למשחקי הכס ומד מן

[HollyGolightly]

ותוספת:

כשהתייחסתי לחברה כתבתי אוטומטית SCDP. אז לגבי ה-P בשם - נראה בהמשך.

 

[Clementine Kruczynsk]

אני חושבת שלכל אחת יש את אותו סיפור

עם האמא והאבא על המחזור ראשון.
אני משערת שכולנו התחננו לשמור על זה בשקט וכל האמהות רצו מהר לספר לכולם בהתלהבות.
דווקא מאוד חיכיתי לראות מה תהיה התגובה של דון וקצת חבל לי שלא הגענו לשם.

אני מסכימה לגבי התגובה של בטי למייגן שהיתה התרסה כלפיה "הנה היא חזרה אלי למרות שחשבת שהיא אוהבת אותך יותר".

ולגבי ליין והפתאומיות. הסיבה שצריך לדעת את הדברים האלה מראש זה כדי שלא נרגיש יד תסריטאית מכוונת.
העלילה אמורה לנבוע מתוך עצמה ולא מתוך תסריטאי שרוצה פתאום שיקרה משהו. חייבים לבנות את הדברים כדי שנרגיש שהכל זורם יותר וחלק יותר ואמיתי יותר.

אני לא יודעת מה אני חושבת על זה בהקשר של ליין. כל עניין הכסף איתו בפרקים האחרונים לא הזיז לי כלום ובכלל לא חשבתי עליו עד שפה בפורום החזירו אותי לשם והזכירו לי. אז זה שהוא מתאבד בעקבות זה...לא יודעת, כבר עשו דברים יותר חלק בסדרה הזאת.
לדעתי לא בנו מספיק טוב את המצב הזה. זה לא מספיק חלחל כדי שנרגיש שהוא באמת הגיע לקצה גבול היכולת שלו ושהוא היה כל כך דחוק לקיר שלא היתה לו ברירה.
הוא היה שם אבל יותר מתוך ההבנה שלנו בעקבות מה שהוא עשה ופחות מאיך שהוא עצמו היה בפרקים האחרונים. לדעתי לפחות.

ואני מסכימה איתך לגבי הפרסום וכו', אבל מצד שני דון שעמם אותי בעונה האחרונה ואני ממש ממש מתגעגעת לדמות של פעם שהיתה פי כמה יותר מעניינת. אז אני אשמח אם יחזירו אותו לשם.

 

[black scar1]

יאללה שיחת בנות

בנים, זאת שיחה על המחזור הראשון. אתם יכולים לקרוא, אבל נראה לי שזה לא יעניין אותכם. על אחריותכם.

צ'מעו מה קרה לי... גם אני קיבלתי פעם ראשונה בבית. ואמא לא הייתה בבית! לא זוכרת אם היו אז פלאפונים או לא, אם היה, היא כנראה כיבתה אותו כי אני זוכרת שצילצלתי והיא לא ענתה. ואז ניסיתי לתפוס את אחותי הגדולה, וגם היא לא הייתה. ומי היה בבית? היחיד שהיה בבית? אבא!! ובהתחלה קצת הביישתי, אבל אחר כך אמרתי, נו באמת, על הזין שלי, באתי אליו ואמרתי לו- אבא, קיבלתי מחזור, אני לא יודעת מה לעשות. (מעניין, באמת בקושי התביישתי מזה). אבל הוא כמובן לא ידע מה לעשות. שאל אם זה יכול לחכות עד שאמא תבוא, או אחותי, או משהו. לא זוכרת. רק זוכרת שהוא היה כזה "לא יודע איך לעזור לך, תסתדרי בעצמך". בסוף התקשרתי לחברה טובה (שעוד לא קיבלה), סיפרתי לה. היא סיפרה לאמא שלה ואמא שלה נתנה לה תחבושת. היא באה אלי הביתה (היא גרה קרוב) ואני זוכרת שהיא הסבירה לי איך שמים את התחבושת על התחתונים (אמא שלה הסבירה לה), ואז היא נשארה איתי עד שאמא הגיעה הבייתה. והכי מצחיק, אחרי שסיפרתי לאבא בכזאת קלילות, כשאמא הגיעה לא יכלתי לספר לה. והחברה שלי סיפרה לה. לא יודעת למה.

אגב, זה גם הזכיר לי סצנה נהדרת בשולחן לחמישה, בה קלודיאה (הילדה הקטנה) מקבלת מחזור, ומנסה לתפוס את אחותה הגדולה ואאל"ט היא לא משיגה אותה, ולכן נאלצת לספר לאחיה ביילי, והוא הולך איתה לסופר לקנות תחבושת, וכמו כל גבר ממוצע לא מבין מה ההבדלים (עם כנפיים, בלי כנפיים. האמת, גם אני לפעמים הולכת לאיבוד במחלקה הזאת

). זאת הייתה סצנה קצת עצובה, כי אמא שלה מתה והיא נאלצה ללכת עם אחיה הגדול לקנות תחבושות.

טוב.. מספיק שיחות מחזור...חזרה לפרק.
- מסכימה שההערה של בטי למייגן הייתה עקיצה. אבל היא הייתה כ"כ מקסימה בשיחה עם סאלי שאני מחליקה לה את זה.

HollyGolightly -
אני רואה את עניין דון דומה לאיך שאת רואה. אני דווקא לא רואה בחיוב את ה"רעל" הפתאומי שלו להשיג קליינטים, והשימוש במילים ספציפיות בפגישה הנ"ל מסמנת לי שזה מגיע ממקום מאוד לא טוב מבחינתו. אין לי ממש כוח לפרט את התיאוריה שלי לגבי זה עכשיו. מקווה שאוכל לעשות זאת מאוחר יותר.
- ולגבי קני. אני לא מסכימה. נכון שהוא שונא את פיט (מי לא), אבל אני חושבת שהוא באמת לא רצה לערב את המשפחה שלו בעסקים, אבל הוא אמר לעצמו, אם זה כבר קורה, אז בתנאים שלי, ופיט לא מעורב. בכלל קני כזה מותק בשתי העונות האלה. אם זה איך שהוא מעודד את פגי בפרקים הקודמים, אם זה ההערה הגדולה שלו הפרק (לגבי המנהלים), ואם זה הכבוד שהוא נותן לאישתו, משהו שרוב הגברים שם נכשלים מאוד בלעשות. התבגר הבחור מהעונות הראשונות.

 

[lollapalooza]

יו, קלודיה, איזה נוסטלגי

דווקא אני ידעתי בדיוק מה אני אמורה לעשות עם זה, פשוט הייתי באופן כללי בסוג של היסטריה - ונראה לי שחלק מהקטע של ללמוד הכל מהטלוויזיה זה גם לחשוב שאת אמורה להיות קלילה ומשוחררת כמו בפרסומות - אגב פרסום שקרי והכל - ובסוף את מרגישה כמו מסכנה שלחוצה רק שאף אחד לא יגלה (לכל הרוחות, הייתי בכתה ו') ובאופן כללי כואב לך ואת לא מבינה מה זה קשור עכשיו לחיים.

אני אוהבת את קן. אני מקווה שהוא לא יהפוך לעוד נחש כי באמת נראה שיש לו לב טוב וזה שהוא לא רוצה להיות שותף זה כבר דבר חיובי.

 

[Clementine Kruczynsk]

אני בשוק לכמה אנשים סיפרת

אני ממש התביישתי לאנשים. עזבי את ההורים, לא רציתי שבבית ספר ידעו.
ואני לא אשכח שמישהי בבית ספר אמרה לי "יש שמועות שמישהי קיבלה וסת" ורציתי לקבור את עצמי.
לא יודעת למה אפילו, אני חושבת שזה כי הייתי ממש ממש צעירה. אבל זה היה מאוד סוד כזה שפחדתי שיצא.
עד כמה שקיבלתי את זה בנונשלנטיות עם עצמי, זה כן היה משהו מאוד מסוגר כזה עם עצמי.

ואני מסכימה לגבי קני

 

[lollapalooza]

הו, את מזכירה לי עכשיו קטע משעשע

(שכמובן בזמן אמת, היה טרגי לחלוטין)
בזמנו, הייתי קוראת את כל ספרי המתבגרות האיומים האלה, שבהם כמובן כולם שמחים שהפכת לאשה או משהו מטופש שכזה, ובנות היו מאחלות מזל טוב אחת לשנייה וכמובן לא יכולות לחכות שגם הן יקבלו כבר את הוסת הנכסף (אללי, בסדר?!) וכנראה מתוך ההשפעה הזו, סיפרתי לחברה הכי טובה שלי, ולא רק שלא זכיתי לתגובות ספרותיות שכאלה, היא פשוט הלכה וסיפרה לכל הבנות בכיתה. אני הכחשתי מכל וכל!!

 

[Clementine Kruczynsk]

אוי, לחלוטין טרגי

 

[black scar1]

באמת מוזר, באמת לקחתי את זה

לגמרי בקלות. לא הייתה לי שום בעיה שידעו (זה היה בכיתה ז' אאל"ט). וזה מוזר, כי יש הרבה דברים שאני כן מתביישת בהם, אבל דווקא בעניין מחזור תמיד הייתי פתוחה מההתחלה. זה היה נראה לי דבר כ"כ טבעי, תמיד הייתי כזה, נו אפשר לחשוב, מחזור.
עד היום אין לי בעיה להגיד לאף אחד (גם לא לידיד או גבר), איזה באסה אני במחזור, או משהו כזה. לא יודעת למה. ובפעם הראשונה גם לא היו לי כאבים (היום דווקא יש לי לפעמים, גם לפני, וגם תוך כדי). פשוט הלכתי לשירותים, הורדתי את התחתונים וראיתי דם. והבנתי.

לא יודעת, אני מאשימה את החברה שגורמת לנשים להתבייש במחזור שלהם!! עוד קונספירציה שוביניסטית!!!

אבל תכלס יש בזה משהו נכון. והפרסומות האלה באמת מעצבנות וממש לא תורמות לכלום.

 

[Clementine Kruczynsk]

עם זה אני לגמרי מסכימה

הקונספירציה שגרמת לנשים לשתוק.
מה שמטריף אותי זה נשים שעד היום לא מסוגלת לדבר על זה בפומבי. כאילו מה ישמע מה קרה כבר.
אני לא אומרת שצריך לפרסם את זה ברחוב אבל גם אין שום סיבה לשתוק או להתבייש כשזה עולה בשיחה כי אולי יש גבר בסביבה והוא לא צריך לשמוע על זה.

בכלל יש קונספירציה גדולה עוד יותר לגבי הפרשות גוף בכלל, אבל לא נכנס לזה

יש איזה גיל שפתאום זה בסדר לדבר על זה, בתיכון למשל היינו חופשיות לחלוטין, גם ליד הבנים (בעיקר כי זה גרם להם להסתלק

)

 

[black scar1]

 

[HollyGolightly]

כן, לגבי קני אני מסכימה

אבל בכל זאת הוא מערב כאן את משפחתה של סינת'יה, וכל מה שחשוב לו עכשיו זה שפיט לא יהיה בפגישות ושסינת'יה תאמין שקני נדחף לזה בעל כרחו.

לא שופטת אם זה רע או טוב. מציינת את זה כעובדה.

 

[lollapalooza]

אני לא יודעת מה אתכן (יש ספוילרים כמובן)

אבל גם אם אמא שלי רצה לספר לאבא שלי, הוא לא אמר כלום וטוב שכך!! ולא נראה לי שהיא סיפרה לו או למישהו בכל מקרה. ושוב, טוב שכך.

האמירה של בטי, ברור שזה היה בהתרסה. בכל זאת, הן לא מסתדרות, סאלי העדיפה לבלות אצלם את הסופ"ש (ושימו לב שכשהיא מדברת עם גלן בטלפון היא אומרת שהיא "אצל מייגן" ולא אצל אבא שלה), אבל ברגע האמת כנראה שהאמא מנצחת, ויש בזה משהו יפה, שסאלי לא לגמרי ויתרה על בטי, ובטי לא לגמרי אמא לא מתפקדת.

ברור שאף אחד לא יתחיל להתייחס לסאלי "מעכשיו" כמבוגרת. היא ילדה מתבגרת והיחס יהיה בהתאם להתנהגות שלה. אגב, שמתם לב שהיא מתלבשת אחרת (מיני!) ונעלה את המגפיים שאבא שלה לא הרשה לה לנעול כמה פרקים קודם?

לגבי ליין, אני מסכימה. למהנ שנדע את זה קודם, בעצם? מה זה היה נותן לנו? כשזה הפך לאישיו, זה עלה, וככה זה צריך להיות. בהחלט.

ואני דווקא מאוד אוהבת את עולם הפרסום, זה חלק מהקסם של הסדרה בעיני.

 

[HollyGolightly]

ולא הפריע לך התקציב המסויים עבורו נלחם דון בחירוף נפש?

מה בעולם הפרסום את אוהבת?

מעניין אותי בכלל לראות איך הסידרה מתייחסת להתרחשויות הגדולות של התקופה - שוויון זכויות ומלחמת ויאטנם. מדהים כמה הם הם כאשר הם כמעט בכלל לא שם. למעשה ככל שמתייחסים אליהם פחות, בשבילי הם נוכחים יותר. ווזאת בשבילי אחת מהנקודות המרכזיות של הסידרה הזאת.

אפרופו דון. הנאום שלו בפני אביה של סינתיה ונציגי Dow האחרים הפחיד אותי. אני חושבת שהוא התכוון לכל מילה כשאמר שפחות משליטה של 100% בשוק (של תקציבי החברה) לא מספקת אותו ולא צריכה לספק את Dow. אני לא יכולה לשים את האצבע על הנקודה אבל זה הפחיד והגעיל אותי עד עמקי נשמתי. לא משנה לי כרגע אם ידע שזה לא מציאותי (למרות שכנראה כמעט מציאותי אם מה שאמר לגבי לונדון פוג היה נכון), עצם האמירה הזאת הפחידה והגעילה אותי באופן שקשה לתאר. ואני עדיין מנסה לשים את האצבע על למה בדיוק.

 

[Clementine Kruczynsk]

מונופול, שליטה, דיקטטורה

 

[HollyGolightly]

זה פשוט מדי. זו היתה גם הרציונליזציה שלי

וזה מחריד מספיק. אבל היה רובד נוסף שם (לפחות בשבילי) שעליו אני לא מצליחה לשים את האצבע ושהפחיד והגעיל אותי בצורה מחרידה. משהו עמוק יותר היה שם. משהו על דון דרייפר שאני לא בדיוק מסוגלת לנסח אפילו לעצמי. וזה משהו שהפחיד והגעיל אותי ממש בעצמות, בדם. עד כדי כך. ולשים את האצבע על הדבר הזה לא הצלחתי.

נ.ב. סליחה על הודעותיי המעטות והקצרות היום. קוצר זמן (למרות שיש לי המון לומר לגבי הפרק).

 

[HollyGolightly]

חושבת שעליתי על הנקודה שכל כך הפחידה והגעילה

אותי: הרס טוטאלי. היה משהו דמוני בנאום שלו. לא הרגשתי שאני מקשיבה לבן אדם אלא לדמות דמונית. מאז אותו נאום אני חושבת על קפטן אחאב ממובי דיק. אולי הדמות הדמונית ביותר שנוצרה אי פעם בספרות ושהצלחה שלו היא הרס טוטאלי כי הוא לא מוכן להסתפק בפחות ממובי דיק (והוא יודע את זה וגורר את כולם אתו). אין 100% פלח שוק. יכול להיות שקרוב. ומסתבר שהם היו מאד קרובים (81% בשנה מסויימת עם מעילי לונדון פוג), אבל זה לא הספיק לדון. ועכשיו הוא מנסה לשכנע את נציגי דאו (שבין כה וכה מייצרים הרס) ושמרוצים מחברת הפרסום שלהם ומכ-50% אחוזי השליטה שלהם בו, שהם בעצם צריכים לרצות 100% שליטה, ונראה שהם נדלקים. בדיוק כמו המלחים/משליכי הצלצל בפקווד שהולכים שבי אחרי אחאב.

ולא רק הם: רוג'ר סטרלינג בפירוש אומר לדון:
Ed Baxter is Moby Dick. There are easy whales
אבל הולך וקובע לדון פגישה איתם, כי דון "לא רוצה את מוהאק" הוא "רוצה את אמריקן איירליינס", הוא "לא רוצה את יגואר" הוא "רוצה את שבי" וכו' וכו', ורוג'ר השתכנע, השתכנע ללכת אתו על זה.

ראיתי דמוניות וחתירה (לא מודעת אולי) להרס טוטאלי. זה מה שהפחיד והגעיל אותי כל כך.

 

[lollapalooza]

למה שיפריע לי?

כי מדובר בנשק? הם מייצרים אותו ממילא. זה לא מה שעליו יקומו ויפלו מלחמות ואם זו לא תהיה החברה הזו, זו תהיה חברה אחרת. ודון הוא לא ילד סיקסטיז, הוא בן אדם מבוגר ומושגים כאלה של פציפיזם לא באמת רלוונטיים אליו. היחס שלך לא צריך להיות אליהם בפרספקטיבה של היום.

מה אני אוהבת בפרסום? זה בעיני אחד התחומים הכי יצירתיים שיש. כשעושים אותו נכון (ורוב העבודות בארץ לא משקפות את זה), הוא נפלא. לקחת את המגבלה האדירה של מכירת מוצר ולהפוך אותה לאמנות, הרעיונות שהמוח האנושי מסוגל להגות, זה נפלא בעיני. לא יודעת כמה יצא לך להעמיק בזה, והכי קל זה לשנוא פרסומות ופרסומאים, כי הם עבדי השטן והכסף וכל זה, אבל לצערי בעידן הזה כולנו עבדים לכסף, ולרובנו אין את המזל שלא לעבוד בשביל איזה בוס שעושה על גבינו מיליונים בזמן שאנחנו מרוויחים כלום וחצי, אז לפחות שזה יהיה יצירתי. אני מניחה שמתוקף שנאתך לתחום לא יצא לך להתעסק בו, אבל אני יכולה להעיד מנסיון, שהתקופה שלמדתי קופי הייתה התקופה הכי יצירתית שלי והמוח שלי עבד בה בצורה הכי פרודוקטיבית וכייפית שיש. וזה לגמרי שינה אצלי דברים בראש.

לגבי ה - 100%, זה מה שכולם רוצים. זה לא שמישהו רוצה לשלוט ב - 50% מהשוק. אני מניחה שהחלום של כל מותג הוא להיות קוקה קולה.

 

[Clementine Kruczynsk]

לא למדתי קופי אבל למדתי עיצוב

וכן יש משהו בלימודי עיצוב גרפי שמתקשרים עם עולם הפרסום, מהבחינה שצריך לצאת מנקודת הנחה של קהל שצריך להבין אותך.
זה לא אמנות מהבחינה של - את מתקשרת עם עצמך ועושה רק מה שאת רוצה בלי שום שיקולים, אלא את בפרוש את חייבת להתחשב בכמה תהיי מובנת ע"י קהל היעד שלך.
וכן, הלימודים האלו היו התקופה הכי יצירתית שהיתה לי.

יש לי בעיה עם עולם הפרסום מהבחינה של העולם שהוא מוכר מבחינת יופי מזוייף ואנשים לא אמיתיים ולעוות את כל תפיסת העולם שלנו. אבל לא רק פרסום עושה את זה ברור לי, גם קולנוע וטלוויזיה הם חלק מהבעיה.
אבל אני מסכימה איתך לגבי היצירתיות, ובכלל אני חושבת שיש משהו די מדהים בפרסומת שמרגשת אותך בשניה, משהו שלוקח לסרט שעה וחצי לעשות.

 

[lollapalooza]

זה נכון, אבל זה ממש לא רק עולם הפרסום.

הכל וכולם מוכרים לנו שקרים וכזבים. אם כבר - בפרסומות, אנחנו מאוד מודעים לכך שמנסים למכור לנו ואנחנו יותר בררנים. בטלוויזיה, בקולנוע ובכל תוכן שאנחנו צורכים, דוחפים לנו מסרים שלחלוטין נובעים מאינטרסים של בעלי כח ולא מאינטרסים שמשרתים אותנו לטובה. אנשים אוהבים להטפל לעולם הפרסום, אבל זה ממש לא ככה.

פרסום מחדד את המוח, ללא ספק. פרסום טוב, כמובן. להצליח להעביר מסר שגם אחרים יבינו, בכמה שניות או במשפט אחד, זה לא קל בכלל וזה אדיר כשמצליחים.

יאללה, בואי נפתח משרד משלנו, "קלמנטינה בע"מ" או משהו. רק צריך מישהו שיטפל בכסף...

 

[Clementine Kruczynsk]

חח קרעת אותי עם השם