מאור חיים פז
Member
16. ב'. 1. 4. כעת אדבר איתך על קוגניציה, אינטליגנציה, הגדרתן, וההבדל ביניהן.
נתחיל מקוגניציה.
קוגניציה זה מושג שאומר כמה דברים, ויש לו כמה משמעויות. הדברים שהוא אומר והמשמעויות שלו לא סותרים זה את זה. הם כולם נכונים והם מתווספים אחד על השני לכדי יצירת הרובד העשיר של מושג הקוגניציה השלם.
קוגניציה, אסביר זאת בפשטות, היא סך כל היכולות הקוגניטיביות. אבל מה זאת אומרת יכולות "קוגניטיביות"?. הרי "קוגניטיביות" זאת מילה מאותה משפחת המילים של המילה "קוגניציה". והרי בהסבירנו מושג, איננו יכולים בהגדרתנו אותו לחזור עליו. הגדרה של מושג לא יכולה לכלול את המושג. הרי ההגדרה נועדה להסביר דבר שאינו מובן או אינו מפורש. לכן זה לא אפשרי, יותר מזה, זה חוק למעשה, שהגדרה של מילה לא יכולה לכלול את המילה (או מילה מאותה משפחת המילים, לדוגמה). אז למה אני אומר לך ש-"קוגניציה" זאת אומרת "יכולות קוגניטיביות"?. אני אגיד לך למה. כי יותר קל להסביר "יכולות קוגניטיביות" מאשר "קוגניציה". אני אסביר מה זאת אומרת "יכולות קוגניטיביות", ואז אתה תבין מה זה "קוגניציה". דרך אגב, קוגניציה ויכולות קוגניטיביות זה בעיקרון אותו הדבר אז אין פה בעיה כלשהי. זה לא כאילו ש-"יכולות קוגניטיביות" זה רק חלק מתוך "הקוגניציה" כך שכשאני אסביר לך מה זאת אומרת "יכולות קוגניטיביות" אני אסביר לך רק חלק מתוך "הקוגניציה" או לא אסביר לך את מושג "הקוגניציה" השלם. הקוגניציה היא היכולות הקוגניטיביות, והיכולות הקוגניטיביות, הן קוגניציה. איננו מאבדים ממשמעותה ומהותה של הקוגניציה כאשר אנחנו מדברים עליה כעל "היכולות הקוגניטיביות" ואיננו מאבדים מן המשמעות והמהות של "היכולות הקוגניטיביות" כאשר אנחנו מדברים עליהן כעל "הקוגניציה".
ועכשיו, מה זה "יכולות קוגניטיביות"? יכולות קוגניטיביות זה יכולות של המוח. כל היכולות של המוח, הן סך כל היכולות הקוגניטיביות, וסך כל היכולות הקוגניטיביות, הן סך כל היכולות של המוח. סך כל היכולות הקוגניטיביות, זאת "הקוגניציה".
אבל יש בעייתיות, עם הגדרת הקוגניציה. כשאנחנו מדברים על הקוגניציה השלמה, אנחנו מתכוונים ליכולות המוח. כולן. אבל הבעיה כאן היא שאנחנו עדיין לא יודעים על כל יכולות המוח ואנחנו עדיין לא מבינים את כל יכולות המוח. לכן, במושג הקוגניציה, מצד אחד אנחנו יודעים שכשאנחנו מדברים על קוגניציה אנחנו מתכוונים לסך כל יכולות המוח, אבל מצד שני, אנחנו לא יודעים מהן כל יכולות המוח, כך שכשאנחנו מדברים על קוגניציה, למרות שברמה הבסיסית אנחנו מבינים למה אנחנו מתכוונים ויודעים מה אנחנו מנסים להגיד, ברמה הפרטנית, אנחנו עוד לא יודעים מהן כל יכולות המוח ממש אחת-אחת, כך שבתוך ההגדרה הבסיסית של הקוגניציה, אנחנו מתכוונים להרבה דברים, ואנחנו מדברים על הרבה דברים, שאנחנו אפילו לא יודעים עדיין שאנחנו מתכוונים אליהם ושאנחנו מדברים עליהם. כל עוד יכולות המוח לא יובנו ויתגלו במלואן, כשנדבר על קוגניציה נמשיך לדעת שאנחנו מתכוונים לכל יכולות המוח מצד אחד, אבל נמשיך שלא לדעת מהן כל יכולות המוח, כך נמשיך שלא לדעת למה בדיוק-בדיוק אנחנו מתכוונים, מצד שני. וזאת הבעיה עם הקוגניציה והגדרתה בעת המודרנית.
16. ב'. 1. 5. ועכשיו, בוא נעבור אל האינטליגנציה. מושג האינטליגנציה הוא בעייתי כפליים. בעוד שעם מושג הקוגניציה אנחנו יודעים למה אנחנו מתכוונים ברמה הבסיסית, גם אם אנחנו לא מבינים למה אנחנו מתכוונים ברמה הפרטנית, עם מושג האינטליגנציה אנחנו לא רק שלא יודעים בדיוק למה אנחנו מתכוונים ברמה הפרטנית, אלא אנחנו אפילו מתקשים לקבוע למה אנחנו מתכוונים בדיוק ברמה הבסיסית. בעוד שמושג הקוגניציה הוא מושג מעט לא מוגדר ומעט נזיל מכיוון שמדובר במושג מעט מעורפל שחסרה לו הגדרה עמקנית, יציבה וחזקה, עם האינטליגנציה, אנחנו מתקשים לקבוע למה אנחנו מתכוונים ברמה הבסיסית ביותר. יש כמה הגדרות אפשריות שונות למושג האינטליגנציה. חלקן יכולות להשתלב ביחד לכדי גרסת מושג אינטליגנציה רחב ועשיר, וחלקן סותרות אחת את השנייה ולא יכולות להתקיים יחד.
למען האמת, המצב הוא כל-כך גרוע, עד כדי כך שאחת ההגדרות המודרניות למושג האינטליגנציה (וזאת לא בדיחה) זה ש-"אינטליגנציה זה מה שמבחני האינטליגנציה בודקים". כן-כן. ממש ככה. תוך כדי התעלמות בוטה מן הפרדוקס המובן מאליו של עצם זה שאם אנחנו לא יודעים להגיד מה זה אינטליגנציה, אז איך אנחנו יודעים ליצור מבחני אינטליגנציה ככה שנוכל להגיד שאינטליגנציה היא מה שמבחני האינטליגנציה בודקים? השם ירחם, הא?
בכל מקרה, עם מושג שמתקשים להגדיר אותו אפילו במובנו המופשט ביותר, קשה מאוד לעבוד. ובתוך מדע הפסיכולוגיה, האינטליגנציה, עם כמה שקשה בכלל לקבוע מה זה ועם כמה שכולם מתווכחים על מה זה בכלל אינטליגנציה, בכל זאת, האינטליגנציה היא אחד מן המושגים החשובים ביותר. אסור להשאיר אותה לא מוגדרת. במהלך כתיבתי את תיאוריית האישיות שלי, הלוא היא העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בפוטנציה, במהלך כתיבתי אותה בין כיתה י' לכיתה יא', בגיל 16, זה לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי צריך לדבר על האינטליגנציה. אבל כדי לעשות את זה, הייתי צריך להחליט מה זה בכלל. המושג כל-כך נזיל בצורה כל-כך בלתי נסבלת. זה נורא, בהתחשב בעד כמה שזה מושג חשוב. בכל מקרה, הייתי צריך להחליט מה זה אינטליגנציה כדי שאוכל לדבר על זה בתוך התיאוריה שלי. לרשותי עמדו שתי אפשרויות של מה לעשות. הייתי יכול או להגדיר מחדש לחלוטין את האינטליגנציה, מה שתיאורטית הייתי יכול לעשות כי עם מושג כל-כך נזיל ולא מוגדר, כל אחד יכול לקחת את זה לאיזה כיוון שהוא רוצה וזה לא בהכרח יהיה פחות נכון מכל הגדרת אינטליגנציה אחרת, כך שהייתי יכול לעצב את מושג האינטליגנציה, בתוך תיאוריית האישיות שלי, לחלוטין מחדש, ולעשות מן האינטליגנציה מה שרק בא לי. מה שאני רק צריך שהאינטליגנציה תהיה. האפשרות השנייה הייתה לבחור לאינטליגנציה הגדרה בתיאוריית האישיות שלי שתגיע מבין ההגדרות השונות הקיימות (כי הרי האינטליגנציה היא לא-לא מוגדרת כראוי בגלל שאין לה שום הגדרה, אלא היא לא מוגדרת כראוי כי יש לה יותר מידי הגדרות, מה שמוזיל את כל המושג ומקשה להבין מה זה האינטליגנציה "האמיתית").
לאחר שחשבתי על העניין זמן קצר כי הייתי צריך הגדרה מוצקה עבור מושג האינטליגנציה עבור תיאוריית האישיות שלי, החלטתי שקודם כל אנסה לחפש עבור האינטליגנציה (האינטליגנציה בהקשר של תיאוריית האישיות שלי) הגדרה מקרב ההגדרות הקיימות לפני שאני ממהר לקבוע מחדש עבור האינטליגנציה הגדרה חדשה לחלוטין. הרי אם כבר קיימת הגדרה שיכולה לתאום את הצרכים שלי ושל התיאוריה שלי, ושתיראה לי סבירה, אז למה להסתבך ולהמציא הגדרה חדשה משלי? מה גם, שאם אמצא הגדרה מתאימה עבור מושג האינטליגנציה בהקשר של תיאוריית האישיות הקוגניטיבית מתוך מאגר ההגדרות הקיים, אז אני בוחר הגדרה שבהיותה כבר קיימת, היא כבר קיבלה לגיטימציה מאנשים מסוימים, ואין צורך להילחם על קבלתה של ההגדרה החדשה לחלוטין התיאורטית שהייתי מגדיר את האינטליגנציה בהקשר של תיאוריית האישיות שלי. לאחר שעברתי על ההגדרות הקיימות, מצאתי הגדרה מתאימה ואימצתי אותה. זאת ההגדרה שאני עובד איתה מאז, זאת ההגדרה שאני מאמין בה, וזאת ההגדרה שאני עומד לתת לך עכשיו עבור המושג.
האינטליגנציה, במובנה והגדרתה הבסיסיים (לפי ההגדרה והמובן הבסיסיים שבחרתי מתוך מאגר ההגדרות הקיים) היא מאגר סך כל היכולות הקוגניטיביות שרלוונטיות לחשיבה, ללמידה, לשימוש בידע, לאחסון של ידע, להחזקה של ידע, לשליפה של ידע, לזכירה של ידע וכדומה'. כל היכולות הקוגניטיביות שעונות להגדרה הזאת בדרך אחת או יותר, הן יכולות אינטליגנטיות. שים לב-כל היכולות האינטליגנטיות הן יכולות קוגניטיביות אבל לא כל היכולות הקוגניטיביות הן יכולות אינטליגנטיות. כן-כן. בדיוק כמו מה שכל אגודל היא אצבע אבל לא כל אצבע היא אגודל.
אז זאת הגדרת האינטליגנציה שבחרתי וזאת הגדרת האינטליגנציה שאני עובד איתה בתיאוריית האישיות שלי. אבל אפילו אחרי שבוחרים הגדרת אינטליגנציה ספציפית לעבוד איתה מבין כל הגדרות האינטליגנציה שיש, למיטב ידיעתי והבנתי, מעט מאוד מההגדרות האלו אם בכלל, מוגדרות היטב, במובן של מוגדרות לעומק, בצורה כזאת שמי שנגיד ושבחר הגדרה, יודע מה המשמעות של הגדרת האינטליגנציה שהוא בחר, לעומק. כמו מה שאנחנו לדוגמה עדיין לא מבינים עד הסוף את הקוגניציה כי אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף את כל יכולות המוח. בנוגע לאינטליגנציה, אולי בגלל ריבוי ההגדרות, אולי יש הגדרה אחת או שניים שאם מדברים עליהן, אז מבינים עד הסוף מה ההגדרות האלו אומרות. וגם אם כן, אז אלו בטח הגדרות בסיסיות גרועות, אם מצד אחד אנחנו מבינים את משמעות ההגדרות האלו לעומק אבל מצד שני ההבנה שלנו היום את הדברים היא הבנה גרועה (ושלא תתבלבל לרגע. ההבנה שלנו היום את הדברים היא הבנה גרועה). קח לדוגמה את ההגדרה הפשטנית עד כדי גיחוך ש-"אינטליגנציה היא מה שמבחני האינטליגנציה בודקים". כלומר, אני לא יודע. בהתחשב בעד כמה שההגדרה הזאת היא פשוטה, אני מניח שאנחנו יכולים להגיד ש-"אינטליגנציה" זה מה שמבחני האינטליגנציה בודקים ותו לא, ואז אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מבינים את האינטליגנציה לעומק, לפי ההגדרה המסוימת הזאת. אבל כאמור, זאת הגדרה בסיסית גרועה של האינטליגנציה, ואז, מה הערך של להבין לעומק את האינטליגנציה, מנקודת המבט של הגדרתנו אותה ברמה הבסיסית, הגדרה בסיסית חסרה? הגדרה בסיסית טובה של האינטליגנציה, כמו לדוגמה ההגדרה שאני בחרתי, היא הגדרה שבגלל המצב הלא טוב, ננסח זאת כך, שקיים היום במדעים הקוגניטיביים, היא הגדרה בסיסית שבהכרח מקדימה את התפתחות המדע ושלכן אנחנו בהכרח לא יכולים להבין מספיק לעומק למה אנחנו עצמנו מתכוונים בכלל, בניסיוננו לחשוב לעומק על מה זה "אינטליגנציה", ביציאתנו מנקודת ההגדרה של האינטליגנציה ברמה הבסיסית, במונחים של הגדרה בסיסית טובה של האינטליגנציה.
בכל מקרה, כל הסלט הזה, כל הסיפור הזה של איך שיש מלא הגדרות למושג האינטליגנציה ואפשר פשוט לבחור מביניהן מה אתה מאמין שהיא האינטליגנציה, כל זה דבר שמעיד על הבעייתיות של המושג בעת המודרנית. לדעתי, צריך לבחור הגדרה אחת ולדבוק בה. וזה מה שהאנשים הנוגעים לדבר מנסים לעשות, אבל כרגע זה לא כל-כך הולך.
16. ב'. 1. 6. בחזרה לעניינינו. אני רוצה לדבר איתך עכשיו על פוטנציאל. מה זה פוטנציאל? פוטנציאל זה סיכוי. פוטנציאל זה יכולת. פוטנציאל זאת אפשרות. פוטנציאל זה מה שיכול להיות ומה שיכול לקרות. כל מה שיכול להיות וכל מה שיכול לקרות, כל מה שיש סיכוי שיהיה וכל מה שאפשרי, זה משהו שהוא "פוטנציאלי".
במסגרת הפילוסופיה הקיומית שלי, אני מאמין שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. אבל אני מאמין שגם אין דבר שהוא אפשרי. הכול אפשרי והכול בלתי אפשרי, והכול אפשרי והכול בלתי אפשרי, הכול באותו הזמן. אבל איך זה אפשרי? העניין הוא כזה: כל המושגים, אפילו אלו שנדמים לנו כיחסיים (ואין הרבה כאלו), הם אבסולוטיים כשלעצמם. "יש" משהו, או ש-"אין" אותו. פשוט ככה עובדת השפה. לא רק בשפה שלנו, עברית, אלא בכל השפות. הבעיה כאן היא שהמציאות של העולם האמיתי, היא הרבה יותר מורכבת מזה. לא שאני אומר שאני חושב שיש צורך לשנות את השפה, כלומר, אולי קצת, אבל יותר מזה, עלינו לשנות את הבנתנו ותפיסתנו אותה.
לפי הפילוסופיה הקיומית שלי, אין דבר ש-"יש" אותו לחלוטין ואין דבר ש-"אין" אותו לחלוטין, ואין דבר ש-"קורה עד הסוף" או "שקורה לא עד הסוף" או ש-"קיים" בצורה שלמה או ש-"לא-קיים" בצורה שלמה. אין מוחלטיות בעולם. העולם הוא לא "לא רק שחור ולבן". זה יותר מזה. השחור והלבן לא קיימים. אולי קיימים בתיאוריה. אולי קיימים בדמיון. קיימים בתוך עולם האפשרויות. אבל לא במציאות.
נתחיל מקוגניציה.
קוגניציה זה מושג שאומר כמה דברים, ויש לו כמה משמעויות. הדברים שהוא אומר והמשמעויות שלו לא סותרים זה את זה. הם כולם נכונים והם מתווספים אחד על השני לכדי יצירת הרובד העשיר של מושג הקוגניציה השלם.
קוגניציה, אסביר זאת בפשטות, היא סך כל היכולות הקוגניטיביות. אבל מה זאת אומרת יכולות "קוגניטיביות"?. הרי "קוגניטיביות" זאת מילה מאותה משפחת המילים של המילה "קוגניציה". והרי בהסבירנו מושג, איננו יכולים בהגדרתנו אותו לחזור עליו. הגדרה של מושג לא יכולה לכלול את המושג. הרי ההגדרה נועדה להסביר דבר שאינו מובן או אינו מפורש. לכן זה לא אפשרי, יותר מזה, זה חוק למעשה, שהגדרה של מילה לא יכולה לכלול את המילה (או מילה מאותה משפחת המילים, לדוגמה). אז למה אני אומר לך ש-"קוגניציה" זאת אומרת "יכולות קוגניטיביות"?. אני אגיד לך למה. כי יותר קל להסביר "יכולות קוגניטיביות" מאשר "קוגניציה". אני אסביר מה זאת אומרת "יכולות קוגניטיביות", ואז אתה תבין מה זה "קוגניציה". דרך אגב, קוגניציה ויכולות קוגניטיביות זה בעיקרון אותו הדבר אז אין פה בעיה כלשהי. זה לא כאילו ש-"יכולות קוגניטיביות" זה רק חלק מתוך "הקוגניציה" כך שכשאני אסביר לך מה זאת אומרת "יכולות קוגניטיביות" אני אסביר לך רק חלק מתוך "הקוגניציה" או לא אסביר לך את מושג "הקוגניציה" השלם. הקוגניציה היא היכולות הקוגניטיביות, והיכולות הקוגניטיביות, הן קוגניציה. איננו מאבדים ממשמעותה ומהותה של הקוגניציה כאשר אנחנו מדברים עליה כעל "היכולות הקוגניטיביות" ואיננו מאבדים מן המשמעות והמהות של "היכולות הקוגניטיביות" כאשר אנחנו מדברים עליהן כעל "הקוגניציה".
ועכשיו, מה זה "יכולות קוגניטיביות"? יכולות קוגניטיביות זה יכולות של המוח. כל היכולות של המוח, הן סך כל היכולות הקוגניטיביות, וסך כל היכולות הקוגניטיביות, הן סך כל היכולות של המוח. סך כל היכולות הקוגניטיביות, זאת "הקוגניציה".
אבל יש בעייתיות, עם הגדרת הקוגניציה. כשאנחנו מדברים על הקוגניציה השלמה, אנחנו מתכוונים ליכולות המוח. כולן. אבל הבעיה כאן היא שאנחנו עדיין לא יודעים על כל יכולות המוח ואנחנו עדיין לא מבינים את כל יכולות המוח. לכן, במושג הקוגניציה, מצד אחד אנחנו יודעים שכשאנחנו מדברים על קוגניציה אנחנו מתכוונים לסך כל יכולות המוח, אבל מצד שני, אנחנו לא יודעים מהן כל יכולות המוח, כך שכשאנחנו מדברים על קוגניציה, למרות שברמה הבסיסית אנחנו מבינים למה אנחנו מתכוונים ויודעים מה אנחנו מנסים להגיד, ברמה הפרטנית, אנחנו עוד לא יודעים מהן כל יכולות המוח ממש אחת-אחת, כך שבתוך ההגדרה הבסיסית של הקוגניציה, אנחנו מתכוונים להרבה דברים, ואנחנו מדברים על הרבה דברים, שאנחנו אפילו לא יודעים עדיין שאנחנו מתכוונים אליהם ושאנחנו מדברים עליהם. כל עוד יכולות המוח לא יובנו ויתגלו במלואן, כשנדבר על קוגניציה נמשיך לדעת שאנחנו מתכוונים לכל יכולות המוח מצד אחד, אבל נמשיך שלא לדעת מהן כל יכולות המוח, כך נמשיך שלא לדעת למה בדיוק-בדיוק אנחנו מתכוונים, מצד שני. וזאת הבעיה עם הקוגניציה והגדרתה בעת המודרנית.
16. ב'. 1. 5. ועכשיו, בוא נעבור אל האינטליגנציה. מושג האינטליגנציה הוא בעייתי כפליים. בעוד שעם מושג הקוגניציה אנחנו יודעים למה אנחנו מתכוונים ברמה הבסיסית, גם אם אנחנו לא מבינים למה אנחנו מתכוונים ברמה הפרטנית, עם מושג האינטליגנציה אנחנו לא רק שלא יודעים בדיוק למה אנחנו מתכוונים ברמה הפרטנית, אלא אנחנו אפילו מתקשים לקבוע למה אנחנו מתכוונים בדיוק ברמה הבסיסית. בעוד שמושג הקוגניציה הוא מושג מעט לא מוגדר ומעט נזיל מכיוון שמדובר במושג מעט מעורפל שחסרה לו הגדרה עמקנית, יציבה וחזקה, עם האינטליגנציה, אנחנו מתקשים לקבוע למה אנחנו מתכוונים ברמה הבסיסית ביותר. יש כמה הגדרות אפשריות שונות למושג האינטליגנציה. חלקן יכולות להשתלב ביחד לכדי גרסת מושג אינטליגנציה רחב ועשיר, וחלקן סותרות אחת את השנייה ולא יכולות להתקיים יחד.
למען האמת, המצב הוא כל-כך גרוע, עד כדי כך שאחת ההגדרות המודרניות למושג האינטליגנציה (וזאת לא בדיחה) זה ש-"אינטליגנציה זה מה שמבחני האינטליגנציה בודקים". כן-כן. ממש ככה. תוך כדי התעלמות בוטה מן הפרדוקס המובן מאליו של עצם זה שאם אנחנו לא יודעים להגיד מה זה אינטליגנציה, אז איך אנחנו יודעים ליצור מבחני אינטליגנציה ככה שנוכל להגיד שאינטליגנציה היא מה שמבחני האינטליגנציה בודקים? השם ירחם, הא?
בכל מקרה, עם מושג שמתקשים להגדיר אותו אפילו במובנו המופשט ביותר, קשה מאוד לעבוד. ובתוך מדע הפסיכולוגיה, האינטליגנציה, עם כמה שקשה בכלל לקבוע מה זה ועם כמה שכולם מתווכחים על מה זה בכלל אינטליגנציה, בכל זאת, האינטליגנציה היא אחד מן המושגים החשובים ביותר. אסור להשאיר אותה לא מוגדרת. במהלך כתיבתי את תיאוריית האישיות שלי, הלוא היא העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בפוטנציה, במהלך כתיבתי אותה בין כיתה י' לכיתה יא', בגיל 16, זה לא לקח הרבה זמן עד שמצאתי את עצמי צריך לדבר על האינטליגנציה. אבל כדי לעשות את זה, הייתי צריך להחליט מה זה בכלל. המושג כל-כך נזיל בצורה כל-כך בלתי נסבלת. זה נורא, בהתחשב בעד כמה שזה מושג חשוב. בכל מקרה, הייתי צריך להחליט מה זה אינטליגנציה כדי שאוכל לדבר על זה בתוך התיאוריה שלי. לרשותי עמדו שתי אפשרויות של מה לעשות. הייתי יכול או להגדיר מחדש לחלוטין את האינטליגנציה, מה שתיאורטית הייתי יכול לעשות כי עם מושג כל-כך נזיל ולא מוגדר, כל אחד יכול לקחת את זה לאיזה כיוון שהוא רוצה וזה לא בהכרח יהיה פחות נכון מכל הגדרת אינטליגנציה אחרת, כך שהייתי יכול לעצב את מושג האינטליגנציה, בתוך תיאוריית האישיות שלי, לחלוטין מחדש, ולעשות מן האינטליגנציה מה שרק בא לי. מה שאני רק צריך שהאינטליגנציה תהיה. האפשרות השנייה הייתה לבחור לאינטליגנציה הגדרה בתיאוריית האישיות שלי שתגיע מבין ההגדרות השונות הקיימות (כי הרי האינטליגנציה היא לא-לא מוגדרת כראוי בגלל שאין לה שום הגדרה, אלא היא לא מוגדרת כראוי כי יש לה יותר מידי הגדרות, מה שמוזיל את כל המושג ומקשה להבין מה זה האינטליגנציה "האמיתית").
לאחר שחשבתי על העניין זמן קצר כי הייתי צריך הגדרה מוצקה עבור מושג האינטליגנציה עבור תיאוריית האישיות שלי, החלטתי שקודם כל אנסה לחפש עבור האינטליגנציה (האינטליגנציה בהקשר של תיאוריית האישיות שלי) הגדרה מקרב ההגדרות הקיימות לפני שאני ממהר לקבוע מחדש עבור האינטליגנציה הגדרה חדשה לחלוטין. הרי אם כבר קיימת הגדרה שיכולה לתאום את הצרכים שלי ושל התיאוריה שלי, ושתיראה לי סבירה, אז למה להסתבך ולהמציא הגדרה חדשה משלי? מה גם, שאם אמצא הגדרה מתאימה עבור מושג האינטליגנציה בהקשר של תיאוריית האישיות הקוגניטיבית מתוך מאגר ההגדרות הקיים, אז אני בוחר הגדרה שבהיותה כבר קיימת, היא כבר קיבלה לגיטימציה מאנשים מסוימים, ואין צורך להילחם על קבלתה של ההגדרה החדשה לחלוטין התיאורטית שהייתי מגדיר את האינטליגנציה בהקשר של תיאוריית האישיות שלי. לאחר שעברתי על ההגדרות הקיימות, מצאתי הגדרה מתאימה ואימצתי אותה. זאת ההגדרה שאני עובד איתה מאז, זאת ההגדרה שאני מאמין בה, וזאת ההגדרה שאני עומד לתת לך עכשיו עבור המושג.
האינטליגנציה, במובנה והגדרתה הבסיסיים (לפי ההגדרה והמובן הבסיסיים שבחרתי מתוך מאגר ההגדרות הקיים) היא מאגר סך כל היכולות הקוגניטיביות שרלוונטיות לחשיבה, ללמידה, לשימוש בידע, לאחסון של ידע, להחזקה של ידע, לשליפה של ידע, לזכירה של ידע וכדומה'. כל היכולות הקוגניטיביות שעונות להגדרה הזאת בדרך אחת או יותר, הן יכולות אינטליגנטיות. שים לב-כל היכולות האינטליגנטיות הן יכולות קוגניטיביות אבל לא כל היכולות הקוגניטיביות הן יכולות אינטליגנטיות. כן-כן. בדיוק כמו מה שכל אגודל היא אצבע אבל לא כל אצבע היא אגודל.
אז זאת הגדרת האינטליגנציה שבחרתי וזאת הגדרת האינטליגנציה שאני עובד איתה בתיאוריית האישיות שלי. אבל אפילו אחרי שבוחרים הגדרת אינטליגנציה ספציפית לעבוד איתה מבין כל הגדרות האינטליגנציה שיש, למיטב ידיעתי והבנתי, מעט מאוד מההגדרות האלו אם בכלל, מוגדרות היטב, במובן של מוגדרות לעומק, בצורה כזאת שמי שנגיד ושבחר הגדרה, יודע מה המשמעות של הגדרת האינטליגנציה שהוא בחר, לעומק. כמו מה שאנחנו לדוגמה עדיין לא מבינים עד הסוף את הקוגניציה כי אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף את כל יכולות המוח. בנוגע לאינטליגנציה, אולי בגלל ריבוי ההגדרות, אולי יש הגדרה אחת או שניים שאם מדברים עליהן, אז מבינים עד הסוף מה ההגדרות האלו אומרות. וגם אם כן, אז אלו בטח הגדרות בסיסיות גרועות, אם מצד אחד אנחנו מבינים את משמעות ההגדרות האלו לעומק אבל מצד שני ההבנה שלנו היום את הדברים היא הבנה גרועה (ושלא תתבלבל לרגע. ההבנה שלנו היום את הדברים היא הבנה גרועה). קח לדוגמה את ההגדרה הפשטנית עד כדי גיחוך ש-"אינטליגנציה היא מה שמבחני האינטליגנציה בודקים". כלומר, אני לא יודע. בהתחשב בעד כמה שההגדרה הזאת היא פשוטה, אני מניח שאנחנו יכולים להגיד ש-"אינטליגנציה" זה מה שמבחני האינטליגנציה בודקים ותו לא, ואז אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מבינים את האינטליגנציה לעומק, לפי ההגדרה המסוימת הזאת. אבל כאמור, זאת הגדרה בסיסית גרועה של האינטליגנציה, ואז, מה הערך של להבין לעומק את האינטליגנציה, מנקודת המבט של הגדרתנו אותה ברמה הבסיסית, הגדרה בסיסית חסרה? הגדרה בסיסית טובה של האינטליגנציה, כמו לדוגמה ההגדרה שאני בחרתי, היא הגדרה שבגלל המצב הלא טוב, ננסח זאת כך, שקיים היום במדעים הקוגניטיביים, היא הגדרה בסיסית שבהכרח מקדימה את התפתחות המדע ושלכן אנחנו בהכרח לא יכולים להבין מספיק לעומק למה אנחנו עצמנו מתכוונים בכלל, בניסיוננו לחשוב לעומק על מה זה "אינטליגנציה", ביציאתנו מנקודת ההגדרה של האינטליגנציה ברמה הבסיסית, במונחים של הגדרה בסיסית טובה של האינטליגנציה.
בכל מקרה, כל הסלט הזה, כל הסיפור הזה של איך שיש מלא הגדרות למושג האינטליגנציה ואפשר פשוט לבחור מביניהן מה אתה מאמין שהיא האינטליגנציה, כל זה דבר שמעיד על הבעייתיות של המושג בעת המודרנית. לדעתי, צריך לבחור הגדרה אחת ולדבוק בה. וזה מה שהאנשים הנוגעים לדבר מנסים לעשות, אבל כרגע זה לא כל-כך הולך.
16. ב'. 1. 6. בחזרה לעניינינו. אני רוצה לדבר איתך עכשיו על פוטנציאל. מה זה פוטנציאל? פוטנציאל זה סיכוי. פוטנציאל זה יכולת. פוטנציאל זאת אפשרות. פוטנציאל זה מה שיכול להיות ומה שיכול לקרות. כל מה שיכול להיות וכל מה שיכול לקרות, כל מה שיש סיכוי שיהיה וכל מה שאפשרי, זה משהו שהוא "פוטנציאלי".
במסגרת הפילוסופיה הקיומית שלי, אני מאמין שאין דבר שהוא בלתי אפשרי. אבל אני מאמין שגם אין דבר שהוא אפשרי. הכול אפשרי והכול בלתי אפשרי, והכול אפשרי והכול בלתי אפשרי, הכול באותו הזמן. אבל איך זה אפשרי? העניין הוא כזה: כל המושגים, אפילו אלו שנדמים לנו כיחסיים (ואין הרבה כאלו), הם אבסולוטיים כשלעצמם. "יש" משהו, או ש-"אין" אותו. פשוט ככה עובדת השפה. לא רק בשפה שלנו, עברית, אלא בכל השפות. הבעיה כאן היא שהמציאות של העולם האמיתי, היא הרבה יותר מורכבת מזה. לא שאני אומר שאני חושב שיש צורך לשנות את השפה, כלומר, אולי קצת, אבל יותר מזה, עלינו לשנות את הבנתנו ותפיסתנו אותה.
לפי הפילוסופיה הקיומית שלי, אין דבר ש-"יש" אותו לחלוטין ואין דבר ש-"אין" אותו לחלוטין, ואין דבר ש-"קורה עד הסוף" או "שקורה לא עד הסוף" או ש-"קיים" בצורה שלמה או ש-"לא-קיים" בצורה שלמה. אין מוחלטיות בעולם. העולם הוא לא "לא רק שחור ולבן". זה יותר מזה. השחור והלבן לא קיימים. אולי קיימים בתיאוריה. אולי קיימים בדמיון. קיימים בתוך עולם האפשרויות. אבל לא במציאות.
נערך לאחרונה ב: