להזיז את החופש הגדול לאוגוסט-ספטמבר?

[tiger mom]

תלמידים בתיכון

באמת לומדים אחרת וגם יכולים ללמוד אחרת אחרי השינוי ואפשר בהחלט לעשות שינוי אם את מורידה חודש אחד בקיץ אז את יכולה להקדים את הבחינות בגרות בהתאם גם לתיכוניסטים חודשיים רצופים הם מיותרים. ופוגעות בהם מבחינת הלימודים. אפשר למצוא פתרון יותר מוצלח ממה שיש עכשיו שיתאים לכולם. (לא חייב להיות גיוס אוגוסט גדול. זה נוצר כי התיכוניסטים מסיימים את הבחינות. זה יכול היות גיוס ספטמבר הגדול או גיוס אוקטובר הגדול. כל המערכת יכולה לזוז חודש בהתאמה. זו אופרציה שעושים פעם אחת ואח"כ זה נשאר מקובע לשנים)

 

[פ ט ל2]

מסכימה איתך לגמרי, רק שזה דורש כמו שכתבתי

רפורמה רחבה הרבה יותר תוך שיתוף גורמים רחבים יותר... (אגב כמו בכלל במערכת החינוך במדינה...אבל זה בהחלט נושא אחר)

 

[tiger mom]

מסכימה לגמרי

 

[temp8]

הילדים ממש לא זקוקים לחופש כל כך ארוך

להיפך - רובם זקוקים למסגרת, והחופש הארוך מחרפן אותם בשלב מסוים.

 

[חמודבה]

לא מסכימה איתך

גם ככה רובם רוב החופש בקייטנות שזאת מסגרת, ככה שנטו חופש נשאר לא יותר מחודש.

 

[temp8]

קייטנות זה לא תחליף למסגרת

וחופש של חודש נטו זה המון זמן.

 

[חמודבה]

המון נכון, מיותר לא

קייטנות זה בהחלט תחליף למסגרת, זה פתרון להורים בזמן החופש. יש קייטנות כיפיות עם בריכה ופעילויות וכו' ויש כאלה שהן ממש מסגרת בלי שום ערך מוסף. אני מבינה שזה הכרח לפמים, אבל זאת מסגרת.

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי שצריך לעשות פה סקר

ולראות מה הקשר בין העמדה של ההורה לגבי קיצור/פיצול החופש הגדול לבין הזכרונות שלו עצמו מהחופש הגדול. אולי חלק מההורים שבעד הקיצור.פיצול באמת היו מאלה שמשתעממים מאוד בחופש, ואולי הם סתם שכחו איך זה היה. אבל איך מישהו שנהנה מהחופש הגדול וזוכר איך זה היה, מוכן לגזול את ההנאה הזאת מהילדים שלו, כי זה לא מסתדר לו עם העבודה? למה ילדים צריכים להיות כל כך הרבה במסגרת, למען השם? הם לא תמונה. תנו להם גם לחיות קצת וליהנות, לפני שהם נכנסים לעולם המבוגרים! ואם זה אומר לשבת רוב הזמן מול הטלוויזיה, או עם ספר, או בחצר ליד הבית, וכו', כי אין סידור יותר טוב - גם לא נורא! ילד לא צריך ללמוד כל הזמן ולעשות כל הזמן מה שאחרים מכתיבים לו.

 

[temp8]

אני זוכרת שנהניתי בתחילת החופש

אבל אח"כ כבר רציתי נורא שהוא יגמר. ואני עוד גדלתי בקיבוץ, שהשקיע המון בקיטנות והפעלות לילדים. אני רואה שגם השקפת העולם שלך שונה משלי. את מעדיפה שהילד ישב מול הטלביזיה או יקרא ספרים כל היום במשך חודשיים, ובית הספר נראה לך כמשהו לא חיובי במיוחד. לי בית הספר לא עשה טראומה ולימודים חשובים לי מאוד, ואני גם מעדיפה שבני ישב מול הטלביזיה / יקרא ספר וכו' לאחר שעות הלימודים, ולא במקום הלימודים. מה גם שהיום הוא בגן ובגילאי הגן אפשר לחשוב כבר כמה קשים הלימודים...

 

[חייבתלהגיב]

בית הספר לא עשה לי טראומה

ולמען האמת, גם עכשיו אני בלימודים (דוקטורט). לא יודעת איך זה לגדול בקיבוץ ומה היה אצלך - אני בכלל לא יודעת מה התפיסה שלך של בית, למשל. אני מדברת על החופש של הילד לבחור מה לעשות עם הזמן שלו - ואם הוא בוחר לשבת מול הטלביזיה - גם זה בסדר. אם הוא אוהב קייטנות - גם טוב. מה שמשנה הוא שהזמן שלו בידיו, ולא רק כמה שעות אחרי הלימודים ולפני שהוא הולך לישון - אז הוא צריך לעשות גם שיעורים, לאכול, להתקלח, וכו' - ובזמן שנשאר לבחור מה לעשות. לא דיברתי בכלל על הקושי של הלימודים, רק על העדר החופש האינהרנטי בהם. ואם יש דבר שאני מצרה עליו, הוא שהילדות שלי הולכות למשך כל כך הרבה שעות לגן בגיל כל כך צעיר. אז עוד לקחת להן את החופש? שוב, צריך להאריך את החופש למבוגרים, לא לקצר לילדים.

 

[temp8]

את לא יודעת מה התפיסה שלי של בית?

אפשר לשאול למה בדיוק את מתכוונת?

 

[חייבתלהגיב]

הכוונה היא שאני לא יודעת

איך זה לגור בקיבוץ עם חברת ילדים (ואיך זה היה בתקופה שלך, בקיבוץ שלך, מבחינתך באופן פרטי, וכו'), בניגוד למי שגדל בעיר בתוך משפחה גרעינית בלבד, לכל היותר עם כמה אחים. אני לא יודעת, למשל, איך פועל הלחץ החברתי בקיבוץ, ואיך הייתי מרגישה אם הייתי יודעת שנורא קריטי שאני אסתדר עם הילדים בגיל שלי, כי הם ילוו אותי עוד שנים רבות - ולכן אפילו כשאני חופשייה לבחור מה אני רוצה לעשות, אני בעצם לא לגמרי חופשייה, כי אולי אם אני לא אבוא לקייטנה כמו כולם אולי זה יפגע בי איכשהו, וכו'. כשכל אחד גדל בבית שלו, יש הרבה יותר חופש מהבחינה הזאת של לבחור לעצמך פעילויות (ואני לא אומרת שאין חופש אחר בקיבוץ שאין בעיר - רק בנקודה הזאת). את מכירה את הקטע בסרטים האמריקניים שבו בתחילת השנה כותבים חיבור על "מה עשיתי בחופש הגדול"? הרי עצם ההנחה שם היא שכל אחד עשה משהו שונה לחלוטין, ושהילדים שלמדו יחד במשך השנה התפזרו כל אחד לביתו הוא ולפעילותו הוא - ולא הלכו יחד כולם לקייטנה. אבל, כאמור, אני לא מבינה בזה ולא יודעת מה היה במקרה הספציפי שלך. זה פשוט נראה לי שונה מאוד מהחוויה שלי כשגדלתי.

 

[temp8]

זה בדיוק אותו דבר כמו בעיר

אין שום לחץ של ילדים אחרים להשתתף בפעילויות. ההבדל היחידי הוא שהיו לי שני בתים (בית ההורים ובית הילדים), ויכולתי לבחור באיזה מהם להיות. אני מניחה שאם הייתי גרה בעיר החופש היה נראה עוד יותר ארוך...

 

[חייבתלהגיב]

זאת בדיוק הנקודה. היו לך שני בתים.

לי היה בית אחד. והוא לא כלל בשום צורה את הילדים שלמדתי איתם או את הילדים בגילי מהשכונה. הייתה הפרדה מוחלטת בין בית הספר/העבודה.השכונה לבין הבית. אצלך זה לא היה כך - וגם במשך החופש היו לך את אותם שני בתים, כשאחד מהם כולל את אותם ילדים. ולדעתי זה שונה במידה כזו שאני לא מסוגלת לתאר לעצמי בכלל מה הייתי חושבת על החופש הגדול אם הייתי גרה בקיבוץ.

 

[temp8]

זה רק מחזק את הדיעה שלי

שהחופש ארוך מידי לילדי בית הספר (ואת הדיון התחלתי בכלל מנקודת ראיה של אמא לילד בן 3, שלדעתי אינו זקוק כלל לחופש מהגן). לי עוד היתה יותר בחירה, ויותר אפשרות לפעילויות, ובכל זאת בשלב מסוים החופש נמאס. אני ממש זוכרת את ההרגשה שזה כבר יותר מידי, ואת השיחות על כך עם שאר הילדים, שגם הם היו מופתעים מהתחושה הזו - כי בתיאוריה תמיד הכי כיף חופש.

 

[חייבתלהגיב]

אבל הוא לא ארוך מדי

"לילדי בית הספר". הוא היה ארוך מדי לך ולילדים שגדלו איתך בקיבוץ. אבל הוא לא היה ארוך מדי לי ולרבים אחרים שאני מכירה - להפך, הוא היה קצר מדי לתחושתנו. אני ממש זוכרת את ההרגשה של הבאסה מזה שצריך לחזור לבית הספר - וזאת על אף שתמיד אהבתי ללמוד - אבל גם אהבתי מאוד את החופש, וללמוד יכולתי לעשות גם בבית וגם בזמן החופש, אם התחשק לי. וגם אנחנו היינו "ילדי בית הספר". ולא ברור לי באיזה מובן הייתה לך יותר אפשרות לפעילות. אולי הכוונה היא שהפעילויות אצלכם לא עלו כסף - אבל גם אני יכולתי ללכת (ואף הלכתי) לקייטנה בקיבוץ. וגם יכולתי לנסוע עם ההורים לחו"ל (ועשיתי את זה), ויכולתי לעשות עוד המון דברים אם רציתי - מקסימום הם עלו להורים שלי עוד כסף. ההבדל המהותי, לדעתי, הוא בעד כמה את מסוגלת להעסיק את עצמך ועד כמה את נהנית מזה. כי גם בשנים שבהן לא עשינו שום טיול ולא הייתי בשום קייטנה ושום כלום - מעולם לא השתעממתי בחופש הגדול.

 

[temp8]

ממש לא

חברתי הטובה ביותר היא מרמת השרון, וגם לה היה החופש ארוך מידי. וגם גולשות אחרות שכתבו כאן בשרשור כתבו שהלדים שלהם מתחרפנים מהחופש. הניסיון להשליך את זה על ה"ילדות בקיבוץ" הוא מופרך ופאתטי. אני בטוחה שיש ילדים שיכולים בשמחה לשבת חודשיים מול הטלביזיה או המחשב, אבל יש גם הרבה ילדים שזה יותר מידי בשבילם, ואם היה לי ילד כזה לא הייתי מאושרת מהמצב, גם אם מבחינתו זה בסדר.

 

[חייבתלהגיב]

אני לא מטילה ספק בכך שיש גם ילדים

עירוניים שהחופש ארוך להם מדי - ואני היכרתי גם כאלה - פשוט חשבתי שאת דיברת על הילדים בקיבוץ בהודעה הקודמת, ולכן התייחסתי דווקא אליהם. אבל מה שאת אמרת זה שהחופש ארוך מדי "לילדי בית הספר", וזה לא נכון - יש כאלה שהוא ארוך מדי בשבילם, ויש כאלה שלא. לכן הצעתי מלכתחילה לעשות פה סקר ולראות מה הקשר בין העמדה של ההורים לגבי החופש הגדול לבין החוויות שלהם עצמם. ואלה שהחופש לא היה ארוך מדי בשבילם - זה ממש לא אומר שכולם ישבו חודשיים מול הטלוויזיה או מול המחשב - הם פשוט יודעים להעסיק את עצמם בצורה שמספקת אותם - כל אחד ודרכיו הוא. ואחד התפקידים של הורה, לדעתי, הוא לעזור לילד שלו להגיע למצב הזה, אם הוא לא הגיע אליו לבד - ולא לשלוח אותו כמה שיותר למסגרת, כי הוא לא מסוגל להעסיק את עצמו. ולהגיד שילד בן 3 צריך להיות במסגרת מלאה כל השנה ולא זקוק לחופש - סלחי לי - אבל זה ממש עצוב. אולי זה כורח כלכלי/מקצועי אצל רבים וקשה להימנע מכך (כאמור, גם אצלנו בבית זה כך), אבל זה ודאי לא המצב הרצוי. גם יום לימודים מלא לילדי בית הספר הוא לא המצב הרצוי, אלא כורח כלכלי/מקצועי. אבל, שוב, המצב הרצוי הוא לא שהחיים של הילדים יתכנסו יותר ויותר למצב של חיי המבוגרים, יעבדו מ-8 עד 5 בבית הספר, ויהיו להם שבועיים חופש בשנה. המצב הרצוי הוא שלמבוגרים, בכל העולם, יהיה יותר חופש. כי עבודה היא לא הכל בחיים. וגם לימודים לא.

 

[temp8]

התייחסתי לטלביזיה כי זה מה שאת כתבת

כבילוי לילד בזמן החופש. ובואי נהיה ריאליות - זה מה שרוב הילדים עושים כשאין להם מסגרת. אני לא מבינה למה זה עצוב לך שילדי הגן לא זקוקים לחופש? זה כל כך נורא שטוב להם בגן? אני חושבת שהפתרון למקרה שילד לא נהנה בגן שלו הוא לחפש לו גן טוב, ולא להמשיך בגן זה ורק לקצר לו את התקופה הקשה.

 

[פ ט ל2]

אני רוצה להגיד לך שלדעתי, גם אם לילד מאוד טוב

בגן הוא בהחלט זקוק לחופש מהגן...וטעמי ואני מדגישה *על סמך דעתי האישית בלבד* ועל סמך תפיסת ההורות שלי, הוא זקוק לחופש לא רק בחופש הגדול ולא רק לחופשה ארוכה אלא במהלך כל השנה (עד כמה שניתן) זו אגב הסיבה שאני בחרתי לשלוח את ילדיי לגן עד השעה 13:00 ולא עד 16:00-17:00, אני מעדיפה שהם ילכו הביתה ב13:00 למקום שלהם ולשקט שלהם ותהיה להם קצת הפסקה. לכן אני בוחרת לצמצם את מפגשי בן ה-3 שלי עם חברים, לא למנוע אבל בהחלט לצמצם, למרות שהוא מת על זה ולתת לו גם את הזמן שלו לדברים שלו או לפעילויות לבד עם אבאאמא עם או בלי אחיו. בגן הילד הוא חלק מקבוצה, יש לו תחרות (על צעצועים/תשומת לב וכד'...) יש לו פחות יכולת לעשות בחירות משל עצמו תשומת הלב לא יכולה להיות בעלדית רק שלו, הוא מנהל דינמיקה עם ילדים שלעיתים היא לא פשוטה ומתישה וכד'... בעיני מכל זה הילד צריך הפסקה, מנוחה וחופש (וכמו שכתבתי לפני, אפילו כמעט יום יומי) כל זה הרי קיים בגן, וזה ללא כל קשר עד כמה הגן מדהים. אותו כנ"ל חל בעיני בביה"ס