. זה תואם גיל? איך להגיב? מתי זה עובר בשם אלוהים? אני לא רוצה שהיא תפתח חדות בנושא...

 

[mitmit11]

והיא בת 4 בערך? נכון?

הדובון אותו דבר. לגבי לסדר אחריו - בגן הוא מוביל את כולם אפילו בלי שהגננת מבקשת והם אוספים. בבית אסף בעבר וכיום צריך להכריח אותו (אני לא מסכימה למשל לעבור לפעילות הבאה אם לא סידר). גם מבקש לקחת דברים אבל אנחנו מתריעים מראש שזה נשאר באוטו או בתיק כדי שלא יהרס/יאבד/ילקח.
ולגבי החלק השני - הכינוי שלו בבית הוא יוצמח. אומר הכל לא?

 

[פיירפליי]

תודה. כן אני דבילית. אכן היא בת 4

 

[kramerkaren]

סעיף 1 - תואם גיל

היא אמורה לבלגן ולשכוח, את אמורה לרדוף אחריה ולאיים. מבחינתי, אגב, זה לא לחלוטין אחריות שלך אם תינוק שם בפה. ילדים מביאים הרבה דברים לגינה, קטנים, גדולים, וכל הורה אמור לשמור על הילדים שלו. אני מבינה את הרצון לאחריות ציבורית וכו וכו, אבל זה בסדר גמור שהיא לקוחת דברים איתה, וזה בסדר שהם מפוזרים ושיש ילדים אחרים שמשחקים איתם, ושאוספים בסוף לקראת ההליכה הביתה.
לגבי 2 - זה מטריף אותי, בדיוק מהסיבה שאמרת - כי אני רואה את עצמי בזה. רוני לא כזו, אחותה הגדולה הייתה, ועודנה, קלאמזי בטירוף. גם היום (והיא בת 12!) היא יכולה ללכת מאחורי ולדרוך לי על הכפכף. או להיעצר פתאום בלי לשים לב למה סביבה. ליפול על כל גרגיר חצץ שבדרך.
אני כן יכולה להגיד, אחרי המון שנות התעסקות עם זה, שזה לא תואם גיל ולא "אמור להיות". שווה לפנות לאבחון של ריפוי בעיסוק ולראות מה הם אומרים, בעיקר כי זה לרוב לא רק בא לידי ביטוי בתחום אחד, וכי כמבוגר - הלוואי שמישהו היה עוזר לי למצוא אסטרטגיות התמודדות והתייעלות בגיל צעיר יותר.

 

[פיירפליי]

וואלה תודה

 

[יהלום29]

סצינות אצל חברים

הבת שלי בת חמש וקצת. תמיד היתה ילדה קריזיונרית , צרחות וסצינות זה די בשגרה אצלה למרות שזה פוחת עם הגיל.
השנה היא לראשונה בגן עירייה, והיא התחברה עם ילדה שגדולה ממנה בשנה בת 6. היא מעריצה את הילדה הזאת, עושה כל מה שהיא אומרת, אוהבת את הצבעים שהיא אוהבת, מוכנה לאכול רק מה שהיא אוכלת.. ברמה הזאת.
בהתחלה התחרפנתי מזה, אבל אחר כך למדתי שהילדה השניה לא עושה את זה מרוע או משהו, אלא פשוט כנראה נהנית מהיחסים הלא שוויוניים, וזה לא שהיא מתעללת בה או משהו. אז למדתי לשחרר.
העניין הוא שהיא כל הזמן רוצה ללכת אליה, ולא מוכנה להזמין חזרה.
לאמא השניה לא אכפת, היא לא ממש מפקחת עליהם, מבחינתה זה נראה לי סוג של בייביסיטר.. הילדה עסוקה ולא מפריעה לה.
הם משחקות במשחקים שלא הכי להיט בעיניי אבל ניחא.
בקיצור כשאני באה לקחת אותה היא עושה לי סצינות. לא מוכנה ללכת, צרחות אימים, היא בכלל היתה לבושה בבגדים לא שלה, אז לא יכולתי גם לקחת אותה בכוח. חצי שעה הייתי שם, מנסה לשכנע אותה בטוב ואחר כך באיומים וכלום לא עזר . למזלי באותו יום חמותי היתה לעזור לי, כי לא יודעת מה הייתי עושה אם הילדים האחרים היו איתי גם .
החלטתי באותו רגע שהיא עושה הפסקה מביקורים אצלה בזמן הקרוב. היא יכולה להזמין (כאמור היא לא רוצה) או כלום.
לא מתאים לי להתקע כך שוב בפעם הבאה..
איך כדאי להגיב במקרה כזה? כמה זמן צינון לתת לה? או שזה לא רעיון טוב?

 

[tiger mom]

כדי גם לדבר לפני

לפני שהולכים להזכיר לה איך נפרדים ולמה את מצפה ומה יקרה אם לא.
גם לנו היו כמה פעמים שביקורים לא הסתיימו בקלות (זה קורה להרבה ילדים). אז התחלתי לנהל את השיחה הזו לפני.
וזה עזר והשתפר לאט לאט.

בנוסף אפשר להתקשר לאמא המארחת כמה דקות לפני שאת מגיעה בשביל שהיא תסיים את המשחק (ותאג שהבת שלך מוכנה ליציאה מבחינת בגדים ונעליים). ותכין את הבת שלך לזה שהביקור מתקרב לסיום.

 

[kramerkaren]

תיאום ציפיות

היא לא תלמד מאיסור גורף, ובכל אופן הייתי נותנת לה צ'אנס אחרון
לפני המפגש, ברמת הפמפום והחפירה - להזכיר שכשאת באה את מצפה שהיא מהר תתארגן ותבוא בלי בכי. את מזכירה שוב ושוב ושוב ושוב.
את מתקשרת לפני היציאה מהבית ומזכירה שאת תיכף באה.
כשאת מגיעה - את הדברים ההתארגנותיים את מונה: עכשיו תלכי להחליף בגדים, עכשיו תאספי את הצעצוע.
אם היא מסרבת - את מזכירה את ההסכם ביניכן. שהיא מתארגנת מהר. כשהיא מייללת את נשארת נורא נורא רגועה ואומרת לה שאת מצפה שהיא תבוא עכשיו.
על כל דבר שהיא עושה כמו שצריך, בזמן - את מחמיאה. המון המון מחמאות.
מהנסיון שלי - זה לרוב מחלחל (או שכל כך נמאס מהחפירות שהם מתרצים...)

 

[ממושקה4]

אני חושבת שהרעיון של הפסקת הביקורים טוב,

פעם הבאה שהיא תרצה ללכת,תזכירי לה שלא היה לך נעים
ולכן היא לא יכולה ללכת ותעמדי בזה (לדעתי פעם אחת זה מספיק תוך הבהרה שהפעם לא
כי היא לא התנהגה יפה ותלכו פעם אחרת )
וכשהיא תרצה ללכת בפעם אחרת , תזכירי לה שהיא צריכה להיפרד יפה אחרת לא תוכלו ללכת יותר
לדעתי זה יעשה את העבודה .

 

[MotheRonit]

לפני שמרחיבה שאלת הבהרה

זה רק עם החברה הזאת קורה התנהגות כזאת או בכלל כשזמן ללכת מחברות אחרות/אנשים אחרים?

 

[יהלום29]

בהתחלה זה היה עם כולם

אחרי החפירות שלי כמו שקרן אמרה, זה די נרגע. עכשיו זה בעיקר אצלה.
אבל מצד שני היא הולכת כמעט רק אליה.
גם אף פעם לא היתה לי בעבר סצנה שלקחה חצי שעה!! (אני לא מגזימה) לרוב זה כמה דקות..

 

[פריZמה]

זה כנראה לא היה קורה אם האחים שלה

היו.
קבלה זמן אמא נטו והשתמשה בו

 

[MotheRonit]

הייתי דווקא בוחנת לאחר הצבת גבולות

ותיאום ציפיות (לא קראתי לעומק אבל ראיתי שכתבו לך על זה אז לא מרחיבה) אם התנהגות כזאת ממשיכה, כי יכול להיות (אפילו באופן לא אקטיבי/מודע) שהחברה הזאת מהווה השפעה שלילית.
בנוסף בלי קשר, הסיבה ששאלתי היא, משהו שאני ממליצה לעשות (אבל אם זה קורה רק עם חברה אחת זה אולי לא רלוונטי, אבל כותבת בכל זאת) הם ניסיונות דמה/התרחשויות יזומות. זאת אומרת אחרי שיחה של ציפיות לקבוע פגישה עם אנשים בטוחים (קרובים?) מבחינתך. כאלה שאת יכולה לשתף אותם בצומת המסוים הזה שמועד לפורענות. כאלה שיוכלו למשל לעזור לך לנטרל/לבודד (להעסיק בשבילך) אתכן מהאחים האחרים, כאלה שנוח לך לנהל לידם את המלחמה הזאת ולא תתקפלי כי לא נעים, כאלה שאת יכולה להרשות לעצמך לעמוד על שלך בלי לספוג מבטים או הסתכלות על השעון... או מאידך דווקא שהיא תתנהג יפה יוסיפו לך ויתנו לה חיזוק חיובי... או למשל להבהיר לה שאם היא לא תתנהג יפה תופעל עליה סנקציה מסוימת "אם לא תתנהגי כפי שסיכמנו אנחנו נלך הביתה" וזה איום שאפשר לממש רק בתנאים מסוימים (מבחינתי איום נאמר רק אם יש לך את כל היכולת לממש אותו, כי זה קריטי שמילה זו מילה) כי לא מכולם (נניח בארוחה משפחתית שדודה תיעלב אם תלכו) אפשר פשוט לקום וללכת. אבל פעם קרה לי כזה מצב שפשוט התנצלתי בפני האמא (שהיא גם חברה שלי) הסברתי לה את הרובדים ופשוט הלכנו.

 

[valeta]

גבולות ברורים ומוגדרים.

"כשאני באה לאסוף אותך את נועלת נעליים והולכת,. אין משהו אחר, ואם יהיה, זו תהיה הפעם האחרונה שנלך לשם". ולהיות סופר רגועה וסופר רצינית כשאת אומרת את זה.
לגבי החברות הזו והביקורים:
אני לא אוהבת את ההתקבעות על ילדה אחת, בוודאי לא כשהיחסים כל כך לא מאוזנים. אני בהחלט חושבת שהתנסות במשחק ובמערכת יחסים כזו זה דבר חיובי ולומדים מזה הרבה, ולא שוללת את הקשר הזה, אבל להפוך את הקשר הזה לחזות החיים החברתיים שלה זה מוגזם
אני מדברת מתוך האני מאמין הפרטי שלי - אני לא נותנת בגיל 5 להתקבע על חבר ספציפי, גם אם הוא "החבר הכי טוב" (מושג לחלוטין לא מדויק בגיל הזה, אבל ניחא). בעיני כדאי להזמין הביתה עוד חברים מהגן (אפשר גם בנים). ולדעתי זה עניין של איך שמציגים את הדברים, כלומר גם אם יש סירוב, אז ההחלטה היא שלי. יצא לי להגיד "אמא של X ביקשה ממני שניקח היום את קושקוש אלינו, ואני הסכמתי". כלומר יצא לי לקחת את האחריות על ההזמנה על עצמי ולא על הרצונות שלהם, וזה כמעט תמיד עבד מעולה. מדובר בילדה בת 5, וכשיהיה בבית מישהו לשחק איתו, מירב הסיכויים שהם ישחקו, במיוחד אם תהיי שם ותתווכי כשצריך או תציעי פעילויות נחמדות אם יהיה צורך לזה. תנסי קצת לדלל ולרווח את המפגשים האלה, ולכוון למפגשים אחרים עם ילדים אחרים, אפילו בפארק או בבריכה או בג'ימבורי.

 

[בריש גלי]

אויש יש לי מאסטר בנושא

אז צרת רבים חצי נחמה?
הילדות שלי באופן מובהק עד לשנה זו העדיפו תמיד להתארח מאשר לארח וזה כלל סצינות בסיום הביקור.
כמה טיפים:
1. תיאום ציפיות לפני
2. להתקשר לאם המארחת 10 דק' לפני ולבקש להודיע לביתך ולתת לה להתכונן נפשית ופיזית לפני שאת מגיעה
3. להפעיל סנקציה של הפסקת ביקורים במידה ואינה עומדת בתיאום ציפיות שקבעתן לפני. לדעתי, זה תלוי בתדירות. אצלנו זה היה שבוע הפסקה.

לרוב זה בהחלט עבד. יש לי 3 כאלה...וה' ישמור עוד אחת בדרך

 

[בריש גלי]

ומסכימה עם VALETA

כדאי למצוא עוד חברים על מנת להתאמן בעוד מערכות יחסים וכישורים חברתיים עם אחרים.