למשחקי הכס ומד מן

HollyGolightly

New member
לא לזה התכוונתי, אבל לא מצליחה, למרות

נסיונות חוזרים לנסח תשובה קוהרנטית. חושבת שאפסיק את השתתפותי בשרשור לפחות לעת עתה, כי אני באמת לא מצליחה להעביר את שאני רוצה לומר.
 
pep talk זאת שיחת מוטיבציה

זה לא שיחה אחד על אחד בזמן שצד אחד בקרשים וצד שני עומד מולו.

דון לא עשה שום pep talk כאן. זאת לא היתה מטרת שיחה באף איד מהמקרים.

להאשים אותו בהתאבדות...מרגיש לו כמו סתם נסיון לחפש פרובוקציה.
אני מסכימה מאוד עם מה שהדס אמרה בהודעה שלה על התאבדות. זאת החלטה אישית של אדם ואין שום סיבה להאשים אף אחד אחר.
ליין היה יכול לקחת את הכסף שדון הציע לו, ולפרוש בשקט מהחברה. כן זה היה לא נעים ולא בטוח מה הוא היה אומר לאשתו ואולי הוא היה צרך לחזור לאנגליה. אבל זאת לחלוטין אופציה לגיטימית. וגם מה הוא אמור לצפות שיקרה? הוא פישל בגדול והוא חייב לשלם על זה איכשהו.
דון הציע לו להתפטר במקום לפטר אותו כדי לשמור את העניין בסוד.

וגם עם אח שלו...הוא לא ראה אותו שנים, הוא מופיע פרק אחד לדבר איתו. כמה פרקים אחר כך מתאבד. מכאן עד ללהאשים את דון בהתאבדות הזאת.
כאילו באמת.
 

HollyGolightly

New member
אני יודעת בדיוק מה פירוש pep talk

ובדיוק בגלל זה כתבתי את זה. אנסה להסביר את עצמי שוב. אני לא מאשימה את דון בהתאבדות של ליין. אני טוענת שאת פיטוריו מהחברה הוא עשה כמעט בצורת pep talk. הפך את זה ל"הזדמנות להתחיל מחדש" כי הוא לא מסוגל להעלות על דעתו שליין לא יראה זאת כך אחרי ההרגשה הרעה הראשונית. בטח שליין פישל בגדול ושפיטורין זה המוצא. לא טוענת משהו אחר. מה שאני טוענת הוא שדון לא ממש מסוגל לראות את הצד השני. לומר לאדם שאתה מפטר שפיטורין זאת הזדמנות להתחלה חדשה זאת יריקה בפרצוף שלו. אני לא חושבת שדון ידע את זה, שבאמירה כזאת הוא בעצם יורק לליין בפרצוף (שוב, לא מפחיתה מחומרת מעשיו של ליין). אבל דון מציג את הפיטורין כרצון לעזור לו. כן, הוא אומר לו שהוא לא יכול לבטוח בו, ורגע אחרי זה מציג את הפיטורין כ"הזדמנות להתחלה חדשה" כדי לעזור לו. כי כך *הוא* רואה את זה. הוא לא מסוגל לראות שלאדם שלפניו אין את הכלים ל"התחלה חדשה".

גם לאדם הוא אמר ש"יתחיל מחדש במקום אחר", בלי להעלות על דעתו שאדם לא רואה את זה כך. וכפי שכתבתי - כאן אני כן מאשימה אותו. אני יודעת שבהופעתו של אדם דון ראה סכנה לקיומו שלו (שלו כדון דרייפר, כי דיק וויטמן פירושו מוות בשבילו). אבל כאשר מדובר באח שלך שעשה לך שום רע, שכל כך ברור שכל מה שהוא רוצה זה הכרה, עם כל הרצון הטוב אני לא מסוגלת לא לראות בדון אחראי. בוודאי שהיו לאדם בעיות (ואת הבעייה המרכזית יצר אחיו הגדול מאותו רגע בו ראה אותו אדם על הרכבת. איך דון חי עם זה כל השנים? עם הידע שאדם מאז היותו ילד יודע שדון בחיים וההשלכות של זה עליו? כאן אני לא מסוגלת לא לראות אחריות ישירה, וכן, בעצם אשמה. למרות האיום הקיומי שדון הרגיש. אולי כי כאן *אני* לא יכולה לצאת מעצמי ולא מסוגלת לתאר אח עושה דבר כזה לאחיו ותהה הסיבה אשר תהה. זאת המגבלה שלי כאן).

בגלל זה כתבתי pep talks. זה ציני אבל לדעתי זה נכון.

וכאן זה מגלגל אותי לזה שדון מרגיש שהוא חייב להיות בשליטה מלאה 100% מהזמן. ועל זה אני יכולה לכתוב מגילות, אבל לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו.
 

lollapalooza

New member
יריקה בפרצוף?!

איך בדיוק לנסות לשכנע מישהו שיכול לצאת משהו טוב ממצב רע זו "יריקה בפרצוף"?! הבן אדם הולך לאבד את העבודה שלו והויזה שלו לשהייה בארה"ב. הוא מרגיש שהחיים שלו נהרסו, אם דון לא היה מנסה לשכנע אותו שזה יכול להיות דבר טוב (ויותר מזה, דון התייחס להקלה שבגילוי הסוד) זה כבר היה ממש אטום מצדו. לנסות לעודד מישהו במצב רע, זו לא יריקה בפרצוף, אלא ההפך הגמור. זו אכפתיות.

לגבי אדם, אף אחד לא מכחיש שדון לא התנהג בסדר בכלל. אבל סליחה, זו לא סיבה להתאבד. אם בכלל יש דבר כזה "סיבה להתאבד". בן אדם לא יכול לנטרל כל תגובה שלילית או מעשה לא נחמד וסימפטי רק כי אולי מישהו עלול להתאבד בגלל זה, אם הוא לא יודע שבפירוש מדובר בבן אדם עם נטייה אובדנית. ואני משערת שאם דון היה יודע שאדם או ליין עשויים להתאבד, הוא היה עוצר את עצמו, אבל לא כי צריך, אלא כדי למנוע אסון. אחריות למוות של אדם? בפירוש לא. לא. עם כל זה שדון לא היה בסדר, אדם היה צריך גם להבין שהוא מתפרץ לחיים של דון, והוא ידע שדון מסתיר את זהותו והיה צריך לתת לו קצת יותר זמן (עובדה שדון כן התפכח בשלב מסוים אבל אז כבר היה מאוחר מדי) - אבל הוא היה במצוקה נפשית ולא התנהג בצורה שרוב האנשים היו מתנהגים לפיה במצב כזה. מי יכול לדעת?!
 

Or Amit

New member
אני מכחיש שדון התנהג לא בסדר במקרה של אדם

הוא בהחלט היה יכול לעשות את הניעור הזה בצורה יותר עדינה ואלגנטית, אבל אני בהחלט מבין את הצורך שלו בניתוק הזה, ואדם לא מסוגל לכבד את זה.

אני חושב שיותר מהכל הדמות של אדם מצדיקה לנו באיזשהו מקום את הבריחה של דיק מחייו. זה מראה לנו לאן הוא היה מגיע אם הוא לא היה בורח מבית הוריו (ליתר דיוק - מבית הוריו החורגים)
כמו שאני מבין את הצד של אדם שרצה ליצור קשר עם דיק\דון, ככה אני מבין את דון שלא רצה לחזור לתקופה ההיא. מבחינת אדם זו הייתה הזדמנות לחזור לחיים היפים יותר כילד (ואנחנו יודעים בוודאות שהאמא העדיפה את אדם על פני דיק) ולמשהו מוכר. מבחינת דון - זו חזרה לטראומה (והעובדה שהילדות שלו הייתה טראומה היא לא סוד)

זה מזכיר לי בעיקר דוגמה של מכורי סמים משוקמים, שבאמת רוצים להתחיל מחדש, אז הם חייבים למחוק את כל מה שהיה לפני - הם עוברים דירה, מתנתקים מהחברים שהיו לידם כשהם התמכרו. כל חזרה לסביבה הזו מזכירה להם את מי שהם היו בתקופה שהם היו מכורים.

הנושא של להתחיל מחדש הוא נושא שחוזר הרבה אצל דון, וזה המפתח לאישיות שלו. "אם אתה לא אוהב את מה שנאמר שנה את נושא השיחה".
 
למעלה