שיפוטיות - בעד ונגד שרשור חדש

[פלגיה]

קצת מוזרה לי האמירה הזאת

די ברור שבשיחה חיה, אדם כל כך להוט להשמיע את דבריו, שהוא לא ממש קשוב לשני. כך שרוב השיחות הקיימות הן סוג של "במה", שבה אין ממש מקשיבים.

דווקא בשיחה וירטואלית יש מספיק זמן ושהות לקרוא את כל הנכתב, להיכנס לנעליו, לנסות להבין למה התכוון ועוד. יש גם הרבה יותר אפשרות להימנע מאימפולסיביות, לא להגיב מהבטן, לחשוב "מה התגובה שלי תועיל?" ולרסן את הנאמר.

 

[טלטל52]

מה שאת מתארת ברוב המקרים

מתקיים בפורום של אנשים שמכירים אחד את השני. מכירים מספיק טוב בשביל לדמיין בן אדם חי שחבל לפגוע בו.

לא כל השיחות הוירטואליות הן כאלה.

בבמות וירטואליות של משתתפים מזדמנים -

למה לבן אדם להמנע מאימפולסיביות כשזה לא עולה לו כלום?

הוא לא רואה מולו בן אדם סובל. הוא רואה ניק עם סימני קריאה. ואימפולסיביות זה כזה כיף.

למה להכנס לנעליו של אופוננט אם אפשר לגבור עליו, גם אם בצורה דורסנית? לנצח זה כיף.

 

[אנו לנו]

אני מתחברת מאד לנקודה האחרונה שלך

ובכלל גיליתי שאני יודעת לעמוד על עקרונות בצורה מעולה בתאוריה, עד שמגיעה סיטואציה אמיתית. מה לעשות, החיים האמיתיים הרבה יותר מסובכים ומלאי גוונים מאלו התאורטיים.
מאז שהתגלית המפתיעה הזו התבררה לי אני שופטת הרבה פחות. תמיד עולה לי לראש המחשבה שאני לא באמת יודעת איך הייתי מגיבה לו הייתי במקום דומה.

קוראים לזה ״אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״.

 

[אנו לנו]

אני מתחברת מאד לנקודה האחרונה שלך

ובכלל גיליתי שאני יודעת לעמוד על עקרונות בצורה מעולה בתאוריה, עד שמגיעה סיטואציה אמיתית. מה לעשות, החיים האמיתיים הרבה יותר מסובכים ומלאי גוונים מאלו התאורטיים.
מאז שהתגלית המפתיעה הזו התבררה לי אני שופטת הרבה פחות. תמיד עולה לי לראש המחשבה שאני לא באמת יודעת איך הייתי מגיבה לו הייתי במקום דומה.

קוראים לזה ״אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״.

 

[אמיתמי]

שיפוטיות כאן אינה רלוונטית

במקומות אחרים בודאי שכן. אבל כאן לא, כי זה מקום חברי ותמיכתי, ובמערכת יחסים חברית שיפוטיות רלוונטית רק במקרי קיצון.

לשיפוט יש ערך השרדותי. אנחנו שופטים מצבים ואנשים כדי לדעת ממה להמנע, עם מי לא להסתבך, את מי לא לחקות, למי לא לתת הלוואה, עם מי לא להתחתן , עם מי לא להשאיר את הילדים שלנו וממי לא לקחת חבילות סגורות לחו"ל.

בשיח שקיים כאן, שיפוט כזה אינו רלוונטי. הוא יהיה רלוונטי כשיבקשו מאיתנו מעורבות. כל עוד מבקשים ממני אמפטיה, אני לארג'ית הרבה יותר.

 

[טלטל52]

לי יש רק דבר אחד להוסיף לדיון הזה

אני לא אוהבת תגובות פרווה.

בלי טון.

בלי תוכן.

בלי נרטיב.

שלא שומעים את הדובר.

כשכל מהות התגובה זה להיות חלק ממקהלה.

ולא מדובר בתגובות פשוטות ולא מתחכמות. מדובר בתגובות "לא אישיות". סתמיות.

אפילו שיפוטיות פחות גרועה בעיני.

 

[אמיתמי]

אבל להיות חלק ממקהלה זו התנהגות חברתית

בפורום חברתי, ולא מקצועי למשל, מקובל מאוד להתייחס בתגובות, גם אם אין משהו שהוא תובנה מבריקה. רק להגיד, קראתי, זה עניין אותי ואכפת לי מספיק כדי להגיב. בעיני, ליצור אוירה שרק אנשים מבריקים או מיוחדים במיוחד יענו ויגיבו בשרשורים, זה לשים סד לפורום. יש כאן מספיק קוראות סמויות.

 

[טלטל52]

אבל הדגשתי את זה במיוחד

שמה שחשוב בעיני הוא לא כמה התגובה מורכבת ומתוחכמת, אלא כמה היא אישית.

תגובות סתמיות לא נובעות מאכפתיות. הן, באיזשהו מקום, נובעות מרצון להשתייך למקהלה. דומה קצת לשיפוטיות שגם לא משרתת את זו שפונה לעזרה, אלא את האגו של זו שמגיבה לה.

בכל אופן, אולי זה רק אני.

 

[פלגיה]

לא מבריקים ולא מיוחדים

אנשים שיש להם אינפוט משלהם. ובעיני מי שלא שם אינפוט משלו, פשוט לא משקיע מספיק, זה לא שאין ממה.
למעשה זאת הסיבה שהפסקתי להשתתף במשלוחי מנות שמאורגנים בפורום. נפלה פעם בגורלי גולשת, שהניק שלה לא אמר לי כלום. עשיתי חיפוש עליה בפורום, וגילית שהיא השתתפה די הרבה. רק מה? שום דבר לא היה אישי שלה. היא תמיד היתה חלק ממקהלה. התגובות שלה תמיד היו סתמיות, לא נוצר לה שום קול אישי. היא שמחה כשכולן שמחו, התעצבה כשכולן התעצבו, שמה את הרגשונים הנכונים - ומכלול התגובות היה סתמי וכלומי.
מאז אני משתדלת שלא להיות חלק ממקהלה, ואם אין לי משהו לומר, ואני רק חוזרת על תגובות קודמות -אני מעדיפה לשתוק.

 

[החיפושית החמישית]

זאת נקודה מעניינת, אבל -

לפעמים יש פה נשים שאני חשה כלפיהן חיבה, אכפתיות, גם אם אני לא מכירה אותן טוב. ולפעמים לאותן נשים יש הודעות על שמחה ועל עצב, על עניינים שאין לי הרבה מה לתרום בהם, ובכל זאת אני רוצה להגיד "קראתי אותך. אני מזדהה. אני לא יכולה לעזור, גם לא בעצה טובה או במשהו אישי משלי, אבל אכפת לי ממך."
בניגוד אלייך, אני לא מרגישה שזה הופך אותי לחלק מהמקהלה אלא לחלק מהקהילה, שזה עניין קצת שונה.

 

[תמר של אור]

אני מסכימה איתך אבל פלגיה מתארת

מצב בו כל מה שעולה בפורום מגולשת מסויימת הוא שהיא "כמו כולם" (ואני לא מדברת על מישהי ספציפית כמובן, גם אין לי מושג למי התכוונה פלגיה).
אני משתדלת, כמוך, להגיב למי שחביבה עלי, גם אם אין לי איך לעזור או מה לייעץ, אבל אני, כמו פלגיה, מתחברת יותר למי שמשמיעה את דעתה, מביאה איתה משהו משלה (אף אם הוא נוגד לגמרי את נקודת המבט שלי) ונאמנה לאמת שלה. או במילים אחרת, קשה לי עם טפלוניות.

יחד עם זאת קשה לי מאד עם שיפוטיות לשם השיפוטיות ולשם האדרה עצמית, בוודאי אם לא נתבקשתי.

 

[אמיתמי]

תראי

יש מצבים שאני יכולה לכתוב אליהם, שלרוב הנשים פה אין מספיק ידע בשביל להגיב באופן משמעותי. אם מישהי כותבת על מחלה, על ילדים עם צרכים מיוחדים, על מצב משפחתי מסובך, לרוב- רוב רובן של הנשים פה, לא ידעו מה להגיד באופן מאיר עיניים, כי לא כולנו יודעות איך להגיב בכל מצב אנושי מפתיע. אם אף פעם לא היה לך סרטן, מה תגידי למי שיש לה סרטן? אם אין לך ילד נכה, מה תגידי לאמא של ילד כזה? הרי לעיתים קרובות התגובות יכולות להיות כל כך לא מדוייקות (נתפלל שזה יעבור, למשל), אז מה? אז זה אומר שמישהי תכתוב כאן משהו, ואף אחת לא תגיב? לפעמים אייקון של חיבוק, יכול לתת תחושה של "קראתי, אין לי מה להגיב, אבל חשוב לי שתדעי שאני איתך". אני מודה ומתוודה שלפעמים זה הכי הרבה שאני מסוגלת לעשות, כשאני קוראת הודעות קשות. לפתוח את ההודעה, לקרוא אותה, ולשים אייקון. שתדע שקראתי, וזה לא סתמי בעיני בכלל.

 

[טלטל52]

אני אישית דיברתי על משהו אחר

אמא לילד נכה שמתלוננת על קשיים- בפורום הזה (או ברוב הפורומים האחרים) אף אחת לא תשפוט אותה על כלום. ולכן זו ממש לא דוגמא למה שאני מתכוונת.

אבל בנושאים רגישים - התגובות הטפלוניות (כמו שכתבו כאן הכי קולע) הן הכי מעצבנות *אותי*. יותר מהנחרצות לצד כזה או אחר.
כי המסר היחידי של התגובות האלה הוא "ואני בסדר".

אין לי שום בעיה עם כאלה

מתחת להודעה. או כאלה

בלי שום תוספת מלל. אין לי שום בעיה עם הודעות "גם אני". למעשה, אם מישהי מסכימה איתי - אנא! עשו לי כאלה

! אני מאוד אוהבת אותם

.

 

[א ב י ט ל ה]

 

[טלטל52]

יש!

דרך אגב -

התקדמת בכתיבה? (בלי שיפוטיות, כן

? אני עצמי די אהמ...תקועה)

 

[א ב י ט ל ה]

מה זה התקדמתי...

הייתי עסוקה בלהתאמן לטריאתלון ועכשיו, אחרי שהוא נגמר, אני עסוקה בלהיות חולה, כרגיל.
אבל בשבוע הבא, בטוח

 

[טלטל52]

אני ממליצה לבנות גאנט

עם endpoints ו-tangible deliverables

לי יש אחד כזה. עכשיו כל יום אני יודעת על מה *בדיוק* אני מלקה את עצמי ובאלו יעדים בדיוק לא עמדתי.

למשל,היום ספציפית אני לא עמדתי בלהתחיל לכתוב דיון. במקום זה עשיתי עוד גרף, עוד ניתוחון, עוד עיבוד אחד מיני רבים.

גם עבדתי וגם לא התקדמתי.

 

[אמיתמי]

תשובות טפלוניות

האם "אמא לילד נכה שמתלוננת על קשיים- אף אחת לא תשפוט אותה על כלום" זה סוג של דוגמה טובה בעיני לתשובה טפלונית.

הנה , הוצאת ממני ארסיות, הרי גם בי יש את זה. מאוד קל לדרדר שיח, למקום של שיפוטיות, עוקצנות, למקום של אגרסיות מוסוות. למי אין אגרסיות שדורשות ביטוי.

אני באמת לא מבינה מה הטעם בכל זה. עם הציונים לסוגי תשובות וכו'. מה בעצם התחדש כאן? העובדה שיש תגובות מעניינות יותר ויש כאלו שפחות, היא סוג של חידוש. או שהאמירה, תגובות טפלוניות מעצבנות אותי, אני תמיד דואגת להגיד דברי טעם, דברים מנומקים, חדשניים ומבריקים או שותקת באלגנטיות, זה סוג של ליטוף עצמי.

 

[פלגיה]

יש עניין

באמירה: "קראתי, אין לי מה להגיב, אבל חשוב לי שתדעי שאני איתך". זאת לא אמירה סתמית בעיני. אבל באמת הרבה פעמים אין לי מה לומר, זה לא חלק מהניסיון האישי שלי, אין לי דברים מועילים להוסיף על מה שנאמר לפני, ואני אישית מעדיפה לשתוק.
ויש גם הרבה עניין של מינונים. את "לפעמים" מגיבה ככה. יש מספיק מקומות שאת שמה אינפוט אישי ומסייע, ולא שיפוטי.

 

[קרלוטוס]

ובזאת מנעת ממני לשים

על החיפושית למטה :-

שהכלילה באופן מדויק את המקרים בהם השיפוטיות מפריעה (דכאון אחרי לידה וחבריו) וקראה להם "דם ליבו של מישהו אחר". ובכל זאת, חיפושית - אני רוצה להיות במקהלה שלך...