לדעתי אתה טועה בקביעה שהמעמד הבינלאומי זהה
נכון ששום החלטת או"ם לא הכירה באופן מפורש בשטחים שמעבר לגבולות המדינה היהודית בתכנית החלוקה, שנמצאים בידי ישראל מאז 1948-1949, כחלק ממדינת ישראל, אבל החלטת מועצת הבטחון 242 כן עשתה הפרדה בין השטחים הללו לשטחים שנמצאים בשליטת ישראל מאז מלחמת ששת הימים. המעמד של השטחים מ-1948-1949 נקבע לפי הסכמי שביתת הנשק משנת 1949. ואין החלטת או"ם הקוראת לנסיגה מהם. לעומת זאת, החלטה 242, קוראת לנסיגה של הכוחות הישראלים משטחים שנתפשו בסכסוך האחרון (מלחמת ששת הימים). החלטה 194 מדצמבר 1948 כלל לא מציינת את מדינת ישראל ומתייחסת למצב ב Palestine (בפלשתינה המנדטורית לשעבר). לעומת זאת, במרץ 1949 מועצת הבטחון אישרה את בקשת חברותה של מדינת ישראל באו"ם ובמאי אותה שנה העצרת הכללית אישררה את ההחלטה. לפי אילו גבולות התקבלה מדינת ישראל כחברה באו"ם, האם לפי הגבולות התיאורטיים של תוכנית החלקה או לפי הגבולות שהיו בעת קבלתה לאו"ם? לא הייתה שום החלטה של האו"ם שהכירה באיזשהם גבולות מפורשים של מדינת ישראל. החלטת החלוקה (181) התייחסה למדינה יהודית ולמדינה ערבית, אבל מדינת ישראל עוד לא הוקמה אז וההחלטה עצמה מעולם לא יושמה מכיוון שהערבים דחו אותה. לא הייתה החלטת או"ם שקבעה שמדינת ישראל נכנסת לנעלי המדינה היהודית מהחלטה 181. כלומר: אם אקח את נקודת המבט שלך הלאה, אז אפשר להגיע למסקנה שמבחינת החלטות האו"ם, לא רק היישובים שציינת לא מוכרים כחלק מישראל אלא כל שטח שהוא (כולל אלה שהיו מיועדים להיות חלק ממדינה יהודית). מכאן, לא רק שאין הבדל בין באר שבע ונהריה לבין שכם וחברון אלא גם אין הבדל בינן לבין תל אביב. אבל כאן עולה שוב השאלה, מהם גבולות מדינת ישראל שהתקבלה כחברה באו"ם במאי 1949? האם אתה יכול לבסס את הקביעה שלך שאילו גבולות המדינה היהודית לפי תוכנית החלוקה? ישראל התקבלה כחברה באו"ם כאשר גבולותיה היו שונים לגמרי מגבולות המדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה. לכן, בניתוח היסטורי ומציאותי של החלטת קבלת ישראל כחברה באו"ם במאי 1949 והחלטת 242 לאחר מלחמת ששת הימים, לדעתי, הדיעה שכן יש הבדל בין השטחים שישראל שולטת עליהם מאז מלחמת העצמאות לבין יהודה, שומרון ורצועת עזה (וגם רמת הגולן) סבירה יותר מהעמדה שאתה מציג.