../images/Emo41.gifנכון נכון נכון
שנשאלו הרבה שאלות בנושא, ויש קטגוריה מיוחדת של מאמרים על כך אבל עדיין יש לי התלבטות.... וכן, שוב התלבטות לגבי גיל שנתיים העיקרון שמנחה אותנו עם בננו, בן השנה ושמונה הוא להתעמת רק על מה שחשוב ועקרוני. אלא מה....יש מספר מצבים בהם אני קצת תקועה ולא שלמה עם שום דרך והייתי שמחה לשמוע רעיונות להתמודדות. עניין אחד- כשבני לוקח חפץ שהוא יודע שאני לא מרשה לשחק בו. מצד אחד אני לא רוצה לחטוף לו אותו מהיד, ומצד שני הרי הוא יודע שאסור לגעת או לשחק באותו חפץ. לדוגמא, אני לא מרשה לו לשחק בנייד. לעיתים אני משאירה אותו בטעות במקום שהוא יכול להגיע אליו. או דוגמא נוספת. היינו בקניון, והתכוונו ללכת לאכול והוא רצה לשחק במקום כלשהו בדרך לאוכל. ביני לביני רציתי פשרה שתכבד את הרצונות של שנינו. שהוא קצת ישחק ואז נלך לאכול. אבל כמובן שזה לא מה שהוא רצה. נתתי לו קצת לשחק ואחרי כמה דקות רציתי ללכת לאכול. והוא לא הסכים. כשראה שאני אומרת לו בוא נלך וראה שאני רוצה שנלך, הוא לא רצה ללכת. הצעתי לו שנחזור אחרי האוכל וכמובן שגם זה לא עזר. הרגשתי שהוא רוצה לעשות דוקא. ואז שאלתי את עצמי-איפה הצרכים שלי ואיפה הצרכים שלו. איך שומרים על האיזון ביניהם בלי להשתמש בכוח. אני הייתי רעבה ורציתי כבר ללכת לאכול. שתי האופציות שראיתי הן או לחכות עד שהוא יסיים לשחק ויסכים לבוא, או לקחת אותו על הידיים שלי למורת רוחו ולקול בכיו. האם יש אופציה שלישית שנסתרה מעיני? כשאני חושבת על זה עכשיו אלו שתי דוגמאות לשאלה גדולה שמעסיקה אותי בענין ההורות (ובסוגריים אומר שגם בכלל)-איך אני מכבדת את הצרכים שלי כאמא ואדם ואיך אני מכבדת את הצרכים של הבן שלי- במיוחד לאור הרגישות של גיל שנתיים והרצון בגיל הזה לעצמאות. גיל שהיכולת לנהל משא ומתן ולהסביר מוגבלת. יש גם את עניין השינה. מאז שהיה חופש במשפחתון שלו הוא לא מוכן להירדם במיטה שלו. ובאמצע הלילה מבקש לעבור לישון איתנו במיטה, כבר שבועיים ומעלה ברציפות. אני תוהה איך אפשר לחזור למצב הקודם בלי מלחמות ובכי קורע לב. כי בזה בעלי ואני לא עומדים כשזה נוגע לשינה. מצד שני כן הייתי רוצה להחזיר אותו לשגרה שאבדה לו, השגרה של ההרדמות במיטה ושינה רצופה בה עד הבוקר. שזה גם קשור לשאלה "הגדולה" שלי.
שנשאלו הרבה שאלות בנושא, ויש קטגוריה מיוחדת של מאמרים על כך אבל עדיין יש לי התלבטות.... וכן, שוב התלבטות לגבי גיל שנתיים העיקרון שמנחה אותנו עם בננו, בן השנה ושמונה הוא להתעמת רק על מה שחשוב ועקרוני. אלא מה....יש מספר מצבים בהם אני קצת תקועה ולא שלמה עם שום דרך והייתי שמחה לשמוע רעיונות להתמודדות. עניין אחד- כשבני לוקח חפץ שהוא יודע שאני לא מרשה לשחק בו. מצד אחד אני לא רוצה לחטוף לו אותו מהיד, ומצד שני הרי הוא יודע שאסור לגעת או לשחק באותו חפץ. לדוגמא, אני לא מרשה לו לשחק בנייד. לעיתים אני משאירה אותו בטעות במקום שהוא יכול להגיע אליו. או דוגמא נוספת. היינו בקניון, והתכוונו ללכת לאכול והוא רצה לשחק במקום כלשהו בדרך לאוכל. ביני לביני רציתי פשרה שתכבד את הרצונות של שנינו. שהוא קצת ישחק ואז נלך לאכול. אבל כמובן שזה לא מה שהוא רצה. נתתי לו קצת לשחק ואחרי כמה דקות רציתי ללכת לאכול. והוא לא הסכים. כשראה שאני אומרת לו בוא נלך וראה שאני רוצה שנלך, הוא לא רצה ללכת. הצעתי לו שנחזור אחרי האוכל וכמובן שגם זה לא עזר. הרגשתי שהוא רוצה לעשות דוקא. ואז שאלתי את עצמי-איפה הצרכים שלי ואיפה הצרכים שלו. איך שומרים על האיזון ביניהם בלי להשתמש בכוח. אני הייתי רעבה ורציתי כבר ללכת לאכול. שתי האופציות שראיתי הן או לחכות עד שהוא יסיים לשחק ויסכים לבוא, או לקחת אותו על הידיים שלי למורת רוחו ולקול בכיו. האם יש אופציה שלישית שנסתרה מעיני? כשאני חושבת על זה עכשיו אלו שתי דוגמאות לשאלה גדולה שמעסיקה אותי בענין ההורות (ובסוגריים אומר שגם בכלל)-איך אני מכבדת את הצרכים שלי כאמא ואדם ואיך אני מכבדת את הצרכים של הבן שלי- במיוחד לאור הרגישות של גיל שנתיים והרצון בגיל הזה לעצמאות. גיל שהיכולת לנהל משא ומתן ולהסביר מוגבלת. יש גם את עניין השינה. מאז שהיה חופש במשפחתון שלו הוא לא מוכן להירדם במיטה שלו. ובאמצע הלילה מבקש לעבור לישון איתנו במיטה, כבר שבועיים ומעלה ברציפות. אני תוהה איך אפשר לחזור למצב הקודם בלי מלחמות ובכי קורע לב. כי בזה בעלי ואני לא עומדים כשזה נוגע לשינה. מצד שני כן הייתי רוצה להחזיר אותו לשגרה שאבדה לו, השגרה של ההרדמות במיטה ושינה רצופה בה עד הבוקר. שזה גם קשור לשאלה "הגדולה" שלי.