שרשור פרטים אישיים

[Tנקר בל]

שרשור פרטים אישיים

מה דעתכן על סקר שירכז בשרשור אחד את הפרטים האחשובים של כל אחת לגב האובדן וההריון. ככל שהפורום ילך ויגדל, יהיו יותר משתתפים, ושרשור כזה מקל על שיוך הכינוי לסיפור האישי. אני מציעה את השאלות: 1. האובדן שלך - מה קרה, לפני כמה זמן, ובאיזה שבוע בהריון? 2. האם יש לך ילדים? אם כן - בני כמה? 3.ההריון הנוכחי - מה התל"מ, ואילו בדיקות כבר עברת? 4. מהן "זריקות העידוד" שלך לעצמך בהריון הנוכחי? 5. כל מה שאת רוצה להוסיף על עצמך, על האובדן ועל ההריון. אם זה נראה לכן, ויש לכן עוד שאלות להוסיף - תשרשרו גם אותן. אתן יכולות גם לשפץ את הניסוח שלי. אני בעומס עבודה נוראי, וזה מה שאני עושה במקום לעבוד... אז סביר שהניסוח לא ממש מוצלח (אני כותבת מהר ובלי לחשוב על כל מילה).

 

[טאניוש]

רעיון טוב ../images/Emo45.gif

גם אני בעומס עבודה... בערב אציץ ואענה.

 

[קשה לה להודות]

נתחיל...

תודה. רעיון מצויין. באמת לא ידעתי איך להיכנס לפורום וזו נראית לי דלת כניסה נחמדה... 1. איבדתי את בתי בשבוע 33. הדופק פסק, לא יודעים למה ומה קרה. קרה ב 14 בינואר השנה. עדיין מנסה להתגבר... 2. יש לי בת 2 וחודשיים קוראים לה אייבי. גלגל ההצלה שלי בכל התקופה הזו. הכנסתי אותה השבוע לגן בפעם הראשונה, כל דמעה אחת שלה גוררת שלשת אלפים שלי, אבל יורדות לה מעט דמעות, והיא מאוד נהנית וזה מה שחשוב. 3. אני בשבוע 10. הייתי רק בבדיקה אחת ראשונה אצל הגניקולוג. אפילו בדיקות דם עוד לא עשיתי. 4. לא מצאתי כאלה...יום-יום שעה-שעה 5. אני מאוד מתלבטת לגבי מעקב ההריון, אם להמשיך אצל רופא הקופה, רופא פרטי או מרפאה בסיכון גבוה למרות שלא ידוע מה היה ובאופן עקרוני אני יכולה ללכת למעקב אצל רופא "רגיל". מאוד קשות כל השאלות. מי שפיר - האם כדאי למרות שאני לא מוגדרת כצריכה. ושוב תודה ובהצלחה לכולנו, ליאת

 

[ariane]

רעניון נפלא!!! אני עונה

1. לצערי אצלי זה ברבים. בהריון הראשון קבלתי רעלת הריון בשבוע 26+5 ונותחתי בחירום בשבוע 27. הבן שלי (דר) נפטר אחרי יומיים וחצי בפגיה. הוא שקל 610 גר'. זה היה ב- 25/9/2002 בהריון השני היו לי הרבה בעיות וגילו לבתי מום בלב בסקירה מוקדמת. החלטנו להמשיך את ההריון כי היה ניתן לנתח את המום. היה לי גם מיעוט מי שפיר כל ההריון. קיבלתי רעלת בשבוע 32 וניתחו אותי בשבוע 34. אלה נולדה עם 1500 גר' וסרדה רק 9 שעות.זה היה ב- 16/9/2003 2. חוץ משני המלאכים שלי אין לי ילדים. 3. אני לא יודעת כי לא מאמינה שאם הכל בסדר ימשכו את ההריון מעבר לשבוע 36 שזה במרץ בארך ובכל זאת זה יהיה שוב קייסרי. עשיתי כבר איזה חמישה אולטרה סאונד. פעמיים בדיקות דם כלליות והעמסת סוכר שגילה לי את הסוכרת. אני במעכב צמוד במרפאה להריון בסיכון גבוה עם רופא מדהים שהוא גם הרופא שלי בקופה.אני בשמירה כבר משבוע 5. 4. העידוד היחיד הוא: לא יכול להיות שיקחו לי את הילד שלי פעם שלישית. לא יכול להיות שהפעם לא יהיה בסדר. 5. אני אבדתי כל אמונה כשהבת שלי הלכה להצטרף לאחיה, נשאר לי רק תיפ תיפה תקווה... רק שלא יערסו לי אותה... אני גם קצת פוחדת על עצמי כי בניתוח האחרון לקח לי מספר שעות עד שהתעוררתי מהרדמה, לרופא לא היה שום הסבר, לא הבין מה קרה לי... קצת מלחיץ לעבור את כל זה שוב כי דיממתי נורה מתחת לצלקת ובקיצור חוסכת לכם הרבה פרטים לא נעימים של הלידה הנוראית הזאת. אריאן

דר 25-27/9/2002

אלה 16/9/2003

 

[2קשת]

יוזמה נהדרת ../images/Emo45.gif

זה באמת חשוב כי הרבה פעמים כשרוצים לענות חשוב קודם לדעת את "ההיסטוריה המפוארת". אני חושבת שכדאי גם שכל אחת תכתוב בת כמה היא (לא נגלה לאף אחד) אז זה הסיפור שלי: בת 31, ללא ילדים. חולמת על ילד משלי כבר ארבע שנים, לשכנע את החצי להתחיל לנסות הצלחתי לפני שנתיים. ב-13.2.2004 איבדתי את בני בשבוע 28, מאחר שגילו אצלו מום קשה בשלד. המום נתגלה כבר בסקירה המוקדמת כ"ממצא מחשיד", והפך לוודאי רק בחודש שביעי. חודשיים אחרי הלידה נכנסתי שוב להריון. התל"מ הנוכחי - תחילת ינואר 2005. מאחורי: שקיפות, סקירה מוקדמת, וחלבון עוברי. החלטתי לא לעשות מי שפיר. "זריקות העידוד" שלי - החצי, אמא שלי, הבעיטות של העובר, הפורום הזה וחזרה אינסופית על אמונות חיוביות, מנטרות שימושיות וכל התובנות שלי מהשנה האחרונה.

 

[1ויוי]

עונה גם למרות שכבר ילדתי

מרגישה שייכת לכאן 1. האובדן - לפני שנתיים (ביום ראשון הקרוב ) . איבדתי תאומים בנים זהים בשבוע 22+ להריון בעקבות ירידת מים פתאומית . הריון ivf שנכנסתי אליו אחרי 3 שנות טיפולים . 2. יש לי בן - בן חודשיים- החיים שלי 3. עברתי כמובן כבר את הכל 4. זריקת עידוד במהלך ההריון - לעבור לאט לאט כל שלב ולסמן וי . להציב לעצמי יעדים . קודם לעבור את שבוע 22 הנורא ואחרי הקלה קטנה . אח"כ להגיע למשקל המכובד של 1 ק"ג - שהיה המון בשבילי - ואחרי אנחת רווחה. אחרי לסמן יעדים : שבוע 30 , 32 , 34 . והחלום להגיע ל חודש תשיעי שכמעט הצלחתי (ילדתי יומיים לפני שנכנסתי לתשיעי). 5. הסיפור שלי מפורום אובדן

 

[Tנקר בל]

גם אני עונה

1. אני עברתי בעצם שלושה אובדנים, למרות שהיום רק האובדן האחרון באמת נחשב. היו לי שתי הפלות בשליש ראשון, ובהריון האחרון - הגעתי לבי"ח בגלל צירים בתל"מ, וכשהגעתי הסתבר שהתינוקת שלי בלי דופק. יתכן שזה היה בגלל תאונת חבל הטבור, (שהיה כרוך 3 פעמים סביבה), אבל לא ברור. אני כבר פחות או יותר משלימה עם זה שאף פעם לא נדע את הסיבה. 2. יש לי שני ילדים. הם האור של חיי. אחד בן 3 ואחד בן 4 וחצי. מצד אחד, הם היוו נחמה גדולה באובדן שלנו, וגם הכריחו אותנו לחזור לחיים. מאידך גיסא - היה הרבה יותר קשה לסבול את הכאב שלהם מאשר את הכאב שלי עצמי... 3. התל"מ שלי ב-15.11, אבל כנראה שאני אלד לכל המאוחר שבועיים לפני כן (בזירוז). לגבי בדיקות - בהמלצת הרופא שלי לא עשיתי סקירה מוקדמת, עשיתי מי שפיר (בגלל שהיו לי נוגדנים חיוביים של CMV שניוני - מלכתחילה לא רציתי לעשות), סקירה מאוחרת, ואני עושה א.ס. בכל שבועיים להערכת משקל ובכלל - לבדיקת תקינות העוברונת. 4. יש לי כמה דברים שמעודדים אותי - כל פעם שאני פוחדת, אני חושבת על נוריה שעברה אירוע דומה לשלי, וילדה מאז תינוק בריא בהריון תקין. הרופא שלי - אדם רגיש ואנושי ולצד זה - מקצועי מאוד. נותן לי הרבה בטחון ומאוד מרגיע אותי. המנטרות של אמא של פילפילון, ומשהו שרונה כתבה, שכל פעם שהיאוש משתלט היא מדמיינת איך שהיא יולדת תינוק בריא (ציטוט לא מדוייק, אבל זה העקרון). וכמובן - הפורום המדהים הזה, שמאז שהוא הוקם (כקומונה), אני לא מבינה איך הצלחתי להתקיים קודם בלעדיו. אז תודה לקשת, ותודה לכל הבנות המקסימות שנמצאות כאן תמיד בשביל לעזור ולעודד ולשמוח

 

[Tנקר בל]

אוי נשמט לי הסוף

ובניתיים גם ראיתי את מה שקשת כתבה (התחלתי לכתוב לפני שקשת הגיבה, עזבתי את המחשב, והמשכתי לכתוב אחרי כמה זמן, אז בינתיים הצטרפו עוד תגובות שלא ראיתי כשהתחלתי את התגובה שלי), אז אני מוסיפה שאני בת 31, והסוף של מה שכתבתי היה אמור להיות "ולשמוח בכל הבשורות הטובות ובכל בדיקה תקינה".

 

[טאניוש]

עונה בקצרה...עייפות עייפות...

1. אובדן של שלישייה בשבוע 20, הריון IVF, אחרי 4 שנות טיפולים. הסיבה-הפרדות שילייה. הריון מרובה עוברים נתון לסיבוכים רבים... זה קרה ב-26-27 לנובמבר 2003. 2. לא. 3. ההריון הנוכחי-התל"מ 23.12.2004, עברנו שקיפות עורפית,סקירה מוקדמת,חלבן עוברי,סקירה מאוחרת,העמסת סוכר (היום נשלחתי למלאה עקב תוצאה גבולית), אקו לב העובר. שכחתי משהו? וויתרנו על מי שפיר מתוך מפחד מהפלה. בסקירה המוקדמת התגלה קלאב פוט דו צדדי (שמזמן לא מלחיץ אותנו). 4. זריקות עידוד? אתן אולי? אני בת 28.

 

[ברבי28]

ואני ...

1. האובדנים שלי ... (למרות שאלו הפלות בשלב מוקדם - אני מרשה לעצמי לקרוא להם אובדנים). הריון תיאומים שהסתיים בשבוע 8 בינואר והריון שני שהסתיים גרידה בשבוע 9 לפני חודשיים כמעט. 2. אין לי ילדים (אבל היו יכולים להיות לי כבר שניים) 3. הריון נוכחי ... עדיין לא הגיע 4. זריקות העידוד שלי יהיו אחרי הלידה כשהבייבי שלי כבר יהיה בחוץ נושם וחי

 

[ariane]

אני בת 32

 

[sipi1]

מותר גם לקוראת פאסיבית ?

שלום לכולכן, אני ציפי, ואת הפורום הזה (ואחיו, אבדן הריון) הכרתי הרבה זמן לאחר האובדנים שלי. הגעתי לכאן ושלחתי לאן חברות שנזקקו לתמיכה, ואכן קיבלו אותה מכל הלב. אני רוצה לספר בכמה מילים על עצמי, אולי העובדות היבשות יוסיפו קצת עידוד : אני בת 41, אמא לשמונה. שלושת הגדולים שלי נולדו בקלות ובמהירות, לא ידעתי שיכול להיות אחרת. בהריון הרביעי היו לי תאומים : אחד איבד את הדופק בשבוע 9, ובשבוע 13 גם הלב השני דמם. עברנו גרידה, נפילה ושנה קשה - ושוב הריתי. הפעם ההריון החזיק רק תשעה שבועות ושוב הסתיים בגרידה. עוד שנה קשה מאד, עם שלושה ילדים קטנים בבית ושלושה תינוקות שלא נולדו עמוק בלב, ועוד הריון. הפעם הוגדרתי כ"סיכון גבוה". עברנו כל בדיקה אפשרית, כולל סקירה מוקדמת מצויינת, אבל בשבוע 18 הסיוט חזר. הפעם זו היתה כבר לידה מוקדמת. זה היה השלב הקשה ביותר, השבירה האמיתית, ודווקא מתוך המשבר הגיע האור : מכרה מהעבודה דובבה אותי, ותוך יומיים סידרה לי תור אצל הרופא שעזר לה להפוך לאם. שלושה חודשים של בדיקות בכל הכיוונים, עד שהרופא מציע כיוון חשיבה אחר, שניתן לבדוק רק תוך כדי הריון. הריון נוסף, המון בדיקות, המון פחדים וחרדות, ובסופו - ילד בריא ומדהים. אחרי ארבע שנים קשות - הוכחתי לעצמי שאפשר, שאני עדיין מסוגלת ללדת בשלום. כל הריון נוסף טופל באותה צורה, האובדן שב והיכה עוד פעם אחת נוספת, מכיוון אחר - אבל ניצחנו את המלאך הרע. הבית מלא בילדים בריאים, והילדים שלא נולדו כבר לא מופיעים בחלומות יותר. למרות זאת, עד היום, 14 שנים מהאבדן הראשון, הפצע עדיין רגיש. כל סיפור שקראתי כאן ממלא את עיניי דמעות. אבל יש סיכוי לנצח, ולהמשיך לחיות, ולהצליח - רק רציתי לומר לכן שלא תתייאשו !!! קחו נשימה עמוקה, המון סבלנות - זו דרך ארוכה, אבל הסוף טוב. גם אם הוא נראה מעבר להרי החושך - היום המיוחל יגיע. ואתן, כל מי שחוותה אבדן, תגיעו ליום הזה חזקות יותר ובטוחות יותר בעצמכן, ותהיו אמהות נהדרות. אני חוזרת אל הצללים, אבל אם מישהי זקוקה לתזכורת מעודדת על החיים לאחר האובדן - אני תמיד כאן...

 

[רונה 4]

מותר וגם רצוי ../images/Emo39.gif

תודה תודה תודה על העידוד התמיכה והחיזוק, ועל כך שהקדשת את הזמן לספר לנו את הסיפור הממלא תקווה שלך. החוזק שלך זה דבר מדהים!

 

[אמא של פילפילון]

תודה ציפי../images/Emo70.gif

את לא חייבת לחזור אל בין הצללים, ונעים לדעת שאת כאן איתנו. מאחלת לכולן משפחה כמו שלך (לאו דווקא מבחינת מספר הילדים, זה שכל אחת תבחר לה, אלא מבחינת חמידותם משובבת הנפש)

 

[sipi1]

../images/Emo9.gif

 

[בנצ100]

מצטרפת...

וגם עם רעיון נוסף - הסיפור שלי (ובטח של עוד כמה מאיתנו) מופיע במאמרים של פורום אובדן. אפשר להעביר אותם גם לכאן, כי שם הסיפור יותר ארוך ומפורט. אבל לשמוע בקיצור מה הסיפור זה אכן יותר מועיל לרוב. אז הנה בקיצור: 1. רשלנות רפואית. רופא מטומטם שכנגד כל הסימנים החליט להמשיך בלידה רגילה שהסתיימה בתינוקת שהונשמה 6 שעות עד שלא היה יותר טעם. ההריון היה תקין והתינוקת הייתה בריאה. רק לידה קשה עם ירידות דופק שלא טופלו. 2. חוץ ממנה שאיננה ומההוא שמתבשל עכשיו בבטן אין לי עוד ילדים. 3. התל"ם הוא 16 בינואר. עשיתי שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת ומי שפיר אצל צלאל. אוטוטו גם סקירה מאוחרת אצלו. בהתחלה עשיתי אולטראסאונדים כדי לשמוע שיש דופק. עכשיו הוא משתולל ואני יודעת לבד שהוא חי. 4. חלק קצת חולני ובקיצור כזה יצא לא ברור ולא לעניין. ובמילא יעודד רק אותי ולא יועיל לאחרות, אבל יש לי תחושה פנימית אומרת שהפעם יהיה טוב ויהיה ילד בריא. 5. אני בת 30. עובדת בהייטק, לומדת לתואר שני במנהל עסקים. גרה בהרצליה. מנחשת שהלידה הבאה תהיה בקיסרי. אבל נותנת לזמן לחלוף בלי לתכנן קדימה.

 

[happy]

הפרטים שלי

אני בת 29 ואמורה ללדת כמה ימים אחרי יומולדת 30. 1. האובן שלי קרה ב 22.6.03 עקב מי בעיה שהתגלתה במי השפיר. עברתי גרדה מאוחרת בשבוע 21 מלא. אחרי 5 חודשים נכנסתי שוב להריון אך הוא לא התפתח (לא היה דופק) עברתי גרדה בשבוע 8. 2. עדין אין לי ילדים. יש לי כלבה מדהימה. אבל תהיה לי ילדה מדהימה ממש נסיכה בדצמבר או ינואר!!! 3. תל"מ 9.1.04 עברנו בדיקת דופק, שקיפות עורפית, סקירה מוקדמת, מי שפיר והיום סקירה מאוחרת. 4. זרקיות העידוד שלי זה הפורום הנוכחי והידיעה שההריון הזה נגמר בלידת תינוקת בריאה. אני יודעת את זה!!!

 

[happy]

התלמ שלי 9.1.05

 

[רונה 4]

וגם אני

1. אובדן ראשון - חוסר תנועות בשבוע 36, כשמגיעים לבית החולים מסתבר שהעוברית ללא דופק. עברתי זירוז לידה באוגוסט 2003. אובדן שני - חודשיים לאחר מכן הריון נוסף, נופל בשלמותו בשבוע 7 בינואר 2004. 2. יש לי ילדה אחת בת 5 בבית, מקור נחמתי ואושרי, שחיכתה מאוד לבוא התינוקת ונחלה אכזבה קשה. כעת אני חוששת לספר לה על ההריון הנוכחי מפחד פן חלילה... היא שואלת כל הזמן שאלות של מתי כבר היה לי אח והאם כבר יש תינוק בבטן ואני פוחדת לטפח בה ציפיות שוב. 3. ההריון הנוכחי - שבוע 21 מלא, תל"מ ללא זירוז ב-19 בינואר, אבל בהנחה שלא יקחו איתי צ'אנס הפעם ויהיה זירוז בשבוע 36 אז כחודש לפני. הפעם אני עוברת חבילה מלאה של בדיקות. עברתי שקיפות עורפית, סקירה ראשונה, חלבון עוברי ומי שפיר, ואולי עוד כ-20 אולטראסאונדים בדרך בכל פעם שהתעורר בי חשש. 4. את זריקות העידוד שלי אני מקבלת כל בוקר בצורת זריקות אמיתיות של קלקסן שנותנות לי להרגיש שאני עושה משהו שונה הפעם למען ההריון הזה. מלבד זאת אני שואבת המון עידוד בכל פעם מחדש מהפורום הזה כאן, מהבעיטות שהעוברונצ'יק, מכל בדיקה טובה, וגם מהידיעה שהצלחתי להביא פעם אחת ילדה בריאה לעולם ושלא מצאו שום סיבה למה שקרה אז אולי אין סיבה שזה יקרה שוב, טפו טפו טפו. 5. אני בת 34. גם אני לא יודעת איך הסתדרתי בשנה הראשונה עד שגיליתי את הפורום, זה ממש עזר לי לנשום מחדש אחרי שכל הרגשות הללו היו כלואים בפנים ולא היה ממש את מי לשתף בהם. אני זוכרת שאמרתי לבעלי לפני כמה חודשים שאני חייבת לדבר עם פסיכולוגית כדי להוציא החוצה את כל החששות והרגשות שאני סוחבת איתי כי אני חייבת להתפרק לפני שאתפוצץ, ואז גיליתי אתכן ולא נזקקתי יותר לשום גורם חיצוני נוסף. שנה טובה.

 

[mikush2]

אפשר גם אם אני עוד לא בהריון...

1. האובדן שלי לפני 4 חודשים. הייתי בשבוע 21, בסקירה מאוחרת מורחבת גילו מומים במוח, לב מוגדל, מעיים אקוגנים ושיליה מעובה. לא יודעים מה הסיבה שזה קרה. בינתיים מחכה לתוצאות בדיקות דם לקרישיות שעשיתי. 2. אני בת 30 ועדיין אין לי ילדים. (רק 2 כלבלבים מקסימים). 3. בעצם התחלנו את המרוץ לילד לפני שנה. ברגע זה אני עוד לא בהריון, מקווה להיות בהקדם האפשרי.