שאלה על זהב.

16. ב'. 3. 9. בכל מקרה, כל העסק נמשך חודשיים ימים. חודשיים ימים שבהם עבריין הפרטיות הכושל שי כדורי היה ניגש אליי ונעמד על-ידי במטרה לחדור לפרטיותי תוך כדי שהוא מטומטם מספיק בשביל לחשוב שאם הוא מעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון אז אני באמת לא יודע שהוא בעצם עומד שם בשביל לקרוא את מה שאני כותב (ועם כאלו רמות של טמטום הן מצידו והן מצידה של שושנה זגורי די הגיע להם ששלפתי החוצה את הזין הרוסי שלי והשתנתי להם בפרצוף במשך חודשיים תוך כדי שהם מתענגים על כל טיפה). חודשיים ימים שבהם ניסה ונכשל לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק, ניסה ונכשל מכיוון שהראיתי לו מרצוני החופשי את כל מה שראה, וכל מה שראה היה קמצוץ קטן מתוך כתיבתי, כמו גם מה שתכננתי שהוא יראה אותי כותב. הכול היה מתוכנן עד לפרטים הקטנים. חודשיים ימים שבהם זיינתי את מוחו הקטן עם כל אות, מילה ומשפט שכתבתי כדי שיראה כדי לעבוד עליו שהוא יודע מה אני כותב ושהוא חודר לפרטיותי, ואז שלחתי אותו לדרכו אל הזונה מתימן שושנה, שותפתו לחיי הפשע, עבריינית פרטיות כושלת גם היא, כדי שיזיין ללא ידיעתו את מוחה, בשליחותי, עם המידע הכוזב והחלקי מאוד שבו הזנתי אותו בקביעות, תוך כדי שהוא משוכנע שהוא מוסר לה מידע איכותי ביותר מן המעלה הראשונה.

שיטתם הכושלת של שי ושושנה לחדור לפרטיותי הייתה גרועה להפליא, וכאמור, התפלאתי פליאה גדולה שזה באמת עובד לי, ושהם מצידם, הם בעצמם מספיק מטומטמים לחשוב שזה עובד להם, ושהם המנצחים. שי ושושנה הם אנשים טיפשים מאוד, ושופטי אופי נוראיים, אבל שני דברים עליי הם ידעו: הם ידעו שאני התלמיד הכי חכם בכיתה, והם ידעו שאני התלמיד הכי תחמן ומניפולטור בכיתה, ולכן זה הפתיע אותי מאוד, שמעולם לא, אבל מעולם לא, הם מעולם לא חשדו בדבר אפילו לא לרגע. אפילו לא ברמז.

עם כל טיפשותם ועם כל היכולת השואפת לאפס שלהם להעריך נכונה בני-אדם, והם עדיין לפחות ידעו שאני התלמיד הכי חכם והכי תחמן ומניפולטור בכיתה שלי כי זה פשוט היה עד כדי כך מובן מאליו, ובאותה הנשימה, הם מעולם לא חשדו אפילו לא חשד קל שבקלים, שיש משהו מוזר בזה שהתלמיד הכי חכם בכיתה, הם עובדים עליו וחודרים לפרטיותו בניגוד לחוק בעודו קטין, חסרי ישע שמצוי תחת אחריותם, פשוט באמצעות זה שהדוס מעיראק עומד בדיוק לידי, בדיוק מאחוריי, ומעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון. מעולם לא חשדו אפילו לא חשד קל שבקלים, שיש משהו מסריח בעצם זה שהתלמיד התחמן ביותר והמניפולטיבי ביותר בכיתה, שהוא כאמור גם התלמיד החכם ביותר בכיתה, הם מצליחים להערים עליו באמצעות שיטה פשטנית כל כך ומגוחכת כל-כך. ששי יעמוד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי אבל יעמיד פנים שהוא סתם עומד שם ולא בשביל לקרוא את מה שאני כותב. הייתי בהלם. פשוט הייתי בשוק. הם מעולם לא חשדו שמשהו פה לא הגיוני. אף-פעם לא. זה היה מטומטם כמה שזה היה לי קל לעבוד עליהם. כמה קל הם עשו את זה בשבילי. כמה קל הם היו מטומטמים מספיק בשביל לעשות את זה בשבילי, עם כמה גרוע הם ניסו לחדור לפרטיותי, ועם עצם זה שהם לא חשדו מעולם שיש משהו מוזר בזה ששיטה מטומטמת כל-כך באמת עובדת כביכול.

אבל בעצם למה ציפיתי? אנחנו מדברים על צמד עברייני פרטיות כושלים כל-כך מטומטמים עד כדי כך שהשיטה הראשונה שהם חשבו עליה הייתה ששי ירוץ לעברי ריצות אטרף מטורפות על סנדליו, עם חיוך מפגר ענקי על הפרצוף שלו עם כל הפה פתוח לרווחה, בעוד זרועותיו מתנופפות באוויר לכל עבר. אנשים כל-כך טיפשים עד כדי כך שהם מלכתחילה מסכנים את כל העתיד שלהם ואת כל החיים שלהם בשביל לנסות ולבדוק בצורה פלילית את נכונותן של שמועות שקריות ומטורפות, ושהשיטה הראשונה שהם חשבו עליה זאת השיטה הזאת, מה הפלא שהם עד כדי כך טיפשים עד כדי כך שלעמוד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי ולהעמיד פנים ששי מתעסק בטלפון זה נראה להם סופר-מתוחכם והם משוכנעים שאני באמת מטומטם מספיק בשביל ליפול בזה? אז על מה בעצם אני מתפלא כל-כך בהתנהגותם של שני האנשים האלו שלא פעם ולא פעמיים הוכיחו לי שהם האנשים הטיפשים ביותר שפגשתי בחיי?

בסופו של דבר, נראה לי שאני מבין שזה לא באמת שהם כל-כך המעיטו בי, בחוכמתי האדירה וביכולותיי המניפולטיביות, עד כדי כך שהם באמת חשבו שהם יצליחו לחדור לפרטיותי באמצעות שיטה מטומטמת כל-כך, אלא ככל הנראה אלו פשוט היו הם, שהיו כל-כך טיפשים, עד כדי כך שהם לא הבינו שאם שי עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי ומעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון זה לא סופר-מתוחכם אלא שיטה גרועה מאוד ועלובה מאוד שמעולם לא היה לה סיכוי לעבוד, ככה שאלו פשוט הם שחשבו שזה כל-כך מתוחכם בטירוף, עד כדי כך שהם פשוט חשבו שמאור פז, עם כל חוכמתו האדירה ויכולותיו המניפולטיביות האדירות, אפילו עליו זה יעבוד.

בסופו של דבר אני חושב שזה סביר ומתבקש להסיק שהם לא באמת המעיטו בערכי כמו מה שהם בעצם פשוט היו מטומטמים מידי מכדי להבין את עליבות שיטותיהם, וכמה שהם טיפשים, כך שידעו להבין שלמה שהם ניסו לעשות אין שום סיכוי לעבוד. כך הם בעצם היו מטומטמים מספיק בשביל לחשוב בשוגג שהשיטה שחשבו עליה, שנראתה להם מתוחכמת מאוד, מנקודת המבט האישית שלהם בתור אנשים טיפשים מאוד, היא דבר שאפילו על מאור פז, הגאון ובעל יכולות המניפולציה ברמה עולמית, אפילו עליו, הדבר הזה יערים, ולכן, זה היה לי למעשה כל-כך קל להפוך את הכול כנגדם ולנצח. ואיזה מחיר הם שילמו.

לא נעים להגיד, אבל כמו עם כותש שום, ככה כתשתי את מוחות אגוז המוסקט של עברייני הפרטיות הכושלים, והאנשים הכושלים באופן כללי, זגורי וכדורי.

חודשיים ימים. כל יום לימודים. פעמיים או שלוש פעמים ביום, במשך עשרות דקות בכל פעם. אפילו עם הזין שלי לא שיחקתי כל-כך הרבה באותם הימים כמו מה ששיחקתי עם מוח אגוז המוסקט של כדורי. והייתי בן 16 אז אתה יכול לשער לעצמך כמה אוננתי באותם הימים. אני ילד בן 16 והאיבר שאני הכי הרבה משחק איתו, אפילו האיבר המועדף עליי לשחק איתו אפשר להגיד, הוא איבר לא-מיני של מישהו אחר. משעשע. משעשע ביותר.

מכיוון שלעברייני הפרטיות הכושלים שי כדורי ושושנה זגורי, גבר בן 33 שהבין בגיל 32 מה הוא רוצה לעשות עם החיים שלו ושמרוויח 3,500 שקל בחודש וילדה-זונה מתימן שהזדיינה את דרכה אל מחוץ לעוני שנולדה לתוכו, ושאף-אחד משניהם לעולם לא היה מתקבל ללימודים גבוהים בלי זילות ההשכלה הגבוהה בישראל, מכיוון שלאף-אחד משניהם מעולם לא היה סיכוי אפילו קל שבקלים להערים אינטלקטואלית על מאור פז, שתיקן בגיל 16 את הטעויות של פרויד ובגיל 17 היה עתיד לתקן את טעויותיו של איינשטיין, כאשר שני ההישגים האלו הם קמצוץ קטן מתוך עבודתי כולה, השאלה הייתה לא האם אני אנצח או אפסיד, מכיוון שלנצח אני ניצחתי החל מהשניות הראשונות של הפעם הראשונה של היום הראשון שבו הזונה והדוס ניסו לבצע כנגדי עבירות פרטיות, אלא השאלה האמיתית היחידה שנותרה הייתה איזה סוג של ניצחון אבחר.

הניצחון המובן ביותר מאליו היה כמובן תלונה כפולה במשטרה במקביל להגשת שתי תביעות אזרחיות, אם כי כאמור, לבסוף בחרתי את הניצחון המתואר הנ"ל.

במשך חודשיים ימים, פקפקתי בעצמי לעיתים קרובות על הניצחון שבחרתי. על הדרך שבה אני מנצח אותם. אונס ברוטאלי של המוחות הקטנים והתודעות הלא מפותחות שלהם כמו גם שליטה דיקטטורית-טוטליטרית מבזה בכל מה שיעשו, יגידו, יחשבו, יאמינו וירגישו? כאילו שאני אלוהים? כאילו שאני בתוך הראש שלהם? למה "כאילו", בעצם? זה בדיוק מה שהיה.

לא הייתי בטוח שהייתי צריך לעשות את מה שעשיתי לבסוף במקום ללכת למשטרה ולבית המשפט כמו מה שכל אחד אחר חוץ ממני, תרתי משמע כל אחד אחר חוץ ממני, היה עושה.

אבל אז הוספתי וחשבתי לעומק על "הדבר ההגיוני לעשות אותו". "הדרך ההגיונית לנצח בה", ושאותה דחיתי למן ההתחלה. מה שכל אחד אחר חוץ ממני היה עושה. מגיש שני תלונות ושתי תביעות לבית-המשפט. אבל ככל שהמשכתי לחשוב במשך החודשיים ההם על "הפתרון ההגיוני", הניצחון ההגיוני, כך יותר ויותר הבנתי את עצמי ואת הסיבות של עצמי לא לעשות את זה, ולמה באמת לא נהגתי כך.

זיהיתי לא פחות משש סיבות שונות למה הניצחון שבחרתי, על אף היותו לא שגרתי, על אף היותו מאוד מבזה כלפיהם, הוא הניצחון הנכון לבחור אותו כנגד צמד עברייני הפרטיות הכושלים האלו.

16. ב'. 3. 10. הסיבה הראשונה לכך שבחרתי את הניצחון שבחרתי ולא את "הניצחון ההגיוני", כלומר שתי תלונות במשטרה ושתי תביעות בבית-המשפט, היא סיפורי חייהם הקשים והטראומתיים.

הרי לרגע לא חשבנו ששני אנשים שיקשרו יחדיו קשירת קשר לביצוע פשע במטרה לנסות לבצע מאות עבירות פרטיות כנגד ילד קטין בן 16, חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותם, ושייכשלו כישלון חריף כי הילד הבן 16 הזה יהדוף את ניסיונותיהם לבצע כנגדו מאות עבירות פרטיות באותה הקלות שבה הוא נושם ואז יאנוס ברוטאלית את מוחות אגוז המוסקט שלהם באותה הקלות שבה הוא ממצמץ, הרי לרגע לא חשבנו ששני אנשים כאלו יהיו אנשים נורמטיביים ורגילים, נכון? כמובן שלא. הרי אנחנו לא טיפשים, נכון?

לא נעים להגיד, אבל הרי לא לשווא קראתי להם מקודם "שני אנשים שמגיעים מתוך המיץ של הזבל של החברה הישראלית בפרט ושל החברה האנושית בכלל", כמו מה שלא לשווא קראתי להם מקודם "האנשים הטיפשים ביותר שפגשתי בחיי". מדובר באנשים שחשוב להבין, שמגיעים ממקומות מאוד קשים בחיים שלהם, וכך הם למעשה גדלו להיות צמד עברייני פרטיות כושלים, כי הרי אנשים נורמאלים עם ילדות נורמאלית, לא זה מה שהם יגדלו להיות. מדובר באנשים שמגיעים מעוני, מקושי וממחסור. אנשים שמגיעים מאומללות ומסבל. אנשים עם ילדויות קשות וטראומתיות. ככה בעצם הם הרי גדלו להיות האנשים ברמה נמוכה מאוד שניכר עליהם שהם. אני, מצדי, חשבתי שזה מזכה אותם בקצת רחמים, ופתרון של הסוגיה שלא דרך כוח הזרוע, באמצעות צעדים אלימים כל-כך ואגרסיביים כל-כך של פנייה למשטרה ולבית המשפט.

16. ב'. 3. 11. הסיבה השנייה לכך שבחרתי כנגדם את הניצחון שבחרתי, ונהגתי במידת הרחמים, היא לב הזהב הענק שלי.

אנשים שהיו עדים למעשי הגבורה ההרואיים שלי חושבים שהאיבר הכי גדול בגוף שלי זה הביצים שלי, אבל הם טועים.

הבנות ששכבתי איתן חושבות שהאיבר הכי גדול בגוף שלי זה הזין שלי, אבל גם הן טועות.

האנשים שראו את האינטלקט החריף שלי בפעולה חושבים שהאיבר הכי גדול בגוף שלי זה המוח שלי, אבל אפילו הם טועים.

האנשים שראו את נדיבותי ואת מעשיי הטובים חושבים שהאיבר הכי גדול בגוף שלי זה הלב שלי, והם אלו שצודקים.

לא הביצים. לא הזין. לא המוח. אני מאוד גאה בכך שהאיבר הבאמת הכי גדול בגוף שלי, הוא האיבר האחד שצריך להיות האיבר הכי גדול אצל כולם-הלב.

עם כל הצניעות, יש לי לב גדול, וזה מה שהכי חשוב. כל השאר זה בונוס. הסיבה השנייה לרחמנות הרבה שגיליתי כלפי הזונה מתימן והדוס מעיראק, היא הלב הגדול שלי, שהוא זה שגרם לי להתחשב במקומות המאוד מוחלשים בחיים שמהם היו צריכים להגיע עברייני הפרטיות הכושלים, הדוס כדורי והזונה זגורי, כדי שיגדלו להיות להיות עברייני פרטיות כושלים, דוס וזונה; כפי מה שגדלו להיות, כי כאמור, אנשים שהם דוסים, זונות, ועברייני פרטיות כושלים, אלו לא אנשים נורמטיביים שמגיעים ממקומות נורמטיביים וחיים נורמטיביים. העולם והחיים הפכו אותם להיות כאלה, ולכן יש מקום לגלות רחמנות. כל ימי חיי גיליתי רחמנות רבה כלפי אנשים. במיוחד אותם "עלובי החיים", שעליהם דיבר ויקטור הוגו.
 
נערך לאחרונה ב:
16. ב'. 3. 12. הסיבה השלישית שנהגתי בהם ברחמנות, ובחרתי את הניצחון "היפה והנחמד" של אונס ברוטאלי של המוח והתודעה, במקום הניצחון שיקבור אותם, תלונה במשטרה שתגרור אחריה תביעה פלילית מצידה של המדינה לצידה של תביעה אזרחית מטעמי שתסתיים בפיצויים של מיליונים, היא הכישלון האדיר, המוחלט והמיידי של הדוס והזונה לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות.

בסופו של דבר, פרטיותי לא נפגעה מעולם בשום צורה או דרך, כך שאוטומטית היה הרבה פחות על מה לטפל בהם מאשר מה שהיה יכול להיות על מה לטפל בהם. בגלל שאין מה לעשות ובני האדם לא שווים זה לזה, כך שלא דוס מעיראק וזונה מתימן יהיו האנשים שיערימו אינטלקטואלית ויחדרו לפרטיותו של אליטיסט ממוסקבה, הדוס והזונה מעולם לא חדרו לפרטיותי כך שכל מה שאי-פעם היה לטפל בהם בגללו, היו ניסיונותיהם שכשלו לבצע כנגדי עבירות פרטיות בנסיבות מחמירות בעודי ילד בן 16, קטין חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותם. לא נורא כמו שהיו יכולות להיות, אילו הדבר רק היה בגדר האפשרי, הניסיונות שהצליחו, של הדוס מעיראק והזונה מתימן לבצע עבירות פרטיות חמורות כנגדו של האליטיסט ממוסקבה, בעודו ילד בן 16, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותם. אבל כאמור, אנשים מהמעמד שלהם לא מערימים אינטלקטואלית על אנשים מהמעמד שלי, ולכן מעולם לא היה סיכוי אפילו קל שבקלים. חבל רק שלא ידעו את זה מלכתחילה, והעמידו את עצמם בסכנה אדירה כל-כך, שלמזלם הגדול מאוד, מאור פז היה אדיב מספיק ונדיב מספיק בשביל להגיב למצב הסכנה שהכניסו את עצמם אליו באמצעות הפשלת מכנסיו, שליפת איברו, ופמפום נמרץ.

אין בעד מה. שמחתי לרחם עליהם. בסופו של דבר, כאשר אתה מרחם על אנשים שאתה יכול למחוץ אותם כמו נמלים, זה רק עושה אותך עצמך אדם גדול יותר. וכאמור, בגלל שמעולם לא הצליחו לחדור לפרטיותי, בגלל שמעולם לא היה סיכוי ולו הקטן שבקטנים, כישלונם הקולוסאלי והטוטאלי, ופרטיותי שמעולם לא נפגעה אפילו ולו פגיעה קלה, הקלו עליי להקל עליהם, ולנהוג במידת הרחמים כפי מה שנהגתי.

16. ב'. 3. 13. הסיבה הרביעית שבחרתי בנתיב הפעולה שבחרתי בו, ולא פניתי למשטרה ולבית-המשפט, היא שזה לא שהעונש שכן בחרתי בו היה מי-יודע-מה כזה קל ומקל, כן? גם מה שכן עשיתי להם, גם זה לא כזה עונש פשוט וקל, כן? כפי מה שנאמר קודם לכן, מדובר בעונש של אונס המוח והתודעה, של שתילת מחשבות, דמיונות והזיות. מדובר בעונש של שיחוק באנשים. מדובר בעונש משפיל ומדובר בעונש מבזה. זה לא כאילו שמה שכן עשיתי זה דבר שאפשר להגיד עליו "אוי, אפשר לחשוב מה מאור כבר עשה להם". הפכתי אותם לבובה על חוט שלי. הם חשבו והאמינו במה שרציתי שיחשבו ויאמינו. הם גם עשו את מה שרציתי שיעשו. במיוחד שי, שאותו לא רק הפכתי לבובה שלי, אלא הפניתי אותו ללא ידיעתו כנגד הזונה ששלחה אותו, השתמשתי בו כמרגל כפול שלי ללא ידיעתו, ויותר גרוע מאשר מה שהפכתי אותו לבובה על חוט, הפכתי אותו לכלבה שלי, ומעבר למה שהענשתי אותו עצמו, הוא האדם והגורם שהשתמשתי בו בשביל להעניש את הזונה שושנה, מעבר למה שהענשתי אותו עצמו בכוחות עצמי, עבדתי עליו שהוא חודר לפרטיותי והראיתי לו את מה שהתאים לי שיראה כדי שיחשוב את מה שיתאים לי שיחשוב. אתה אשכרה פשוט לוקח שני אנשים ומשחק להם בראש ומשחק בהם עצמם. זה לקחת שני אנשים ולעשות אותם בובות שלך. ובמקרה של שי, הכלבה שלך. זה דבר שהוא מאוד משפיל ומאוד קשה אם הוא קורה לך. לא מדובר בעונש שהוא קל. שאף-אחד לא יתבלבל.

16. ב'. 3. 14. הסיבה החמישית שבחרתי את הניצחון שבחרתי, ולא פנייה להליכים פליליים ואזרחיים, או ניצחון מסוג שלישי כלשהו, היא החיים הקשים, נטולי הסיפוק ונטולי האושר שיש להם בהווה. אני יודע שלרגע זאת עלולה להישמע כמו סיבה מספר אחת, אבל בעוד סיבה מספר אחת מדברת על העבר הטראומתי, סיבה מספר חמש מדברת על ההווה הקשה. החיים שלהם תמיד היו נוראיים. זה לא שפעם החיים שלהם היו נוראיים ועכשיו כבר לא. וזה לא משנה אם אנחנו מדברים על "עכשיו" של אז, 2014, או העכשיו של עכשיו-עכשיו, 2022. מיום לידתם, ועד הרגע הזה ממש, החיים שלהם היו איומים.

כמו העבר של חייהם (סיבה מספר 1), כך גם ההווה של חייהם (סיבה מספר 5), ביחד עם לב הזהב הענק שלי (סיבה מספר 2) גרם לי להתחשב בהם ובמצבם ולהקל בעונש. אבל זה אפילו לא רק זה. זה ממש עצוב להגיד ולספר, אבל מה שאתה צריך להבין עליהם, SupermanZW, זה שהחיים שלהם אז והיום, היו ועודם כל-כך קשים, והם עצמם אנשים כל-כך מוכי גורל, שגם אם הייתי רוצה להרע להם מעל ומעבר למה שלשני האנשים הכושלים האלו רע לגמרי לבד, מבלי שאני צריך לעשות כלום, ומעבר למה שכבר הרעתי להם באמצעות הזיונים החזקים והאינטנסיביים שזיינתי את מוחות הציפור ואת תודעות דג הזהב שלהם, אני התמודדתי עם בעיה עצובה מאוד של...גם אם נגיד שאני רוצה, איך זה בכלל אפשרי לקחת שני אנשים שנמצאים כל-כך נמוך ולהוריד אותם אפילו עוד יותר נמוך?

ואני לא מתכוון מהבחינה המוסרית. אני מתכוון מהבחינה הפרקטית, גם אם היינו אומרים שאני רוצה. איך מעשית לוקחים שני אנשים שכל-כך נכשלו בחיים שלהם עד כדי כך שהם נמצאים בחיים שלהם במקומות נמוכים כל-כך, ומורידים אותם אפילו עוד יותר נמוך מזה, אפילו אם רוצים? לא. ברצינות. איך עושים את זה?

שושנה זגורי גדלה בעוני ובקושי שהותירו בה טראומה קשה ודחפו אותה לכדי זנות סמויה ונישואים עם מיליונר נוטה למות (בעלה הוא אדם לא בריא) שעתיד למות מסרטן, לעזוב אותה לבדה בעולם הזה ולהשאיר אותה אמא חד-הורית.

ושי כדורי? מצבו גרוע בהרבה. מדובר באדם נכה בליבו ובנפשו. לא רק שכמו במקרה של שושנה, ההורים שלו לא הצליחו מהבחינה הכלכלית לספק כראוי את צרכיו הבסיסיים, אלא למעשה, יותר מזה, הם נכשלו לחנך אותו ברמה הבסיסית ביותר. לא שההורים של שושנה חינכו אותה טוב, כן? אני רק אומר שההורים של שי חינכו אותו וגידלו אותו אפילו עוד יותר גרוע. בעוד במקרה של שושנה, ההורים שלה כל-כך נכשלו לחנך אותה עד כדי כך שהיא גדלה להיות אישה שמתחתנת בשביל כסף ולא אהבה, שלדריה סבח (שם בדוי של התלמידה הטיפשה ביותר מבין התלמידות שהמציאו עליי להנאתן את השקר המטורף שאני כותב עליהן סיפורי זימה במחברותיי) יש מספיק שכל בשביל לסובב אותה על האצבע הקטנה, ושמטומטמת מספיק בשביל לנסות ולהיכשל לבצע עבירות פליליות חמורות נגד ילדים קטינים וחסרי ישע לפי חוק שמצויים תחת אחריותה, ההורים של שי כדורי, מנגד, לימדו אותו וחינכו אותו להאמין שלשים שמיכה על הראש שלו פעם ביום זה יהיה הדבר שיקדם אותו בחיים, לימדו אותו להגיד את היום הולדת שלו לפי לוח שנה שאף בן-אדם חוץ מהאוכלוסייה שלו לא מבין, לא בישראל ובטח ובטח שלא בעולם, והנחילו לו דעות פוליטיות ימניות קיצוניות והשקפות עולם מעכבות, מזיקות ומכשילות שהורסות אותו ואת חייו עד עצם היום הזה.

ההורים של שי למעשה היו כל-כך לא כשירים לגדל ולחנך אותו, עד כדי כך שב-2014 ובגיל 33, וגם היום (הרי האוכלוסייה שלו לא מתקדמת בחיים. הם עומדים במקום כל החיים שלהם) שי כדורי היה ועודנו גבר מבוגר שהפה שלו נשמט ככה פתאום ואז הוא פשוט עומד עם הפה פתוח והוא לא שם לב בכלל, מרוויח בבגרותו שכר מינימום של 29 שקל בשעה, נוסע במכונית ששווה 5,000 שקל בערך, אף-פעם לא נסע לחו"ל (להערכתי) ואוכל לארוחת בוקר את אותה ארוחת הבוקר שאוכל בהפסקת עשר ילד בן 8 בכיתה ג' ממשפחה ענייה שגרה בפריפריה-פרוסה עם שוקולד שחר ומיץ תפוזים תעשייתי מתוך בקבוק של מים מינרליים.

אלו שני האנשים שאנחנו מדברים עליהם. אלו מי שיש לנו עסק איתם. זה איך שהחיים שלהם נראים. לא שזה צריך להפתיע אותנו. אנשים שהעבר שלהם, ההווה שלהם והחיים שלהם לא נראים ככה, לא היו קושרים קשירות קשרים לביצועי פשעים ומנסים ונכשלים לבצע מאות עבירות פרטיות נגד ילד קטין בן 16 חסר ישע שמצוי תחת אחריותם כי הם היו טיפשים מידי מכדי להתמודד ברמה האינטלקטואלית עם חבורת ילדות תימניות ומרוקאיות בנות 16 בכיתת תלמידים מתקשים שמשעמם להן.

ועכשיו, העניין הוא כזה-בוא נגיד שסיפורי החיים קורעי הלב וסוחטי הדמעות של שושנה זגורי ושי כדורי, בוא נגיד שסיפורי החיים הקשים והטראומתיים שלהם על כך שגודלו על-ידי הורים לא כשירים והיו להם ילדויות עשוקות, בוא נגיד שסיפורי הרקע המחרידים שלהם לא היו נוגעים לליבי.

ובוא גם נגיד שלא היה לי לב ענק עשוי זהב טהור, מצידי, בשביל באמת להבין ולעכל איזה מן חיים ואיזה מן עבר, מן הסתם, יש לאנשים שגדלו להיות אנשים מטומטמים מספיק וכושלים מספיק בשביל לקום ולנסות לעשות דבר כזה. שכאילו, בעבורי לדוגמה, בתור אדם נורמטיבי מן השורה, זה נראה לי כטירוף מוחלט. אז כאילו, רק תנסה להבין, SupermanZW, כמה פגוע, כמה פצוע וכמה מוחלש צריך להיות המקום בחיים שממנו צריכים להגיע שני אנשים שיגדלו להיות אנשים שניסיונות לביצוע של עבירות פליליות בנסיבות מחמירות נגד ילדים קטינים, חסרי ישע שמצויים תחת אחריותם ייראה להם כמו דבר הגיוני, מובן ולחלוטין מתקבל על הדעת.

ובוא גם נגיד שהכישלון האדיר, המוחלט והמיידי שלהם לבצע כנגדי עבירות פרטיות, לא היה מעניין אותי, ועצם העובדה שהם מעולם לא חדרו לפרטיותי בניגוד לחוק (כי מה לעשות שלא פנאט וזונה אלו יהיו האנשים שיערימו אינטלקטואלית על ילד בן 16 שחכם יותר מלאונרדו דה וינצ'י?) זה לא היה גורם לי להגיד "טוב, מה, הם אפילו לא הצליחו לבצע כנגדי את עבירות הפרטיות שהם ניסו לבצע כנגדי".

ובוא גם נגיד עוד דבר אחד אחרון-בוא גם נגיד שלהפשיל מטה את מכנסיי, להוציא החוצה את הזין שלי ולאנוס את המוחות הקטנים והתודעות הלא מפותחות של שי ושושנה במשך חודשיים ימים, להשתין עליהם בקשת, לעשות מהם צחוק, ואפילו לגרום להם לאהוב את זה שאני מזיין אותם כי מה לעשות שאני מניפולטור עד כדי כך טוב?, בוא נגיד שזה לא היה טוב מספיק בשבילי.

בוא נגיד את כל הדברים שאמרנו עכשיו. בוא נגיד שכל הדברים האלו וכל הנסיבות האלו לא היו מספיק טובות בשבילי. ועכשיו, אחרי שאמרנו שבתיאוריה כל הסיבות שהיו לי לרחם על הזונה והדוס הן לא תקפות או לא-לא תקפות אלא אולי לא טובות מספיק, ככה שנגיד שכן הייתי רוצה לטפל בהם יותר בקשיחות וביד יותר קשה, מה בעצם הייתי יכול לעשות להם אפילו אם נגיד שהייתי רוצה?

כי בוא נזכור על מי אנחנו מדברים. אישה שגדלה בעוני קשה, ואז "כאילו במקרה" התחתנה עם מיליונר נוטה למות שעתיד ללכת לעולמו בטרם עת ולהשאיר אותה אלמנה ואמא חד-הורית, וגבר נכה בליבו ובנפשו שהפך לכזה ונותר כזה מן העוני הקשה שגדל בו בשילוב עם רמת החינוך הנמוכה להחריד של הוריו, שגובלת בהתעללות בחסר ישע. גבר בן 33 שבשביל לקדם את עצמו בחיים ובעולם הוא נוהג להתפלל בתכיפות, לשים שמיכה על הראש, שכששואלים אותו מתי הוא נולד הוא עונה "החשתחשק"אש בחאשתאחק"אש חשחשחשחש"חש" או מה שזה לא יהיה בדיוק, שכשיש בחירות הוא מצביע למפלגות ימין כל-כך קיצוני עד כדי כך שהן אפילו לא עוברות את אחוז החסימה, שנושם מהפה, שמרוויח 29 שקל בשעה ו-3,500 שקל בחודש, נוסע במכונית של 5,000 שקל, קרוב לוודאי אף-פעם לא נסע לחו"ל, וארוחת הבוקר הטיפוסית שלו היא פרוסה עם שוקולד שחר ומיץ תפוזים תעשייתי מתוך בקבוק של מים מינרליים.

אלו שני האנשים שאנחנו מדברים עליהם. ועכשיו-אתה מכיר את הבעיה הזאת, שיש לך חבר עשיר ויש לו יום הולדת בקרוב ואתה לא יודע מה לקנות לו כי הוא עשיר אז יש לו הכול? כן...אז זה בדיוק ההפך. מה אם יש בחור, או בחורה, או במקרה שלנו, בחור ובחורה, והם פושעים, ואנחנו עכשיו צריכים להעניש אותם כי הם פושעים כושלים והם נתפסו תכף ומיד ועכשיו הם צריכים להיענש, אבל אין להם כלום בעולם הזה ובחיים האלו ככה שאין שום דבר שאפשר לקחת מהם או לעשות להם ושיהפוך את החיים שלהם ליותר גרועים מאשר מה שהם כבר גרועים כי הם אשכרה עד כדי כך נכשלו בחיים שלהם עד כדי כך שבאמת אין להם כלום ואין מה לעשות להם או במה לאיים עליהם?

נגיד שהייתי מגיש תלונה במשטרה שהייתה גוררת אחריה שתי תביעות פליליות ובמקביל מגיש שתי תביעות אזרחיות. אוקיי. ואז מה?
 
נערך לאחרונה ב:
נגיד שהם מורשעים במשפטים הפליליים והולכים למעשיהו ונווה תרצה, היכן שנמצא מקומם. עם איך שהחיים שלהם נראים, האם כלא באמת יהיה כזאת הידרדרות גדולה לאחור? זה דבר ששווה לחשוב עליו במיוחד במקרה של שי, שאם יושלך לכלא, כבר לא יצטרך לדאוג יותר מאיפה הוא יביא את הכסף לתשלום השכירות הבא על מנת לשמור על קורת הגג מעל ראשו או מאיפה הוא יביא כסף לשלם את שאר החשבונות או לקנות אוכל. בנוגע לאוכל, בבית-סוהר מאכילים את האסירים באוכל טוב יותר מפרוסה עם שוקולד שחר ומיץ תפוזים מתוך בקבוק של מים מינרליים. כלומר, אני רק אומר. אולי זה נשמע מצחיק, עבור אנשים שיש להם את הסוג המתאים של הומור, אבל במיוחד במקרה של שי, כלא עלול להיות דווקא שיפור בהשוואה לאיך שהחיים שלו נראים עכשיו. לא הידרדרות. במקרה של שושנה, הכלא יהיה הידרדרות מסוימת, אבל לא נסיגה כזאת גדולה לאחור. קודם כל, בעלה המיליונר סבל בעבר ממחלה קשה שעוד צפויה לחזור ולקחת אותו לעולמו בטרם עת. מה היה עוזר לשלוח אותה לכלא? תקופת המאסר שלה עוד הייתה עלולה להסתדר ביחד עם גסיסת בעלה, וכל מה שהייתי עושה בהשלכתה לכלא זה לתת לה את המתנה הזאת של לא להצטרך להיות שם ולראות אותו גוסס לה מול העיניים. שנית כל, בהתחשב במקום בחיים שממנו שושנה מגיעה, בית הכלא הוא לא רמה ששושנה לא מורגלת בה מכיוון שאוכל כמו של בית כלא היא כבר אכלה בחיים וחוסר באפשרויות וחוסר בחופש כמו זה שיוצר הכלא, היא הייתה רגילה לכזה חוסר של אפשרויות וחוסר חופש בילדותה, שנגרם על ידי המצב הכלכלי של המשפחה. זה רלוונטי גם בנוגע לשי. גם שי, כמו שושנה, ימצא את עצמו מתאקלם בכלא מהר מאוד, ירכוש חברים חדשים, יהנה מן השדרוג שזכה לו חייו, ויישן בלילה כמו תינוק.

בנוגע לתביעות האזרחיות, אין לי שום עניין בכספי הזנות הדוחים והמגעילים של שושנה. אין לי שום עניין בכסף שמגיע ממקור כזה. זה דוחה. והיא דוחה על זה שככה היא עשתה את כספה. מה גם, שאובדן הכסף הזה לא יהיה כזה קשה בשבילה, מכיוון שהיא לא עבדה קשה בשביל מיליוני השקלים שלה כמו מה שאנשים אחרים שעשו מיליוני שקלים היו צריכים לעבוד בשבילם קשה. זה כל הרעיון של זנות. זה כמו סחר בסמים. הולכים לזה בשביל הכסף הקל. בנוגע לשי, אין לו שקל על התחת. לעולם לא אקבל ממנו שום מיליוני שקלים כי באמת שפשוט אין לו. הוא בסה"כ ישב עוד יותר זמן בכלא, שכאמור, צפוי להוות שדרוג בהשוואה למצבו הנוכחי בחיים.

וכל זה, זאת בעצם הסיבה החמישית שלא עשיתי את "הדבר ההגיוני" וניצחתי "בצורה ההגיונית". כי הדרך שעל פניה נראית הכי מובנת מאליו, ממש לא בהכרח נושאת איתה דברים ועונשים שיהיו כאלו "וואו" בשביל אנשים שמגיעים ממקומות כל-כך נמוכים בחיים כמוהם. אלו אנשים שפשוט אין להם מה להפסיד כי הם עד כדי כך נכשלו בחייהם לגמרי לבדם ובכוחות עצמם מרוב שהם טיפשים עד כדי כך שפשוט אין מה לעשות להם. זהו.

16. ב'. 3. 15. הסיבה השישית והאחרונה לזה שלא הלכתי להתלונן במשטרה והגשתי תביעות אזרחיות, היא תרומותיהם האדירות עבור עבודותיי. כידוע לך, "סופרמן", אני איש אשכולות. אני כותב על הרבה דברים והרבה נושאים, ומעשיהם של הדוס והזונה למעשה תרמו לכתיבתי. הכיצד, אתה שואל? הם מוכיחים כל מיני רעיונות שהיו לי בנוגע לכל מיני נושאים. הם מוכיחים לדוגמה את זילות ההשכלה הגבוהה בישראל, שעליה כתבתי באחד מספריי. הם מוכיחים גם את שקר השוויון בין בני האדם, שכתבתי גם עליו. הם מוכיחים את רעיון "היררכיית השוויון", שזה רעיון מתוך הגותי הפילוסופית והפסיכולוגית. והם לדוגמה מוכיחים את כל מה שאנחנו מדברים עליו ממש עכשיו-שהשכלה לא אומרת בהכרח שכל. מעשיהם תרמו תרומות גדולות לעבודתי ואני משתמש בהם בעבודותיי וכותב עליהם בעבודותיי לעיתים קרובות בגלל שהם דוגמאות מצוינות לכל מיני דברים שאני מדבר עליהם בהגותי, המתפרסת על-פני עשרות נושאים שונים.

16. ב'. 3. 16. וכעת, להמשך הסיפור.

בחודש נובמבר של שנת 2014, בחלוף שבוע בקירוב מאז תחילת נובמבר מכיוון שאני זוכר שזה היה שלוש שבועות לאחר תחילת ניסיונותיהם הכושלים של הדוס והזונה לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק, והם התחילו לנסות לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק באמצע אוקטובר של 2014, לפתע אני והדוס שי מצאנו את עצמנו מדברים במסדרון. אני לא זוכר את התחלת השיחה, אבל אני זוכר את השיחה החל בערך מהאמצע שלה. פתאום, עם חיוך ממזרי והתרגשות הגדולה, הדוס שי אמר לי על כתיבתי ש-"אנחנו יודעים הכול", כשהוא מדבר על עצמו ועל שושנה, תוך כדי שהוא מדגיש את המילה "הכול". הופתעתי. לא הבנתי מאיפה זה בא לו פתאום. ההודאה הזאת בניסיונותיו, שאין לו מושג שהם כושלים, לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק. מה, ככה פתאום הוא מודה? מעניין באמת מה הייתה התחלת השיחה. הוא לא סתם ככה הודה. בטח אמרתי משהו שגירה אותו להודות בפניי בניצחונו המדומיין והוא לא יכל להתאפק. אבל מה שזה לא יהיה שאמרתי, אני באמת לא חושב שאמרתי יותר מידי. זה כנראה הוא שמאוד התקשה לשמור את ניצחונו המדומיין בפנים, ולא היה זקוק ליותר מידי עד שזה פשוט יצא ממנו.

אני, מופתע ומשועשע מהודאתו הלא צפויה על הניצחון הדמיוני שהוא לא ניצח אותי מעולם, חייכתי אליו בחזרה, וחזרתי אליו בתוך שבריר שנייה בודד עם הודאה משלי.

"אתם לא יודעים כלום", הודיתי בניצחוני האמיתי באותה הצורה שבה הוא הרגע הודה בניצחונו המדומיין.

בתגובה לתגובתי, חיוכו רק התרחב, חשף יותר שיניים, ובאושר גדול, באקסטזה-משהו, חזר על עצמו תוך כדי הדגשה גדולה יותר של המילה הכול, ואמר, "אנחנו יודעים הההכככוווללל", תוך כדי שהוא ממש מבסוט מעצמו וגאה בעצמו.

צחקתי. גם אני חזרתי על עצמי, רק עוד יותר מחייך אליו, עוד יותר משועשע מטיפשותו של האדם בין הטיפשים שפגשתי בחיי.

"אתם לא יודעים כלום", חזרתי על עצמי עם חיוך גדול, אך בנחרצות גדולה יותר כדי שיבין את הרמז, ממש מודה בפניו בלי שום בעיה שהם לא יודעים שום דבר, ותוהה אם יבין.

הוא, טיפש מידי מכדי להבין, רק עוד יותר חייך באושר, עיניו הצטמצמו בעקבות החיוך הרחב לכדי חריצים קטנים, ובאושר גדול מאוד, חזר על עצמו בפעם השלישית, הפעם תוך כדי ההדגשה הכי גדולה על המילה "הכול" עד כה, ובחיוך הכי גדול שלו עד כה, אמר "אנחנו יודעים ההככככווווללללל!! ההההכככככוווווללללל!!!!"

זה הצחיק אותי איך שהוא טיפש מידי מכדי להבין את מה שאומרים לו. כבר שלושה שבועות שהוא והזונה ניסו ונכשלו לחדור לפרטיותי, שלושה שבועות שאף אחד משנינו לא אמר מילה על הפרשה, והנה הוא לא מצליח לעצור בעצמו יותר וחייב לדבר על מה שבשבילו הייתה ההצלחה הראשונה של כל ימי חייו, חייב לחלוק איתי את ניצחונו ואת גאוותו הגדולה, והנה אני אשכרה עומד שם ומודה שהוא מעולם לא חדר לפרטיותי, מעולם לא ניצח, אבל הוא היה טיפש מידי מכדי להבין מבלי שבאמת ממש אלעס את זה בשבילו ואסביר לו בפירוט שאני יודע הכול על מה שהוא והזונה עושים כבר שלוש שבועות ושזה אף-פעם לא עבד. אבל לא עמדתי להסביר את זה ככה. כמוהו, שחצי הודה, מבלי להסביר, שהם יודעים הכול, גם אני חצי הודיתי, וניסיתי להסביר לו שהם לא יודעים כלום, ולא התכוונתי ללכת יותר רחוק מזה.

אני, שבחיים שלי לא ראיתי גבר בן 33 נשוי + 2 שכל-כך נהנה שילד בן 16 מזיין אותו, הוספתי וצחקתי פעם נוספת בקול רם, ואז בפעם השלישית, הפעם בקול קצת חזק יותר, מתקשה לעצור את הצחוק של עצמי, כמעט מתחנן בפניו שיאמין לי, לא מאמין שזה כל-כך קשה לספר לו שלו ולשושנה אין שמץ של מושג על מה אני כותב, הודיתי בפעם השלישית ברציפות בתוך פחות מעשרים שניות שהוא והזונה שלו לא יודעים שום דבר.

"אתם לא יודעים כלום!" כמעט צעקתי, ישר בפרצוף שלו, ומיד צחקתי לו בפנים. מאוד-מאוד משועשע מכל הסיטואציה ההזויה הזאת. מעצם זה שהוא מודה בדבר שהוא איננו נכון, תוך כדי שהוא חושב שהוא חכם גדול, ואז אני, שאני באמת חכם גדול, מתוודה בפניו את ההודאה האמיתית של עצם זה שמי שבאמת ניצח ומנצח במשך כל הזמן הזה זה אני, והוא, מצידו, פשוט היה מטומטם מידי מכדי להבין. חשב שזה אני שלא מבין ולא יודע שכשהוא עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי ומעמיד פנים שהוא מסתכל קדימה אל המורה או מעמיד פנים שהוא בטלפון אז הוא בעצם קורא את מה שאני כותב. היה מטומטם מידי מכדי להבין מהודאתי שעם כל הכבוד, אבל לא דוס וזונה יערימו עליי אינטלקטואלית, בטח לא דרך זה שהדוס יעמוד בדיוק לידי ויעמיד פנים שהוא בטלפון כשהוא בעצם קורא מה אני כותב, ככה שבעצם, כאמור, מה שניסיתי להגיד לו זה שידעתי הכול מהשנייה הראשונה ופשוט עבדתי עליו ועל שושנה. אבל הוא פשוט היה מטומטם מידי מכדי להבין.

מבלי לנסות אפילו לחשוב על מה שאני אומר לו, מבלי להבין את ההודאה שלי, הוא ענה לי מיד בלי לעצור אפילו לרגע או להסס היסוס קל שבקלים ואמר שוב "אנחנו יודעים ההככוווללל ההההכככוווווולללללל!!!!!!!!" , עם הדגשה אפילו עוד יותר גדולה על המילה "הכול", עם חיוך פשוט ענק שמרוח לו על כל הפרצוף ועם העיניים שלו כל-כך מצומצמות מרוב שהעפעפיים שלו נסגרו עליהן מרוב הגודל של החיוך והאושר. הבן-אדם היה באקסטזה. הוא היה באורות.

הבנתי שהמטומטם הזה לא הולך להבין אלא אם כן אני ממש אסביר לו את המצב האמיתי, אבל לא עמדתי להסביר לו בדיוק איך הוא והזונה ששלחה אותו לא יודעים כלום, אלא אם כן הוא יסביר לי איך הם כן יודעים הכול (לדעתו) קודם לכן. אז שאלתי אותו.

"איך אתם יודעים?".

אחרי שיסביר לי איך הם יודעים הכול, אסביר לו איך הם בעצם לא יודעים כלום, ואיך אני עובד עליהם כבר שלוש שבועות, החלטתי. אבל בתגובה לשאלתי, הדוס מעיראק השתתק ועטה הבעה של אדם יודע סוד, כאילו אומר לי שאין לו מה להגיד לי יותר, ושמה שביקשתי לדעת, זה כבר יישאר איתו. זה הצחיק אותי איך שהוא חושב שהוא ממש חכם ובעצם כבר שבועות אני מסובב אותו ואת שושנה על האצבע הקטנה.

אה, אז הוא לא מתכוון לספר הכול, הבנתי לעצמי. כעת התלבטתי האם בכל זאת לספר לו את האמת, ולהתוודות עד הסוף מצידי על ניצחוני האמיתי והסודי, בשעה שהוא עצמו לא היה זה שהתוודה ראשון וידוי מלא, כפי מה שרציתי שיעשה, על ניצחונו הסודי המדומיין.

כמעט עשיתי את זה. כמעט. אבל כשראיתי כמה טוב לו וכמה הוא מאושר בצורה כל-כך לא פרופורציונאלית להישגו המדומיין, שאילו היה אמיתי, היה אמור להיות ההישג הראשון שלו בחייו, לא יכולתי לעשות לו את זה. מדובר באדם חסר כל הצלחות והישגים בחיים, ולכן הצלחתו המדומיינת לחדור לפרטיותי רוממה כל-כך את רוחו, עשתה אותו מאושר כל-כך, וגרמה לו להרגיש לראשונה בחייו אדם בעל ערך ובעל חשיבות.

16. ב'. 3. 17. אספר לך סיפור משעשע. ב-2003, כשהייתי בן 5 ואחי הקטן היה בן 3, יום אחד, אני ואמא שלי ישבנו בסלון בזמן שאחי הקטן היה בשירותים. לפתע, יצא אחי הקטן מהשירותים, והכריז באושר גדול, בשמחה ובצהלולים, שהוא ניגב את התחת של עצמו לאחר שעשה מספר 2.

אני לא הבנתי על מה השמחה הגדולה ועל מה ההתרגשות. כלומר, כן. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ניגב את התחת של עצמו אחרי מספר 2, אבל לא היה מדובר בהישג מי-יודע-מה, והתרגשותו של אחי נראתה לי כמו מהומה רבה על לא דבר. אמא שלי, מצידה, שיבחה אותו על הישגו הפעוט וחסר החשיבות, והוא, לאחר מכן, נכנס חזרה לשירותים.

פניתי לאמא שלי במילים, הבעתי תמיהה. לא הבנתי מה הוא שמח ככה כי בקושי קרה משהו ולנגב את התחת לא נראה לי כמו מי-יודע-מה הישג מרשים.

"עזוב", היא אמרה לי, "תן לו".

היא אמרה "תן לו" במובן של "תן לו שיהיה לו את זה". שאני לא אוריד לו. שאני אתן לו להיות שמח.

הסיבה שאחי הקטן היה מבסוט מעצמו ככה, זה כי בתור ילד בן 3, הוא היה צעיר מאוד, עוד לא היו לו הצלחות ראויות לציון בחייו, וניגוב הישבן של עצמו נדמה לו מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו ככיבוש האוורסט.

זה בדיוק, אבל בדיוק היה הדבר שחשבתי עליו, ושנזכרתי בו, כאשר עמדתי שם, מול עבריין הפרטיות הכושל שי כדורי, אחד-עשרה שנים מאוחר יותר, ב-2014, ושקלתי ביני לבין עצמי האם לנפץ את בועת האשליה שלו, ולראות את החיוך הערבי הגדול הזה נמחק כלא היה.
 
נערך לאחרונה ב:
שמחתו הגדולה כל-כך של כדורי, עצם זה שהיה כל-כך מרוצה מעצמו וכל-כך מלא בעצמו מהישג דמיוני כל-כך פעוט וחסר חשיבות, הפליאה אותי, אבל לא לגמרי. מאז שאחי הקטן היה בן 3 ועד ימינו אנו, היו לו הישגים רבים, טובים וחשובים. אבל זה לא רק כי אחי הקטן גדל מאז וכי עברו שנים. זה גם כי אחי הקטן הוא אשכנזי וחילוני. במקרה של שי כדורי, לא נעים להגיד, וסליחה על הטונים הגזעניים אבל זאת הולכת להיות גזענות נכונה עכשיו, שי כדורי הוא מזרחי ודתי. מזרחים, ובמיוחד דתיים, אלו אנשים שהמקום שהגיעו ממנו בחיים, וסוג החיים שהם מנהלים אותם, אלו מקומות להגיע מהם בחיים וסוג חיים לנהל, שמכשילים אותם. פשוט מכשילים אותם. אין דרך קלה או פשוטה או טובה להגיד את זה.

בגלל זה, האוכלוסיות האלו, מזרחים, דתיים, ובטח ובטח כאלו שהם גם מזרחים וגם דתיים, אלו אנשים ש...ממש סליחה, אבל אלו אנשים שבדרך כלל לא מגיעים לכלום החל מיום בואם לעולם ועד ליום מותם, ולעולם אין להם שום הצלחה או הישג. לכן, מנקודת מבטו הסובייקטיבית, שי כדורי כל-כך עף על עצמו והיה מרוצה מעצמו.

על פני הדברים, עבור אדם נורמאלי, קודם כל, אדם נורמאלי יזדעזע מן היסוד מעצם הרעיון לבדו של ניסיונות כושלים, שבוא נגיד שהם מוצלחים, רק בשביל הדוגמה, לחדור חדירה פלילית לפרטיותו של ילד בן 16, קטין חסר ישע, שמצוי תחת אחריותו. זה דבר ראשון. דבר שני, גם אם אדם נורמאלי, לא מוצלח במיוחד כמוני אבל גם לא כושל במיוחד כמו שי כדורי, אלא פשוט אדם נורמאלי, אם בן-אדם נורמאלי ינסה לרגע להתנער מתחושת הזעזוע ולחשוב על גודל ההישג של חדירה פלילית לפרטיותו של ילד בן 16 קטין חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותו כשלעצמו, אז ההישג הזה, לא ייראה לו גדול במיוחד, מהסיבה הפשוטה, שזה באמת לא הישג גדול במיוחד.

בן-אדם נורמאלי, לא מישהו שהוא משהו-משהו כמו מאור פז ולא מישהו שהוא כישלון מוחלט בחייו כמו שי כדורי, יהיו לו בחייו כמות סבירה של הצלחות שאלו הצלחות והישגים בסדר גודל רגיל. לכן-רק בשביל הדוגמה נגיד "ניסיונות מוצלחים" כי זה מה שאנסתי את מוחו הקטן של כדורי להאמין-עבור אדם נורמאלי, ההישג של ניסיונות מוצלחים לחדור חדירה פלילית לפרטיותו של ילד קטין בן 16 חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותו, לא ייראה לו כמו הישג גדול אלא קטן למדי, אפילו קטן מאוד, ובן-אדם נורמאלי, בהנחה שבוא ואנחנו נגיד ואנחנו נדמיין שאנשים נורמאליים מנסים לעשות דברים כמו הדבר שהזונה מתימן שושנה זגורי והדוס מעיראק שי כדורי ניסו לעשות, בן-אדם נורמאלי, שלא כמו שי כדורי, לא יהיה כל-כך מבסוט מעצמו, כל-כך שמח, כל-כך מאושר, כל-כך באקסטזה, כל-כך בהתרוממות רוח וכל-כך באורות, כמו מה ששי כדורי היה, מן הרעיון שהוא עבר עבירות פליליות חמורות בנסיבות מחמירות וניסה והצליח לבצע מאות עבירות פרטיות נגד ילד בן 16, קטין חסר ישע לפי חוק, שמצוי תחת אחריותו.

אבל מה שאתה צריך להבין, "סופרמן", זה שעבור שי כדורי, שהוא גם מזרחי וגם דתי, ההישג המדומיין של לחדור לפרטיותו של ילד בן 16 שהוא קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, לא רק נראה לו מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו כאדם שנכשל כישלון חרוץ בחייו, כמו הישג גדול מאוד, עצום בחשיבותו ומרשים מאוד, אלא עבורו, כמו מה שמהווה הישג ניגוב התחת של עצמך, לבדך ובכוחות עצמך כאשר אתה ילד אשכנזי בן 3, בדיוק ככה, עבורו, היה מדובר לא רק בהישג עצום, אלא בהישג הראשון של כל ימי חייו. כי זה בדיוק העניין עם אנשים מזרחים, דתיים, ובטח ובטח שמזרחים-דתיים. הם לעולם לא מגיעים לכלום ושום דבר ולעולם אין להם הצלחות או הישגים.

לכן ההישג שהכי עושה אדם מאושר כל חייו, בין אם זה אדם שעתיד להגיע להישגים גדולים או קטנים, שעתיד להגיע להישגים או לא להגיע לשום הישגים בכלל אבל בוא נגיד שהוא יגיע לפחות להישג אחד, ההישג שהכי עושה אדם מאושר מבין כל ההישגים שהוא אי-פעם יגיע אליהם זה לא ההישג הגדול ביותר שיגיע אליו, אלא ההישג הראשון שיגיע אליו.

אחי הקטן, לשם ההשוואה, בתור ילד אשכנזי, רוסי וחילוני, הגיע להישג הראשון של חייו בגיל 3. שי כדורי, בתור גבר בן 33, מזרחי, ערבי, עיראקי, דתי ופנאטי הגיע ל-"הישג הראשון של חייו" בגיל 33, ולכן רק בגיל 33, על אף שההישג המדומיין איננו מרשים במיוחד, חווה בגיל 33 את אותה התרוממות הרוח שהאשכנזי הממוצע חווה איפשהו שם בין הגילאים 3 ו-6. כי כאמור, ההישג שכל בן-אדם הכי עף ממנו מבין כל ההישגים שהשיג בחייו, הוא ההישג הראשון, ללא קשר לגודל ההישג, מכיוון שמנקודת המבט הסובייקטיבית של כל אדם, ההישג הראשון של כל אדם, הוא אוטומטית לא רק ההישג הראשון שלו אי-פעם אלא עובדתית, ההישג הכי גדול שאי-פעם הגיע אליו ככורח יוצא של עצם זה שזה ההישג הראשון שהגיע אליו בחייו, כמו גם הפעם הראשונה שכל אדם מוכיח לעצמו ש-"הוא יכול" וש-"הוא מישהו" ו-"הוא משהו" ו-"הוא כן שווה" ו-"הוא כן מסוגל".

אילולא הדפתי את ניסיונותיו הכושלים של כדורי לחדור לפרטיותי באותה הקלות שבה אני נושם ואז הפכתי אותם כנגדו ואנסתי את מוחו באותה הקלות שבה אני ממצמץ, כך שלא רק שניצחתי אלא עבדתי עליו שהוא עצמו זה שמנצח כחלק מהעונש שלו וכחלק מההשפלה שלו על מעשיו, אילולא כך נהגתי וכך הייתי אדיב מספיק בשביל לנהוג, את מה שאני נתתי לשי כדורי להרגיש בגיל 33, הוא לעולם לא היה מרגיש עד סוף ימי חייו, אבל בזכותי, הוא הרגיש את זה. בזכותי. ואני כל-כך גאה בעצמי על כך. עוד מעשה טוב של מאור פז למען אחד מ-"עלובי החיים", כפי מה שקרא להם הסופר הצרפתי ויקטור הוגו.

"תן לו שיהיה לו את זה" זה לא רק דבר שאימהות אשכנזיות צריכות להגיד לילדים האשכנזיים שלהן בעודן מתייחסות במילה "לו" אל האחים הקטנים שלהם כאשר הם מגיעים אל ההישגים הראשונים של חייהם. "תן לו שיהיה לו את זה" זה כלל שכל אדם צריך לאמץ אל חיקו בנוגע לכל אדם שהוא רואה אותו מגיע אל ההישג הראשון של חייו. מכיוון שפחות או יותר תמיד, ההישג הראשון שכל אדם יגיע אליו בחייו יהיה קטן אובייקטיבית, אבל יעיף את האדם שמגיע אליו, ברמה הסובייקטיבית, עד השמיים, בשעה שאלו העומדים מן הצד, ושמזמן הגיעו אל ההישג הראשון של חייהם ולהישגים גדולים יותר מאז ידעו להגיד אובייקטיבית, שלא מדובר בהישג גדול. אבל בסופו של דבר, אני מניח שאמא שלי צדקה. בין אם זה ילד קטן אשכנזי, ובין אם זה גבר מבוגר שעוד לא הגיע לאף הישג בחייו למרות שהוא מבוגר כי הוא סתם כישלון, כי הוא לדוגמה מזרחי או דתי או גם מזרחי וגם דתי, כאשר אדם מגיע אל ההישג הראשון של כל ימי חייו, אפילו אם הוא קטן אובייקטיבית כמו במקרה של ההישג הראשון בחייו של אחי הקטן, או אפילו אם הוא פשוט דמיוני לחלוטין, כמו במקרה של שי כדורי, צריך פשוט לתת לו שיהיה לו את זה וזהו.

וכך, כפי מה שמצאתי את עצמי עושה בגיל 5 וב-2003 למען אחי, ו-"נתתי לו שיהיה לו את זה", את השמחה וההתלהבות האלו מהישגו הפעוט וחסר החשיבות, שמהווה אבן דרך נורמטיבית בהתפתחותו של כל אדם, מכיוון שהוא היה בן 3 ועוד לא טעם בחייו את טעמה של הצלחה אמיתית וראויה לציון (כפי מה שהיה עתיד לטעום ועודנו טועם היום מכיוון שהוא אשכנזי וחילוני), כך, 11 שנים מאוחר יותר, מצאתי את עצמי עושה בגיל 16 ובשנת 2014 למען הגבר בן ה-33 העיראקי והפנאטי שהיה עוזר ההוראה של הכיתה שלי את אותו הדבר, ו-"נתתי לו שיהיה לו את זה", את השמחה וההתלהבות האלו שלו מהישגו המדומיין שאפילו לא היה אמיתי בניגוד לניגובו של אח שלי את התחת של עצמו 11 שנה קודם לכן, ושכל בן-אדם נורמטיבי שהיה שומע על ההישג המדומיין הזה היה מתמלא בחלחלה וזעזוע ולא מתרשם באופן עמוק, ושנתתי לאיש בן ה-33 הזה שיהיה לו את זה מכיוון שידעתי שבהתחשב בזה שבכל 33 שנותיו מעולם לא הגיע לשום הישג או הצלחה, אם לא אתן לו הישג והצלחה עכשיו, הוא לעולם לא ידע את טעמם של הישג והצלחה עד סוף ימי חייו, כך שזה עכשיו או לעולם לא. ומכיוון שבגלל שההישג המדומיין הזה היה הראשון והאחרון שיחווה בחייו, ראיתי כמה שהוא מאושר מזה. הוא אף-פעם לא היה מאושר כל-כך. הוא לעולם לא יהיה מאושר כל-כך. אז עזבתי את זה.

עמדתי שם, מולו, אחרי ששאלתי אותו איך הוא ושושנה יודעים הכול כדבריו, והוא לא ענה אלא עשה הבעה כזאת של "אדם יודע סוד" ושמר על שתיקה, ואני מצידי בחרתי גם אני לשתוק במקום פשוט להתוודות על הכול. וכך השתררה שתיקה ארוכה, שבמהלכה שנינו חייכנו זה אל זה, כל אחד מאיתנו משוכנע שהוא ממש חכם בשעה שרק אחד מאיתנו באמת כזה, עד שכל אחד מאיתנו הבין לפתע שעוד לא נותר לו מה להגיד לשני וכל אחד מאיתנו המשיך בדרכו. הוא היה הראשון שחצה אותי והמשיך לו בדרכו, אל עבר חדר המורים. אני במקום להמשיך גם אני בדרכי, בכיוון השני, השתהיתי למשך רגע ארוך, ופשוט הסתובבתי והבטתי בו בשעה שהתרחק, מדדה לאיטו על סנדליו ומרגיש מאוד גאה בעצמו מן המחשבה והרעיון, הכוזבים כמובן, שהערים אינטלקטואלית על מאור פז, וביצע עבירות פרטיות בנסיבות מחמירות כנגד ילד קטין, בן 16, חסר ישע לפי חוק, שמצוי תחת אחריותו. עבירה פלילית קשה בנסיבות מחמירות שלצידה עומד עונש של 5 שנות מאסר.

בן-אדם נורמטיבי בן 33 ושבהתחשב בגילו ובהיותו נורמטיבי כן היו לו הצלחות והישגים בחייו, רק לשם ההשוואה, לא רק לא יתרשם באופן עמוק מהישגיו הדמיוניים של כדורי, אלא לא יבין איפה ועל מה הגאווה בדיוק, ויחוש תחושת שאט נפש וזעזוע עמוקים בדיוק מאותם המעשים ששי כדורי נאחז בהם כמו אוויר לנשימה או כמו קרשים בים על-מנת לא לטבוע, מכיוון שהצלחותיו המדומיינות של כדורי לבצע עבירות פרטיות חמורות נגד קטין בן 16 חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, עם כל תחושת שאט הנפש והזעזוע שההצלחות המדומיינות האלו לבצע עבירות פליליות חמורות מייצרות ברמה הכללית, עבור כדורי ברמה הפרטנית, ההצלחות המדומיינות האלו לעשות מעשים מזעזעים לא יצרו רושם שלילי עז במיוחד עליו עצמו מכיוון שבשבילו, הצלחות מדומיינות אלו היו ההצלחה היחידה שאי-פעם הגיע אליה, כמו גם הדבר היחיד שאי-פעם עשה ושבאמצעותו הוכיח לעצמו שבניגוד לכל הראיות שנאספו עד לאותו הרגע במשך 33 השנים האחרונות, הוא כן בעל ערך, והוא כן שווה, והוא כן יכול. לשי כדורי מעולם לא היה שום דבר שיעיד בעבורו ובפניו על הדברים האלו, ולכן הוא היה מוכן להיעזר בכל הצלחה, להיאחז בכל הצלחה, לא משנה כמה פעוטה היא אובייקטיבית, ולא משנה עד כמה היא חסרת חשיבות, ולא משנה עד כמה היא בעצם הצלחה לעשות דבר מזעזע כמו עבירה פלילית בנסיבות מחמירות, ולו רק על-מנת שהאגו שלו, הקטן כל-כך, והפגיע כל-כך, יתחזק ולו במעט. וזה בעצם מה שעשיתי למענו.

מעבר למה שבעבור בן אדם נורמטיבי בן 33, הישגיו הדמיוניים של כדורי, בהנחה שנדבר עליהם כאמיתיים בשביל הדוגמה, בן-אדם נורמטיבי בן 33 לא יחשוב עליהם אפילו כהישג או כהצלחה בשום צורה או דרך, אלא פשוט יזדעזע ויתמלא בשאט נפש, מנגד, במקרה של בן-אדם מאוד מוצלח, רק בשביל שתבין את הפרופורציות, SupermanZW, לדוגמה אני, אם אני לדוגמה, ולא בגיל 33 אלא בזמן המאורעות, בגיל 16 לדוגמה, הייתי פתאום זוכה בפרס נובל, אני, שבגיל 15 הגיתי כמה מן הרעיונות החשובים ביותר בהיסטוריה של מדע המדינה והתיאוריה הפוליטית, ובגיל 16 ובזמן המאורעות כתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה אל מול עיני העגל המשתאות והלא-מבינות של כדורי (וגם מה שכדורי ראה היה רק חלק קטן מתוך העבודה הזאת, שהיא רק עבודה אחת מתוך שלל עבודות רק בנושא כתיבה אחד שלי מתוך הרבה נושאי כתיבה שלי), אם אני, בגיל 16, הייתי זוכה בפרס נובל, עם כל הישגי העבר שלי, הצלחות העבר שלי, האדירות בחשיבותן, אני מבטיח לך, חברי להתכתבות, בן-אדם שצריך לקרוא לעצמו "סופרמן" בשביל להרגיש גדול, שאני עצמי לא הייתי מתלהב ומתרגש לא רק אפילו לא חצי, אלא אפילו לא רבע, מזכייתי בפרס נובל, כפי מה שהתרגש כדורי מן הרעיון שביצע כנגד תלמיד קטין בן 16 חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותו מאות עבירות פרטיות בנסיבות מחמירות מאוד. רק בשביל שתבין כאילו את הפרופורציות, כן?
 
נערך לאחרונה ב:
16. ב'. 3. 18. רק תראה ותבין, SupermanZW, עד כמה שחוזקתו או חולשתו של המצב החיצוני הם אפסיים, והם כאין וכאפס לעומת ובהשוואה לחוזקתו או חולשתו הפנימיים של האדם, שזה דבר שידעתי והבנתי אותו עוד מלפני היכרותי את כדורי, והיה אחד הדברים הראשונים שכתבתי והסברתי אותו בתוך הגותי הפסיכולוגית.

אותו הדבר אנחנו יכולים לראות SupermanZW במקרה האישי שלי ושלך. אני זה שאין לו כסף להשקיע, אני זה שמפסיד מאות אחוזים ואלפים של אחוזים של רווחים כי אין לי כסף להשקיע כי אני זה שמוצא מניות וסחורות שאחר-כך עולות במאות ואלפי אחוזים בתוך חודשים בודדים ושנים בודדות בשעה שזה אני זה שלא משקיע ועומד בצד ונשאר בחוץ ומפסיד את המיליונים האלו, ולי עצמי, עובדתית, לא כואב אפילו לא רבע על כל המיליונים ברווחים שהפסדתי ממה שכואב לך על עצם זה שאני מוצא מניות וסחורות שאחר כך הולכות ועולות במאות ואלפים של אחוזים בתוך חודשים ושנים בודדות בשעה שאתה עצמך לא יודע להגיע להישגים שכאלו ובשעה שאתה עצמך לא הלכת והפסדת בפועל מיליוני שקלים ברווחים מכיוון שמעולם לא מצאת מניות שהיו עתידות לעלות במאות ואלפי אחוזים ולא השקעתה בהן, ואיכשהו, זה אתה זה שכואב לו יותר.

אני הפסדתי מיליונים ברווחים כי לא היה לי כסף להשקיע בשעה שאני יודע למצוא מניות וסחורות שיעלו במאות ואלפי אחוזים בתוך זמן קצר, ואתה לא הפסדת מיליונים ברווחים אלא אתה פשוט לא יודע למצוא מניות וסחורות שיעלו במאות ואלפים של אחוזים בתוך חודשים ושנים בודדות, ובאותה הנשימה, בעוד שאני עצמי כמעט שאיני מתייסר, אתה, לא רק כואב לך יותר ממני, אלא כואב לך הרבה-הרבה יותר ממני.

מה כל זה מוכיח לנו אם לא כמובן את אחד הרעיונות הבסיסיים והחשובים של תיאוריית האישיות שלי, ושלפיו חוזקתו או חולשתו של האדם הם הרבה יותר "קובעים", הרבה יותר חשובים, והרבה יותר דרמטיים מחוזקתו או חולשתו של המצב, כך שאדם חזק יהיה הרבה יותר חזק ממצב חזק והוא כאילו כמו "יאכל" את המצב החזק לארוחת בוקר וינצח את המצב החזק, בשעה שהאדם החלש יהיה הרבה יותר חלש ממצב חלש והמצב החלש יקרע את הבן-אדם החלש לחתיכות מבפנים החוצה.

אתה חושב שאתה מבינינו זה שמסכן וזה שיש לו את הזכות להיות כועס ולהיות ממורמר? טוב, אולי אם מסתכלים ברמה הכללית עליך כבן-אדם לעומתי כבן-אדם ועל החיים שלך בכללותם לעומת החיים שלי בכללותם, אבל בנוגע לנקודה הספציפית הזאת, אז לא, אני זה שמסכן, ואתה, יקירי, אתה מתבלבל. אם אני הפסדתי מיליונים ברווחים כי לא היה לי כסף להשקיע בכל המניות והסחורות האלו שעלו במאות ואלפים של אחוזים בתוך חודשים ושנים בודדות שידעתי עליהם, ואני כמעט שלא מתייסר על כך וכמעט שלא כואב לי על כך וכמעט שאינני מתמרמר על כך, אז בטח ובטח שלך אין את הזכות ואת הפריבילגיה לעמוד מהצד ושיכאב לך כל-כך, ושתתמרמר כל-כך כפי מה שאנחנו יכולים לראות בבדיחות הגרועות להפליא שלך הנובעות מתוך כאב ומרמור, על כך שאתה עצמך לא יודע למצוא מניות שיעלו במאות ואלפי אחוזים בשעה שאני כן והפסדתי מיליונים ברווחים כי אני יודע לעשות את זה ואין לי כסף להשקיע, אז בסוגיה הזאת לא אתה המסכן אלא אני אז אני מציע לך להירגע ומהר כי הקנאה שלך אינה במקומה, והמסכן האמיתי בסיפור הזה הוא אני ואני לבדי.

16. ב'. 3. 19. ועכשיו, לפני שנמשיך הלאה, עוד סיפור אחד על איך שהרבה מאוד ממה שאנשים יחשבו וירגישו, כמה מעניין, תלוי בנקודת המבט, ולא כזה הרבה תלוי במצב האובייקטיבי.

בהיותי בכיתה י"א, שזאת אותה הכיתה שהייתי בה כאשר במשך חודשיים ימים המורה למתמטיקה הזונה מתימן שהייתה לי ועוזר ההוראה המזרחי-עיראקי דתי-פנאטי של הכיתה קשרו קשירת קשר לביצוע עבירות פרטיות כנגדי ואז נכשלו לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות מאות פעמים, באותה הכיתה ההיא, יום אחד, חזר איזשהו מבחן שעשינו...נראה לי זה היה במתמטיקה. היה ילד שישב בשולחן שמשמאל לשולחן שלי וקראו לו קייסי. הוא קיבל את המבחן שלו בחזרה והציון היה 100. הוא הביט בציון המאה שלו, בעמוד הראשון של המבחן שהוחזר לו, בפנים חתומות, ולא הרגיש כלום.

משני צידיו של קייסי, עמדו שני עוזרי ההוראה של הכיתה. שי מימינו, וחנה משמאלו. אני זוכר איך שבזמן שקייסי הביט בציון המאה שלו, ואף תו בפניו לא זע, הן חנה הן שי הביטו בציון ה-100 של קייסי, חייכו, והיו יותר מאושרים מציון ה-100 של קייסי הוא בעצמו. לא שהם היו כאלו-כאלו שמחים, כן? הם היו שמחים ברמה רגילה כזאת, אבל זה בעיקר פשוט קייסי שלא הרגיש שום דבר לנוכח ההצלחה המקסימאלית האפשרית שזכה לה במבחן המתמטיקה ההוא. לפתע, חנה, שציפתה מכיסי לשמוח, הסיטה את מבטה מציון ה-100 שלו, הביטה בו, ראתה שהוא לא שמח כפי מה שציפתה ממנו להיות, ושאלה אותו למה הוא לא שמח.

"למה אתה לא שמח?", היא שאלה.

לפני שקייסי הספיק לענות, ענה שי כדורי על שאלתה של חנה. תשובה שכמובן הייתה שגויה. נו ברור, אלא מה? זה פאקינג שי כדורי. זה בן-אדם שאם יגיד "עכשיו בוקר" אז בטח לילה. ולא כי הוא משקר אלא כי הוא באמת טועה.

"הוא שמח בפנים", שי ענה לחנה.

בהיותי גדול בני האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, אני יודע להגיד מה באמת קרה שם. קייסי לא היה "שמח בפנים" כפי מה ששיער שי באופן שגוי, בהיותו אידיוט.

השערתו של שי הייתה למעשה מה שאצלנו בפסיכולוגיה קוראים לו "כשל בתיאוריה של התודעה". אצלנו בפסיכולוגיה יש דבר שנקרא "התיאוריה של התודעה". "התיאוריה של התודעה" זה דבר שלכל אחד מאיתנו יש גרסה שלו, ומה שזה בעצם אומר, זאת אומרת התיאוריה שכל אחד מאיתנו בונה בתוך הראש שלו וכל הדרכים שבהם כל אחד מאיתנו מבין ורואה נקודות מבט, השקפות ודעות שונות משלו, שהן של אנשים אחרים, ושהופקו על-ידי התודעות והמוחות של האנשים האחרים האלו.

כי הרי יש לנו את נקודות המבט, ההשקפות והדעות של עצמנו, שאותם אנחנו כמובן מבינים והם אלו שנראים לנו הנכונים וההגיוניים והמובנים מאליו לפי הבנתנו שלנו את הדברים, אבל אז יש את נקודות המבט, ההשקפות והדעות שהן לא שלנו, שהן של אנשים אחרים, ושאם הן אחרות משלנו, אז הרי יש הגיון אחר ומחשבות אחרות שעומדים מאחוריהן.

"התיאוריה של התודעה", ורמת היכולת של "התיאוריה של התודעה" ורמת הקדמה של "התיאוריה של התודעה" זאת אומרת רמת היכולת ורמת הקדמה של ההבנה שלנו את ההגיון, את המחשבות, ובאופן כללי, את כל מה שישנו בתוך ראשו ותודעתו של האחר, ושמביא את האחר לחשוב אחרת מאיתנו, כפי מה שהוא חושב אחרת מאיתנו וכפי מה שהן בסופו של דבר הדעות וההשקפות שלו, שהן שונות משלנו.

בתיאוריית האישיות שלי, אני מאוד מפתח את הרעיון הזה, ומסביר ש-"התיאוריה של התודעה" זה דבר שקשור לשכל, ואני מסביר שאנשים חכמים פחות, בהיותם הם בעצמם מחזיקים את הדעות, נקודות המבט וההשקפות הלא נכונות בגלל המחשבות וההנחות השגויות שיש להם והאופנים השגויים שבהם הם תופסים את הדברים, אין הם חכמים מספיק בשביל להבין את ההיגיון ואת המחשבות שעומדות מאחורי דרכים שגויות אחרות לחשוב ולהבין את הדברים כי דרכים שגויות נוספות הן לא טובות יותר מהדרכים השגויות שבהן הם תופסים את הדברים עכשיו ואם הם כן היו מבינים את הדרכים השגויות האחרות ההן, הם היו מחזיקים בדעות ובמחשבות השגויות ההם במקום אלו שהם מחזיקים בהם, ובטח ובטח שהם לא יודעים להבין את נקודות המבט והמחשבות הנכונות כי אז הם בטוח היו מחזיקים בהם ולא בשום דעות ומחשבות שגויות כלשהם.

בנוגע לאנשים חכמים, בהיותם חכמים, הם מחזיקים הם עצמם, מלכתחילה, את הדעות, נקודות המבט וההשקפות הנכונות, מה שאומר שהם חכמים מספיק בשביל להבין למה כל שאר הדעות, המחשבות ונקודות המבט האחרות הן הלא נכונות ככה שהם בעצם יכולים לבחור טוב יותר, ואם הם לא היו חכמים מספיק בשביל זה, אז הם היו מחזיקים בחלק מאותן נקודות מבט, מחשבות ודעות שגויות.

כך שלמעשה, ומדובר בהארה אדירה בחשיבותה, הדעות, נקודות המבט וההשקפות הפרטניות של האדם עצמו, מרמזים לנו על רמת היכולת שלו לתיאוריה של התודעה. רמת היכולת שלו להבנייה של תיאוריה של התודעה על למה אנשים אחרים, שחושבים אחרת, חושבים אחרת כפי מה שהם חושבים אחרת, ומה עומד מאחורי מחשבותיהם, דעותיהם ונקודות מבטיהם האחרות והשונות.

כאשר שי טעה להסביר את התנהגותו של קייסי, זה היה מכיוון ששי לא הבין את הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי ההתנהגות הזאת, מכיוון שהפסיכולוגיה של אישיותו והתנהגותו של אדם פרטני היא דבר הנובע מתוך השכל שלו, וקייסי חכם, בזמן ששי טיפש, מה שמזין אצל שי פסיכולוגיה של אדם טיפש, אישיות של אדם טיפש, התנהגות של אדם טיפש, ומחשבות, דעות, נקודות מבט ונקודות השקפה, של אדם טיפש, בשעה שאצל קייסי, חוכמתו של קייסי מזינה ותומכת בפסיכולוגיה של אדם חכם, מה שיוצר אצל קייסי אישיות של אדם חכם, התנהגות של אדם חכם, ומחשבות, דעות, נקודות מבט ונקודות השקפה, של אדם חכם.

בהתנהגותו המפורשת של קייסי, לא היה ניתן לטעות, מכיוון שעל-מנת לטעות בהתנהגותו המפורשת של אדם אתה לא צריך להיות פחות או יותר חכם, אלא להיות עיוור או חירש. קייסי לא חייך ולא הביע שמחה גלויה לעין על ציון ה-100 שלו. מכאן, נפתח מקום לפרשנות רחבה יותר על למה הוא נוהג כך ומה בעצם קרה שם, וזאת הנקודה שבה יכולים להתחיל כל הויכוחים והדיונים למיניהם.

קודם כל, אסביר נכון את התנהגותו של קייסי ואת מה שעומד מאחוריה, ואז אסביר את הפסיכופתולוגיה המחשבתית המדויקת של כשל התיאוריה של התודעה בהבנתו של שי את התנהגותו של קייסי.

את התנהגותו של קייסי ביכולתי להבין נכון ולפרש נכון לא רק כי אני עצמי חכם, מה שמאפשר לי הבנה רחבה ומעמיקה של שלל הפסיכולוגיות, האישיויות, ההתנהגויות, המחשבות, הדעות, נקודות המבט ונקודות ההשקפה השונות, אלא אף יותר מזה ואף מעבר לזה, מכיוון שבהיותנו שנינו, הן אני והן קייסי, חכמים, אנחנו חולקים חלק מהפסיכולוגיות, ההתנהגויות, המחשבות, הדעות וכן הלאה, ותיאוריה של התודעה של אדם שדומה לך, זאת אחת הגרסאות לתאוריה של התודעה הכי קלות שיש.

גם אני, כמו קייסי, לא מתלהב במידה ניכרת מציוני 100, וכמו קייסי, אינני מתלהב במיוחד מציוני 100 בדיוק מאותן הסיבות, ולכן ההבנה שלי את מה שבעצם קרה שם היא טובה כל-כך.

קייסי לא התלהב מציון ה-100 שלו במבחן המתמטיקה ההוא מכיוון שקייסי רגיל לקבל ציוני 100, ולכן קייסי עבר תהליך פסיכולוגי של נורמליזציה של ההצלחה, דבר שאני וקייסי חולקים אותו שנינו.

מכיוון שהן אני והן קייסי רגילים להצליח, אנחנו...טוב...רגילים לזה. הצלחה לא נראית לנו כמו משהו "וואו" כי בתור אנשים מוצלחים, אנחנו עושים את זה כל הזמן. מצליחים. לכן בעבור קייסי, ציון ה-100 שלו במבחן המתמטיקה שלו היה דבר של מה בכך. כמו כשאני דיברתי מראש על נטפליקס וטסלה והמתכות היקרות והמניה המסתורית והמניה המסתורית 2 וזה ממש לא "וואו" בשבילי כי מה זה להגיד כל מיני סחורות ומניות שאחר כך עולים במאות ואלפים של אחוזים בתוך חודשים בודדים ושנים בודדות בין הגילאים 17 ו-24 כשכשהייתי בן 16 תיקנתי את הטעויות של פרויד, כשהייתי בן 17 תיקנתי את הטעויות של איינשטיין וכשהייתי בן 18 תיקנתי את הטעויות של סוקרטס? אתה מבין מה אני אומר?
 
נערך לאחרונה ב:
בכל מקרה, העניין הוא שנורמליזציה של הצלחה, זה דבר שאדם שבכל ימי חייו מעולם לא הגיע לשום הצלחה ולשום הישג, זה בשבילו רעיון ומושג שהוא לא יכול להבין אותו בכלל ברמה ההגיונית. זה לא נתפס לו בתודעה. זה בכלל לא אופציה. זה לא קיים. זה לראות את ביגפוט רוכב על חד קרן. זה לא קיים דבר כזה "נורמליזציה של הצלחה" בעבור אדם שבכל ימי חייו מעולם לא הגיע להצלחה או הישג. לדבר עם בן-אדם שמעולם לא הצליח בכלום על "להיות רגיל להצליח ולכן לא להתלהב מזה" זה כמו לדבר איתו בסינית. וזהו למעשה מקור טעותו של כדורי בהבניית תיאוריית התודעה שלו להתנהגותו של קייסי, שנראתה תמוהה הן בעבורו והן בעבור חנה, כאשר חנה הייתה דתייה, ושי היה גם דתי וגם מזרחי, מה שמסביר את אי-ההבנה שלהם כמובן את התהליך הפסיכולוגי של נורמליזציה של ההצלחה שקייסי עבר בשלב קרוב לוודאי די מוקדם בחייו. איפשהו שם עוד מלפני שמלאו לו עשר שנים, כאשר אנשים אחרים, מוצלחים פחות, למעלה מתשעים אחוז מהאוכלוסייה למעשה, לא יעברו את התהליך הפסיכולוגי הזה עד ליום מותם.

כל הסיפור הזה הוא בעצם עוד דוגמה מאוד מעניינת וחשובה לאיך שאנשים שונים תופסים מאוד שונה את אותן המציאויות האובייקטיביות. זה דבר שהוא מרתק, שראוי לחשוב עליו ושראוי לחקור אותו.

16. ב'. 3. 20. ועכשיו בחזרה לסיפור העיקרי שלנו-מאות ניסיונותיהם הכושלים של זגורי וכדורי לבצע כנגדי מאות עבירות פרטיות חמורות בעודי ילד בן 16, קטין חסר ישע (חסר ישע לפי חוק בלבד, מסתבר) שמצוי תחת אחריותם.

אז בקיצור, אני פשוט עמדתי שם והבטתי בשי כדורי בעודו מתרחק, אבל אהבתי את מה שקרה הרגע. קודם כל, זה היה בידור מעולה איך שהוא הכריז על הניצחון הדמיוני שלו ושל שושנה מבלי שהוא מבהיר למה בדיוק הוא מתכוון וחושב שהוא "אדם יודע סוד" ושהוא ממש חכם. אם היה שם מישהו בשיחה הזאת שלי ושלו שהוא "אדם יודע סוד" ואדם ממש חכם, אז זה כמובן שזה אני. ילד הפלא הגאון הרוסי-המוסקבאי האריסטוקרטי. לא גבר ערבי-עיראקי-בגדאדי, דתי ופנאטי שלומד עבודה סוציאלית ולא היה מתקבל ללמוד אפילו לא את זה לפני זילות ההשכלה הגבוהה בישראל.

שנית כל, היה משהו מקסים ונוגע ללב בהתפרצות האושר הילדותית והתמימה של האדם הזה, שבכל ימי חייו מעולם לא הגיע לשום הצלחה או הישג, ושכעת, לאחר "הניצחון" הראשון של כל ימי חייו, כל-כך היה גאה בעצמו על "הניסיונות המוצלחים" שלו לבצע עבירות פליליות חמורות של חדירה לפרטיותו של קטין בן 16 חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, עד כדי כך שאפילו לא נתן לעצם חשיבותו הפעוטה והשואפת לאפס של ההישג הדמיוני הלא מאוד מרשים והפלילי הזה שלו להרוס לו את החגיגה, מכיוון שעד כדי כך הוא, האגו שלו והביטחון העצמי שלו היו זקוקים באופן נואש לכל דבר, כל דבר כלשהו, שידחוף אותם קדימה ויעלה אותם למעלה. ושי כדורי היה במקום כל-כך נזקק, שהוא באמת פשוט היה לוקח כל הישג או הצלחה שהיקום היה מוכן לתת לו. גם אם "היקום" הזה הוא ילד בן 16 שכבר שלוש שבועות משתין לו בפרצוף, מסובב אותו על האצבע הקטנה ומשתמש בו כמרגל כפול שלו ללא ידיעתו. ולכן היה בזה משהו, שבעיניי היה פשוט נוגע ללב בצורה שבה לראשונה בכל ימי חייו הוא הרגיש כל-כך הרבה גאווה בעצמו, וחווה כזאת התרוממות רוח, עד כדי כך שלמספר רגעים הוא לא הצליח להיצמד לתוכנית הפלילית הכושלת שלו ושל שושנה עד כדי כך שההודאה בפניי על ניצחונו המדומיין פשוט התפרצה ממנו בצורה חסרת מעצורים וחסרת עכבות, מבלי שהוא היה מסוגל להתאפק, מכיוון שהוא היה כל-כך גאה בעצמו שהוא פשוט התפוצץ מרוב התרגשות ולא יכל יותר להחזיק את זה בפנים אלא פשוט היה חייב לשתף, ותוך כדי הפרה בוטה של התוכנית שלו ושל שושנה, התוודה בפניי הודאה שאין בה ממש על ניצחון שלא היה ושאותה ההודאה לא יידעה אותי בכלום ושום דבר שלא ידעתי עוד קודם לכן-ניסיונותיהם הכושלים מזה שבועות ארוכים של המורה שלי למתמטיקה ועוזר ההוראה של הכיתה שלי לבצע כנגדי עבירות פרטיות בנסיבות מחמירות.

וכאשר ראיתי ככה את שי, אני חייב לציין שבאמת היה מדובר...אני לא יודע איך עוד לתאר את זה...אחד המחזות המרגשים ביותר והמופלאים ביותר שראיתי בחיי. אדם שאף-פעם לא הגיע לכלום על אף שהוא כבר לא ילד, ושככה באמצע החיים ובגיל 33, נדמה לו שהוא מגיע להצלחה הראשונה של חייו, וחווה כזאת התרוממות רוח אדירה וכזאת אופוריה, שהאושר שלו פשוט מתפרץ ממנו. והדבר הכי מדהים בכל זה, הוא שאני ידעתי שזה אני זה שאחראי לזה. שהתרוממות הרוח של כדורי והאושר העילאי שלו הוא מעשה ידיי. אני עשיתי את זה. וזה היה מדהים לדעת את זה. וזה עשה אותי גאה בעצמי ומאושר. בעבורי, בתור ילד בן 16 אשכנזי, רוסי וחילוני, שבכל ימי חייו מעולם לא ידע דבר מלבד הצלחות, הישגים וסיפוקים מידיים, "לוותר" על ניצחון ולנצח מתחת לפני השטח, ככה שהצד השני (שבכל ימי חייו מעולם לא זכה לשום ניצחון ושום הצלחה כי...טוב...גבר בן 33 ערבי-מזרחי-עיראקי-דתי-פנאטי, באמת יש פה מה להסביר?) יוכל לנצח את הניצחון הראשון של כל ימי חייו ולחוות בגיל 33 את מה שאנשים כושלים כמוהו בדרך כלל לא חווים לעולם ושאנשים מוצלחים כמוני חווים איפשהו שם בין הגילאים 3 ו-6, ניצחונו הראשון של אדם, זה באמת היה המעט שיכולתי לעשות בשביל לראות שבן-אדם עם אגו קטן וחוסר ביטחון (שזה לא כאילו שיש לו סיבה להיות עם אגו גדול וביטחון עצמי גבוה, כן?) פתאום ככה גודל לו האגו ועולה לו הביטחון. זה היה מדהים בשבילי לראות את זה וזה היה עוד יותר מדהים בשבילי להיות היוצר של זה. והמחיר ששילמתי על כך הוא אפסי. הרי מה המחיר? להעמיד פנים שהפסדתי כדי שהוא יוכל לנצח? אני מאור פז. יש לי יותר ניצחונות בעולם הזה ובחיים האלו מאשר מה שלאשכנזים אחרים יש ניצחונות. מה זה ניצחונות בשבילי? יש לי את זה כמו מים. זה היה דבר של מה בכך "לוותר על ניצחון", לנצח ניצחון סמוי, ולתת לבן-אדם האחר הזה, חסר הניצחונות, "לנצח".

אמנם אני מודה שזאת הייתה השלכה לא צפויה, ודבר שדווקא לא התכוונתי אליו תחילה, כאשר בחרתי לפעול כנגד זגורי וכדורי באמצעות ניצחון אונס המוח ואונס התודעה המבזה והמשפיל במקום לפעול כנגדם באמצעות דרך ניצחון התלונה במשטרה והתביעה האזרחית הבנאלי ושיעילותו מוטלת בספק, אבל אם אני יכול להשיג את כל המטרות שרק רציתי להשיג מההתחלה, ולנצח כמו מה שאני תמיד מנצח בנוגע לכל דבר שאני עושה, ועל הדרך מסתבר שיש פה במשחק החדש הזה איזשהו בונוס שלא חשבתי עליו בהתחלה, כמו לקחת בן-אדם שהוא כלום ולתת לו להרגיש כאילו שהוא מישהו ומשהו, לתת לו להרגיש שהוא אשכנזי ליום אחד, לתת לו להרגיש שהוא חילוני ליום אחד, מוצלח ליום אחד, חכם ליום אחד, מוכשר ליום אחד, אז מה רע? אז אני רק יוצא עוד יותר מנצח ככה. אני רק יוצא עוד יותר גדול ככה.

שלישית כל, הסיבה האחרונה שמצאתי את עצמי מאוד נהנה מכל התקרית הביזארית הזאת, היא שהיה בזה משהו מאוד מצחיק, איך החלפנו הכרזות ניצחון ועוד חזרנו על הכרזות הניצחון שלנו עוד פעם ואז עוד פעם אחת אחרונה, שלוש פעמים בסה"כ, כי כל אחד מאיתנו חשב שהשני פשוט מטומטם מידי מכדי להבין את מה שהוא מנסה להגיד לו. זה באמת פשוט היה מצחיק. אני פשוט עמדתי לי שם ואשכרה פשוט אמרתי לו "אתם לא יודעים כלום" אבל הוא פשוט לא הצליח להבין על אף שהתוודיתי בפניו במילים פשוטות שהוא ושושנה לא יודעים כלום. הבעיה של ההודאה שלי, כידוע, זה שהיא לא הייתה הודאה מלאה, ולכן שי לא יכל להבין איך בדיוק הם לא יודעים כלום, כי בהיותה של ההודאה שלי לא מלאה, שי פשוט חשב שאני פשוט עונה לו תשובה אוטומטית על הודאתו ש-"הם יודעים הכול" ושאני פשוט לא יודע שבשלושת השבועות האחרונים, כשהוא עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי ומעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון, הוא בעצם קורא את מה שאני כותב. אם הודאתי הייתה הודאה מלאה, כמובן שהיה מבין, כמו מה שהוא גם היה מתעצבן מאוד, אבל הודאתי לא הייתה מלאה. הודאתי, מבחינת רמת החשיפה ורמת ההתוודות, הייתה תמונת ראי להודאתו שלו. אם הוא היה מתוודה יותר בכל הנוגע לניצחונו המדומיין, גם אני מצידי הייתי מתוודה בדיוק באותה המידה בניצחוני האמיתי וגואל אותו מההזיות והדמיונות ששתלתי במוחות הקטנים שלו ושל שושנה.

עוד בנוגע לצורה שבה שי הבין מנקודת מבטו שלו את הדברים, בגלל שהוא לא התוודה וידוי מלא על הצורה שבה "חדר לפרטיותי" בשלושת השבועות האחרונים, הצורה שבה הוא הבין את הדברים מנקודת מבטו, היא שאני פשוט לא יודע ולא מבין כיצד הוא ושושנה "יודעים הכול" ולכן אני מצידי טועה לחשוב ולהאמין ש-"הם לא יודעים כלום" מכיוון שאני לא יודע כיצד מזה כשלוש שבועות הם מערימים עליי וחודרים לפרטיותי, וכך, יודעים הכול.

אם היה מתוודה וידוי מלא, ואני מצידי, בוא נגיד שלא הייתי מתוודה וידוי מלא מצידי, אלא אפילו רק הייתי ממשיך להגיד לו ש-"הם לא יודעים כלום", אפילו זה, כבר אז, היה מצליח לבלבל אותו ולגרום לו להבין שיש כאן משהו שהוא לא בסדר, מכיוון שכיצד יכול להיות הדבר שהוא הרי הסביר לי שכבר שלוש שבועות הוא רק מעמיד פנים שהוא "סתם" עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי ומעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון כשהוא בעצם קורא את מה שאני כותב (כן, כאילו שילד בן 16 שחכם יותר מלאונרדו דה וינצ'י אי-פעם יהיה מטומטם מספיק בשביל ליפול בתכסיס מגוחך כל-כך) ואני מצידי ממשיך להביט בו עם חיוך רחב וזחוח על הפנים הזחוחות שלי וממשיך להגיד לו ש-"הם לא יודעים כלום"? אם כי בעצם, אם היה מתוודה מצידו וידוי מלא, גם אני הייתי מתוודה וידוי מלא מצידי ולא הייתי ממשיך לשחק איתו משחקים ככה.

עוד צורה שבה הדברים היו יכולים להתגלגל אחרת, היא שאם זה לא היה הוא שהיה מתוודה ראשון על ניצחונו המדומיין, ככה שזה לא הייתי אני זה שפשוט מגיב לו בתגובה שנשמעת כאילו היא פשוט תגובת נגד אוטומטית שאין בה ממש, אז אולי הוא היה מבין ש-"אתם לא יודעים כלום" זה לא סתם מילים באוויר של מישהו שבעיניו של כדורי, הוא, כלומר אני, פשוט לא מבין שהערימו עליו. אם זה לא היה הוא שהיה בא ראשון ואומר לי "אנחנו יודעים הכול", אלא זה הייתי אני שהייתי בא ראשון אליו ואומר לו "אתם לא יודעים כלום", בעודי מתייחס כמובן ב-"אתם" אליו ואל שושנה, וב-"לא יודעים כלום" הכוונה כמובן היא לכתיבה שלי, אז הוידוי שלי לא היה נראה כתגובת נגד, בטח לא כמו תגובת נגד אוטומטית שאין בה ממש. כי כאילו...תגובת נגד על מה? אני זה שמתוודה ראשון, בסיטואציה התיאורטית הזאת. ואז, זה מה שהיה גורם לשי לקחת את הדברים שלי ברצינות הראויה. ואז הוא היה שואל את עצמו "למה הוא בא אליי ואומר לי את זה? האם יש לו סיבה לחשוב שלי ולשושנה יש סיבה לחשוב שאנחנו יודעים על מה הוא כותב? האם הוא יודע שכשאני עומד בדיוק לידו ובדיוק מאחוריו ומעמיד פנים שאני מסתכל קדימה או בטלפון, אני בעצם קורא את מה שהוא כותב? אז איך זה יכול להיות שאני כן קורא את מה שהוא כותב כבר שלוש שבועות והוא לא מסתיר את כתיבתו? או שאולי זאת לא הכתיבה הרגילה והאמיתית שלו והוא עושה פה לי ולשושנה איזשהו טריק ואיזשהו קטע?"
 
נערך לאחרונה ב:
16. ב'. 3. 21. הכרזתו של כדורי על ניצחונם המדומיין שלו ושל שושנה, מבלי באמת להסביר עד הסוף למה הוא מתכוון כדי להוכיח שהוא לא סתם מדבר שטויות ואיך באמת "הם יודעים הכול", היה כמו חצי הכרזת ניצחון. "הכרזת ניצחון סמויה", אולי אפילו אפשר להגיד, כאשר התוודה כך כפי מה שהתוודה, אבל מבלי באמת להגיד מספיק כך שאוכל לקחת אותו ברצינות ולהבין שהערימו עליי (לפי נקודת מבטו והבנתו הכוזבת של כדורי את המצב [ואם באמת הייתי עד כדי כך מטומטם עד כדי כך שכזה דבר היה יכול לעבוד עליי, רק לפרוטוקול, לא הייתי בן-אדם שכותב מלכתחילה, ואז יש לנו פרדוקס]). בגלל שניסיונותיו לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק לא הצליחו מעולם, החצי הכרזת ניצחון שלו הייתה יותר ממספיק כדי שאבין הכול-הוא מדבר על שיטת ההטעיה הכושלת שלו שאני הופך אותה כנגדו, מחלל באמצעותה נמרצות את מוחו ותודעתו באמצעות איברי, ואז שולח אותו לדרכו בשביל לעשות למעני ובשמי את אותו הדבר לשושנה.

אני מצידי עשיתי את אותו הדבר, התוודיתי וידוי לא מלא שבמסגרתו הכרזתי הכרזת ניצחון לא מלאה ולא שלמה על ניצחוני הסודי, אך מבלי לפרט מספיק ולתת וידוי מלא מספיק בשביל שכדורי יבין על מה אני מדבר ויבין את המצב ואיך שהדברים באמת מתנהלים כבר שלוש שבועות. "הכרזת ניצחון סמויה" משלי. וידוי שלאחריו כדורי עדיין לא הבין שום דבר ממה שקורה, ושאיך שכל צעד שהוא עושה לכיווני כאילו בשביל להיעמד סתם לידי הוא צעד שהוא עושה לקראת זה שאני הולך לזיין אותו ואת שושנה, כל מילה שהוא הולך לראות אותי כותב היא מילה שאני כותב ובאמצעותה מזיין אותו ואת שושנה, ושכל מילה שהוא אחר כך הולך ואומר לשושנה על הכתיבה שלי כמו כזה ילד טוב, זה כבר הוא מזיין את שושנה בשבילי מכיוון שכך הפעלתי אותו וכך זיינתי אותו כך שזה מה שאחר כך הוא ילך ויעשה בשבילי. כבר אמרתי שזה מפחיד מה הייתה רמת השליטה שלי בו במהלך החודשיים האלו?

בכל מקרה, זה מצא חן בעיניי, הכרזות הניצחון הסמויות האלו. זה שעשע אותי. ובתור בן-אדם חכם מאוד, לעיתים אני נוטה להיות בן-אדם משועמם מאוד, ולכן לעיתים אני בהחלט נמצא במצב רוח לקצת שעשועים. החלטתי שהכרזת הניצחון הסמויה שהרגע הכרזתי בפניו לא תהיה הכרזת הניצחון הסמויה האחרונה, ושאני אמשיך להודיע לו חגיגית על כך שאני מנצח אותו ועל כך שאני מזיין אותו ואת הזונה ששלחה אותו, תוך כדי שאני עושה את זה בצורה סמויה מספיק כך שלא יבין כלום ושום דבר. קצת כמו ב-"משחקי הכס" כשפיטר בייליש אומר לך בפרצוף שלך שאתה לא יכול לבטוח בו ואז אתה ממשיך לבטוח בו ואז הוא מזיין אותך, אתה מבין מה אני אומר, SupermanZW? וכך עשיתי. היו עוד ארבע הכרזות ניצחון סמויות לאחר זאת הראשונה. חלקן סמויות יותר וחלקן סמויות פחות. חלקן התרחשו תוך כדי תקופת שמונה השבועות שבמהלכה נתתי לעברייני הפרטיות הכושלים זגורי וכדורי הצצה נדירה ואקסקלוסיבית אל תוך העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בעודה נכתבת בזמן אמת ובשידור חי אל מול עיניהם (באותה המידה הם היו יכולים להיות שם ולהביט בו ובעבודתו כאשר לאונרדו דה וינצ'י צייר את המונה ליזה, רק תבין "סופרמן" כמה דרמטי היה עצם זה שנתתי להם להיות שם ולהסתכל כשכתבתי את "תיאוריית האישיות הקוגניטיבית") וחלקן התרחשו לאחר מכן. אני אספר לך, רק לשם הבידור שבדבר, על שניים מהכרזות הניצחון הסמויות האלו.

הכרזת הניצחון הסמויה הראשונה שאספר לך עליה עכשיו, מעבר להכרזת הניצחון הסמויה הראשונה-הראשונה שבמהלכה פשוט אמרתי לכדורי שהוא ושושנה לא יודעים כלום ואפילו זה היה מתוחכם מידי בשבילו מכדי להבין, היא הכרזת ניצחון סמויה שהכרזתי במהלך תקופת שמונה השבועות שבה נתתי לדוס מעיראק ולזונה מתימן הצצה אקסקלוסיבית אל תוך חלק קטן ביותר מתוך סך כל עבודתי. זאת לא הייתה הכרזה במילים אלא במעשים.

זוכר מה שסיפרתי מקודם על איך שכחלק מאונס המוח של כדורי הייתי "עומד על המשמר" ולפעמים מסתובב אליו לרגע בשביל "לבדוק שהוא לא קורא את מה שאני כותב אלא שהוא באמת מתעסק בטלפון או מסתכל קדימה על המורה" ואז מסובב את הראש בחזרה אל עבודתי פורצת הדרך בתחום הפסיכולוגיה? אז כמובן שהייתי דואג לסובב את הראש אל כדורי לאט כדי שלכדורי יהיה זמן להסיט את עיניו הקטנות החומות הכהות מהרעיונות הפסיכולוגיים המתקדמים ביותר שנהגו מאז ומעולם כמו לדוגמה כימות האישיות ומדרג הצרכים הדינאמי, ובחזרה אל הטלפון שהוא מעמיד פנים שהוא מתעסק בו. אז בכל מקרה, פעם אחת, וזאת הייתה הכרזת הניצחון הסמויה השנייה שלי בעצם, אני סובבתי אליו את הראש כחלק מ-"עמידתי על המשמר שהוא בטלפון והוא סתם עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי כי זאת סתם הנקודה האהובה עליו לעמוד בה ואני אשכרה מטומטם מספיק בשביל ליפול בפח הזה" (חבל שלא הייתה שם, SupermanZW. כאשר העליתי את ההצגה הזאת במשך חודשיים ימים מחיי, זאת הייתה ההצגה הכי טובה בעיר), אבל לא סובבתי אליו את הראש לאט כמו מה שאני אמור כדי שיהיה לו זמן מספק להסיט את עיניו, כפי מה שעשיתי תמיד. כפי מה שעשיתי תמיד מכיוון שלא רק שהייתי עד כדי כך חכם עד כדי כך שכחלק מהעמדת הפנים שאני מטומטם מספיק בשביל ששי כדורי יערים עליי ויחדור לפרטיותי שיחקתי אותה "עומד על המשמר", אלא אף יותר מזה, הייתי כל-כך חכם בצורה שכל-כך לא תיאומן שאני למעשה גם ידעתי להסתובב לאט מספיק בשביל שיספיק להסיט את מבטו. אבל הפעם, לא נהגתי כך. בפעם האחת ההיא, אני למעשה סובבתי אליו את ראשי הכי מהר שרק הייתי יכול על-מנת להבהיל אותו, אבל לא רק זה, אלא למעשה בהיתי בו זמן ארוך מאוד (במונחים של בהייה בוטה בבן-אדם). 10 שניות.

מעשים בוטים אלו, והתנהגות בוטה זאת, עם כזאת אגרסיביות של התנועות, הייתה אמורה לרמז עבור הדוס מעיראק שאני בעצם יודע מה קורה פה, שתמיד ידעתי מה קורה פה, ומי פה שלא יודע מה קורה פה, זה הוא והזונה ששלחה אותו. אבל הוא לא רק היה מטומטם מידי מכדי להבין, אלא במשך עשר השניות שכל גופי היה מופנה אליו ובהיתי בו בהייה ארוכה, קשה ובלתי מתפשרת, הוא מצידו, היה מטומטם מידי מכדי להבין שאם הוא באמת רוצה לשחק אותה "סתם עומד שם" אז הוא אמור להסיט אליי את מבטו, לעשות את עצמו מתעצבן ולהגיד לי "מה אתה מסתכל עליי ככה?! מה אתה רוצה? תעיף ת'עיניים!" מכיוון שאם הוא באמת היה עומד שם "סתם ככה" ו-"סתם מסתכל בטלפון" אז הוא היה אמור לשחק אותה "לא מבין למה אני מסתכל עליו ככה" ולשחק אותה "לא מבין מה אני רוצה". במקום זה, ברוב טיפשותו, ובעצם, לאיזו רמה של שכל היינו אמורים לצפות מגבר בן 33 שמגיע לעבודה שלו בסנדלים ושמלכתחילה הוא עד כדי כך מטומטם עד כדי כך שהוא מסכן את כל העתיד שלו ואת כל החיים שלו בשביל הרפתקה פלילית, כושלת ומטורפת של מאות ניסיונות כושלים להערים אינטלקטואלית על ילד בן 16 שחכם יותר ממדעני הגרעין שעבדו על פרויקט מנהטן ולבצע כנגדו עבירות פרטיות חמורות, מכיוון שהוא מטומטם מידי מכדי להצליח להבין נכון עד כמה שהילד בן ה-16 הזה חכם, ולכן טיפש מידי מכדי להבין עד כמה שהמשימה הפלילית הנ"ל היא באמת חסרת כל סיכוי ולא שווה את המאמץ?, במקום זה, ברוב טיפשותו, הוא אשכרה היה מטומטם מספיק בשביל להתעלם מהבהייה המטורפת, הבוטה והארוכה שלי בו התעלמות בוטה, תוך כדי שהוא מתעקש להביט בטלפון שלו, לפתע להתחיל להתעסק בטלפון שלו באמת, ולשחק אותה "אני בטלפון! אני בטלפון!", מה שכמובן רק הראה והוכיח הוכחה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים שיש לו סיבה טובה מאוד לצפות להתנהגות שכזאת ממני, ולכן ההתנהגות הזאת מצידי נראית לו מובנת והוא בתגובה לא מגיב אליה אלא רק מחייך חיוך ערבי קטן מתחת לשפם השחור הערבי הקטן שלו בשעה שהוא שותק כמו דג, מתעקש אפילו לא להסתכל עליי בשעה שאני בוהה בו בהייה בוטה כל-כך ומטורפת כל-כך, ורק מתעקש להמשיך להעמיד פנים שהוא בטלפון.

רמות של טמטום כמו רמות הטמטום שהייתי רואה מהבן-אדם הזה על בסיס יום-יומי, בחיים שלי לא ראיתי, אבל זה כבר באמת היה השיא. עם כל שנייה של בהייה מטורפת שלי בו שהוא היה מטומטם מידי מכדי להגיב עליה בעצבנות ולכעוס ולשאול אותי מה אני רוצה ולהגיד לי לסובב את הראש, עם כל שנייה נוספת של היעדר כל הדברים האלו, של התעלמות בוטה מהתנהגותי, שאם באמת היה חף מפשע, הייתה אמורה להיראות לו מטורפת, לעורר בו תמיהות ולשאול אותי שאלות, עם כל שנייה נוספת של עוד ועוד העמדת פנים שהוא בטלפון, ככה היה לי יותר ויותר קשה לא לצחוק אל מול רמות הטמטום הלא נתפסות האלו, שכמותן לא ראיתי בחיי, עד שלאחר עשר שניות פשוט לא יכולתי לעמוד בזה יותר ופשוט סובבתי את הראש בחזרה אל תיאוריית האישיות הקוגניטיבית והתאמצתי לא להתפוצץ מצחוק כמו מה שבחיים שלי לא התאמצתי שלא להתפוצץ מצחוק.

ואז, בפעם אחרת, אחרי שהחודשיים שבהם עבדתי עליו ועל שושנה ואחרי שגם עבר זמן מה, הכרזתי הכרזה סמויה על נצחוני פעם נוספת. יום אחד, כשהיינו רק שנינו לבדנו בכיתה, בהפסקה, הפסקתי לרגע לכתוב, פניתי אליו במילים ואמרתי לו..."אתה יודע על מה אני כותב?". לא התכוונתי למה שאני כותב ברגע ההוא ממש אלא באופן כללי ויכול להיות שככה הוא הבין את זה. בכל מקרה, הוא שאל אותי על מה, ואתה יודע מה עניתי לו? פשוט אמרתי לו את השם של אחד מעשרות הנושאים האחרים שיצא לי לכתוב עליהם מלבד פסיכולוגיה. אבל דווקא נושא שלא כתבתי עליו הרבה.

"אורניתולוגיה", אמרתי לו.

הוא לבש הבעה ניכרת של זעף על כך שמסתבר שיש דבר מה שהוא לא יודע שאני כותב עליו (תנסה לשער לעצמך כמה הוא היה מתעצבן אם הוא היה יודע שיש עשרות נושאים שכתבתי עליהם בעבר ובהווה ושאין לו שמץ עליהם [על פסיכולוגיה, דרך אגב, באותו הזמן שהשיחה הזאת התרחשה, דווקא לא כתבתי כבר חודשים]), הסתכל עליי וירה: "אנחנו מתחילים ללמוד את זה בשבוע הבא" (בתואר שהוא לומד במכללה סוג ז' שהוא ככל הנראה לומד בה אם זאת מכללה שהסכימה לקבל אותו לשורותיה).

כפי מה שאנשים לא צריכים לנסות ולהתעסק עם אנשים שחכמים מהם בהרבה, ככה אנשים לא צריכים לשקר בנוגע לדברים שהם לא מבינים בהם.

הדוס מעיראק למד באותו הזמן עבודה סוציאלית. אורניתולוגיה זה המדע של חקר העופות.

תקרית משעשעת למדי. בכל מקרה, כעת נמשיך בסיפור.

16. ב'. 3. 22. כאשר הדוס מעיראק שי כדורי והזונה מתימן שושנה זגורי היו מטומטמים מספיק בשביל לחשוב שיש להם איזשהו סיכוי בעולם להערים אינטלקטואלית על ילד בן 16 שהם לא הבינו שחכם יותר מהפרופסורים של הרווארד, וכאשר בחרתי את הניצחון שבחרתי, ובחרתי להערים עליהם במקום להרוס את המעט מאוד שיש בחיים שלהם (בגלל שהחיים שלהם כושלים) ואפשר להרוס אותו, החלטתי שאמשיך בקו הזה עד שישתכנעו שהם יודעים מה אני כותב ויעזבו אותי לנפשי. אחרי למעלה מחודש הם עדיין המשיכו ואני כזה התחלתי לשאול את עצמי...כאילו...חברים...מה נסגר? מה הלו"ז כאילו? כמה עוד ועוד מאותו הדבר אתם צריכים לראות עד שתחליטו שאתם יודעים על מה אני כותב, תעזבו אותי בשקט ותתנו לי להפסיק לזיין אותכם?
 
נערך לאחרונה ב:
אחרי שעברו חודשיים ימים, כלומר שמונה שבועות, באמצע דצמבר של 2014, הזמן להפסיק לכתוב על פסיכולוגיה הלך והתקרב, כי קודם כל, תיאוריית האישיות הקוגניטיבית עמדה להיות גמורה, ואני רציתי להתחיל לכתוב על דברים אחרים עם תחילת 2015. הרי טעויותיו של איינשטיין לא יתקנו את עצמן. ואני ממש לא מדבר רק על תורת היחסות. בכל מקרה, ממילא כתבתי על דברים שהם לא פסיכולוגיה בבית אבל כל זמן שהייתי צריך לאנוס את המוחות הקטנים של שי ושושנה, בבית-ספר, לא יכולתי לכתוב על כלום חוץ מפסיכולוגיה. שזה דבר שהייתי בסדר איתו חודשיים כי כל מה שהוא לא פסיכולוגיה כתבתי עליו בבית, ועל נושא הפסיכולוגיה כן רציתי ובא לי טבעי לכתוב עליו אז זה לא כאילו שבבית-ספר הכרחתי את עצמי לכתוב על פסיכולוגיה בכוח. אבל כאמור, הזמן לעזוב את נושא הפסיכולוגיה ולא לחזור אליו במשך זמן מה הלך והתקרב, ודברים אחרים שכתבתי עליהם בבית רציתי להתחיל לכתוב עליהם יותר ורציתי גם להתחיל לכתוב על נושאים שלא כתבתי עליהם בעבר, אבל בינתיים, עברו כבר חודשיים, והדוס והזונה עדיין לא השתכנעו שהם יודעים על כל מה שאני כותב למרות שכבר חודשיים ימים בכל פעם שניגש לעמוד לידי כדורי הפשלתי מטה את מכנסיי ופמפמתי את המוחות הקטנים שלהם חזק ומהר בהתאם לצרכיי ולאינטרסים שלי. אז כאילו, בעיה. מה עושים?

טוב, לא היה יותר מידי מה לעשות. פשוט הפסקתי להעמיד פנים שאני עד כדי כך מפגר עד כדי כך שאם הדוס מעיראק, שלא כשיר להיות לא עובד סוציאלי ולא עוזר הוראה, עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי אז אני מטומטם מספיק בשביל לחשוב שהוא סתם עומד שם ולא בשביל לקרוא את מה שאני כותב כל עוד הוא מעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון. תכסיס שאם הוא היה מטומטם מספיק בשביל שהוא והזונה שלו יפלו בו, והם אכן היו טיפשים מספיק בשביל ליפול בזה, בדיוק כפי מה שהם היו טיפשים מספיק בשביל לקשור יחדיו קשירת קשר לביצוע פשע ולנסות לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק, אז ת'כלס הגיע להם להם מה שעשיתי להם ואיך ששיחקתי בהם ככה.

ומה הם חשבו כשהפסקתי להעמיד פנים שאני עד כדי כך מטומטם עד כדי כך שאם שי עומד בדיוק לידי ובדיוק מאחוריי ומעמיד פנים שהוא בטלפון אז זה באמת מה שאני מטומטם מספיק בשביל לחשוב שהוא עושה ושהוא לא קורא את מה שאני כותב? אני לא בטוח מה הם חשבו. אולי הם חשבו שחודשיים ימים הם הצליחו לעבוד עליי והנה פתאום הבנתי? כן, כי מאור פז, שבגיל 16 היה חכם מספיק בשביל לכתוב את העבודה הכי חשובה בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, הוא באמת היה מטומטם מספיק בשביל שאם שי יעמוד בדיוק לידו ובדיוק מאחוריו ויעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון, אז הוא יחשוב שהוא סתם עומד שם וזה לא בשביל לקרוא את מה שאני כותב ואחרי חודשיים נזכרתי להבין שאה! רגע! לא! הוא לא בטלפון וזאת לא סתם הנקודה האהובה עליו בכל הכיתה לעמוד בה! הוא עומד שם בשביל לקרוא את מה שאני כותב והוא רק מעמיד פנים שהוא מתעסק בטלפון! אאאאאההההה. אה. אה. אוקיי. אוקיי. עכשיו אני מבין.

איזה מפגרים, באמא שלי. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. אתה לא יכול אפילו להתחיל להבין על מה אני מדבר איתך. האנשים האלה היו טיפשים ברמות משהו פחד. קצת כמו דריה סבח, עכשיו כשאני חושב על זה.

אז בכל מקרה, יום אחד, אחרי חודשיים ובאמצע דצמבר של 2014, בכל פעם ששי ניגש בשביל לעמוד לידי ולהעמיד פנים שהוא בטלפון או מסתכל קדימה כשהוא בעצם בא אליי בשביל לראות מה אני כותב, פשוט הפסקתי לתת לו לראות. פשוט הייתי מכניס את המחברת עד שהיה הולך ואז הייתי מוציא אותה בחזרה וכותב את הדברים האחרונים שעוד נותרו לכתוב אותם בעבודה המדעית החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בפרט ובהיסטוריה של המדעים החברתיים בכלל. ומה היו הדברים האחרונים שנותרו לכתוב אותם בעבודה המדעית החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בפרט ובהיסטוריה של כל המדעים החברתיים כולם? מילון המושגים כמובן, שבו נקבתי בשמם של כל מונחי הפסיכולוגיה הפזית שהמצאתי בעבודתי והסברתי אותם במשפט או שניים-"כימות האישיות", "מודל הצרכים הדינאמי של פז", "הפרעת אישיות צרה", "הפרעת אישיות רחבה", "אישיות צרה גדולה", "אישיות רחבה קטנה" ועוד ועוד מאות של מושגים שייחודיים לפסיכולוגיה הקוגניטיבית הפזית.

ואז, כל פעם שהוצאתי את המחברת מחדש והמשכתי לכתוב, הוא היה בא מחדש ועוד פעם הכנסתי את המחברת וככה זה מה שקרה כמה פעמים עד שהוא הבין שזה לא עובד יותר, הלך אל שושנה, שימש לי כמרגל כפול מטעמי אצלה, ואמר לה את מה שרציתי, תכננתי, והוצאתי לפועל שהוא יגיד לה, הפעם בפעם האחרונה בהחלט מבין כל מאות הפעמים שבהן שימש לי כמרגל כפול מטעמי אצלה, ואמר לה את מה שרציתי, תכננתי והוצאתי לפועל שהוא יגיד לה, עוד פעם אחת אחרונה. ומה זה היה הפעם? הפעם, וכך לפי תוכניתי, אמר לה: "ככה פתאום מאור הבין שכשאני עומד לידו ומעמיד פנים שאני בטלפון אני בעצם קורא את מה שהוא כותב. טוב נו, לפחות זה עבד לנו חודשיים". או...כאילו...משהו בסגנון הזה. אני לא יודע מה המילים המדויקות שהשתמש בהן אבל כמובן שהמסר עבר. וזהו. והם לא ניסו לחדור יותר לפרטיותי בניגוד לחוק, אחרי חודשיים של ניסיונות כושלים שברוב נדיבותי וברוב רוחב ליבי הסכמתי לטפל בהם בעצמי במקום ללכת לתחנת המשטרה ולבית המשפט (לא שיש יותר מידי מה שהמשטרה ובית המשפט יכולים לעשות לשני אנשים כל-כך מוכי גורל, מה שהייתה אחת הסיבות לעצם כך שלמעשה חסתי על הדוס והזונה מתוך שש סיבות בסה"כ).

16. ב'. 3. 23. סיפורנו מסתיים בתקרית שהתרחשה שנה אחת מאוחר יותר, בדצמבר של שנת 2015, בעודי בן 17 שנים. זה התחיל כמו כל יום לימודים רגיל, ועד לרגע התקרית, נמשך כמו כל יום לימודים רגיל.

במהלך שנת הלימודים, בשיעורי אזרחות, הייתה עבודה מאוד גדולה שכל תלמידי הכיתה חולקו לקבוצות, וכל קבוצה הייתה צריכה להכין אותה ביחד. זאת עבודה שכל קבוצה עבדה עליה כל השנה. אבל זאת הייתה עבודה שמשום מה היינו צריכים להכין אותה במחשב אז בכל שיעור אזרחות היינו הולכים לחדר המחשבים וכל קבוצה של ארבע-חמש תלמידים קיבלה מחשב לעבוד עליו. בגלל שזאת הייתה עבודה על מחשב אז לכל קבוצה היה הקובץ במחשב של העבודה שלה. אבל בגלל שכל בן-אדם יכול להיכנס לחדר המחשבים ולעשות מלא בלגאן בשולחנות העבודה במחשבים השונים, להשאיר את הקובץ סתם ככה בשולחן העבודה של כל מחשב זה דבר שהיה לא בא בחשבון כי ברור שמשהו יקרה והעבודה תלך לאיבוד, אז הפיתרון למצב הזה היה כזה:

כל קבוצה של תלמידים שמרה את העבודה שלה במייל של אחד מאנשי צוות בית-הספר שאמור לעבוד עם הכיתה בשיעורי אזרחות. במייל של המורה לאזרחות הילה, לדוגמה. במייל של עוזר ההוראה שי כדורי, לדוגמה.

הקובץ של העבודה באזרחות של קבוצת התלמידים שאני שובצתי אליה, נשמר במייל של שי כדורי. בדצמבר של 2015 היה שיעור אזרחות ו-3 תלמידים בערך הגיעו באותו היום. 3 תלמידים כי כיתה י"ב 1 די התפרקה לחתיכות כש...טוב...כשהגענו לי"ב. ובעצם כששושנה נכנסה להיריון ויצאה לחופשת לידה. כשזה קרה, בגלל שלמדתי בכיתה של תלמידים שהם מתקשים בלימודים ושהם ברובם נושרים סמויים וכדומה', אז כאילו, ברגע ששושנה יצאה לחופשת לידה, ושושנה הייתה בעצם הדבק המחבר שהחזיק את כל התלמידים האלו והכיתה הזאת ביחד, אז בעצם, כאמור, הכיתה התפרקה לחתיכות ובערך 75% מכל התלמידים בכיתה שלי עברו מנשירה סמויה לנשירה פעילה ואשכרה נשרו-נשרו ועזבו את הבית-ספר בו-ביום ששושנה יצאה לחופשת הלידה שלה.

אז בעצם נשארנו איזה 4 תלמידים שהיו מגיעים לבית-ספר מהכיתה שלי כל יום. זה קצת הזיה אבל ככה זה היה.

אז ככה בעצם 3 תלמידים מהכיתה שלי הגיעו לבית-ספר באותו היום. שלושת התלמידים היו אני, קייסי ועדן. לא דיברנו על עדן, נכון? יש מישהי בשם עדן. היא הייתה תלמידה בכיתה שלי.

אז בכל מקרה, באותו שיעור האזרחות ההוא, אני עבדתי על העבודה של הקבוצה שלי במחשב אחד, עדן עבדה על העבודה של הקבוצה שלה במחשב אחר, וקייסי, קייסי יצא מחדר המחשבים מסיבה מסוימת באיזשהו שלב. אני לא זוכר למה. לשירותים, אולי?

אז בכל מקרה, אני עבדתי על הקובץ של הקבוצה שלי ושל קייסי במחשב אחד, ולידי, מימיני, עדן עבדה על הקובץ של העבודה של הקבוצה שלה, במחשב אחר. ושי, עוזר ההוראה הפנאטי-העיראקי-העבריין-פרטיות-כושל עזר לה בכך. פתאום, תוך כדי שאני עובד על העבודה, הזזתי את העכבר כך שהסמן של העכבר על המסך של המחשב יזוז לכיוון "המזעור" כי רציתי למזער את הקובץ. פשוט היה צורך כזה כחלק מעבודתי עליו. בטעות הזזתי את הסמן של העכבר קצת יותר מידי ומצאתי את עצמי לוחץ בטעות על האיקס, והקובץ נסגר.

זה היה די ברור מה צריך לעשות עכשיו. צריך לפתוח את העבודה מחדש ולהמשיך לעבוד. למזלי, ובעצם, לרוע מזלי, שי כדורי מלכתחילה לא יצא מהמייל שלו כדי לחסוך את הצורך להיכנס אליו מחדש בסוף השיעור בשביל שליחה אל עצמו מחדש את העבודה המעודכנת, לאחר עבודה נוספת עליה של עוד 45 דקות. אז מה שאני עשיתי זה פשוט לפתוח את העמוד עם המייל שלו, להיכנס אל ההודעה שבראש ההודעות בדואר הנכנס (המייל עם העבודה) ולפתוח מחדש את העבודה. אחרי שעשיתי את זה, יצאתי מההודעה ואז עמדתי למזער את העמוד עם המייל של שי ולפתוח את העמוד של העבודה כשלפתע...

אתה יושב? זה החלק שבו הסיפור שלנו הופך מסתם סיפור הזוי ומטורף על דוס וזונה שניסו ונכשלו לבצע מאות עבירות פרטיות כנגד גדול בני האדם של האלף השלישי (המשוער, האלף השלישי כאמור עוד לא נגמר) בגלל שהם היו טיפשים מידי מכדי להצליח להתמודד ברמה האינטלקטואלית עם חבורת ילדות יהודיות-ערביות שמשעמם להן עם שכל ברמה של ילדות בנות 9, לסיפור אימה של ממש.

...כשלפתע...היד שלי, האוחזת בעכבר, שאפילו לא ראיתי או הספקתי לראות את היד המושטת לעברה, נמשכה בחוזקה לאחור על ידי שי כדורי, שתפס במפרק כף ידי, מתחת לכף היד ממש, ופשוט משך הכי חזק שהוא יכול, תוך כדי שכל פלג הגוף העליון שלי עף אחורה בעוצמה ביחד עם זרועי המשוכה לאחור והתנגש בגב הכיסא בצורה שאף גרמה לראשי להישמט גם הוא לאחור בצורה אגרסיבית ומסוכנת.

פחות או יותר בצורה מסונכרנת עם רגע היטלטלות הראש לאחור, שבא לאחר משיכת הגוף לאחור, שנגרמה כתוצאה ממשיכת הזרוע לאחור, התחלתי לשמוע את קולו של עבריין הפרטיות הכושל שי כדורי, כאשר הוא מתחיל לצעוק לעברי צעקות אדירות.

רמת הדציבלים שהוא הגיע אליה הייתה כל-כך גבוהה עד כדי כך שהתפלאתי על כך שמבין דל שפתיו יוצאות מילות בן אנוש, ולא פעיות של בהמה. אתה מבין, מדובר היה ברמת דציבלים שבדרך כלל מאפיינת פעיות של בהמה בשדה או אולי מנוע של מטוס אם עומדים קצת מרחוק. הערבי-הדתי-הפנאטי בעל מוח אגוז המוסקט ותודעת דג הזהב כדורי, באמת השתמש במלוא עוצמת מיתרי הקול שלו בשביל לצרוח עליי במלוא גרונו כפי מה שאף-אדם לא צעק עליי מעולם, תוך כדי שהוא אוחז בזרועי ומחזיק אותה במקום באוויר שאליו הוא תלש אותה מעל העכבר שהחזיקה.

לפני שנדבר על מה שאמר לי עבריין הפרטיות הכושל, וכעת גם עבריין האלימות, כדורי, נדבר על תגובתי הראשונית לתקיפתי על-ידו ולצרחותיו עליי.

תגובתי הראשונית הייתה שלנוכח תקיפתו אותי פיזית וצרחות האימים שלו עליי...הבטתי בו בשלוות נפש גמורה, ואז הבטתי בכף ידי התלויה באוויר ובכף ידו האוחזת בעוצמה במפרק כף ידי, ואז הבטתי בחזרה אליו, בחזרה אל היד שלי, בחזרה אליו, ואז עוד פעם בחזרה אל היד שלי, ואז עיקמתי את פניי קלות לנוכח מחזה התועבה הדוחה של הגבר הערבי הפנאטי והעיראקי הזה אוחז במפרק כף היד העדין והרוסי שלי, וניסיתי למשוך את ידי בחזרה אליי. אבל הוא לא שחרר. ואז ניסיתי שוב, הפעם חזק יותר, להשתחרר מאחיזתו במפרק כף ידי, בי, בגופי, תוך כדי שתחילה אני מתעלם התעלמות בוטה מצרחותיו עליי ואינני נרגש כלל, אך שוב, הוא לא שחרר.

תגובתי עלולה להפליא ולעורר תמיהה. כיצד לא נבהלתי נורא? מדוע לא צעקתי בפחד? מדוע לא נפערו עיניי באימה מוחלטת? מדוע לא קמתי והתחלתי להשתולל ונלחמתי בכל כוחי כנגד תקיפתו אותי פיזית? מדוע לא הטלתי על עצמי את מימיי מרוב פחד?
 
נערך לאחרונה ב:
וובכן, ההסבר לזה הוא ההסבר הפשוט ביותר והמסובך ביותר בעולם. ההסבר הפשוט הוא שאני רוסי. אני מרוסיה. אבל זה ההסבר הפשוט אז אלא אם כן אתה יודע, "סופרמן", מה זאת אומרת להיות רוסי ולהיות מרוסיה, ואני מניח שאתה לא יודע, אז ההסבר הזה, ספציפית בעבורך ובמקרה שלך, כנראה לא מסביר ומפשט כלום, ולכן אנחנו זקוקים לגירסה המורחבת. להסבר המורחב. כי אתה מבין, שלא כמו עם עמים אחרים, העם והאנשים הרוסיים זה לא דבר שהוא מובן מאליו ושפשוט "יש אותו". רוסיה ורוסים זה דבר שצריך להסביר אותו כי זה דבר מאוד שונה ואלו אנשים מאוד אחרים מאשר כל העמים האחרים והאנשים האחרים אז זה לא דבר שהוא רגיל. המדינה הרוסית והאנשים הרוסיים. אלו דברים שיש להסביר אותם ולדון בהם.

בחלקה הראשון של האוטוביוגרפיה הנשיאותית שלו על הנשיאות הכושלת שלו, הנשיא הכושל אובמה, שהוא בן-אדם די חכם, מסביר את זה די יפה, בפרק 19 ובעמוד 460: "מימי הצארים, היסטוריונים העירו על נטייה של רוסיה לאמץ ברוב המולה את הרעיונות האירופיים החדשים ביותר-ממשל נציגים או בירוקרטיה מודרנית, שווקים חופשיים או סוציאליזם מדינתי-אך לבסוף להכפיף את הרעיונות המיובאים האלה לדרכיה הישנות והקשות לשמור על הסדר החברתי, או לנטוש אותם כליל. בקרב על זהותה של רוסיה, פחד ופטליזם בדרך כלל גוברים על התקווה והשינוי. זאת תגובה מובנת ל-1,000 שנות היסטוריה של פלישות מונגוליות, תככים ביזנטיים, רעב קשה, צמיתות נרחבת, עריצות חסרת רסן, אינספור התקוממויות, מהפכות עקובות מדם, מלחמות שגבו מחיר כבד, ערים שהיו נתונות במצור במשך שנים ומיליונים על מיליונים שנטבחו על אדמתה הקרה שלעולם אינה סולחת".

המילה "פחד" היא לא המילה הנכונה, וגם המילה "פטליזם" עלולה שלא להיות המילה הנכונה ביותר להשתמש בה, אבל מעבר לזה, זה נשמע די מדויק. אבל יותר מאשר מה שאובמה מתאר נאמנה את המדינה הרוסית, הוא מתאר בצורה סבירה לחלוטין את האנשים הרוסיים.

וכעת, אפרשן את דבריו של אובמה ואוסיף כמה מילים משלי. מה שאובמה מתכוון, זה שבעם הרוסי, בעקבות אלף שנות היסטוריה קשה, יש קשיחות מסוימת, שמגיעה ביחד עם חוזקות מסוימות, שהן דבר שהגיוני שיש לנו בהתחשב בהיסטוריה המפוארת שלנו כאנשים שהתמודדו בהצלחה עם מגוון אסונות ולא נכחדו או נשברו בשום שלב. בגלל "אדמתנו הקרה שלעולם אינה סולחת", במילים פשוטות, אנחנו קשוחים רצח. אבל זה לא רק זה. יש דבר מה נוסף שעיצב וממשיך לעצב את העם הרוסי כבר זמן רב: עושרנו הגדול.

רוסיה היא עשירה למדי. כמו בשאר אירופה, אנחנו אנשים שחיים טוב. אבל שלא כמו בשאר אירופה, לא התנוונו מזה. אתה מבין, עושר זה דבר מנוון. עושר זה דבר שמחליש את גופו, אישיותו, נפשו ובריאותו של האדם. הדבר הזה הוא הצד השלילי של החיים הנוחים שהעושר מביא איתו, ומי שעשיר, בדרך כלל החיים שלו נוחים. נוחים ללא סייג. כך זה בעצם עובד בחייהם של הרוב הגדול מאוד של עשירי העולם. אבל לא ברוסיה. רוסיה יש בה משהו אחר. רוסיה היא מעניינת.

בעוד שאנחנו עשירים מחד גיסא, ככה שאנחנו מקבלים מן העושר של עצמנו את כל הדברים הטובים שהעושר מביא איתם מחד גיסא, כמו חיים טובים ושלל האיכויות שזה יוצר אצל האדם: כמו חוכמה, כישרון, אישיות טובה וכדומה', מאידך גיסא אנחנו איננו סובלים מן ההשלכות השליליות של העושר, כמו התנוונות הגוף, היחלשות האישיות, רפיסות הנפש והתרופפות הבריאות. הסיבה לכך היא שרוסיה היא אחד המקומות היחידים בעולם, פחות או יותר, שבו החיים של העשירים לא מושלמים על אף העושר שלהם. פחות או יותר בכל מקום אחר בעולם, עושר קונה לך חיים מושלמים, ולכן הידרדרות מושלמת לתהום. לא ברוסיה. ברוסיה, העושר קונה לך חיים טובים, אבל רוסיה כשלעצמה, כמדינה וכארץ, היא מקום קשה. לא בהכרח מקום קשה במובן השלילי. מקום קשה בצורה חיובית. מקום שקשה בצורה שמחשלת אותך, שמשאירה אותך נטוע באדמה אפילו כשאתה עשיר, כך שלא תמצא את עצמך מרחף בעננים. האקלים הרוסי הוא אקלים קשה בגלל הקור, החינוך הפורמלי נוקשה, החינוך הלא-פורמלי נוקשה, ועוד כמה קשיים שיש בהם מן החיובי. זה מאזן את העושר מן הצד הנגדי, כך שאפשר ליהנות מהאיכויות שהעושר מוסיף לאדם בלי ההשלכות השליליות של העושר. זה למה ברוסיה, ואל תתפוס אותי במילה כי אני לא סגור על זה עד הסוף, יש אנשים כמו מה שאין בשום מקום אחר בעולם. האיכויות של אירופה ביחד עם הקשיחות והחוזק של מרכז אפריקה. עושר המאוזן מן הצד השני עם אורח החיים הרוסי והאקלים הרוסי. חיי עושר ופינוק בלי ההתנוונות הודות לאקלים ולחינוך הפורמלי והלא-פורמלי הנוקשה, ששומר את האנשים הרוסיים אנשים חזקים, עם רגליים על הקרקע ועם ערכים איכותיים ומידות איכותיות כבני אדם.

זאת הסיבה לתגובתי השלווה באופן יחסי לעצם זה שעברתי תקיפה פיזית בתור ילד בן 17 מצידו של גבר ערבי, דתי ועיראקי בן 34 שעבד באותו הזמן בתור עוזר ההוראה של הכיתה שלי. אם שי כדורי היה מרים יד על כל ילד בן 17 שהוא אירופאי-לא-רוסי, כל ילד אירופאי-לא-רוסי היה מגיב בפחד גדול מאוד, צרחות של אימה טהורה, השתוללות מטורפת והטלת מימיו על עצמו.

לא מאור פז. מאור פז והמשפחה שלו הגיעו מרוסיה. מדובר באנשים מסוג אחר. היחידים מסוגם בעולם.

אם כי ברור שאנשים לא-רוסיים מאוד יתרשמו כשהם ישמעו על תגובתי הראשונית, השלווה, המכובדת והמאופקת, כאשר גבר בן 34 הניח את הידיים שלו על הגוף שלי בעודי ילד בן 17, קטין חסר ישע לפי חוק המצוי תחת אחריותו, ותקף אותי תקיפה פיזית מחרידה.

16. ב'. 3. 24. אז בכל מקרה, מה שהוא צעק עליי ושלא עניתי לו עליו בהתחלה כי הייתי עסוק בלהיות בשוק מזה שהוא תוקף אותי פיזית ובלנסות להשתחרר בקור רוח מאחיזת המוות שאחז בגופי, מה שהוא צעק עליי במלוא גרונו בלי טיפה של בושה, בלי רגע של היסוס ובלי לחשוב פעמיים, תוך כדי שהוא מסתכל לי ישר בעיניים ואפילו לא מובך מעצמו ממה שהוא מדבר, מה שהוא צעק זה...

אתה יושב?...

..."באיזה זכות?!?!?! באיזה זכות אתה מסתכל על משהו שהוא שלי, שהוא אישי, שהוא פרטי?!?!?!?!"

קודם כל, כן, זה מה שמסתבר שהוא חשב שקרה, כמו גם הסיבה לתקיפתי. שנית כל, כן, זה אשכרה מה שהוא צעק לי בפרצוף בלי טיפה של היסוס או בושה, כאילו הוא לא תרתי משמע הבן-אדם האחרון, תרתי משמע הבן-אדם האחרון, מבין שבע וחצי מיליארד האנשים על הכוכב הכושל הזה, שיש לו את הזכות להגיד לי את זה ולשאול אותי דבר כזה.

דבר ראשון-לא "הסתכלתי על משהו שהוא שלו, שהוא אישי, שהוא פרטי". פתחתי את העבודה, שמה לעשות?, נמצאת במייל שלו. לא שזה אומר שהסתכלתי על הודעות אחרות.

דבר שני, בלי קשר לשאלה האם חדרתי לו לפרטיות או לא, שי כדורי הוא תרתי משמע הבן-אדם האחרון בעולם כולו, וזה מאוד מרשים כי בעולם היו אז שבע וחצי מיליארד אנשים, שיש לו איזושהי זכות להגיד לי "באיזו זכות אני מסתכל על משהו שהוא שלו, שהוא אישי, שהוא פרטי?". וכאילו, תקלוט את הבן אדם. תקלוט איך הוא גם אומר לי את זה. מסתכל לי ישר בעיניים. לא ממצמץ אפילו. לא מתבייש אפילו בגרם. לא מהסס אפילו בגרם להגיד לי את הדבר הזה, כאילו שאני לא תרתי משמע הבן-אדם האחרון בעולם שהוא יכול להגיד לו את זה. אלא אם כן היה פעם בן-אדם שהוא חדר לו לפרטיות בפועל ולא רק ניסה, אני יודע? שזה דרך אגב עוד דבר מעניין. אולי מה שהוא עשה לא היה צבוע כל-כך אם במקביל לעצם זה שהוא חשב שחיטטתי במיילים שלו, הוא היה מודע לעובדה שהוא מעולם לא חדר לפרטיותי אלא רק ניסה. כי אם הוא היה יודע שהוא עצמו אף-פעם לא חדר לפרטיותי, אלא רק עשה מאות ניסיונות שכשלו כולם, אז אולי היינו יכולים לאזן את זה עם מה שהוא חשב שקרה-חדירה שלי, חדירה מוצלחת, לפרטיותו, כי אז היינו אומרים "הוא יודע שעל אף מאות ניסיונותיו הוא לא חדר לפרטיותי מעולם, אבל עכשיו הוא חושב שאני ניסיתי והצלחתי לעשות לו פעם אחת, את מה שהוא יודע שהוא מצידו לא הצליח לעשות לי אף פעם" ואולי ככה היינו יכולים להכניס בהתנהגותו אפילו רק טיפה אחת של היגיון. רק טיפה אחת של הגינות. רק טיפה אחת של חוסר צביעות. אבל לא. אפילו זה לא היה המצב. כי באותו הרגע, כפי מה שהיה כל השנה האחרונה, כדורי עדיין ידע מבחינתו והאמין שהוא ניסה והצליח להערים אינטלקטואלית על מאור פז, שרק לשם ההשוואה, המשימות הבלתי אפשריות שטום קרוז צריך להתמודד איתן בסרטי "משימה בלתי אפשרית" הן פחות בלתי אפשריות מהמשימה הזאת, כן?, וביצע כנגד מאור פז בהצלחה מאות עבירות פרטיות. מבחינתו, זה מה שהוא ידע וחשב, ומבחינתו, זה מה שהוא עדיין יודע וחושב עד עצם היום הזה, למעלה משש שנים לאחר מכן. אז כאשר זה המצב, תנסה להבין "סופרמן" את רמות חוסר ההיגיון, ורמות הצביעות המוחלטת וחוסר הבושה כפי מה שרק טיפשות גמורה יכולה להוליד, שכדורי היה צריך בשביל להגיב לחדירתי המדומיינת לפרטיותו כפי מה שהגיב.

רק בשביל להצליח להקיף עם הידיים שלנו ולתפוס במודעות שלנו את היקפו וסדר גודלו של הטירוף, בוא נגיד את זה עוד פעם אחת, אבל הפעם בצורה מרוכזת ובהירה כדי שלא יהיה ספק אפילו לא לרגע בכל הקשור לגודל השיגעון שהתרחש:

שי כדורי, גבר בן 34 שניסה ונכשל לבצע כנגדי שלוש מאות ושלושים עבירות פרטיות בנסיבות מחמירות בעודי ילד בן 16, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, תקף אותי פיזית וצרח לי בפרצוף שוב ושוב בלי שמץ של בושה, היסוס או מחשבה שנייה, "באיזו זכות אתה מסתכל על משהו שהוא שלי, שהוא אישי, שהוא פרטי?!"

האם אנחנו מתחילים להבין את סדר הגודל של הטירוף של האירוע? את סדר הגודל של חוסר הבושה? את סדר הגודל של הצביעות? יפה. ממשיכים הלאה.

כמובן שחשבתי לעומק על כל הדברים האלו אחר-כך. באותו הרגע הייתי קצת עסוק בלהיות מותקף פיזית על-ידי איש צוות של בית הספר שלי, שאוי!, איזו הפתעה!, הוא ככל הנראה הבן-אדם הראשון בהיסטוריה של המשפחה שלו שעושה תואר אקדמי, אוי!, איזו הפתעה!, בסנכרון עם תקופת זילות ההשכלה הגבוהה בישראל בפרט ובעולם הראשון בכלל. אבל לא, לא, אני בטוח שזה סתם צירוף מקרים.

אז בכל מקרה, אחרי שאני מנסה למשוך את היד שלי מאחיזתו פעמיים והוא לא משחרר, ומחזיק אותי נורא חזק במפרק כף היד ומכאיב לי-רק לפרוטוקול, ברוסיה של סבתא רבתא-רבתא שלי, בן-אדם מהמעמד שלו שהיה מרים יד על בן-אדם מהמעמד שלי היה מוצא להורג בתלייה, כן?-וצורח לי שוב ושוב בפרצוף את השטות המטומטמת ההיא שאין לה שום אחיזה במציאות, כמו גם אמונתו שהוא יודע על מה אני כותב, התפניתי לענות לו, ועניתי לו ברוגע יחסית תוך כדי שאני מבין שהוא יכול להרוג אותי ושזה עניין של חיים ומוות עכשיו.

"אני פתחתי את העבודה", הסברתי לו.

הוא, צורח, "לא נכון! היא פתוחה!", ומצביע על מסך המחשב.

"כן!, כי עכשיו פתחתי אותה!", הסברתי לו.

"באיזו זכות?! באיזו זכות אתה מסתכל על משהו שהוא שלי?! שהוא אישי! שהוא פרטי!"

כן כן. אותו המשפט עוד פעם. הוא צרח את זה כמה וכמה פעמים. אמנם הוא אמר את זה כמה פעמים, אבל בסוף זה רק משפט אחד שפשוט חזרו עליו כמה פעמים, ואני חייב להגיד לך, SupermanZW, שאני בחיים שלי לא ראיתי בן-אדם מצליח לדחוף כל-כך הרבה צביעות לתוך כל-כך מעט מילים. בחיים לא.

והוא גם רק המשיך לצרוח את זה באטרף למרות שהסברתי לו מבעד לצרחותיו כמה פעמים שאני בסה"כ פתחתי את העבודה.

הוא צרח את זה כל-כך חזק. בכל-כך הרבה אטרף. הוא צרח את זה בכל-כך הרבה רוע וכל-כך הרבה שנאה יוקדת. בחיים שלי לא ראיתי כזה שטן יוצא מתוך בן-אדם. אם לא הייתי אירופאי רוסי, שמסוגל לשמור על קור רוח ברמה לא הגיונית לנוכח המצב הזה, אלא הייתי אירופאי מסוג אחר, מאוד סביר להניח שהייתי משתין על עצמי באותו רגע. בכל ימי חיי לא צרחו עליי ככה. ובכל ימי חיי מעולם לא ראיתי כל-כך הרבה כאב. כל-כך כאב לו. כל-כך כאב לו. זה כל-כך כאב. הוא רצה למות. אתה יודע, נראה לי שאם היה כפתור שעבריין הפרטיות הכושל כדורי היה יכול ללחוץ עליו ושהיה גורם לו, לעבריין הפרטיות הכושל כדורי, להפסיק להיות קיים, ולו רק שיפסיק לכאוב לו כל-כך, אני חושב שהוא היה לוחץ עליו. עד כדי כך כאב לו. זה היה נורא.
 
נערך לאחרונה ב:
ביום ההוא, גם אני וגם עבריין הפרטיות הכושל כדורי למדנו איך זה מרגיש כשחודרים לך לפרטיות. אני, שאף-אדם מעולם לא חדר לפרטיותי, ושאף אדם גם לעולם לא יחדור לפרטיותי, למדתי איך זה מרגיש כשחודרים לך לפרטיות מצפייה בתגובתו קורעת הלב ומעוררת הרחמים והאמפתיה של כדורי למה שהוא היה בטוח שהייתה חדירה לפרטיותו, והוא, למד איך זה מרגיש כשחודרים לך לפרטיות מעצם זה שחשב שחדרתי לו לפרטיות, מה שכמובן לא קרה כי קודם כל, למה לי לעשות את זה?

מעולם לא הייתה חדירה שלו, מצידו, לפרטיותי שכעת אני צריך "להחזיר" עליה או משהו.

שנית כל, על הניסיונות לבדם לחדור לפרטיותי, הענשתי אותו יפה מאוד וממזמן, בזמן אמת, כאשר כל צעד שלו בשביל להיעמד לידי ולקרוא את מה שאני כותב היה צעד שלו לקראת העונש שלו, כל מילה שקרא הייתה חלק מהאונס שלי את המוח שלו, כל מחשבה שחשב על כתיבתי ועל איך שהוא יודע מה אני כותב הייתה עוד מטח שתן רוסי חם מהזין שלי ישר לפרצוף שלו, וכל שיתוף שלו עם הזונה ששלחה אותו את המידע הכוזב שהאכלתי אותו הייתה עוד אונס ברוטאלי שלי את התודעות הלא מפותחות שלהם. לא רק שהוא כבר נענש, העונש היה פואטי. היה בו איזון מושלם. למה לי להרוס איזון יפה שכזה של העונשים כנגד הניסיונות? כאשר על כל ניסיון, מילה מכתיבתי שקרא, מילה מכתיבתי שאמר, מילה מכתיבתי שחשב, כל אלו, הם לבדם ובפני עצמם, כבר הם היו העונשים שלו מכיוון שמוחו נאנס וכל מה שידע, קרא, אמר וחשב על כתיבתי היה שקר וכזב? מידע מטעה מאוד, חלקי עד כדי גיחוך.

שלישית כל, אשכנזים הם לא עבריינים. מזרחים כן. לא שכל המזרחים עבריינים, כן? חלילה. זה לא מה שאמרתי. אני רק אומר שכשכבר יש עבריין, הוא בדרך כלל יהיה מזרחי. כאמור, כמו שי כדורי, הדוס העיראקי, ושושנה זגורי, הזונה התימניה. וגם כשאשכנזים הם עבריינים, מה שלא קורה יותר מידי, הם לא עברייני פרטיות! אני מאור פז למען השם. אני יותר מאשר אשכנזי רגיל, אוקיי? אם אני הייתי עבריין, לא רק שאני הייתי עבריין כלכלי כמו העבריינים האשכנזיים האחרים, אלא קרוב לוודאי שהייתי עבריין של הונאת פונזי בינלאומית בעשרות מיליוני דולרים. כי זה כמה חכם אני. אלו היו סוג העבירות של מאור פז, אם מאור פז היה עבריין, רק שיהיה ברור. אז עבירות פרטיות? ברצינות? אם כי כאמור, בעיית הניתוק המוחלט של כדורי מהמציאות היא לא נושא חדש. אנחנו מדברים על בן-אדם שחשב שיש ביכולתו האינטלקטואלית להערים אינטלקטואלית על מאור פז, ילד בן 16 שהדף את ניסיונותיו של כדורי לחדור לפרטיותו באותה הקלות שבה הוא נושם ואז שלף את הזין שלו החוצה, מטאפורית כמובן, ואנס ברטואלית, באלימות ובחוסר רחמים את מוח אגוז המוסקט הקטן ותודעת דג הזהב הלא מפותחת שלו תוך כדי שהוא משתמש בו כמרגל כפול ללא כל מאמץ, משתין לו בפרצוף מטחים ארוכים של שתן רוסי חם ומהביל, רואה אותו בולע הכול ועוד מתענג על כל טיפה.

לקח מספר 1: לא להתעסק עם פאקינג רוסים.

לקח מספר 2: לא להתעסק עם פאקינג מאור פאקינג חיים פאקינג פז.

והקטע הכי הזוי? בזמן ששי כדורי האשים אותי לשווא בעבירות פרטיות שלא היו ולא נבראו, בשעה שהוא עצמו ניסה ונכשל לבצע כנגדי מאות עבירות פרטיות במשך חודשיים ימים שנה קודם לכן, ואני ברוב נדיבותי לא פניתי למשטרה ולבית המשפט והרסתי לו את המעט מאוד שיש לו בחיים ושאפשר להרוס, באותו הזמן שהוא האשים אותי לשווא בכך שאני עבריין פרטיות, כמוהו!, ועוד עבריין פרטיות כושל שנתפס בשעת מעשה, כמוהו!, מה שהכי הזוי בסיפור הזה זה שבאותו הזמן הוא ביצע כנגדי, בזמן אמת, עבירה פלילית חמורה בהרבה, של תקיפה פיזית של קטין בן 17, חסר ישע לפי חוק, שמצוי תחת אחריותו.

זאת גם הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששי כדורי ניסה והצליח לבצע כנגדי עבירה פלילית. כלומר, אם אנחנו לא מכלילים את עבירת קשירת הקשר לביצוע פשע כנגדי עם זגורי, כי כל הרעיון של כל העבירה ההיא היה הבנייה לקראת עבירות נוספות, ואת מאות ניסיונותיו שנכשלו לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק אנחנו בטוח לא יכולים להחשיב כי הניסיונות האלו נכשלו, אז מעניין לשים לב שעבירת תקיפתו אותי בעודי ילד בן 17, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, היא העבירה הראשונה שלו נגדי שהצליחה. שגם הצליחה וגם לא העלתה חרס, הכוונה, אם אנחנו מתעקשים להסתכל על עבירת קשירת הקשר שלו לביצוע עבירות פרטיות כנגדי כמוצלחת כשלעצמה, על אף שבדיעבד הסתבר שהייתה חסרת טעם, מכיוון שלא נשאה פירות ולא העלתה דבר מלבד מה שרציתי שהיא תעלה ומלבד מה שרציתי ששי ושושנה יראו וידעו.

ואתה יודע למה עבירת האלימות שלו כנגדי היא היחידה שלו שאי-פעם גם הצליחה וגם לא העלתה חרס? כי זאת הייתה העברה היחידה שלו נגדי אי-פעם שלא נשאה בחובה שום תחכום משום סוג.

עבירת קשירת הקשר לביצוע פשע הצליחה כשלעצמה אך נשאה חרס בסופו של דבר מכיוון שהיא רק הייתה הבנייה לקראת עבירות גדולות יותר, שהדוס מעיראק נכשל בהן כולן.

מאות הניסיונות הכושלים שלו לביצוע של עבירות הפרטיות כנגדי לא הצליחו מכיוון שהן הדרישו תחכום הרבה מעבר למינמאלי בהתחשב בחוכמתי האדירה ועורמתי היוצאת מן הכלל, מצידו של בן-אדם שהרעיון המקורי שלו של איך לחדור לפרטיותי בניגוד לחוק היה ריצות אטרף נלהבות עם הפה פתוח ובעוד סנדליו דופקים במרץ על רצפתה המטונפת של הכיתה וזרועותיו הערביות-העיראקיות-הצהובות מתנופפות באוויר לכל עבר. אלו האנשים שאחראים על חינוך ילדינו בישראל של זילות ההשכלה הגבוהה. מקסים.

אז בכל מקרה, עבירת האלימות שלו היא הייתה זאת שהצליחה מכיוון שזאת הייתה העבירה הכי לא מתוחכמת שאי-פעם ניסה לעבור כנגדי. הוא פשוט היה צריך לגשת אליי, והוא ניגש אליי, ולהניח את היד שלו על הגוף שלי ולאחוז בי בחוזקה ולהחזיק ולא לשחרר אפילו כשאני מנסה למשוך אליי את היד שלי בחזרה. פלילי ברמות פשוט אחרות. אבל קל לביצוע ברמה הטכנית.

לאחר כמה סבבים שכאלו שבהם הוא צורח עליי באיזה זכות אני מסתכל על משהו שהוא שלו, שהוא אישי, שהוא פרטי, כאילו שנה קודם לכן לא היה דבר כזה שחודשיים ימים הוא ניסה ונכשל להסתכל על משהו שהוא שלי, שהוא אישי ושהוא פרטי, מאות פעמים, ואני ברוב נדיבותי וברוב רוחב ליבי לא פניתי למשטרה, הוא סוף סוף שחרר לי את היד, בעוד שהתשובה שעניתי לו כמה פעמים לא מספקת אותו, ואז הוא תפס את העכבר של המחשב, יצא מהמייל שלו ותוך כדי שהוא חוזר אל עדן בשביל להמשיך ולעבוד איתה על העבודה של הקבוצה שלה, הוא אמר לי "אתה תשלם על זה ביוקר", כאילו שזה לא הוא שהרגע הרים יד על ילד בן 17, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו ותקף אותו תקיפה פיזית מחרידה שבאמצעותה פרק עליו את זעמו. מעשה פלילי ברמות פשוט אחרות שביכולתו לגמור לו את המעט מאוד שיש לו בחיים ושאפשר לגמור לו אותו.

ואז, אחרי שאמר "אתה תשלם על זה ביוקר" תוך כדי שהוא מוסיף להפגין את הניתוק המפורסם שלו מהמציאות שהוא הפגין גם הרבה זמן אחורה, כאילו שאם יש כאן איזשהו מישהו שהולך לשלם ביוקר על איזשהו משהו זה לא הוא, הגבר בן ה-34 שהרגע תקף פיזית ילד בן 17, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, הוא הוסיף ואמר "אתה סיימת כאן", בעודו מתכוון לשיעורי אזרחות ולכך שאמשיך ואעבוד על העבודה באזרחות שצריך לעבוד עליה, ובכך למעשה נתן את ההגדרה שלו ל-"לשלם ביוקר", שלא הרשימה אותי כלל וכלל כי ממילא לא היה אכפת לי מהחרא המטומטם הזה. ההגדרה שלי ל-"לשלם ביוקר", דרך אגב, היא דווקא יותר מרשימה. מיד נדבר על זה.

אבל בינתיים, להמשך הסיפור. אז בכל מקרה הוא חוזר ליד עדן וממשיך לעבוד איתה על העבודה, ולא יכולתי שלא לשים לב שהוא מתנשם בכבדות. זאת לא הייתה סתם התנשמות בכבדות. זאת הייתה התנשמות בכבדות כמו של הקלה. הוא התנשם בכבדות כמו מה שגבר מתנשם בכבדות אחרי סקס. היה ניכר עליו בצורה בולטת שהוקל לו מאוד, כעת לאחר שפרק עליי את זעמו באמצעות אלימות פיזית. זה היה מחריד. ובאופן כללי זה מחריד לחשוב על מה שהוא עשה.

שי כדורי הוא הוא פשוט כרמל מעודה הגבר. אני, באופן אישי, לא רואה את ההבדל בינו לבין כרמל מעודה. שניהם הרביצו לילדים קטינים חסרי ישע לפי חוק שמצויים תחת אחריותם. מעניין גם לשים לב ששניהם ערבים. צירוף מקרים? לא. חד-משמעית לא. ככה זה התרבות הערבית. אמנם SupermanZW אתם קוראים לעצמכם "מזרחים" כדי לא להצטרך להודות שאתם ערבים אבל להיות יהודי זה לא אומר שאתה לא יכול להיות ערבי כי "יהדות" מתייחסת לדת בזמן ש-"ערבי" זאת מילה שמתייחסת למוצא גאוגרפי. דרך אגב, "סופרמן", עצם זה שאתה מזרחי זה פשוט דבר שהסקתי אותו לאורך הדרך כי אתה מתנהג ומדבר כמוהם, כמו גם מפגין רמות שכל כמו שלהם. תקן אותי אם אני טועה בנוגע למוצא שלך.

אני זוכר שלאחר שהפסקתי להיות מותקף פיזית, ולאחר שנגמרה החוויית כמעט-רצח שלי (אתה חושב שאני צוחק? הוא כמעט רצח אותי. רצח בעיניים היה לו. רק בנס לא עברנו לרצח בפועל), התפניתי לדברים אחרים, מלבד להיות קורבן לתקיפה פיזית ולחוויית כמעט-רצח מצידו של אדם שלא היה מתקבל ללעבוד בבית-ספר בישראל בשנות השמונים. אני זוכר את עצמי מביט בו בשעה שהתרחק ממני וחזר אל עדן, מאיים עליי שאני אשלם ביוקר ואז אומר לי איך אני הולך לשלם ביוקר תוך כדי שאני חושב לעצמי שהאיום הזה לא מרשים במיוחד, ועצם זה שהוא הרגע הרים עליי יד ותקף אותי בעודי קטין בן 17 חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותו זה דבר שהוא הרבה יותר מרשים בעיניי, ואני גם זוכר את עצמי מסתכל על עדן. עדן המסכנה. אני לעולם לא אשכח את מבט ההלם, הזעזוע והחרדה שלה לנוכח מה שראתה, ולנוכח עצם זה שאחרי שראתה את שי עושה לי את מה שהוא עשה לי, הוא חזר להיות לידה ואיתה, הוא, האיש הזה שכעת פחדה ממנו מסיבות מובנות. אם לא הייתי רוסי, גם אני הייתי מפחד ממנו לאחר מה שעשה לי.

אני זוכר את עצמי מוריד מטה את מבטי אל מפרק כף היד שלי, שכעת שינה צבע, ובמקום להיות ורוד, כמו שאר גופי, היה לפתע צהוב. כמוהו. כמו שי כדורי.

לאחר כמה רגעים ארוכים של הלם מסוים ושל עיכול של מה שקרה, תוך כדי שיש בי צער מסוים על כך שאני משאיר את עדן המסכנה לבדה בקרבתו של ערבי מטורף שכזה, אדם מסוג נחות ביותר, ערבי-עיראקי, דתי-פנאטי, הכנסתי בשלווה את הדברים שלי לתוך התיק שלי, שמתי את התיק שלי על הגב, וככה באמצע השיעור מבלי שאף אחד אומר לי כלום, ומבלי שאף אחד יכול להגיד לי משהו אחרי שאנשים ראו מה הרגע נעשה לי על-ידי איש צוות של בית-הספר, יצאתי מחדר המחשבים.

כל-כך הרבה דברים היו לי ברורים באותו הרגע. קודם כל, היה לי ברור שאני הבן-אדם הכי טיפש בעולם על כך שנתתי לדברים להידרדר עד כדי כך. שנית כל, היה לי ברור ששנה קודם לכן, כששי ושושנה ניסו ונכשלו לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות במשך חודשיים ימים כי הם לא היו מתוחכמים מספיק בשביל להתמודד ברמה האינטלקטואלית עם חבורת ילדות יהודיות-ערביות (כמוהם) לא-מתוחכמות (כמוהם) שמשעמם להן, טעיתי טעות מרה כאשר לא ניגשתי באופן המיידי ביותר לתחנת המשטרה הקרובה לביתי ופתחתי בהליכים אזרחיים במקביל לפתיחת ההליכים הפליליים כנגדם מצידה של המדינה. שלישית כל, היה לי ברור יותר מאשר אי-פעם בעבר שרמת הכשירות של שי כדורי להיות עובד סוציאלי היא אפסית (דבר שידעתי אותו מאז ומעולם אבל כעת היה ברור יותר מאשר אי-פעם בעבר). רביעית כל, היה לי ברור שנגמרו המשחקים, אני לא מרחם עליו יותר, ושעם כמה שיש לו מעט בחיים שאפשר לקחת, עם כמה שהוא נכשל בחיים לבדו ובכוחות עצמו מבלי שאף-אחד היה צריך לבוא ולדפוק אותו, אני הולך לקחת לו גם את המעט מאוד שעוד יש לו, עד הגרם האחרון. ולבסוף, ידעתי שהוא לעולם לא יהיה עובד סוציאלי. שאני לעולם לא אתן לו. ושאף ילד, לא יחטוף מכות בגלל שמאור פז לא עמד ודיבר כאשר היה צריך.

אבל ידעתי שלפני מה שעליי לטפל בכדורי, עליי לטפל בעצמי. בפגיעה הפיזית שפגע בגופי. עליי לשטוף במים וסבון את המקום שבו נגע בי, הבנתי. הרי מי יודע אי אילו חיידקים, נגיפים, זיהומים, מחלות ומגפות הוא ומשפחתו הביאו איתם ארצה מעיראק, ועוד יכולים לדבוק בי, כעת לאחר שתקף אותי?
 
נערך לאחרונה ב:
נשמע כמו נטו גזענות דוחה, אני יודע. אבל מה אם אני אגיד לך שלא? מה אם אני אגיד לך שזאת גזענות צודקת? אנשים מארצות ערב בפרט, ואנשים עניים בכלל, ניזונים פחות טוב מאנשים מארצות לא-ערביות בפרט ומאנשים לא-עניים בכלל. התזונה היא הדבר העיקרי ביותר שיקבע את חוזקה וחוסנה של המערכת החיסונית, ולכן ערבים, ויותר מאשר ערבים, במיוחד עניים, הם פגיעים ביותר כלפי חיידקים, נגיפים, זיהומים, מחלות ומגפות מסוגים שונים ומשונים.

ידעתי שאין סבון בשירותי הבנים, אלא רק בשירותי הבנות, אבל גם ידעתי שאין מצב שבעולם שאני מסתפק בשטיפת היד הנגועה במים בלבד ושעליי לנקות אותה בצורה המיטבית ביותר. מקרה החירום שעמד על הפרק לא היה רק היגייני או סניטרי. זה היה מקרה חירום תברואתי, ואני, מבחינתי, היה לי ברור שיש לי את כל הזכות שבעולם לעשות את הדבר הבא שעשיתי. מבלי להתבלבל או להתבייש, ותוך כדי שאני יודע שיש לי את ההסבר המושלם למקרה שמישהו ישאל שאלות, שמתי פעמיי אל עבר שירותי הבנות, תוך כדי שאני חולף על פני שירותי הבנים, שדווקא היו קרובים יותר.

במסדרון בית-הספר, נתקלתי בקייסי, שעשה את דרכו בחזרה אל חדר המחשבים. עצרתי אותו. הייתי חייב לחלוק עם מישהו את האירוע הזוועתי שהרגע קרה לי.

"שי תקף אותי".

"מה?!"

"מה ששמעת. הוא אמר שקראתי את המיילים שלו אבל זה לא נכון. הוא תלש את היד שלי מעל העכבר ולא שחרר אפילו כשניסיתי למשוך אותה בחזרה אליי", אמרתי לו, "הנה תראה".

הרמתי לפניו את מפרק כף היד הפגוע שלי בשביל שיראה את הסימנים הצהובים הכהים עליו, אך כאשר הרמתי לפניו את מפרק כף ידי בשביל שיראה, ראיתי אני בעצמי לראשונה, שהסימנים הצהובים הכהים שעל מפרק כף היד שלי כבר הספיקו לשנות את צבעם, מצהוב כהה, לירוק בהיר.

16. ב'. 3. 25. קייסי היה בשוק מהסימנים הירוקים על מפרק כף היד שלי. גם אני. חשבתי שאני עומד להראות לו סימנים בצבע אחר. לא שמתי לב בכלל שהמקום שבו כדורי אחז בי שינה את צבעו פעם נוספת, מורוד לצהוב כהה ואז לירוק בהיר.

החלפנו עוד מילים אחדות, נפרדנו לדרכנו, הוא לחדר המחשבים, אני, לשירותי הבנות.

הגעתי לשם בתוך פחות מחצי דקה. התפלאתי על ניקיונו של המקום. ידעתי ששירותי הבנות קרוב לוודאי יהיו נקיים יותר משירותי הבנים, אבל עד כדי כך? ניגשתי מיד לכיור, שטפתי את המקום הנגוע במים וסבון שוב ושוב ושוב. לא הייתה אף-אחת בשירותי הבנות. ואף אחת גם לא נכנסה. הרגשתי את עצמי בר מזל על כך שאני לא צריך להסביר כרגע שום דבר לאף אחת. סיימתי לשטוף את המקום הנגוע, ניגבתי במגבות הנייר, יצאתי מן השירותים וצעדתי בנחישות ומבלי להתבלבל ישירות אל כיוון חדר המנהלת.

לפתע, במרחק קטן מאוד מחדר המנהלת, נעצרתי.

ארבע צעדים וחמש מילים הפרידו ביני לבין הסוף הרשמי של חייו של שי כדורי, שממילא אין בהם הרבה במיוחד, ושהם אינם חיים טובים במיוחד, אם להתנסח בלשון המעטה.

ארבעת הצעדים היו ארבע הצעדים שהפרידו ביני לבין חדרה של מנהלת בית-הספר התיכון הכושל והרגיל שבו אני לומד בגלל כשלים פנימיים חמורים במשרד החינוך שבגינם מעולם לא שובצתי לבית-ספר למחוננים המתאים לצרכיי. חמשת המילים היו "שי כדורי תקף אותי פיזית".

ארבע צעדים וחמש מילים שלאחריהן לא תהיה דרך חזרה, ידיה של מנהלת בית-הספר יהיו כבולות, והיא תתקשר בצורה המידית ביותר למשטרה, ובבית-הספר תתחיל מהומת עולם מסביב למה שהתרחש, ושבינתיים היה ידוע למעטים בלבד.

אבל כאמור, נעצרתי. במרחק ארבע צעדים בקושי. ככה פתאום. כאילו התנגשתי בקיר בלתי נראה. התפלאתי אני בעצמי על העצירה של עצמי. רק לפני שנייה הלכתי מהר כל-כך, בנחישות כל-כך, לקראת סוף חייו של כדורי. מה קרה שככה פתאום נעצרתי? אני בעצמי לא הבנתי את זה. הדבר הבא שידעתי זה שאני מתחיל לחשוב על ההשלכות על חייו של כדורי בגלל מה שאני הולך לעשות לו עכשיו.

מה?! לא. אידיוט. מה אתה עושה?! תיכנס לשם ותגמור לו את החיים!

אבל זה היה כאילו, חזק יותר ממני, אתה מבין? מאור כאילו נחלק לשני מאורים. המאור שרצה לגמור לשי כדורי את החיים, והמאור ש...לא הייתי אומר שנמצא בצד של שי כדורי בהכרח, אני חושב שכן הייתי אומר המאור שתהה האם זה אכן נתיב הפעולה הטוב ביותר והדבר הטוב ביותר והנכון ביותר לעשות אותו.

מאור 1 ומאור 2. או...משהו כזה.

טיעוניו של מאור 1 היו חזקים וטובים.

שי תקף אותי בתואנת שווא. ועוד בתואנת שווא שאני עשיתי לו בהצלחה את מה שהוא ניסה ונכשל, אבל חושב שהצליח לעשות לי, שנה קודם לכן, מאות פעמים, במשך חודשיים!!!

אבל גם מאור 2 היה משכנע למדי, וחזר על חלק גדול מהסיבות שבגינן לא הרסתי את חייו של כדורי יותר משנה קודם לכן, כאשר באוקטובר של 2014 כדורי וזגורי קשרו יחדיו קשירת קשר לביצוע פשע וניסו ונכשלו לבצע כנגדי שלוש מאות ושלושים עבירות פרטיות בהערכה גסה. סיבות לא להרוס את חייו של כדורי שהיו רלוונטיות ברובן גם עכשיו, בכל הנוגע לתקיפתו הצבועה של כדורי אותי באמצעות מילים וידיים.

וכך, בצהרי היום של חודש דצמבר בשנת 2015 ובהקשר של התקיפה הפיזית שתקף אותי כדורי, פעם נוספת מצאתי את עצמי חושב על אותם הדברים שמצאתי את עצמי חושב עליהם באמצע אוקטובר של 2014, בהקשר של ניסיונותיהם הכושלים והמטורפים של כדורי וזגורי לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות-"הדבר ההגיוני לעשות אותו", "הדרך ההגיונית לנצח בה", מה שכל אחד אחר חוץ ממני היה עושה, ועד כמה שבעצם, כשבאמת חושבים על זה, אין שום דבר הגיוני ב-"דבר ההגיוני לעשות אותו", "הדרך ההגיונית לנצח בה" ו-"מה שכל אחד אחר חוץ ממני היה עושה".

אחת הסיבות שלא לעשות את מה שעמדתי לעשות, ושלא היה מנוס ממנה ברגע שבאמת מתחילים לחשוב על הצד השלילי של מה שעמדתי לעשות, היא סיפור חייו הקשה והטראומתי של כדורי. הרי בדיוק באותה המידה שבה אדם שיקשור יחדיו קשירת קשר לביצוע פשע ביחד עם זונה במטרה לנסות לבצע מאות עבירות פרטיות כנגד ילד קטין בן 16, חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותו, ושייכשל כישלון חריף כי הילד הבן 16 הזה יהדוף את ניסיונותיו לבצע כנגדו מאות עבירות פרטיות באותה הקלות שבה הוא נושם ואז יאנוס ברוטאלית את מוח אגוז המוסקט שלו באותה הקלות שבה הוא ממצמץ, בדיוק באותה המידה שבה אדם שכזה לא יהיה אדם נורמטיבי ורגיל, כך גם לא יהיה אדם נורמטיבי ורגיל אדם שירים יד ויתקוף פיזית, בעודו גבר בן 34, ילד בן 17, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו. ושי כדורי הוא האדם שעשה את שני הדברים האלו, כך שהאדם שמגיע מתוך המיץ של הזבל של החברה הישראלית בפרט ושל החברה האנושית בכלל ושניסה ונכשל לבצע כנגדי מאות עבירות פרטיות בין אוקטובר לדצמבר של 2014, זה עכשיו היה אותו האדם, שמגיע מתוך אותו המיץ, של אותו הזבל, של אותה החברה הישראלית בפרט ושל אותה החברה האנושית בכלל.

אותם המקומות המאוד קשים בחיים שלו שגרמו לו לגדול להיות גבר בן 33 שהוא עבריין פרטיות כושל כנגד ילדים קטינים בני 16, חסרי ישע לפי חוק שמצויים תחת אחריותו, אלו אותם המקומות המאוד קשים בחיים שלו שגרמו לו לגדול להיות גבר בן 34 שמרביץ לילדים קטינים בני 17, חסרי ישע לפי חוק שמצויים תחת אחריותו. כי הרי אנשים נורמאלים עם ילדות נורמאלית, לא יגדלו להיות אף אחד משני הדברים האלו. מדובר באדם שמגיע מעוני, מקושי וממחסור. אדם שמגיע מאומללות ומסבל. אדם עם ילדות קשה וטראומתית. ככה הוא בעצם גדל להיות האדם ברמה נמוכה מאוד שניכר עליו שהוא. כלומר, אני לא יודע, יכול להיות שהלב שלי קצת גדול מידי, ושכפי מה שמישהי שהכרתי פעם אמרה לי בשנת 2017 כשהייתי בן 19, "אני בן-אדם יותר מידי טוב", אבל אני, בכל מקרה, מצדי, חשבתי שזה מזכה אותו ברחמים.

וזה מה שמביא אותי אל הנקודה השנייה-בעוד שהמוח הגדול שלי אמר לי להרוס את כדורי, הלב הגדול שלי אמר לי שלא, ואנחנו הרי כבר יודעים מי מביניהם גדול יותר. הלב שלי פשוט כאילו כמו אילץ אותי (למרות שהמוח שלי לא רצה) להתחשב במקומות המאוד מוחלשים בחיים שמהם היה צריך להגיע עבריין הפרטיות הכושל, וכעת עבריין האלימות המוצלח, הדוס כדורי, כדי שיגדל להיות להיות עבריין פרטיות כושל, עבריין אלימות מוצלח, ודוס, כפי מה שגדל להיות, כי כאמור, אנשים שהם דוסים, עברייני פרטיות כושלים, ועברייני אלימות, אלו לא אנשים נורמטיביים שמגיעים ממקומות נורמטיביים וחיים נורמטיביים. העולם והחיים הפכו אותם להיות כאלה, ולכן יש מקום לגלות רחמנות מכיוון שאלו אותם "עלובי החיים", שויקטור הוגו כל-כך מטיף לנו לנהוג בהם במידת הרחמים וברוחב לב.

סיבה שלישית שלא לעשות את מה שעמדתי לעשות, ולהשתמש בכל כוחי וכל כובד משקלי בשביל לקבור את כדורי על מה שעשה, היא החיים הקשים, נטולי הסיפוק ונטולי האושר שיש לו בהווה. אני יודע שלרגע זאת עלולה להישמע כמו הסיבה הראשונה שדיברנו עליה למה אני צריך שלא לדווח על התקיפה, אבל בעוד שהסיבה הראשונה מדברת על העבר הטראומתי, סיבה מספר שלוש מדברת על ההווה הקשה. החיים שלו תמיד היו נוראיים. זה לא שפעם החיים שלו היו נוראיים ועכשיו כבר לא. וזה לא משנה אם אנחנו מדברים על "עכשיו" של אז, 2015, או "העכשיו" של עכשיו-עכשיו, 2022. מיום לידתו, ועד הרגע הזה ממש, החיים שלו היו ועודם איומים.

כמו העבר של חייו (סיבה מספר 1), כך גם ההווה של חייו (סיבה מספר 3), ביחד עם לב הזהב הענק שלי (סיבה מספר 2) גרם לי להתחשב בו ובמצבו. אבל זה אפילו לא רק זה. כמו מה שהייתה אחת הסיבות לכך שלא פניתי לדווח על כדורי למשטרה ולבית-המשפט כאשר ניסה ונכשל לבצע כנגדי עבירות פרטיות, כך גם עכשיו, החיים שלו אז והיום, היו ועודם כל-כך קשים, והוא עצמו אדם כל-כך מוכה גורל, שגם אם הייתי רוצה להרע לו מעל ומעבר למה שלאיש הכושל הזה רע לגמרי לבד, מבלי שאני צריך לעשות כלום, אני התמודדתי עם בעיה עצובה מאוד של...גם אם נגיד שאני רוצה, איך זה בכלל אפשרי לקחת אדם שנמצא כל-כך נמוך ולהוריד אותו אפילו עוד יותר נמוך?

ואני לא מתכוון מהבחינה המוסרית. אני מתכוון מהבחינה הפרקטית, גם אם היינו אומרים שאני רוצה. איך מעשית לוקחים אדם שכל-כך נכשל בחייו עד כדי כך שהוא נמצא בחייו במקום נמוך כל-כך, ומורידים אותו אפילו עוד יותר נמוך מזה, אפילו אם רוצים? לא. ברצינות. איך עושים את זה?

כפי מה שאמרנו בתת-תת-תת סעיף 14 של תת-תת סעיף 3 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 (16. ב'. 3. 14.), ובעצם יש פה חזרה על הרבה דברים שנאמרו בתת-תת-תת הסעיף ההוא ותתי-תתי-תתי הסעיפים הסמוכים אליו (סליחה בנוגע לזה, הרבה ממה שאמרנו אז רלוונטי גם למה שאנחנו מדברים עליו עכשיו), מדובר באדם נכה בליבו ובנפשו. לא רק שכמו במקרה של שושנה, ההורים שלו לא הצליחו מהבחינה הכלכלית לספק כראוי את צרכיו הבסיסיים, אלא למעשה, יותר מזה, הם נכשלו לחנך אותו ברמה הבסיסית ביותר. לא שההורים של שושנה חינכו אותה טוב, כן? אני רק אומר שההורים של שי חינכו אותו וגידלו אותו אפילו עוד יותר גרוע. בעוד במקרה של שושנה, ההורים שלה כל-כך נכשלו לחנך אותה עד כדי כך שהיא גדלה להיות אישה שמתחתנת בשביל כסף ולא אהבה, שלדריה סבח (שם בדוי של התלמידה הטיפשה ביותר מבין התלמידות שהמציאו עליי להנאתן את השקר המטורף שאני כותב עליהן סיפורי זימה במחברותיי) יש מספיק שכל בשביל לסובב אותה על האצבע הקטנה, ושמטומטמת מספיק בשביל לנסות ולהיכשל לבצע עבירות פליליות חמורות נגד ילדים קטינים וחסרי ישע לפי חוק שמצויים תחת אחריותה, ההורים של שי כדורי, מנגד, לימדו אותו וחינכו אותו להאמין שלשים שמיכה על הראש שלו פעם ביום זה יהיה הדבר שיקדם אותו בחיים, לימדו אותו להגיד את היום הולדת שלו לפי לוח שנה שאף בן-אדם חוץ מהאוכלוסייה שלו לא מבין, לא בישראל ובטח ובטח שלא בעולם, והנחילו לו דעות פוליטיות ימניות קיצוניות והשקפות עולם מעכבות, מזיקות ומכשילות שהורסות אותו ואת חייו עד עצם היום הזה.
 
נערך לאחרונה ב:
ההורים של שי למעשה היו כל-כך לא כשירים לגדל ולחנך אותו, עד כדי כך שב-2014 ובגיל 33, וגם היום (הרי האוכלוסייה שלו לא מתקדמת בחיים. הם עומדים במקום כל החיים שלהם) שי כדורי היה ועודנו גבר מבוגר שהפה שלו נשמט ככה פתאום ואז הוא פשוט עומד עם הפה פתוח והוא לא שם לב בכלל, מרוויח בבגרותו שכר מינימום של 29 שקל בשעה, נוסע במכונית ששווה 5,000 שקל בערך, אף-פעם לא נסע לחו"ל (להערכתי) ואוכל לארוחת בוקר את אותה ארוחת הבוקר שאוכל בהפסקת עשר ילד בן 8 בכיתה ג' ממשפחה ענייה שגרה בפריפריה-פרוסה עם שוקולד שחר ומיץ תפוזים תעשייתי מתוך בקבוק של מים מינרליים.

זה האדם שאנחנו מדברים עליו. זה מי שיש לנו עסק איתו. זה איך שהחיים שלו נראים. לא שזה צריך להפתיע אותנו. אדם שהעבר שלו, ההווה שלו והחיים שלו לא נראים ככה, לא היה מרים יד על ילד בן 17 ותוקף אותו בעודו קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותו, מעבר למה שהוא לא היה קושר קשירות קשרים לביצועי פשעים כנגדו ומנסה ונכשל לבצע מאות עבירות פרטיות כנגדו בעודו ילד קטין בן 16 חסר ישע שמצוי תחת אחריותו. ועכשיו, אם ככה החיים שלו נראים הן בעבר, הן בהווה והן בעתיד, מה בעצם הייתי יכול לעשות לו אפילו אם נגיד שהייתי רוצה?

כי בוא נזכור על מי אנחנו מדברים. גבר נכה בליבו ובנפשו שהפך לכזה ונותר כזה מן העוני הקשה שגדל בו בשילוב עם רמת החינוך הנמוכה להחריד של הוריו, שגובלת בהתעללות בחסר ישע. גבר בן 34 שבשביל לקדם את עצמו בחיים ובעולם הוא נוהג להתפלל בתכיפות, לשים שמיכה על הראש, שכששואלים אותו מתי הוא נולד הוא עונה "החשתחשק"אש בחאשתאחק"אש חשחשחשחש"חש" או מה שזה לא יהיה בדיוק, שכשיש בחירות הוא מצביע למפלגות ימין כל-כך קיצוני עד כדי כך שהן אפילו לא עוברות את אחוז החסימה, שנושם מהפה, שמרוויח 29 שקל בשעה ו-3,500 שקל בחודש, נוסע במכונית של 5,000 שקל, קרוב לוודאי אף-פעם לא נסע לחו"ל, וארוחת הבוקר הטיפוסית שלו היא פרוסה עם שוקולד שחר ומיץ תפוזים תעשייתי מתוך בקבוק של מים מינרליים.

זה האדם שאנחנו מדברים עליו. וכמו כשיש לך חבר עשיר ויש לו יום הולדת בקרוב ואתה לא יודע מה לקנות לו כי הוא עשיר אז יש לו הכול, ככה הייתה בעיה עם עצם היכולת ועצם האפשרות עצמה של להעניש אותו על תקיפתו אותי כי אין לו כמעט כלום בעולם הזה ובחיים האלו ככה שאין כמעט שום דבר שאפשר לקחת ממנו או לעשות לו ושיהפוך את החיים שלו ליותר גרועים מאשר מה שהם כבר גרועים כי הוא אשכרה עד כדי כך נכשל בחיים שלו עד כדי כך שבאמת אין מה לעשות לו או במה לאיים עליו.

אתה חושב שאני צוחק? זה בן-אדם שארוחת הבוקר שלו היא פרוסה עם שוקולד שחר ומיץ תפוזים תעשייתי מתוך בקבוק של מים מינרליים. אם אני לא אדווח עליו עכשיו למנהלת כך שהיא לא תדווח למשטרה כך שהוא לא יבלה את שארית היום במעצר, אתה יודע מה הוא צפוי לאכול לארוחת צהריים כשהוא יחזור הביתה? הוא צפוי לחזור הביתה, להתיישב בעודו עדיין נועל את סנדליו ולובש את מכנסי הדגמ"ח הארוכים שלו על כורסא עם עור סדוק ולידו קירות מתקלפים, ולאכול צלוחית קטנה של אורז לבן בלי תבלינים. אם הייתי מדווח עליו והוא היה מבלה את שארית היום במעצר, אתה יודע מה קרוב לוודאי שהיו מגישים לו לאכול? אורז עם תבלינים, שניצל, ואולי תפוחי אדמה או גם אפונה או משהו. שלא לדבר על זה שבבית כלא הוא לא יצטרך לדאוג לקורת הגג מעל לראשו, לתשלום שאר החשבונות, לתשלום על אוכל ועוד ועוד.

שי כדורי, כמו הומלס שעכשיו תיקח אותו מהרחוב ותשים בכלא, תרתי משמע היה צפוי לחיות טוב יותר במעשיהו, מאשר מה שהוא חי ביום-יום הרגיל שלו מחוץ למעשיהו. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. ובעצם, באמת יש אנשים עם חוש הומור שכזה. צר לי, אבל אני אינני נמנה עליהם. אני לא יושב כאן עכשיו, אוחז בבטני הכואבת מחוסר אוויר ומתפקע מצחוק לנוכח העובדה ששי כדורי לא רק היה אוכל יותר טוב, ובאופן כללי, חי יותר טוב, במעצר, ואז במעשיהו, מאשר מה שהוא אוכל, ובאופן כללי, חי, ביום-יום הרגיל שלו מחוץ למעשיהו. להפך, אני מזועזע מהעובדה שיש אנשים שאוכלים פחות טוב מאשר מה שאוכלים העצורים בתחנות משטרה והאסירים בבתי הכלא, שלא לדבר בכלל על העובדה ששי כדורי אוכל פחות טוב מהכלבה שלי.

כן-כן. מה ששמעת. שי כדורי אוכל פחות טוב מהכלבה שלי. אתה חושב שאני צוחק? פעם נוספת אני אינני צוחק. הכלבה שלי לצערי כבר אינה בין החיים אבל כשהיא הייתה חיה, אפילו היא, הייתה אוכלת יותר טוב ממנו. זה דווקא די קטע. אני והמשפחה שלי ממש פינקנו אותה מבחינת אוכל והיינו נותנים לה לאכול את השאריות של האוכל שלנו עצמנו אז אתה בטח יכול לשער לעצמך כמה טוב הכלבה הזאת אכלה. שניצלים, נקניקים, דגים, קבבים, פרגיות, עופות, נקניקיות, צ'יפסים, שווארמות, מה לא? בסוף הרגלנו אותה לאכול כל-כך טוב, וכל-כך כמו בת-אדם, עד כדי כך שכשהיינו שמים לה את הבונזו שלה ומצפים ממנה לאכול אותו היא הייתה עושה לנו פרצוף ולא מבינה מה אנחנו רוצים ממנה.

אני לא מאשים אותה. כשאתה אוכל כמו בן למשפחת פז, אין דרך חזרה. אז בעצם...רגע. אז היא אכלה כאילו ממש טוב, בעצם. לא רק יותר טוב משי, אלא עכשיו כשאני חושב על זה, קרוב לוודאי וסביר להניח שהכלבה שלי אכלה יותר טוב ממחצית אוכלוסיית העולם. אבל זאת הערכה שמרנית. יותר סביר להניח שהיא אכלה טוב יותר ממינימום של שלושה רבעים מאוכלוסיית העולם. אז כן, במחשבה שנייה אולי זאת לא דוגמה טובה כל-כך לכמה גרוע שי אוכל כי בעצם הכלבה שלי אכלה מצוין והרבה אנשים שאוכלים פחות טוב ממנה אוכלים דווקא בסדר גמור. כן. זאת באמת לא דוגמה טובה. תשכח שאמרתי את זה. דוגמת האוכל של בתי הכלא ותאי המעצר היא בסדר גמור ואיננו זקוקים לדוגמאות נוספות.

בנוגע לאפשרות התביעה האזרחית, לשי אין שקל על התחת. לעולם לא הייתי מקבל ממנו פיצויים כי באמת שפשוט אין לו. מכיוון שלא יהיה לו כסף לשלם לי הוא רק היה יושב עוד יותר זמן בכלא, שכאמור, צפוי להוות שדרוג בהשוואה למצבו בחיים.

וכל זה, זאת בעצם הסיבה השלישית שלא לעשות את "הדבר ההגיוני", לדווח למנהלת על התקרית, להגיש תלונה במשטרה ולהגיש תביעה אזרחית. כי זה פשוט היה חסר טעם. וכלא כאמור יהיה שדרוג בעבור אדם שמגיע ממקום כל-כך נמוך בחיים כמוהו. זה בן-אדם שפשוט אין לו מה להפסיד. כי הוא עד כדי כך כישלון. זהו.

סיבה רביעית ואחרונה למה לא כדאי לי לעשות את מה שעמדתי לעשות היא...זה עלול להישמע קצת טיפשי, אבל אני אדם חכם מאוד ומוחי אינו יודע מנוחה מהי. אפילו ברגעים ההם, שלאחר התקיפה, ואני יודע כמה טיפשי ולא מתאים לאותו הרגע זה נשמע, אבל מה ששי כדורי עשה, זה למעשה הועיל לי בעבודתי. ידעתי שאוכל להשתמש בתקרית הזאת כמקרה דוגמה בנוגע לכל מיני דברים בהגותי בתחומי הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, ועוד. תקיפתו אותי, באיזושהי צורה הזויה, דווקא הועילה לי ולעבודתי, שמהווה את מרכז חיי. מה ששי כדורי עשה, תקיפתו אותי פיזית בעודי ילד בן 17 חסר הגנה וקטין שמצוי תחת אחריותו, בנוסף על מאות ניסיונותיו שכשלו לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות, היא דבר שמוסיף ומוכיח לדוגמה את זילות ההשכלה הגבוהה בישראל, שעליה כתבתי באחד מספריי. כמו הניסיונות הכושלים לחדירה לפרטיותי זה גם מוסיף ומוכיח את שקר השוויון בין בני האדם, שכתבתי גם עליו. התקיפה מוסיפה ומוכיחה את רעיון "היררכיית השיוויון", שזה רעיון מתוך הגותי הפילוסופית והפסיכולוגית. וזה מוכיח את כל מה שאנחנו מדברים עליו ממש עכשיו-שהשכלה לא אומרת בהכרח שכל. כמו במקרה של עבירות הפרטיות הכושלות שלו, תקיפתו אותי למעשה תרמה תרומות גדולות לעבודתי ואני משתמש בה בעבודותיי וכותב עליה בעבודותיי לעיתים קרובות בגלל שהיא כזאת דוגמא מצוינת לכל מיני דברים שאני מדבר עליהם בהגותי, המתפרסת על-פני עשרות נושאים שונים.

16. ב'. 3. 26. נראה היה שאני מתחיל להבין את חוסר הכדאיות, אבל יותר מזה, את חוסר הטעם, של מה שעמדתי לעשות לשי כדורי, שגם אם עכשיו כל המשטרות וכל הבתי משפט בעולם יהיו עליו, אי-אפשר לעשות לו כלום. לא בעולם הזה. לא בזמנים האלו, לפחות. כפי מה שנאמר בשלבים מוקדמים יותר, בן-אדם מהמעמד שלו שהיה מרים יד על בן-אדם מהמעמד שלי ברוסיה של סבתא רבתא-רבתא שלי, היה מוצא להורג בתלייה. שוב, אני רק אומר. כן?

וברוסיה של ימי הביניים? אין מה לדבר בכלל. בן-אדם מהמעמד שלו שמרים יד על בן-אדם מהמעמד שלי, ועוד ילד, לא רק היה מוצא להורג, אלא מוצא להורג בעינויים, באחת משלושת שיטות ההוצאה להורג שהיו נהוגות אז: הטבעה של כדורי במי הנהר הקרוב ביותר בעודו בחיים, קבורה שלו בעודו בחיים, או שפיכת מתכת נוזלית חמה לתוך גרונו (כן-כן, כמו מה שהוצא להורג אחיה של דיאניריז בפרק השישי של העונה הראשונה של משחקי הכס על-ידי החאל דרוגו). לעיתים קרובות ברוסיה של ימי הביניים, אדם המבצע פשע שעונשו הוצאה להורג, היה מוצא להורג על העבירה שלו כנגד בן האצולה ביחד עם בן משפחתו. משמעות הדבר היא שאשתו של כדורי ביחד עם ילדיו היו מוצאים להורג יחדיו באמצעות הטבעה בעודם בחיים, קבורה בעודם בחיים או האבסת מתכת לוהטת לתוך גרונותיהם.

עוד מעניין לשים לב, שברוסיה של סבתא רבתא-רבתא שלי כמו גם ברוסיה של ימי הביניים, כמות מקרי התקיפה של אנשים מהמעמד שלי על-ידי אנשים מהמעמד שלו, הייתה נמוכה במיוחד, קרוב לוודאי בגלל העונשים הקשים. שוב-אני רק אומר, כן?

במיוחד אני נזכר עכשיו בשיעור אזרחות מכיתה ט', שבו המורה לאזרחות, איך קוראים לו?, שכחתי, בכל מקרה במיוחד אני זוכר איך הוא סיפר לכיתה על כך שבימי הביניים, בן-אדם מהמעמד שלי היה יכול להיכנס אל ביתו של בן-אדם מהמעמד של שי, לאנוס את אשתו, לרצוח את הילדים שלו, והבן-אדם מהמעמד של שי היה צריך להגיד לבן-אדם מהמעמד שלי, "תודה רבה אדוני, תחזור שוב".

אמנם המורה לאזרחות לא דיבר ממש במונחים ובמושגים של "מאור פז", "שי כדורי", "בן-אדם מהמעמד של מאור פז" ו-"בן-אדם מהמעמד של שי כדורי", אלא דיבר במונחים של "אצילים" ו-"פשוטי עם", אבל אני חושב שבזמן שכולנו היינו מחולקים למעמדות באופן רשמי ולפי חוק, ולא רק בפועל, אלא בצורה רשמית וממוסדת, אז זה די ברור לאיזה מעמד רשמי וממוסד כל אחד מהאנשים שחיים היום, היו רשומים אליו אז, אם היו חיים אז. כלומר, ברצינות, אנשים, זה לא מדע טילים פה.

והשורה התחתונה היא ש...כשככה היו הדברים, וככה היו נהוגים הדברים, אני מבטיח לך "סופרמן" שאדם מהמעמד של כדורי לעולם לא היה מתבלבל ככה לחשוב שהוא יכול להרים יד על בן-אדם מהמעמד שלי. אז אנשים לפחות ידעו מי הם, מה המעמד שלהם ומה המקום שלהם בחיים ובעולם וידעו מה הם יכולים ומה הם לא יכולים לעשות. אז, לא היה את שלב "בלבול התפקידים" המיותר שעליו מדבר הפסיכולוג הטרום-פזי הבכיר אריקסון בעבודותיו. אז, אנשים כמו כדורי לא טעו להאמין שיש להם את הידע והיכולת למלא תפקידים זוטרים מבחינות מסוימות, אך תפקידים שהינם תפקידי מפתח מבחינות אחרות, בחברה, כמו עוזרי הוראה ועובדים סוציאליים, ואנשים מהמעמד שלי, לא היו מגיעים למצב שבו הם צריכים לבוא במגע עם אנשים מהמעמד שלו או למצב שבו הם לומדים בבתי-ספר ציבוריים וכושלים במדינות נחשלות. אז היה בעולם סדר. אז אנשים ידעו את מקומם. ואז, אנשים מהמעמד שלי ידעו איך ומתי להעמיד אנשים מהמעמד שלו בשורה ומה צריך לעשות איתם ואיך לעשות איתם.

ימי הביניים. הכול היה גרוע יותר מאשר היום. חוץ מאשר...הסדר החברתי.

אז בכל מקרה, כן, נראה היה שאני מתחיל להבין את חוסר הכדאיות, אבל יותר מזה, את חוסר הטעם, של מה שעמדתי לעשות לשי כדורי, שגם אם עכשיו כל המשטרות וכל הבתי משפט בעולם יהיו עליו, אי-אפשר לעשות לו כלום. לפחות לא משהו שיזיז לו יותר מידי. לפחות לא בזמננו אנו.
 
נערך לאחרונה ב:
אבל הצד שבי שרצה לראות צדק מחה. הבדל גדול מאוד ומשמעותי מאוד בין שלוש מאות ושלושים (לפי הערכה גסה) הניסיונות לחדור לפרטיותי שכשלו לבין התקיפה האחת שהצליחה, היא שהניסיונות לחדור לפרטיותי נכשלו, בעוד שהתקיפה הצליחה. זאת הייתה הפעם הראשונה שכדורי מצליח לבצע כנגדי עבירה פלילית. וזאת הייתה העבירה הפלילית הכי חמורה שהוא אי-פעם ניסה לבצע כנגדי. אני באמת עומד לעזוב את זה בשקט, בעוד שאפילו על ניסיונות שכשלו ולא הצליחו, לביצוע של עבירות חמורות פחות ולא תקיפה פיזית, אפילו על אלו לא באמת סלחתי לו וגם אם לא פניתי למשטרה ולבית המשפט, אפילו עליהן, על הניסיונות הכושלים האלו לבצע עבירות חמורות פחות, הענשתי אותו ביד קשה? שזה כבר עוד הבדל בין 330 הניסיונות הכושלים לחדירה לפרטיותי של אז, לבין התקיפה הפיזית האחת של עכשיו.

על 330 ניסיונותיו של כדורי שכשלו לחדור לפרטיותי בעודי בן 16, הענשתי אותו ואת הזונה מתימן ששלחה אותו ביד קשה, גם אם לא פניתי להליכים פליליים ואזרחיים כפי מה שכל אחד אחר חוץ ממני היה עושה בכל כך הרבה חוסר רחמים וחוסר התחשבות באנשים הכל-כך מוכי גורל האלו, שכאילו כמו נאנסו על ידי הוריהם ועל ידי החיים להפוך להיות למה שנהפכו. אבל כעת, לא ידעתי ולא היה לי שמץ איך אני הולך להעניש את כדורי על מה שעשה שלא דרך המשטרה ובית המשפט, וידעתי, שאם לא יהיה זה הנתיב שאבחר בו, כדורי יחמוק ללא כל עונש, דווקא על העבירה הפלילית האחת שלו שהצליחה לשם שינוי, שהיא גם, אי-אפשר לשכוח, עבירתו הפלילית החמורה ביותר.

תסבוכת. באמת תסבוכת קשה. אין מה להגיד. תסבוכת מארץ התסבוכות.

סיבות טובות למה לעזוב את המקרה ולא להרוס את כדורי. סיבות טובות למה לא לעזוב את המקרה וכן להרוס את כדורי. אבל קושי עצום בכל הנוגע לאיך זה אפשרי בכלל להרוס מישהו שאין לו שום דבר שאפשר להרוס לו או לקחת לו גם אם נבחר שלא לעזוב את מה שקרה ולתת לזה לעבור על סדר היום כאילו כלום.

נגיד אני עכשיו נכנס למנהלת ומספר לה מה קרה ומתחיל כל הבלגאן של משטרות ובתי משפט והכול, אז חוץ מהכלא שיהיה שיפור בהשוואה לחייו במצבם הנוכחי, וחוץ מאשר הפיצויים שלעולם לא יוכל לשלם ושיומרו ברק עוד יותר כלא, שכאמור, יהיה שיפור בהשוואה לאיך שהוא חי כעת, מה עוד היה צפוי עבורו?

הוא היה מאבד את עבודתו? אוי לא! עבודה בחצי משרה עם חבורת ילדים כפויי טובה בשכר של שלוש וחצי אלף שקל בחודש! זה יראה לו מה זה!

תיק פלילי שיכביד עליו למשך שארית חייו גם לאחר שישתחרר מהכלא ויהרוס לו את החיים שאחרי הכלא? אוי לא! כן, כי מה זה הלך לו בחיים עד עכשיו והתיק הפלילי הזה הולך לגדוע באיבו את עלייתו המטאורית הממשמשת ובאה! אוי! כמה שאני רע! אני מת על זה!

הוא כבר לעולם לא יהיה יותר עובד סוציאלי, יעבוד בעבודה מזעזעת עם עומס נורא עם שכר מזעזע של שש וחצי אלף שקל בחודש? אוי לא! מאור אל תעשה לו את זה! איך הוא יוכל להמשיך לממן את אורח חייו הנהנתני ללא משכורת העתק הזאת, ולהמשיך לחגוג עם קניות של סנדלים בארבעים שקל, מכנסי דגמ"ח ארוכים, חולצות עשויות בד גס, ארוחות במסעדות פעם בשנה ביום הולדת של אשתו, וגם זה רק אם יש הנחה, וטיסות לחו"ל פעם באף-פעם? רחמים מאור! רחמים!

לא משנה כמה רבות וטובות היו הסיבות להרוס אותו, היו ארבע סיבות שלא לעשות את זה, ואחת מהן הייתה ממש טובה-חוסר היכולת להרוס חיים שהם כבר הרוסים לגמרי לבד, כי הבן-אדם הוא לבדו, החיים שלו הרוסים מעצמם מבלי שאף-אחד היה צריך לעשות שום דבר כי הוא כזה טיפש עד כדי כך שהוא הצליח להרוס הוא בעצמו את החיים של עצמו ובכוחות עצמו מבלי שאף-אחד היה צריך לעשות לו שום דבר. כי הוא פשוט עד כדי כך טיפש. כמו כשגודזילה תקף את האיטי:


נוסף על כל זה, כי אם זאת כבר סיבה פחות חשובה, זה שבאיזשהו מקום, אני מניח, פשוט הייתי ממש רגיל לרחם עליו. בין אוקטובר לדצמבר של 2014, כל יום, הדוס מעיראק והזונה מתימן, בטיפשות אין קץ שכמותה לא היה ניתן למצוא בקרב בעלי תארים אקדמיים וסטודנטים לפני זילות ההשכלה הגבוהה בישראל בפרט ובעולם הראשון בכלל, שושנה ושי, כל יום ויום, זרקו לפח הזבל את כל עתידם ואת כל חייהם על-מנת לנסות ולאמת שמועות כוזבות של חבורת ילדות ערביות ומשועממות. צעד של טיפשות אדירה, בכך אין ספק. ואני, מצידי, כל יום ויום, מששת הטעמים שהוזכרו בין תת-תת-תת סעיף 10 לתת-תת-תת סעיף 15 של תת-תת סעיף 3 של תת-סעיף ב' של סעיף 16, בכל יום ויום, הוצאתי את חייהם מפח הזבל והשבתי להם אותם, כל יום, כמה פעמים ביום, פשוט על-ידי עצם כך שהמשכתי לשמור על שתיקתי, ברוב נדיבותי וברוב רוחב ליבי, לנוכח ניסיונותיהם הכושלים, הפליליים והמטורפים, החוזרים והנשנים, לחדור חדירה פלילית חמורה ובניגוד לחוק בנסיבות מחמירות, לפרטיותו של ילד בן 16, קטין חסר ישע שמצוי תחת אחריותם, שאו שהם שכחו שהוא מאור פז, או שהם פשוט לא הבינו מי זה מאור פז.

שאלה אחרונה נותרה על הפרק-מה בנוגע לכל הילדים ששי כדורי עוד עלול להרביץ להם או לעשות ניסיונות כושלים לחדור לפרטיותם בניגוד לחוק? אם אהרוס את כדורי, את המעט שיש לכדורי ושאפשר להרוס אותו, ואקח ממנו את המעט מאוד שעוד אפשר לקחת מבן-אדם שיש לו כל-כך מעט, אז לפחות דבר אחד יהיה בטוח-אף-אחד לעולם לא יתן לו להתקרב לאף ילד אי-פעם שוב. והוא כבר לעולם לא ינסה וייכשל לבצע עבירות פרטיות נגד ילדים או ירים עליהם ידיים וירביץ. אולי לאנשים מבוגרים. אבל לא לילדים. אני יכול למנוע את הסיכון הזה כאן ועכשיו, חשבתי. אבל בסופו של דבר, אני מניח שהבנתי ששי כדורי הוא לא באחריותי, וששי כדורי הוא לא תפוח רקוב אחד, אלא אדם אחד מבין עשרות אלפי ומאות אלפי תפוחים רקובים שכבר נמצאים בכל רחבי המערכת כתוצאה מכשל רב-מערכתי אדיר מימדים שאינני הגורם לו ושזה איננו מתפקידי או בכוחי לתקן אותו. לדאוג ששי כדורי לעולם לא יעבוד עם ילדים אי-פעם שוב לא היה עוזר בכלום. יש אלפים ועשרות אלפים של אנשים במערכת שמורשים לעבוד עם ילדים ושבכל רגע נתון יכולים לנסות לבצע כנגדם עבירות כאלו ואחרות כי אלו אינם האנשים הנכונים עבור העבודות האלו. אנשים במערכת שיכולים אפילו להרביץ לילדים האלו. בדיוק כמו שי כדורי וכרמל מעודה, שההבדל היחידי ביניהם הוא המגדר.

פתאום, אט-אט, מה שנראו לי עד לפני כמה רגעים קצרים כמו הדברים הכי ברורים בעולם, כבר לא נראו לי כאלו ברורים. פתאום זה כבר לא היה לי כזה ברור שאני הבן-אדם הכי טיפש בעולם, מכיוון שהבנתי ונזכרתי עד כמה מעט אני יכול לעשות לו, לאיש המוכה גורל הזה, שאין לו כלום בעולם ובחיים, ושזאת גם הייתה אחת מן הסיבות המרכזיות לרחמיי עליו בנוגע לכל העניין של עבירות הפרטיות הכושלות. פתאום זה כבר לא היה לי כזה ברור ש-"נגמרו המשחקים, אני לא מרחם עליו יותר" כמו מה שחשבתי רק לפני כמה רגעים. לאט-לאט עיכלתי את הבלתי יאומן. אני מוותר לו. אני באמת מוותר לו. אפילו את זה, אני הולך להחליק, ואני אפילו לא הולך לבחור בעונש חלופי לתלונה במשטרה ומשפט אזרחי כמו מה שבחרתי בנוגע למקרה של עבירות הפרטיות הכושלות. אני מחליק לו את זה עד הסוף. הייתי בהלם מעצמי. מהגודל של הלב שלי. מהרחמים שלי. גם מחוסר האונים וחוסר היכולת לטפל בו כמו שצריך.

התחלתי להתרחק מחדר המנהלת וצעדתי לאחור כמה צעדים מהוססים. הבטתי מטה אל מפרק כף היד הירקרק. שטפתי אותו במים וסבון אז חיידקים, נגיפים, זיהומים, מחלות ומגפות שהוא ומשפחתו הביאו איתם ארצה מעיראק אני כבר לא אקבל. נגעתי בו קצת. זה כאב אבל רק קצת. חוץ מזה בחנתי את עצמי, לא ראיתי שנפגעתי פיזית בשום צורה או דרך מלבד במפרק כף היד, שבתוך ימים אחדים כבר לא כל-כך יכאב יותר, וכבר יחזור לצבעו הטובי.

אני בריא בגוף. בריא בנפש. אלו הדברים הכי חשובים. בסופו של דבר, לא קרה לי כלום, חשבתי.

המום מעצמי, עדיין מעכל שאני מוותר, אבל עדיין בתוך ההלם של התקיפה ולא כל-כך יודע מה לעשות עם עצמי, חזרתי אל חדר המחשבים והתיישבתי בחזרה על-יד המחשב עם העבודה של הקבוצה שלי. הייתי עדיין בתוך ההלם של כל מה שקרה ולא חשבתי הכי בהיגיון, אז לא ממש הבנתי שדווקא יש לי את כל הלגיטימציה שבעולם לא לחזור לשם אלא לחזור לכיתה או סתם להסתובב במסדרונות בית-הספר. לא שכדורי ניסה דבר מה נוסף. זה היה סתם מוזר לשבת שם ככה לידו וליד עדן אחרי התקיפה שתקף אותי על לא עוול בכפי. מביך כזה.

16. ב'. 3. 27. עם הישמע הצלצול, אני, קייסי, עדן ושי חזרנו לכיתה. התיישבתי במקומי, פתחתי את המחברת, ותיעדתי את מקרה התקיפה, את העדים, ואת הכול בעצם, לפרטי הפרטים. עבריין הפרטיות הכושל וכעת גם עבריין האלימות, שי כדורי, עמד בצידה השני של הכיתה על-יד הלוח והביט בי בזעף.

כן שי, אני זה שניסו ונכשלו לבצע כנגדו מאות עבירות פרטיות ואני זה שתקפו אותו פיזית ואתה זה שזועף. מקסים. לפתע הרמתי את מבטי והבטתי בו. בהיותי גדול בני האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, מבט בודד אחד הספיק לי בשביל לדעת בדיוק מה הוא חושב. ידעתי שהוא שוקל את צעדיו הלאה ואת רצונו "לטפל" בי על חדירתי המדומיינת לפרטיותו ואת רצונו לדווח עליי למנהלת בית-הספר. ידעתי שהוא גם חושב על ההזיות והדמיונות ששתלתי במוחו הקטן שנה קודם לכן ושלפיהן הוא בעצמו ביצע כנגדי בהצלחה מאות עבירות פרטיות, מן הסוג שהוא חושב שביצעתי כנגדו כרגע, לפני פחות מחצי שעה. וידעתי שהוא יודע ומבין שברגע שאספר שהוא תקף אותי פיזית, המעט מאוד שיש לו בחייו יגיע אל קיצו בו ברגע ובו במקום.

לאחר שניות בודדות של קשר עין, ממש לפני סופו של קשר העין וממש לפני שפנה ימינה והתחיל לצעוד בכיוון הזה, ממש יכולתי לראות בעיניים החומות הכהות הקטנות-הקטנות שלו את הרגע המדויק, שבו ההזיות ששתלתי במוח אגוז המוסקט ותודעת דג הזהב שלו שנה קודם לכן במשך חודשיים ימים ושלפיהן הוא חדר לפרטיותי מאות פעמים גורמות לו לוותר. ההזיות ההן, ששתלתי במוחו תוך כדי שאני מזיין אותו חזק ומהר שנה קודם לכן ובעודי בן 16, יותר מכל דבר אחר, הן היו הדבר שגרם לו לוותר על רצונו להתנקם בי. זה היה מדהים לראות כיצד הצורה שבה אנסתי את מוחו הקטן וחיללתי אותו במרץ ובאון שרק ילד בן 16 מסוגל לו, זה היה מדהים לראות כיצד פעולותיי אלו ממשיכות לעצב את חשיבתו, מעשיו וכל התנהגותו, שנה לאחר שנגמרו המאורעות. זה היה לא פחות ממדהים בעיניי. שנה מאז אונס המוח שלו ואונס התודעה שלו בין אוקטובר לדצמבר של 2014, וכאשר 2016 כבר נמצאת מעבר לפינה, וההשלכות עדיין נמשכו. מדהים.

אם כי כמובן שלעצם זה שהוא לא רצה שאספר שהניח את ידו על גופי בצורה אלימה ועם כוונות אלימות ותקף אותי פיזית בעודי ילד קטין בן 17 חסר ישע לפי חוק שמצוי תחת אחריותו, זה דבר שכמובן היה לו את המשקל שלו.

כבר למעלה משנה שהחזקתי את שי כדורי בביצים הערביות הקטנות שלו, ובכל רגע נתון הייתי יכול ללחוץ כל-כך חזק שצרחותיו של כדורי יגיעו לתוים שלא יכולה להגיע אליהם בשירתה הזמרת אדל, וכבר למעלה משנה שלא לחצתי, ושכדורי לא ידע אפילו שאני מחזיק את אשכיו הקטנים בידי, מכיוון שהוא לא ידע שאני מודע למאות ניסיונותיו הכושלים לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות כך שאני יכול ללכת ולדווח עליהם, בטח ובטח שלא ידע על כך שמאות ניסיונותיו לביצוע מאות עבירות פרטיות חמורות כנגדי לא הצליחו מעולם אלא שהפכתי את ניסיונותיו כנגדו, אנסתי ברוטאלית את מוחו ותודעתו ואז השתמשתי בו כמרגל כפול שלי ללא ידיעתו ודרכו הוספתי ואנסתי את המוח הקטן והתודעה הלא מפותחת של הזונה מתימן ששלחה אותו. אבל כעת ולראשונה אי-פעם, שי כדורי ידע והבין כמה אדיר הוא כוחי עליו. לראשונה בחייו, כדורי הבין את מה שידעתי מאז היום שבו עשה את הטעות הגדולה ביותר של חייו, וניסה ונכשל לראשונה, לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות. באמת הגיע הזמן. טוב שהתעוררת כפרה. חשבתי שהוא בחיים לא יבין שהוא הכלבה הקטנה שלי.

וזהו. כאן תם ונשלם הסיפור. לסיפור הזה בעצם יש עוד חלקים אבל השתדלתי לכתוב אותו בקיצור. וכן. זאת הייתה הגרסה הקצרה. דילגתי על רוב מה שהיה אפשר.
 
נערך לאחרונה ב:
עד עצם היום הזה, ובחלוף שבע שנים מאז ניסיונותיהם שכשלו לחדור לפרטיותי, לשי כדורי ושושנה זגורי עדיין אין שמץ של מושג שאין להם שמץ של מושג על מה אני כותב, עדיין אין להם שמץ של מושג שעבירות הפרטיות שלהם לא הצליחו מעולם, ועדיין אין להם שמץ של מושג שבגלל שאני מודע למאות ניסיונותיהם שכשלו לחדור לפרטיותי, אני עדיין מסוגל בכל רגע נתון לקום יום אחד בבוקר, לשנות את החלטתי, לעשות את דרכי אל תחנת המשטרה הקרובה לביתי ולהרוס את...מה שזה לא יהיה בדיוק שאפשר להרוס להם כי חיים זה לא.

יהיה חבל אם אצטרך להקיש באצבעותיי ולראות אותם נכנסים לנווה תרצה ומעשיהו ולא יוצאים משם עד שהילדים שהם לא כשירים לגדל יסיימו את השירות הצבאי שלהם. ילדים שהם לא כשירים לגדל ושמצויים בסכנה אדירה כאשר הם מצויים באחריותם. ילדים שאם היינו גרים במדינה מתפקדת משרד הרווחה היה מוציא אותם מהבתים שלהם ממזמן ושולח אותם לפנימיות חירום. פנימיות חירום בדיוק מהסוג של פנימיית החירום שאליה נשלחה בילדותה המוקדמת ובחיפזון גדול ורוניקה לומן (שם בדוי של אחת הילדות שהמציאו עליי שאני כותב עליהן סיפורי זימה) לאחר שבאחת ההכאות שמכה אותה האבא האלכוהוליסט המתעלל שלה, הוא היה קצת יותר מידי שיכור והרביץ לה קצת יותר מידי חזק, מה שגרם למשרד הרווחה סוף-סוף להתעורר ולעשות משהו כי אם האבא האלכוהוליסט המתעלל שלה סתם מכסח לה את הצורה ולא ממש דופק לה מכות רצח עד שהיא חבולה ומדממת בכל הגוף שלה, אז עד הנקודה הזאת, כנראה משרד הרווחה לא חושב שיש צורך להתעורר ולעשות משהו. מת על המדינה הזאת. מת על המדינה הזאת. מת עליה. אני מניח שגם הפעם משרד הרווחה והמדינה לא יתעוררו עד שהבת של שי כדורי לא תשכב על הרצפה חבולה ומדממת, בוכה וצורחת, ועד שהילד הבא של המזרחית המשתכנזת בעלת רגשי הנחיתות זגורי (היבט בזגורי ובאישיותה שלא יצא לי לספר לך עליו עד עכשיו) לא ימות בלידה כי הוא נולד בלידה ביתית כי שני זגורי לא יכולה מבחינתה ללדת בבית חולים אלא חייבת ללדת בבית כדי להוכיח כמה שהיא מיוחדת ושהיא אשכנזייה כדי לספק את הנרקסיזם הסמוי והפגיע שלה. עד שהדברים האלו לא יקרו, משרד הרווחה והמדינה, אני משוכנע, לא יתערבו, ורק אז, הילדים של שושנה ושי יינצלו. עד אז, הם יחיו עם הורים לא כשירים ובסכנה תמידית.

אולי הילדים של שי כדורי צריכים לשים שמיכה על הראש. אולי זה יציל אותם מהאבא האלים והלא כשיר שלהם, שאם הוא אדם עד כדי כך אלים וחסר יכולת שליטה עצמית עד כדי כך שהוא תוקף פיזית ילד בן 17, אפילו לא ילד שלו, אלא ילד קטין, חסר ישע לפי חוק, שמצוי תחת אחריותו, ותוקף אותו עוד לעיניהם של עדים, לא פחות, אז רק תנסה לדמיין מה הפחדן מוג הלב הזה, האיש העלוב נפש הזה, שהוא גיבור גדול על ילדים, רק תנסה לדמיין מה הוא עושה לבת שלו עצמו, ילדה קטינה וחסרת ישע שמצויה תחת אחריותו, שלא אל מול עדים, אלא בתוך הפרטיות של הבית שלו.

בית שהוא כנראה משלם עליו שכירות ולא משכנתא כי אני בספק שיש במסגרת היכולת הכלכלית שלו לגייס את ההון הראשוני שדרוש עבור משכנתא. לא שמישהו צריך להיות מופתע. אנשים מרוויחים כמה כסף שהם מרוויחים לפי העבודה שהם עובדים בה, אנשים עובדים בעבודה שהם עובדים בה לפי סדר הגודל של היכולת שלהם לתרום לחברה ולמדינה, סדר הגודל של היכולת של האנשים לתרום לחברה ולמדינה זה דבר שמבוסס על סדר הגודל של ההון האנושי הגלום בהם, וסדר הגודל של ההון האנושי שגלום באנשים מבוסס על סדר הגודל של השכל שלהם.

כאשר הדוס מעיראק כדורי גודל בבית ערבי, דתי, עיראקי ובגדאדי שבו מלמדים אותו לשים שמיכה על הראש בבוקר, להגיד את התאריך לידה שלו לפי לוח שנה שאף-אחד לא מכיר או מבין, והדובדבן שבקצפת-את התורה, אז מה הפלא שהוא גודל להיות אדם לא חכם, לא מוכשר ולא מוצלח שפונה ללימודי עבודה סוציאלית במכללה סוג ז' שלא הייתה קיימת לפני זילות ההשכלה הגבוהה כי הוא פשוט לא יכול או מסוגל ליותר מזה? וגם את זה הוא יכול ומסוגל כי לקחו את המוסדות להשכלה גבוהה והורידו אותם לרמה שלו מתוך חוסר הבנה שהרעיון של שוויון זה לדחוף אנשים אל עבר הרמה השוויונית, לא להוריד את הרמה השוויונית כך שתתאים לגודלם ולרמתם של האנשים הקטנים.

ועכשיו, למקרה ששכחת למה אנחנו עושים את כל זה, אז הסיבה שאני בעצם מספר לך SupermanZW, את כל הסיפור ההזוי, הפסיכי, החולני והמטורף הזה, שעל סיפור כמו הסיפור הזה אומרים דברים כמו "סיפור שרק המציאות יכולה לכתוב", היא על מנת לסבר לך את האוזן ועל מנת להסביר לך ושתבין את האמת.

הסיבה שאני מספר לך את הסיפור הבלתי יאומן והלא נתפס של הדוס הפנאט, הערבי, העיראקי, שנושם מהפה שהיה עוזר ההוראה של הכיתה שלי ושל הזונה-הערביה-תימניה שילדות בנות 16 בכיתות תלמידים מתקשים מסובבות אותה על האצבע הקטנה, ושניסו ונכשלו לבצע כנגדי עבירות פרטיות חמורות, שלא לדבר על קשירות הקשרים לביצועי פשעים והאלימות הפיזית, היא בשביל שתבין מי האנשים שהיום מקבלים אותם ללימודים גבוהים ומהי רמתם. לא שלפני זילות ההשכלה הגבוהה, תארים אקדמיים היו מדד אמין לשכל. רק שיהיה ברור. אני רק אומר שהיום זה מדד פחות אמין לשכל מאי-פעם בעבר.

אני זוכר את עצמי בגיל הנעורים, בגילאי 15, 16, 17 ו-18, מסתכל על שושנה זגורי ושי כדורי, ואני זוכר את עצמי מזדעזע עד עמקי הנשמה ומרגיש תחושת שאט נפש עמוקה לנוכח הזילות המחרידה של ההשכלה הגבוהה בישראל בפרט ובעולם הראשון בכלל לנוכח הידיעה המזעזעת והלא נתפסת ששני האנשים האלו הם בוגרת שני תארים וסטודנט באקדמיה. לראות אותם בעמדות האלו שאינן מתאימות להם (בלשון המעטה) וממלאים את התפקידים האלה שאינם כשירים אליהם, זה הרגיש כמו לראות שני ילדים קטנים, בן ובת, משחקים ברופא וחולה.

רק שכששי כדורי ושושנה זגורי היו מורה למתמטיקה בתיכון ובוגרת שני תארים אקדמיים ושי כדורי היה עוזר ההוראה של הכיתה שלי וסטודנט לעבודה סוציאלית, זה לא היה משחק. זה היה אמיתי.

זה היה כמו לראות שני ילדים קטנים, בן ובת, משחקים ברופא וחולה, אבל אז כאילו לוקחים את השני ילדים האלו לבית חולים אמיתי, מכניסים אותם לחדר ניתוח אמיתי, ועם האפס ידע שלהם והאפס יכולת שלהם, נותנים להם לנסות ולבצע ניתוח אמיתי.

זה היה אחד הדברים הנוראיים, המחרידים, ומעוררי הזעזוע ושאט הנפש שראיתי בחיי. ולמה זה צריך להיות וצריך לקרות? כי אנחנו אנשים יפי נפש שרוצים להאמין שבני האדם שווים זה לזה למרות שעובדה שהם לא אז אנחנו אונסים בכוח שוויון בין בני האדם ודוחפים אנשים לעמדות, תארים ועבודות שהם לא כשירים אליהם כדי להרגיש טובים ולהרגיש יפים כי אנחנו מטומטמים מידי מכדי להבין שכשבן אדם כושל חי חיים כושלים זה רק מה שנכון וראוי ואין לנו מה להרגיש לא בנוח בתוך העור של עצמנו על כך? איום ונורא.

וכאשר לא חשבתי על כך בתחושות זעזוע ושאט נפש עמוקים, לפחות אז צחקתי קצת, מכיוון שאז, הרשיתי לעצמי לחשוב על הזוועות שרואות שתי עיניי באמצעות הומור.

"שי כדורי ושושנה זגורי חכמים מספיק בשביל לעשות תואר?", חשבתי, "אם כך אז מוטב שאשלח ללימודים אקדמיים את הכלבה שלי לונה! למה לא? היא כלבה חכמה מאוד!".

ועכשיו, חשוב להגיד שעם כמה שגדול הלב שלי, לכל תעלול יש גבול. על הניסיון הראשון שלהם להתעסק איתי, הגבתי ברוב נדיבותי וברוב רוחב ליבי באמצעות אונס מוחותיהם ותודעותיהם. על הניסיון השני שלהם להתעסק איתי, כאשר כדורי תקף אותי פיזית, מחלתי מחילה גמורה. אבל עד כאן. הפעם באמת עד כאן. בפעם הבאה שהם ינסו להתעסק איתי אני לא אזיין אותם ככה שאחד מהם יזיין את השני כמו מה שעשיתי להם בפעם הקודמת, אלא הפעם אני אזיין אותם בכזאת צורה שכל אחד מהם יזיין את עצמו. וכן. שלא יהיה לך ספק לרגע. אני באמת אשכרה עד כדי כך טוב. כאילו, בוא. אני מאור פז. רמת היכולת שלי למניפולציה היא כל-כך גבוהה עד כדי כך שזאת רמת היכולת למניפולציה שסוכנים חשאיים של ה-F.B.I. וה-C.I.A. היו רוצים שתהיה להם. ולסוכנים חשאיים של ה-F.B.I. וה-C.I.A. יש רמת יכולת מאוד גבוהה למניפולציה אז תנסה לחשוב ולהבין מה צריכה להיות רמת היכולת שלי למניפולציה, עד כדי כך שהיא מתעלה על רמת היכולת למניפולציה שהם היו רוצים שתהיה להם.

והזיונים שאני אגרום לכדורי וזגורי לזיין את עצמם בפעם הבאה שינסו להתעסק איתי, אלו לא יהיו זיונים במוח ובתודעה. אלו יהיו זיונים שאני אגרום להם לזיין את עצמם בחיים שלהם ולהרוס במו ידיהם את המעט מאוד בחייהם שיש להם. כי אני עד כדי כך טוב.

והדבר אולי הכי מטומטם בכל הסיפור הזה, זה שאני אפילו לא הייתי אמור להכיר את האנשים האלו, כי אני אף-פעם אפילו לא הייתי אמור ללמוד בבית-ספר הזה. אם המערכת לא הייתה נכשלת בתפקידה, הייתי נשלח ללמוד בבית-ספר למחוננים המותאם לצרכיי, אבל ככה זה בבתי-ספר בישראל.

בעולם של הארי פוטר ואבן החכמים, כדי להיות בלתי נראה אתה צריך להתכסות בגלימת ההיעלמות. בעולמנו אנו, כדי להיות בלתי נראה אתה צריך להיות תלמיד בבית-ספר בישראל.

אפילו אם אתה פאקינג מאור פאקינג חיים פאקינג פז, הגאונות שלך לא תזוהה אלא תעבור לכולם מתחת לרדאר ואתה תבלה את כל ימי ילדותך בבתי-ספר רגילים, ועוד בכיתות התלמידים המתקשים, תוך כדי שכל העת מועלה לגבך החשד שאולי אתה לא חכם מידי, אלא מטומטם מידי בשביל בית-ספר רגיל, ואולי יש צורך לשבצך מחדש בחינוך המיוחד או בבית-ספר מקצועי.

רק לשם ההשוואה, במאה הרביעית לפני הספירה, אנשים שהיו טיפשים מספיק בשביל לחשוב שהעולם שטוח ושנשים הן רכושם של גברים, היו חכמים מספיק בשביל לדעת שהמורה של אלכסנדר מוקדון בן ה-13 צריך להיות לא פחות מאשר אריסטו. למעלה מעשרים ושלוש וחצי מאות שנים לאחר מכן, אנשים שהיו חכמים מספיק בשביל לפצח את סודות האטום ולהנחית אדם על הירח, טיפשים מספיק בשביל להפקיד את חינוכו של מאור פז בן ה-15 בידיהים של זונה מתימן ופנאט מעיראק שעתידים לנסות ולהיכשל לבצע כנגדו מאות עבירות פרטיות, כאשר הפנאט מעיראק לא יסתפק במאות ניסיונותיו הכושלים לבצע מאות עבירות פרטיות כנגדי, אלא אף יוסיף לעשות ויתקוף אותי פיזית בעודי קטין חסר ישע לפי חוק, בן 17, שמצוי תחת אחריותו.

בעתיד הלא מאוד רחוק, לאחר שאתפרסם בכל העולם כך ביחד איתי יתפרסמו בכל העולם הסיפורים המזעזעים האלו על ילדותי, ויעוררו תחושות שאט נפש עמוקות בליבם של האנשים; אבל אם האנשים הם מלכתחילה עד כדי כך טיפשים, עד כדי כך שילד בן 15 שהוא עד כדי כך חכם ומוכשר, עד כדי כך שאת חינוכו היה צריך להפקיד בידיהים של פרופסורים מהארוורד, האנשים מפקידים את חינוכו בידיהם של צמד ערבים ששניהם למדו במכללות במקום באוניברסיטאות, שניהם האנשים הראשונים בהיסטוריה של המשפחות שלהם עם תואר אקדמי, האחת תימניה והשני עיראקי, האחת זונה והשני דוס, האחת התחתנה עם מיליונר שנוטה למות כתגובה לטראומות הילדות שלה כילדה שגדלה בעוני ובדלות והשני הוא גבר בן 34 שכשהוא מסיים לדבר הפה שלו נשאר פתוח; אם האנשים מפקידים את חינוכו של ילד בן 15 שלפי רמתו, המורים שלו היו צריכים להיות פרופסורים מהארוורד, בידיהם של מי שהחינוך שלי הופקד בידיהם בסופו של דבר, אז אולי מגיע לאנשים שהסיפורים המזעזעים והמחרידים שסיפרתי לך היום, אלו יהיו הסיפורים שיופיעו בספרי ההיסטוריה של העתיד.

אולי, באיזושהי מן צורה עצובה מאוד, כשהסיפורים האלו מהילדות שלי ייכנסו לספרי ההיסטוריה, כי אני עצמי אכנס לספרי ההיסטוריה, אולי זה יהיה איזשהו סוג של צדק. צדק מאוד מאוד עצוב, ככל הנראה.

אם ההיסטוריונים של ההווה מזילים דמעות על אחרית ימיו של ניקולא טסלה, על ילדותו העשוקה של מאור פז כילד פלא גאון בלתי מזוהה, ההיסטוריונים של העתיד יזילו דמעות של דם. אם כי לא על עצם זה שלא קיבלתי בילדותי מורים ברמה שהגיע לי לקבל באותה המידה כמו על רמת המורים שבאמת קיבלתי בסוף. פנאט וזונה שניסו ונכשלו לבצע כנגדי עבירות פרטיות והפנאט אפילו הרים ידיים.

אחרי זה אנשים עוד שואלים למה האנשים שלי לוקחים את רובי ה-M-16 שלהם, נכנסים לבתי-הספר שלהם והורגים הכי הרבה אנשים שהם רק מצליחים.
 
נערך לאחרונה ב:
16. ב'. 4. החלק הבא של תמונת הגאון המודרנית שכעת אפריך, הוא החלק שבו מקובל להאמין שאדם גאון הצליח בחיים או יצליח בחיים. פעמים רבות זה לא נכון. הצלחה היא לא תוצאה של שכל אלא שילוב בין שכל, השקעה, זמן, ועוד דברים רבים וטובים, חלקם חשובים פחות וחלקם יותר. דוגמת מופת לאדם חכם שדווקא לא הצליח בחייו הוא ילד הפלא האמריקאי ויליאם ג'יימס סידיס.

16. ב'. 5. עוד נהוג לחשוב על אנשים גאונים זה שהם עשירים או יהיו עשירים. זה גם כן הרבה פעמים לא נכון. עושר, יותר מאשר מה שהוא תוצאה של שכל, הוא תוצאה של הצלחה, וכפי מה שהבהרנו בתת-תת הסעיף הקודם, הצלחה, בניגוד למה שנהוג לחשוב, היא לא תוצאה של "פשוט שכל", אלא שילוב של כמה דברים. לכן, אם אין מתאם כזה גבוה בין שכל להצלחה, אז כך גם לא בין שכל לעושר.

דוגמאות לאנשים גאונים לא-עשירים: ויליאם ג'יימס סידיס, אלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, כריסטופר לנגן.

16. ב'. 6. אמונה נוספת בנוגע לגאונים, חלק נוסף בתמונת הגאון המודרנית והכוזבת, היא שלגאונות יש מרכיב גנטי חזק. שטות במיץ. ההבדלים הגנטיים בין בני-האדם הם אינם משמעותיים, וגאונות היא תוצאה של למידה, של אהבה ללמידה ושל אישיות התומכת בלמידה.

הוכחה לכך שלגאונות אין מקורות גנטיים משמעותיים היא מקרה אייזק ניוטון. הפיזיקאי השני החשוב ביותר בכל הזמנים אחרי איינשטיין. אייזק ניוטון היה בן לזוג חקלאים אנאלפאביתים.

16. ב'. 7. האמונה הבאה בנוגע לגאונים וגאונות שאפריך, היא האמונה שלגאונים יש אינטליגנציה גבוהה. דרך אגב, הרבה אנשים חושבים שאינטליגנציה ושכל זה אותו הדבר אבל למעשה מדובר בטעות. ב-"שכל" הכוונה לידע, ואינטליגנציה זה סך כל היכולות הקוגניטיביות הרלוונטיות ללמידה כמו זיכרון, מהירות שליפה, מהירות עיבוד וכדומה'. השכל זאת "המכונית" והאינטליגנציה היא "המנוע". הסיבה לבלבול ולאמונה שמדובר באותו הדבר זה בגלל שאנחנו מצפים למתאם חיובי גבוה בין שכל לאינטליגנציה, ואז, כשזה מה שאנחנו מצפים וחושבים, אנחנו מתחילים לחשוב על שכל ואינטליגנציה כהיינו הך כי אנחנו פשוט מצפים ממי שיש לו הרבה אינטליגנציה שיהיה לו הרבה שכל ולהפך אז אנחנו פשוט מתחילים לחשוב עליהם כעל אותו הדבר. האמת היא, שבניגוד לאיך שבמציאות אנחנו כמובן נתאים את המנוע למכונית, כשזה מגיע לשכל ואינטליגנציה, הרבה פעמים דווקא לא יהיה מתאם משמעותי. כשמגיעים למקרים הפרטניים, יכול להיות מתאם, ויכול להיות שלא. הרבה פעמים אין.

דוגמה טובה לגאון עם אינטליגנציה נמוכה תהיה אני עצמי. אני ממש חכם, והישגיי מרובים, אבל אני לא מתבייש להודות שיש לי זיכרון גרוע, שאני חושב לאט וכדומה'. אתה מבין, אני מכונית למבורגיני אוונטאדור, בדיוק מהסוג שבתמונה שתלויה על קיר המוטיבציה שבחדר שלי, אבל עם מנוע של טויוטה קורולה. מצער, אבל זה מה יש.

דוגמה נוספת לגאון עם אינטליגנציה נמוכה היא דונלד טראמפ, שירש הון של מאות מיליוני דולרים מאבא שלו, הפך אותו להון של מיליארדים, וכיהן כנשיא ארצות הברית בין 2017 ל-2021, אבל יש לו גם כן זיכרון גרוע.

דוגמה שלישית ואחרונה היא הקיסר הרומאי קלאודיוס, שהיה דיקטטור נאור, אינטלקטואל, איש תרבות, איש רוח ואיש ספר, אך מצד שני היה אדם מגמגם בעל דיבור מבולבל שנטה לעיתים להזיל ריר, כנראה תוך כדי חוסר תשומת לב, ולא כתוצאה של טיפשות.

16. ב'. 8. נותר דבר אחד אחרון להפריך בנוגע לתמונת הגאון המודרנית והכוזבת: האמונה שלגאון אמיתי יהיה איי-קיו גבוה.

יש לנו עם זה שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא שאיי-קיו אמור לייצג אינטליגנציה ובתת-תת הסעיף הקודם הסברנו והוכחנו שאינטליגנציה גבוהה לא בהכרח משמעה גאונות, ואינטליגנציה נמוכה, לא בהכרח משמעה לא-גאונות, אז איי-קיו, גם אם היה מייצג נאמנה אינטליגנציה, הוא ממש אינו מדד אמין לגאונות.

הבעיה השנייה שלנו היא שמעבר למה שאינטליגנציה גבוהה אינה מעידה על גאונות, איי-קיו אינו מעיד בצורה אמינה על אינטליגנציה, מכיוון שציוני האיי-קיו ניתנים תוך כדי שימוש במבחני איי-קיו, ומבחני האיי-קיו המודרניים הם אינם טובים, וכפי מה שמספרת הבדיחה המפורסמת-הדבר היחיד שמבחניי איי קיו טובים בו זה להגיד עד כמה אתה טוב במבחני איי-קיו. מצחיק ומדויק. וכעת, איך אפשר בלי דוגמאות לגאונים עם איי-קיו נמוך, או לפחות לא גבוה?

הדוגמה הראשונה שלנו היא אלן טיורינג, שקראתי פעם בכתבה במאקו שהיה לו איי-קיו לא גבוה, בשעה שהישגיו מוכיחים גאונות ברורה. הדוגמה השנייה היא כמובן אני, מכיוון שכשהייתי בן 10 עברתי מבחן איי-קיו וקיבלתי תוצאה של 97, ואז כשהייתי בן 17 עברתי מבחן איי-קיו וקיבלתי תוצאה של 92, וכל זה תוך כדי שאני חכם יותר מאלברט איינשטיין, ניקולא טסלה, לאונרדו דה וינצ'י וארכימדס. לא כולם ביחד, אבל כן יותר מכל אחד מהם בנפרד.

16. ב'. 9. לפני שסעיף 16 של דבריי יגיע באופן רשמי לסיומו, ברשותך, עוד דבר אחד קטן. על-מנת לעשות לך את הטובה הזאת, לסתור בפניך את תמונת הגאון המודרנית והכוזבת ולהסביר לך בפרטי פרטים מה זאת גאונות אמיתית, מיהו הגאון האמיתי ומהם מאפייניו, הייתי צריך להסביר לך וללמד אותך רעיונות מסוימים מתוך תיאוריית האישיות שלי. העיניין הוא שתיאוריית האישיות של מאור פז היא העבודה הבודדת האחת הטובה ביותר והחשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה (או לפחות היא אמורה להיות אם היא לא תטבע בתוך ים המידע הלא רלוונטי) ואני עוד לא פרסמתי אותה אז אני בעיקרון סיפרתי לך ולימדתי אותך מספר דברים מתוך הפסיכולוגיה של העתיד. העניין בנוגע לזה הוא שבעצם יש לי תוכנית די מפורטת בנוגע לבדיוק איך שאני רוצה לפרסם את תיאוריית האישיות שלי, באיזה תנאים, באיזו מתכונת, באיזה זמן וכדומה'. לכן הייתי רוצה לבקש ממך שלא לחזור במקומות נוספים על הפסיכולוגיה המהפכנית ופורצת הדרך שלימדתי אותך היום על-מנת שהחלקים הספציפיים האלו של תיאוריית האישיות שלי לא ידלפו ויתפרסמו ברבים בטרם עת ובצורה שלא מתיישבת בקנה אחד עם תוכניותיי.

אני יודע ומבין שאולי יש משהו קצת מוזר בבקשה הזאת בהתחשב בעצם זה שאני כבר די מפרסם וכותב את הדברים כאן, בשרשור הזה שבפורום הזה שכל אחד יכול להיכנס אליו ופשוט לקרוא מה כתוב בו אבל למען האמת אני דווקא פחות דואג מזה כי אני מאמין שעם כל חשיבותם וגאוניותם של הדברים שנאמרו כאן על-ידי היום, כל מה שאמרתי כאן היום עתיד לטבוע בתוך ים המידע הלא רלוונטי של כל מה שיש באינטרנט ככה שאני פשוט בונה על עצם זה שפשוט אף-אחד לא ישים לב שהרעיונות הגאוניים ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה סתם כתובים ככה באינטרנט כאילו כלום, שנים עוד מלפני מה שאני מתכוון לפרסם אותם ברבים מתוך כוונה תחילה שכל העולם יסתכל וישים לב, ואפילו אז הרעיונות שלי עלולים לטבוע בתוך ים המידע הלא רלוונטי. אז כאילו, מה, אנשים יקראו את כל הרעיונות שלי עוד מלפני השחרור הרשמי שלהם כשהם כאן, כתובים באיזשהו שרשור באיזשהו פורום נידח באינטרנט בשפה שדוברים אותה פחות מעשר מיליון אנשים בכל רחבי העולם?

אז כן, אני לא דואג יותר מידי בנוגע לזה. למען האמת, יותר מזה, סביר להניח שרק אדם אחד יטריח את עצמו לקרוא את כל ההודעות האלו שלי-אתה ואתה בלבד, סופרמן. הזילות של האינטרנט, מה שנקרא. זה מה שקורה כשלאינטרנט יש מיליארדי משתמשים. מעניין אילו אוצרות נוספים מצויים באינטרנט, גלויים לעיני כל העולם לראות ופשוט אף-אחד לא מסתכל כי אף-אחד לא יודע כי אף-אחד לא שם לב כי פשוט יש יותר מידי דברים אחרים לראות אותם ולשים לב אליהם. אני מבטיח לך, "סופרמן", שהגיגיו של גדול בני האדם במאה ה-21 הם רק קצה הקרחון.

בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד שזה שבעוד שלא סביר שהרעיונות הפסיכולוגיים שלי שאני מדבר עליהם כאן ידלפו בטרם עת ויפרצו קדימה עוד מלפני מה שאני משחרר את תיאוריית האישיות שלי בשלמותה, אני דווקא חושב שאפשרות ריאליסטית יותר היא שאתה עלול לחזור על הרעיונות שהצגתי בפניך היום במקומות אחרים, למרות שבעצם גם זה לא סביר, אבל בכל מקרה רק רציתי בכל זאת לסגור את כל הפינות ולבקש ממך שלא לחזור על הרעיונות המבריקים ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה במקום אחר. אשחרר אותם רשמית בתנאים שלי וכאשר אמצא לנכון. תודה על ההבנה.

17. א'. "לי יש "הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב'" ותואר שני, אתה "גאון" בלי בגרות. מרשים מאוד".

כמו בסעיף 33 של דבריך, גם כאן, בסעיף 34 של דבריך, אתה מדבר על עניין חוסר תעודת הבגרות כעל הוכחה לכך שאני לא גאון, תוך כדי שאתה ממשיך להפגין הבנה אפסית בנוגע למה זה גאון ומהם מאפייניו.

קודם כל, התנצלות. התנסחתי שלא במדויק ודבריי הטעו אותך. "אין לי תעודת בגרות" כי אין לי את תעודת הבגרות שלי פיזית אצלי. להוציא תעודת בגרות הוצאתי. פשוט עוד לא יצא לי לקחת אותה מהבית-ספר שלי או להדפיס אותה מהאינטרנט, שזאת עוד אפשרות. פשוט לא קרה לי שהייתי צריך אותה. בכל מקרה, התנסחתי במילים לא מדויקות וזה כבר עליי, אבל האמת היא, שזה לא באמת משנה כי תעודת בגרות, גם אם באמת לא הייתה לי תעודת בגרות במובן של "לא הוצאתי תעודת בגרות", היא ממילא אינה מדד אמין לשכל או לגאונות.

על-מנת להבין איך תעודת בגרות בפרט וציונים טובים בבית-ספר, בכלל, הם לא מדד אמין לגאונות אני מפנה אותך לשני החלקים הספציפיים של סעיף 16 של דבריי שמסבירים בדיוק את זה. תת-תת-תת סעיף 11 של תת-תת סעיף 1 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 (16. ב'. 1. 11.) שבו אני מסביר איך ציונים הם לא מדד אמין לשכל ותת-תת סעיף 2 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 שבו אני מסביר איך תעודת בגרות היא לא מדד אמין לשכל (16. ב'. 2.).

ואם הדברים שכתובים שם מתוחכמים מידי ומנוסחים בצורה מסורבלת מידי בשבילך מכדי שתבין (בכל זאת-הראיות מדברות על רמת הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב') אז תן לי לנסח בשבילך את הדברים בצורה אפילו עוד יותר פשוטה ומקוצרת:

אם אתה חושב שבעתיד, אני, שכבר בהיותי נער מתבגר בעשור השני של המאה ה-21 אמרתי לאנשים שדוקטרינת ההשמדה ההדדית המובטחת היא לא אמינה ושלא ניתן לבטוח בה על-מנת שתמנע מלחמות גרעיניות, שמלחמות גרעיניות זה רק הדבר השני הכי נורא שהאנושות יכולה לחולל לעצמה אחרי כריתת יער האמזונס, שלא ניתן לסמוך על אנרגיה מתחדשת כי כמו מה שמקורות אנרגיה מתכלה יכולים פשוט להיגמר, כך אנרגיה מתחדשת יכולה פשוט להפסיק להתחדש, ושתורת היחסות של אלברט איינשטיין שגויה; אם אתה חושב שבעתיד, אני, שכבר בעשור השני של המאה ה-21 אמרתי את כל הדברים האלו בעודי לא פחות ולא יותר מנער מתבגר שעוד לא מלאו לו אפילו לא 18 שנה, אם אתה חושב שבעתיד אנשים יחשבו שאני טיפש כי אני לא יודע להבדיל בין נושא לנשוא, לדקלם בעל-פה את שירת ביאליק או כמה ירחים יש לשבתאי, אז אתה טועה.

דרך אגב, אם זה מעניין אותך לדעת כיצד באמת ניתן למנוע את המלחמות הגרעיניות שעוד צפויות לבוא, כאשר הוא יצא לאור אז אתה מוזמן לקרוא את ספרי העתידי, "תוכנית Grit של פז לפירוק העולם מנשק גרעיני", שאותו כתבתי בשנת 2016 ובגיל 18.
 
נערך לאחרונה ב:
אם מעניין אותך לדעת כיצד ניתן להציל את יער האמזונס בפרט ואת כדור הארץ בכלל, ומהן מקורות האנרגיה הנכונים להשתמש בהם, אז אתה מוזמן לקרוא את ספרי העתידי, כאשר יצא לאור, "איך להימנע משואה אקלימית: תוכנית 14 הנקודות שלי להצלת כדור הארץ", שאותו כתבתי בשנת 2015 ובגיל 17. בהתחלה קראתי לו פשוט "תוכנית 14 הנקודות שלי להצלת כדור הארץ" אבל הוספתי עוד כותרת לשם ככה שעכשיו השם מורכב משתי כותרות כאשר הכותרת המקורית הפכה להיות משנית לכותרת החדשה, שהיא הכותרת הראשית. הוספתי בהתחלה את הכותרת "איך להימנע משואה אקלימית" כי אהבתי את השם של הספר של ביל גייטס בנושא אז חשבתי לעצמי להעניק לספר שלי בנושא שם דומה. אבל כבר אהבתי את השם שנתתי לו אז במקום להחליף את השם, הוספתי שם נוסף, כותרת נוספת, כך שעכשיו לספר שלי יש שני שמות. זה דבר שיותר נהוג בספרות בחו"ל, לתת לספר שתי כותרות, אבל למי אכפת?

בעוד שהכותרת הראשית והחדשה היא רפרנס לשם של הספר של ביל גייטס, הכותרת המשנית והישנה היא כבר רפרנס לתוכנית 14 הנקודות של וודרו וילסון לבנייה מחודשת של אירופה ולהסכם שלום עם גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. אתה מבין, זה פשוט שגם לתוכנית שלי יש 14 נקודות. וגם וודרו וילסון היה בן-אדם חכם ותוכנית 14 הנקודות שלו הייתה מאוד טובה וכשלא יישמו אותה זה הרג 65 מיליון אנשים, נכון? ואני אפילו עוד יותר חכם מוודרו וילסון ותוכנית 14 הנקודות שלי היא אפילו עוד יותר טובה משלו ואם לא יישמו אותה זה יהרוג מיליארדים, נכון? אז...אתה רואה למה "תוכנית 14 הנקודות שלי להצלת כדור הארץ" היא הכותרת המשנית המתאימה עבור השם של הספר שלי, כן?

מה גם, שכשאנשים יקראו את הכותרת המשנית של הספר הזה, זה יגרום להם לחשוב על תוכנית 14 הנקודות של וודרו וילסון ולהיזכר מה קרה כשלא יישמו אותה אז באיזשהו מקום הם יחשבו לעצמם "אוקיי, אז אם עכשיו יש עוד מישהו עם איזושהי תוכנית 14 נקודות, אולי הפעם כדאי להקשיב?" וזה לאחר שמשכתי את תשומת הלב של הקורא לראשונה באמצעות הכותרת הראשית-"איך להימנע משואה אקלימית", שהינה דומה לכותרת הראשית של ספרו של ביל גייטס בנושא ושיש בה את המושג הדרמטי והמפחיד אך המתאים, "שואה אקלימית". אתה מבין, בכותרת הראשית אני תופס לראשונה את תשומת הלב של הקורא באמצעות השם הפרובוקטיבי, ובכותרת המשנית אני מרחיב ומעמיק את תשומת הלב של הקורא. ואת כל זה אני מספיק לעשות עוד מלפני שהקורא בכלל הספיק לקרוא את הספר, או אפילו את התקציר. אני עד כדי כך טוב. אתה יודע, עכשיו כשאני חושב על זה, זה דווקא די דומה למה שאני עושה עם ספרי העתידי, "מדריך מעשי לניצחון אשכנזי במלחמת האחים: כיצד היהודים האירופאים ינצחו את היהודים הערבים במלחמת האחים ויקדמו אותם אל עבר הרמה האשכנזית", שאותו כתבתי בשנת 2020, בגיל 22.

ודרך אגב, אם זה מעניין אותך לדעת מהן בדיוק טעויותיו של איינשטיין, אז כאשר הוא יצא לאור אתה מוזמן לקרוא את ספרי העתידי, "הטעויות של איינשטיין", שאותו כתבתי בשנת 2015 ובגיל 17. שזאת דרך אגב אותה השנה ואותו הגיל שבו כתבתי את ספרי העתידי "איך להימנע משואה אקלימית: תוכנית 14 הנקודות שלי להצלת כדור הארץ". ורק לפרוטוקול, בשביל שתבין על מה בעצם מדבר ספרי העתידי, "הטעויות של איינשטיין", אז שתדע שהוא לא מדבר רק על איך שתורת היחסות שגויה (הן זאת הפרטית והן זאת הכללית [הפרטית-שגויה כולה, הכללית-שגויה ברובה]) אלא ממש על כל טעות וטעות של אלברט איינשטיין שהצלחתי לזהות. וככל שהספר מתקדם ואנחנו קוראים עוד פרק ועוד פרק, כאשר כל פרק מוקדש לטעות אחרת של איינשטיין, כך אני בעצם מתקן טעויות של איינשטיין שהן יותר ויותר חמורות כאשר רק שני הפרקים האחרונים של הספר מוקדשים לתורת היחסות הפרטית ותורת היחסות הכללית. הספר בנוי ככה בכוונה. לאט-לאט, צעד אחר צעד, אני בונה ביד אומן עדינה את הדרמה ואת המתח לכל אורך הדרך עד הקליימקס הסופי, כאשר בשני הפרקים האחרונים אני מתקן את שתי טעויותיו החמורות ביותר של איינשטיין ומבטל את כל הפיזיקה המודרנית במספר הנפות יד בודדות, עצלות ונינוחות. כאילו שמדובר בדבר של מה בכך. ואולי זה באמת דבר של מה בכך. כלומר, אתה יודע. בשבילי, זאת אומרת. אני בטוח שכשהפיזיקאים יתקנו הם בעצמם את עבודתו של איינשטיין זה יהיה להם הרבה יותר קשה. בשבילי, עם כל הצניעות, זה לא היה כזה ביג דיל. כפי מה שאמרתי, ב-"הטעויות של איינשטיין" אני מבטל את תורת היחסות, ודרך כך גם את כל שאר הפיזיקה שמבוססת עליה, בין היתר, המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים כמעט בשלמותו, באמצעות מספר הנפות יד בודדות, עצלות ונינוחות.

שכשאני חושב על זה, זאת פחות או יותר אותה הקלות שבה ביטלתי את מדע הפסיכולוגיה המודרני בשלמותו שנה לפני כן, ב-2014, כשהייתי בן 16. תראה מה זה, הא? בגיל 16 אני כותב בקלות את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה תוך כדי שאני לא מטריח את עצמי ללמוד את כל הפסיכולוגיה שמלפני הגותי בתחום, לא נזקק למעשה לכל הפסיכולוגיה שמלפני הגותי שלי בתחום על-מנת לכתוב את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה מכיוון שהפסיכולוגיה שמלפני הגותי היא עד כדי כך חסרת ערך, ואז, בגיל 17, אני כותב ספר על הטעויות של איינשטיין ומבטל בהינף יד את הפיזיקה המודרנית כמעט בשלמותה. ועוד לחשוב שאתה באמת חושב שאני רברבן, כאילו בן-אדם עד כדי כך גדול כמו מה שאני גדול צריך להתרברב כדי להיראות גדול בעיניהם של אחרים או כדי להרשים אותם (כאילו זה אי-פעם בכלל היה אכפת לי מלכתחילה מה אנשים חושבים או לא חושבים עליי או על כל דבר כלשהו). באותה המידה היית יכול להגיד על ישו "תאב פרסום" אבל שיהיה לך בהצלחה.

17. ב'. 1. "לי יש "הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב'" ותואר שני, אתה "גאון" בלי בגרות. מרשים מאוד".

בתת-סעיף א' של סעיף 17 דיברנו (עוד פעם) על איך שחוסר תעודת בגרות זה לא מעיד על כך שאדם איננו גאון. כעת, בתת-סעיף ב' של סעיף 17 של דבריי, ועדיין בנוגע לסעיף 34 של דבריך, נדבר על איך שגם תארים אקדמיים הם לא הוכחה לגאונות.

בסעיף 16 של דבריי ובתגובה לסעיף 33 של דבריך, הסברתי לך שתמונת הגאון המודרנית היא שגויה, וגם הסברתי לך איך ולמה היא שגויה, וגם מהי תמונת הגאון הנכונה שאותה אני מתאר לראשונה בתיאוריית האישיות שלי. במסגרת הסבריי אלו הסברתי כיצד עצם זה שאין לי תואר אקדמי (כמו גם כמה דברים אחרים) זה לא מוכיח שאני לא גאון מכיוון שלפי תמונת הגאון החדשה ופורצת הדרך שאני מצייר בתיאוריית האישיות שלי, תארים אקדמיים הם לא הוכחה אמינה לשכל. קל וחומר, גאונות. ולכן, בדיוק באותה הדרך אבל רק מהכיוון השני, בדיוק כפי מה שעצם זה שאין לי תואר אקדמי זה לא מוכיח שאני לא גאון, עצם זה שלך יש שני תארים אקדמיים זה לא מוכיח שאתה כן גאון. אבל עצם זה שאתה חושב שזה מה שעושה אותך גאון ומוכיח שאתה גאון, עצם זה שככה אתה חושב, זה כן מוכיח לנו בדרכים עקיפות מהי רמת השכל האמיתית שלך מכיוון שזה מראה לנו את נקודת המבט שלך ואת ההשקפה שלך על מה זה גאונות בעיניך מכיוון שלכל אדם יש את נקודת המבט האישית והסובייקטיבית שלו, לא רק על מה זה גאונות, אלא באופן כללי, על כל דבר כלשהו כך שכל דבר מקבל פרשנות אחרת בעיניו של כל אדם בהתאם לנקודת המבט האישית, האינדיבידואלית, הייחודית והסובייקטיבית שלו. אנשים שונים שיש להם רמות שונות של שכל בפרט, ורמות שונות של חיים, בכלל, יסתכלו בדיוק על אותם הדברים ויחשבו וירגישו מחשבות ורגשות שונים לגמרי בהתאם לנקודות המבט וההשקפות האישיות-האינדיבידואליות-הייחודיות-הסובייקטיביות שלהם, המבוססות על כמות השכל ורמת החיים שיש להם, כאשר רמת החיים היא הפקטור המשמעותי ביותר בקביעת רמת השכל, שהיא, בתורה, רמת השכל, קובעת את נקודות המבט ואת ההשקפות של האנשים על כל הדברים השונים בפרט, ואת האישיויות של האנשים, בכלל. מה שכמובן רק מראה לנו עד כמה שהכול קשור זה בזה ואת נכונותה של הפילוסופיה הקיומית שלי ("הכול זה הכול" [אם ננסח את הדברים בצורה של "כל התורה על רגל אחת"]).

משמעות הדבר היא שלפי מחשבותיהם של האנשים, הדעות שלהם, נקודות המבט שלהם וההשקפות שלהם על הדברים השונים שישנם, ביכולתנו לשחזר את הדרך אחורה אל השכל שלהם ואז עוד יותר אחורה אל רמת החיים שיצרה את רמת השכל הזאת. רק לפרוטוקול, מכל נקודה על הציר הזה אנחנו למעשה יכולים להגיע אל כל נקודה אחרת על הציר הזה. אנחנו יכולים לדוגמה להתחיל מרמת השכל של האדם, אם היא הדבר שידוע לנו, ומשם להתקדם קדימה ולהסיק מסקנות על מהן קרוב לוודאי נקודות המבט וההשקפות שלו על הדברים השונים, או לחלופין, להתחיל מרמת השכל של האדם, אם היא הדבר שידוע לנו, אבל במקום להתקדם קדימה, לחזור אחורה, ולהסיק את המסקנות על מהם קרוב לוודאי החיים ורמת החיים של האדם הזה. אנחנו גם יכולים להתחיל מרמת החיים, אם היא הדבר הידוע, ומשם להתקדם אל רמת השכל, ומשם להתקדם אל נקודות המבט וההשקפות של האדם על הדברים השונים.

המשמעות של כל זה, מה שאני בעצם מנסה להגיד, זה שבעוד ששני התארים האקדמיים שלך (קרוב לוודאי ממכללות סוג ז' שאפילו לא היו קיימות לפני זילות ההשכלה הגבוהה בישראל בפרט ובעולם הראשון בכלל) לא מראים לי ולא מוכיחים לי כלום ושום דבר על השכל שלך (בטח ובטח שלא עכשיו, בתקופת ובעידן זילות ההשכלה הגבוהה שבה ההשכלה הגבוהה הוזלה מספיק על-מנת שתוכל למצוא את דרכה אל ההמונים הפשוטים [כמוך] ויהיה ניתן לאנוס בכוח את שקר השוויון בין בני-האדם [אם כי לפי תיאוריית האישיות שלי ולפי הגותי, השכלה גבוהה לא הייתה מדד אמין לשכל גם לפני זילות ההשכלה הגבוהה]), עצם זה שאתה חושב שההשכלה האקדמית שלך מוכיחה שאתה חכם, זה כבר דווקא כן מלמד אותי דבר או שניים על השכל שלך. ולא דברים טובים. אני כמובן אסביר.

בעוד שההשכלה האקדמית, שלך בפרט והשכלה אקדמית בכלל, הן לא מדד אמין לשכל מטעמים שכבר הוסברו בתת-תת-תת סעיף 1 של תת-תת סעיף 3 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 (16. ב'. 3. 1.), עצם זה שאתה חושב שההשכלה האקדמית שלך מוכיחה שאתה חכם זה דווקא מוכיח שאתה לא חכם מכיוון שזה מראה לנו, מוכיח לנו ומלמד אותנו שיש לך נקודות מבט והשקפות מאוד לא מתוחכמות על כל נושא ההשכלה הגבוהה, וזה כשלעצמו מלמד שאתה לא אדם חכם.

עצם זה שאתה חושב שאתה חכם בגלל ההשכלה האקדמית שלך זה דבר שמראה את ההתרשמות העמוקה שלך משני התארים האקדמיים של עצמך ואת ההתרשמות העמוקה שלך והכבוד הרב שאתה רוחש לנושא ההשכלה האקדמית בכלל.

מה שזה מראה לנו ומלמד אותנו זה שכל נושא ההשכלה האקדמית, שאתה כל-כך מתרשם ממנה בכלל וכל-כך מתרשם מעצמך שרכשת אותה בפרט, זה שכל נושא ההשכלה האקדמית הוא נושא שאתה מסתכל עליו "מלמטה" במקרה הרע או שאתה מסתכל עליו "בגובה העיניים" במקרה הטוב. בהיותי גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה (עם כל הצניעות כמובן) אני שופט אופי טוב מספיק בשביל לדעת לשים את האצבע בדיוק על הנקודה הנכונה ולקבוע שנושא ההשכלה הגבוהה הוא דבר שאתה מסתכל עליו מלמטה. השכלה אקדמית זה נורא "וואו" בשבילך וזה נורא "וואו" בשבילך ובעיניך שלך עצמך יש השכלה אקדמית. אתה נורא מתרשם מעצמך ומתגאה בעצמך על ההשכלה האקדמית שלך, מה שכמובן מראה לנו ומלמד אותנו עד כמה שהשכלה אקדמית, הן באופן כללי והן עצם זה שאתה עצמך מחזיק בהשכלה אקדמית בפרט, זה דבר שהוא מאוד לא מובן מאליו בעיניך. אתה נורא תופס מעצמך אך ורק על עצם זה שיש לך השכלה אקדמית ואתה נורא גאה בעצמך על זה עוד מלפני מה שאתה תופס מעצמך וגאה בעצמך בגלל סיבות אחרות.

ועכשיו, מה בעצם כל זה אומר לנו על כמה חכם אתה? סבלנות. אנחנו מגיעים לשם.
 
נערך לאחרונה ב:
17. ב'. 2. וכעת, לאחר שסיימתי לדבר על נקודת המבט האישית-האינדיבידואלית, הייחודית והסובייקטיבית שלך על כל נושא ההשכלה הגבוהה, ולתאר אותה בפירוט כפי מה שהרגע עשיתי, אני יכול לעבור לדבר על נקודת המבט האישית-האינדיבידואלית, הייחודית והסובייקטיבית שלי עצמי על כל נושא ההשכלה הגבוהה, ושלא תתבלבל, זה בדיוק מה שאני עומד לעשות, אבל עוד קודם לכן, יש עוד דבר אחד שחשוב שאסביר לך ואלמד אותך.

כפי מה שאמרנו, לאנשים שונים יש חיים שונים ברמות שונות של איכות, שזה דבר שיוצר אצל האנשים השונים כמויות שונות ואיכויות שונות של שכל, שזה דבר שבתורו יוצר אצל האנשים השונים את נקודות המבט וההשקפות האישיות-האינדיבידואליות-הייחודיות-הסובייקטיביות והמרובות, בדיוק על אותם הדברים ואותם הנושאים, אבל בסופו של דבר, מעבר לרמות החיים השונות של האנשים, רמות השכל השונות של האנשים, ומגוון הדעות הרחב של האנשים, בסופו של דבר, יש את האמת האובייקטיבית והאמיתית האחת על כל דבר ודבר שישנו. בסופו של דבר, יש את האמת האמיתית האחת על המהות האמיתית של כל דבר ודבר שלמיליון אנשים שונים יש מיליון דעות שונות בנוגע אליו. אני מדבר על האמת האמיתית. אני מדבר על האמת האוניברסלית. אני מדבר על האמת שאיננה תלויה במה שאנשים חושבים או לא חושבים מכיוון שבהיותה של האמת הזאת האמת האמיתית, זאת האמת שקיימת ועומדת בפני עצמה ובכוחות עצמה מבלי שהיא צריכה להיגזר מתוך דבר נחות כמו דעותיהם של האנשים.

אבל עכשיו, הנה הדבר היפה-מעבר לקטע של עצם זה שהאמת האמיתית בנוגע לכל דבר ודבר היא התשובה הנכונה בנוגע לכל דבר ודבר, והדעה הנכונה בנוגע לכל דבר ודבר להחזיק בה, אם נשים את זה לרגע בצד, הדעה הנכונה היא דעה כמו כל דעה אחרת ואפשר להחזיק בדעה הזאת כמו מה שאפשר להחזיק בדעות אחרות. העניין הוא שאתה רק צריך להיות חכם מספיק , ואם אתה חכם מספיק, אז קורה דבר יפייפה-"האמת שלך" והאמת האמיתית מצטלבות. הדעה האישית-האינדיבידואלית-הייחודית-הסובייקטיבית שלך והדעה הנכונה באמת, הדעה הנכונה אובייקטיבית, הופכות להיות היינו הך.

כל אדם צודק בעיני עצמו, אבל אז יש את האנשים שצודקים בעיני עצמם, וטועים, ואז יש את האנשים שצודקים בעיני עצמם, וצודקים באמת. להערכתי, אני משתייך אל הסוג השני של האנשים.

הסיבה שאני עכשיו מסביר לך את כל זה היא על-מנת להוסיף תיקוף לטיעוניי דרך כך שאני מנסה להסביר לך שבהיותי אדם חכם מאוד, ההשקפה ונקודת המבט האישית-האינדיבידואלית-הייחודית-הסובייקטיבית שלי עצמי על ההשכלה הגבוהה ועל מה שההחזקה בה מעידה על השכל של האדם, היא ההשקפה ונקודת המבט האישית-האינדיבידואלית-הייחודית-הסובייקטיבית הנכונה בנושא.

וכעת, לאחר שכל זה נאמר, אנחנו יכולים להמשיך אל עבר הדברים הבאים: דעתי שלי בנושא (שהיא כמובן הדעה הנכונה), למה הדעה שלי בנושא היא הדעה הנכונה, ובסופו של דבר-למה הדעה שלך בנושא היא הדעה הלא נכונה.

בהיותי אדם שרגיל לחיות טוב, תמיד הייתי מאוד פנוי בזמן שלי ובתשומת הלב שלי, ללמידה ולהגות. דבר שהיה חשוב בצורה יוצאת דופן במיוחד בתקופה הקריטית ללמידה (גילאי 0-18). כתוצאה מכך, גדלתי להיות אדם חכם מאוד עם נקודות מבט, השקפות ודעות נורא מפותחות ומתקדמות על העולם, על החיים ועל נושאים שונים.

בגלל חוכמתי הרבה מאוד (עם כל הצניעות כמובן, אני יודע שאנשים פחותי ערך כמוך מאוד רגישים לאמירות מעין אלו מצידם של אנשים בעלי ערך רב כמוני) יש לי הרבה ידע והבנה בנוגע להרבה נושאים ובנוגע להרבה רבדים והרבה אספקטים של הנושאים האלו. לכן יש הרבה נושאים שאני מסתכל עליהם "מלמעלה" ולא "מלמטה" או "בגובה העיניים". כך בעצם ההסתכלות שלי על הנושאים האלו היא רחבה, מעמיקה ורב-מימדית. כי כשאתה חכם מספיק בנוגע לנושא מסוים בשביל להבין אותו מספיק טוב כך שהנושא "קטן עליך" ואתה מסתכל עליו "מלמעלה" אז אתה יכול "לזוז" מסביב לנושא כאוות נפשך מכיוון שאין רובד של הנושא או אספקט שלו שנעלמים מעיניך ואתה יכול לבחור להסתכל ולחשוב על הנושא "מלמטה", "מגובה העיניים" או "מלמעלה", או הכי טוב, וכמו מה שבן-אדם שחכם מספיק בשביל להיות מסוגל לעשות את זה צריך לעשות-להסתכל על הנושא המדובר מכל "הגבהים" האלו ולהרכיב בתוך הראש שלו תמונה רב-מימדית, שכמובן רק תמונה מהסוג הזה תוכל להיות ייצוג נכון וראוי של הנושא בתוך ראשו של האדם המדובר מהסיבה הפשוטה שהמציאות עצמה היא דבר מורכב ורב-מימדי כך שרק חשיבה רב-מימדית ביכולתה לבנות בתוך תודעתו של אדם ייצוג ודימוי נכונים וראויים של המציאות האמיתית והאובייקטיבית כפי מה שהמציאות האמיתית והאובייקטיבית היא באמת.

אבל כאילו, רק לפרוטוקול, בעוד שאנשים שחכמים מספיק בשביל להסתכל על נושאים כאלו ואחרים "מלמעלה" יכולים לשנות לפי בחירה את כל זווית הראייה שלהם ולהסתכל על אותו הנושא או הסוגייה מכיוונים שונים על-מנת לבנות בתוך הראש שלהם תמונה תלת-מימדית של הנושא הנידון, ברמת העיקרון וברמת הכלל, אלו עדיין אנשים שאנחנו יכולים וצריכים לקרוא להם אנשים שמסתכלים על הסוגיה/הנושא הנידון "מלמעלה". זה פשוט ששינוי זווית הראייה לפי בחירה כך שהם יסתכלו על הדברים גם "מגובה העיניים", "מלמטה", "מאחורה", "מהצד" ועוד ועוד כך שיבנו בתוך הראש שלהם תמונה רב-מימדית, מתוחכמת ומסובכת שתואמת ככל האפשר את המציאות האמיתית זאת פשוט מן יכולת כזאת שיש להם, אבל ברמה העקרונית, אלו עדיין אנשים שזווית ההסתכלות העיקרית שלהם היא "מלמעלה". שזאת כמובן הזווית הטובה ביותר והנכונה ביותר להיות מסוגל להסתכל ממנה על הדברים לקראת פיתוח של השקפות ודעות שונות. זה פשוט שבעוד שלהיות חכם מספיק בשביל להיות מסוגל להסתכל "מלמעלה" זאת הזווית הטובה ביותר והנכונה ביותר להסתכל ממנה על הדברים, להסתכל "מגובה העיניים" ו-"מלמטה" זה עדיין דבר שמביא איתו את התועלת שלו (במיוחד לאחר קבלת הפרופורציות של ההסתכלות מלמעלה שמאפשרת הסתכלות "מגובה העיניים" ו-"מלמטה" בהקשרים חדשים) ולכן אלו שחכמים מספיק בשביל להסתכל מלמעלה צריכים לנצל את היכולת שלהם להסתכלות מגבהים וזוויות שונות על אותם הנושאים והסוגיות על-מנת להבין ולקלוט אל תוכם את הנושאים והסוגיות האלו באותה רמה של עושר כפי מה שהנושאים והסוגיות האלו עשירים כנושאים וכסוגיות העומדים כשלעצמם. כלומר, במילים פשוטות יותר, לחשוב ברמה ובצורה רב-מימדית על המציאות, מכיוון שהמציאות עצמה היא רב-מימדית, מה שאמור לאפשר הבנה טובה יותר, נכונה יותר, רחבה יותר ומעמיקה יותר של המציאות כפי מה שהיא באמת-עשירה, מורכבת ורב-מימדית. וכך אנשים צריכים להבין אותה. טוב, נו, מי שחכם מספיק בשביל להבין כך את המציאות. וגם מי שנבון מספיק, עכשיו כשאני חושב על זה.

כי קודם כל, בעוד שלכל מי שחכם מספיק בשביל להסתכל על נושאים כאלו ואחרים מ-"למעלה" יש את היכולת הטבעית לזוז מסביב לנושאים האלו ולבחון את נקודות המבט וההשקפות השונות, לא כל מי שחכם מספיק בשביל להיות מסוגל לעשות את זה טכנית, נבון מספיק בשביל לדעת לעשות כך בפועל ושכך נכון וצריך לחשוב-ראשית כל מלמטה למעלה (כי זה המסלול הראשוני הבלתי נמנע שכל האנשים החכמים עברו ושכל האנשים הלא-חכמים, כמוך לדוגמה, היו עוברים אם פתאום הם היו נעשים חכמים) ואז מלמעלה בחזרה למטה (על-מנת לבחון מחדש את "האמצע" עכשיו לאחר קבלת הפרופורציות של "הלמעלה" ואת "הלמטה" לאחר קבלת הפרופורציות של "הלמעלה" וה-"אמצע" [שזה דבר שעושים אותו ודרך שיודעים לחשוב לפיה אנשים שקודם כל סיימו את המסלול הראשון {כלומר אנשים חכמים} ושאז נבונים מספיק בשביל המסלול ההפוך של הבחזרה למטה {כלומר אנשים נבונים}]) ואז מלמטה בחזרה למעלה כי הלמעלה זאת נקודת המבט ונקודת ההשקפה הנכונה ביותר והטובה ביותר להסתכל ממנה על הדברים ומכיוון שלאחר שסיימנו את הדרך ההפוכה של הלמעלה בחזרה למטה (המקום שבו התחלנו את המסלול הראשון) אנחנו למעשה סיימנו להפיק את התועלת שהיינו יכולים להפיק מבחינה מחודשת של "האמצע" ו-"הלמטה" עכשיו לאחר קבלת הפרופורציות של הלמעלה כך שהמסלול השלישי והאחרון הוא בעצם אותו המסלול הראשון, שמי שכבר הספיק לעבור את המסלול השני, סיים לעבור אותו (את המסלול הראשון) כבר ממזמן כך שאין לו שום בעיה לעבור את המסלול הראשון בפעם השנייה והוא לא צריך בשביל זה יותר שכל או יותר תבונה (בניגוד לאיך שבשביל לעבור את המסלול הראשון [כלומר לעבור את המסלול הראשון בפעם הראשונה] צריך שכל ובשביל לעבור את המסלול השני צריך תבונה).

אבל, חוץ מאשר מה שיש אנשים שחכמים מספיק בשביל לעשות את המסלול הראשון אבל לא נבונים מספיק בשביל לעשות את המסלול השני (כשהמסלול השלישי הוא אפילו לא "אישיו" עבור אלו שעשו המסלול הראשון אז אפילו אין מה לדבר עליו), יש אנשים שהם לא חכמים מספיק אפילו לא בשביל המסלול הראשון , שבסופו נמצאות התשובות, הדעות, ההשקפות ונקודות המבט הנכונות, כאשר בסופו של המסלול השני נמצאות תשובות, דעות, השקפות ונקודות מבט שהן עוד יותר נכונות, רחבות ומלאות.

אני אומר "אנשים שהם לא חכמים מספיק אפילו לא בשביל המסלול הראשון" כאילו המסלול הראשון הוא דבר של מה בכך ודבר שהוא מובן מאליו, ואני לא יודע, אני מניח שאנחנו יכולים להגיד שבמקרה שלי זה באמת נכון, אבל ברמה הכללית, חשוב לעצור שנייה ולהגיד שזה לא דבר של מה בכך ושזה לא דבר מובן מאליו לסיים את המסלול הראשון. למען הביטחון העצמי שלך ולמען האגו שלך חשוב לי שתבין שאתם, האנשים הלא-חכמים, בין אם מדובר באנשים פחות חכמים מהממוצע ובין אם מדובר באנשים חכמים ברמה ממוצעת, אתם, כקבוצה אחת, מהווים למעלה מ-90 אחוז מהאוכלוסייה. אתם, "סופרמן", האנשים הלא-חכמים, לא רק שאתם הרוב. אתם הרוב הגדול. היה חשוב לי להסביר ולהבהיר לך את זה על-מנת שלא תרגיש רע עם עצמך ועל-מנת שלא תרגיש נחות מכיוון שאני יודע שכאדם שערכו אינו רב, אתה מתמודד עם בעיות של ביטחון עצמי נמוך ואגו פגיע. במיוחד במדינה כמו זאת כשהדמוגרפיה היא דמוגרפיה של אנשים שאו שהם שווים הרבה במידה ניכרת או שהם שווים מעט בצורה ניכרת. מעולם לא דיברנו על המוצא שלך אבל אני מניח שאתה מזרחי? זה בטח לא קל להיתקל כל החיים באירופאים בכל אשר אתה פונה. אין פלא שאתה סובל מביטחון עצמי נמוך שגורם לך לנסות ולעלוב באנשים מוצלחים (מה שאתה לעולם לא תהיה) עם מילים כמו "רברבן" ואגו פגיע שגורם לך לנסות ולבנות פרסונה מזויפת עבור עצמך של אדם שאתה לא-גיבור אידיאליסטי ונון-קונפורמיסטי. שלוש בעיות עם זה: אתה לא גיבור, לא אידיאליסט ולא נון-קונפורמיסט. שלא תבין אותי לא נכון. אני הכי בעד להעלות את הביטחון העצמי ואת האגו של אנשים שלא שפר עליהם מזלם להיות בעלי ערך ממשי רב מספיק בשביל שיהיה להם ביטחון עצמי סביר ואגו לא-פגיע ללא עזרה חיצונית. אבל לא במחיר של טיפוח פנטזיות מגוחכות שאין להן קשר למציאות.

ועכשיו, בגלל שאני מאוד חכם ומוכשר, עם כל הצניעות כמובן, אז כל נושא ההשכלה הגבוהה "קטן עליי" ואני מסתכל עליו "מלמעלה". כולל "טיול קצר" בחזרה אל "האמצע" ו-"הלמטה" אחרי שהייתי "למעלה" בשביל להסתכל על נקודות המבט השגויות, הנחותות והלא מפותחות , בשביל להבין אותן ואת אלו המחזיקים בהן, כולל הערך שעדיין טמון בהן על-אף היותן שגויות, לאחר קבלת הפרופורציות של "הלמעלה" שמאפשרת הבנה טובה יותר של "האמצע" ו-"הלמטה". כל זה אומר שאני לא רק מבין את הנושא אלא מבין אותו מצוין, מבין אותו לעומק ומבין אותו רב-מימדית כולל הדעות וההשקפות הלא נכונות על הנושא, החשיבה הפסיכופתולוגית שעומדת מאחורי הדעות וההשקפות האלו והמקום שממנו מגיעים האנשים שמחזיקים בדעות וההשקפות האלו. המקום שהם מגיעים ממנו במובן של כמות השכל שהולידה את הדעות וההשקפות השגויות האלו וגם המקום שהם מגיעים ממנו במובן של ממש המקום בחיים שהם מגיעים ממנו מבחינת מוצא משוער, המצב הכלכלי של המשפחה בעת התקופה הקריטית להתפתחות השכל והבינה, הרכב התא המשפחתי הגרעיני ועוד ועוד ועוד.
 
נערך לאחרונה ב:
ועכשיו, למקרה שדיברתי באריכות רבה מידי ושכחת מה בדיוק אנחנו עושים עכשיו, אז להזכירך, השאלה שאנחנו עוסקים בה היא האם השכלה גבוהה מוכיחה או לא מוכיחה שאדם הוא חכם/גאון והאם אתה עצמך חכם והתארים האקדמיים שלך הם ההוכחה. אתה מצידך חושב שכן אבל התשובה הנכונה היא שלא ושהתארים האקדמיים שלך, לידיעתך, לא מוכיחים שאתה עצמך חכם. מצד שני, עצם זה שאתה חושב שאתה חכם בגלל שיש לך השכלה אקדמית, וכל ההסתכלות שלך מלמטה על כל נושא ההשכלה האקדמית וההתרשמות העמוקה שלך מכל הנושא זה בדיוק הדבר שמוכיח עד כמה אתה חכם או לא חכם ואני מיד אסביר, אבל ראשית כל, השקפתי שלי בנושא, שקרוב לוודאי עולה בקנה אחד ביחד עם האמת האמיתית והאובייקטיבית.

וובכן, האמת היא שבדיוק את מה שאני צריך להגיד עכשיו, כבר אמרתי בתת-תת-תת סעיף 1 של תת-תת סעיף 3 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 אז הנה מה שאנחנו הולכים לעשות. אני הולך לעשות עכשיו העתק-הדבק למה שכתוב שם ואתה פשוט תקרא את זה עוד פעם ואז נתקדם:

"16. ב'. 3. 1. החלק הבא של תמונת הגאון המודרנית שכעת אפריך, הוא החלק שבו מקובל להאמין שאדם גאון, יש לו/יהיה לו תואר אקדמי. שקר וכזב.

אני יכול לספר לך שאני עצמי ובאופן אישי הכרתי אנשים משכילים טיפשים ואנשים לא משכילים חכמים. ודונלד טראמפ, שהוא גאון בעצמו, כמוני, פעם אמר את אותו הדבר. אני שמח לראות שאני והנשיא ה-45 וה-47 של ארצות הברית מסכימים.

השכלה בכלל והשכלה אקדמית בפרט, מאוד חשוב שתבין, זה לא אומר שכל. להסתכל זה לא לראות. לשמוע זה לא להקשיב. לדעת זה לא להבין. אדם יכול להסתכל, לשמוע ולדעת, וזה לא בהכרח אומר כלום. שלא לדבר בכלל על זה שרבים מאלו שלמדו באקדמיה אפילו לא יודעים, שלא לדבר בכלל על להבין. אתה חושב שמי שהולך ללמוד באקדמיה לומד מלא דברים? הם לא. כשהולכים לאוניברסיטה לומדים לעבודות ולמבחנים, "מקיאים" את החומר על העבודות והמבחנים, ואז מיד שוכחים הכול כי זה לא מעניין ולא חשוב, מסיימים את התואר, מקבלים את התואר, הולכים לעבוד בעבודה שאפשר לעבוד בה עם התואר, ולומדים הכול מחדש מאפס, ורק את מה שצריך לעשות בעבודה וביום-יום, זה מה שזוכרים. ככה זה עובד. ככה זה עבד מאז ומעולם.

יותר מזה ומעבר לזה, כיום יש תופעה בעולם הראשון שנקראית "זילות ההשכלה הגבוהה". זילות ההשכלה הגבוהה זה כשהשמאל הרדיקלי בכל רחבי העולם הראשון לא מרגיש בנוח עם העובדה שבני-האדם לא שווים זה לזה ואז הם מקימים בשביל אנשים ברמה נמוכה (כמוך) מוסדות אקדמיים ברמה נמוכה בשביל לאנוס בכוח את שקר השוויון בין בני האדם ככה שאנשים ברמה נמוכה הולכים ללמוד במוסדות אקדמיים שלא צריכים להיות קיימים כמו לדוגמה מכללת תל-חי האורנים למצוינות קהילתית של הזין שלי או מה שזה לא יהיה בדיוק. שכאילו, לא רק שלפני זילות ההשכלה הגבוהה אנשים ברמה נמוכה לא היו מורשים לעשות תארים אקדמיים, אלא אפילו המוסדות האקדמיים ברמה נמוכה הם בעצמם, לא היו קיימים. שזה הגיוני כי בשבילם, אנשים ברמה נמוכה, פתחו את המכללות מלכתחילה. ובמדינות אחרות קוראים לזה "קולג'ים קהילתיים" וכל מיני. גועל נפש.

לא שהשכלה אקדמית הייתה מדד אמין לשכל ולגאונות לפני זילות ההשכלה הגבוהה, כן? הרי עדיין יש את הסיבות האחרות ללמה השכלה אקדמית היא לא מדד אמין לשכל וגאונות. אני רק אומר שמאז שנות התשעים ובגלל זילות ההשכלה האקדמית בעולם הראשון, שאפשרה את כניסתם לאקדמיה של אנשים כמוך, השכלה אקדמית זאת עוד פחות הוכחה אמינה לשכל ולגאונות ממה שהיא הייתה אי-פעם בעבר.

חוץ מכל האמור לעיל, יש דבר בפסיכולוגיה שנקרא "תקופה קריטית". לפי ויקיפדיה, תקופה קריטית זה "פרק זמן מוגבל שבו חלק כלשהו של אורגניזם המתפתח נמצא בשלב חשוב בהתפתחותו, אם תמנע מהאורגניזם סביבה מתאימה בתקופה זו ייתכן ותפגע ההתפתחות של יכולות מסוימות ללא דרך חזרה".

בפסיכולוגיה הקוגניטיבית הפזית שלי, אני מדבר על דבר שלא נהוג לדבר עליו בפסיכולוגיה הטרום-פזית, השכל, ואני אף מוסיף וקובע שהשכל הוא הפקטור הגדול והחשוב ביותר בקביעת האישיות וההתנהגות. לכן, כאשר אני משאיל את מושג "התקופה הקריטית" ומדבר בתיאוריית האישיות שלי על תקופה קריטית ללמידה ול-"גדילת/צמיחת השכל", מדובר בדבר חשוב ביותר בפסיכולוגיה של האדם והתפתחותה לפי הגותי.

לפי ההגות שלי, החמש-שש שנים הראשונות הן הכי חשובות. אחרי זה מגיל 5 או 6 עד גיל 12 בערך. אחרי זה מגיל 12 ועד 18. וכל הלמידה שבאה אחרי זה היא גם פחותה בכמותה וגם פחות איכותית.

לפי ההגות שלי, ברגע שאתה נולד למשפחה ענייה, עם חינוך על הפנים, עם צעקות וריבים כל היום, עם שלוש ילדים שחולקים חדר אחד, ועם מחסור תמידי, אז זהו זה. זה סוף הדרך. פה נגמרת הבאסטה. ברגע שזה קורה לך, אתה שרוט לכל החיים. ברגע שזה קורה, אתה אדם לא איכותי ולא חכם למשך שארית ימי חייך וכל התארים האקדמיים שבעולם לא יהפכו בן-אדם שעבר מסלול כזה לבן-אדם חכם ואיכותי כי לא ככה הדברים האלו עובדים.

תארים אקדמיים הם אולי לא דבר שמוערך יתר על המידה במובן הזה ובצורה הזאת של עד כמה זה יכול לקדם בן-אדם בחיים, וגם אז זה תלוי בסוג התארים, אבל מה שכן, תארים אקדמיים זה דבר שמוערך יתר על המידה במובן של עד כמה נהוג לחשוב שזה מוסיף על האיכות, על הכישרון ועל השכל של האדם.

בן-אדם נולד למשפחה ברמה נמוכה, סבל מעוני, קושי, רעב, תרבות נמוכה וחיים ברמה נמוכה, 18 שנים של החרא הזה, ואז הוא הולך ל-"מכללת תל חי האורנים למצוינות קהילתית של הזין שלי", מוסד שמעניין לשים לב, יש לו דרישות קבלה שמוצבות ברף נמוך למדי, או שום דרישות קבלה בכלל, ושהמוסד הזה לא היה קיים לפני 1990 לכל המוקדם, כי זילות ההשכלה הגבוהה רק התחילה בשנות התשעים, ואז, אחרי שלוש שנים של לימודים של תואר כלשהו, או אפילו יותר תארים או שנים מזה אבל רק בשביל הדוגמה בוא נדבר על תואר אחד בשלוש שנים, פתאום הבן אדם הזה הוא איכותי? חכם? מוכשר? פתאום כל הנזק של ה-18 שנה הראשונות מתוקן? מה גם שבוא לא נשכח שהתקופה הקריטית עבור התפתחות השכל, האישיות, האיכות, התרבות וכן הלאה וכן הלאה זה ה-18 שנים הראשונות, נכון? הילדות. לא רק ש-18 שנה של חרא של חיים וחרא של משפחה וחרא של תרבות וחרא של אישיות זה פי 6 יותר שנים מהשלוש שנים שהאדם ברמה הנמוכה הממוצע יבלה כיום עם הגיעו לבגרות במכללת תל חי האורנים למצוינות קהילתית של הזין שלי, ה-18 שנה האלו, כאילו שזה לא מספיק גרוע ש-18 זה פי 6 מ-3, ה-18 האלו הן יותר קריטיות ויותר חשובות ברמה הסגולית, כשלעצמן, להתפתחות האדם, ללמידתו, לשכל שלו, לאישיות שלו ולהתנהגות שלו.

הבט וראה ולמד, מהגותו של מאור פז, "סופרמן", עד כמה שאדם ברמה נמוכה שהולך למוסד להשכלה גבוהה ברמה נמוכה, נשאר בן-אדם ברמה נמוכה, גם שלוש שנים ותואר אקדמי אחד לאחר מכן. או במקרה שלך-שני תארים אקדמיים וחמש או שש שנים לאחר מכן.

בן-אדם שהיה טיפש, לא מוכשר, ולא איכותי, ביום כניסתו לאקדמיה, יישאר בן-אדם טיפש, לא מוכשר, ולא איכותי, גם ביום יציאתו ממנה. גם אם הוא יעשה שני תארים וגם אם הוא יעשה שלוש. רק מה שעצוב לי זה שפעם לפחות ידענו אפילו לא לתת צ'אנס לאנשים ברמה נמוכה ללמוד באקדמיה, כשהיום אפילו לא לתת צ'אנס לבן-אדם שלא שווה את הצ'אנס הזה, אנחנו לא יודעים.

בדיוק באותה הדרך ועל אותו המשקל, אבל מהכיוון ההפוך, בן אדם חכם באמת, מוכשר ברמת, איכותי באמת, הוא כזה כי הוא כזה מהבית ומהילדות. לא כי הוא עשה תואר או שניים או שלוש.

אחרי שההגות שלי תפורסם, האנשים יקבלו פרופורציות אחרות ויהיו בהלם מעצמם איך אי-פעם הם היו יכולים להיות מטומטמים מספיק בשביל לחשוב שאנשים טיפשים נכנסים לאקדמיה ויוצאים ממנה חכמים רק כי הם "למדו באקדמיה". אפשר לחשוב. רק לשם ההשוואה, ורק לפרוטוקול, השכלה אקדמית לא מוסיפה מספיק על השכל של האדם בשביל שבן-אדם ייכנס לאקדמיה ממוצע בשכלו ויצא ממנה חכם, אוקיי?

אלו הם הפרופורציות. עד כדי כך ההשכלה האקדמית לא קובעת את שכלו, כישוריו ואיכותו של האדם".

סוף ציטוט.

וזאת האמת בנוגע להשכלה אקדמית, ערכה, חשיבותה עבור האדם וחשיבותה בכלל, ומהי אומרת על השכל של האדם המחזיק בה-כמעט וכלום. בטח ובטח שבעידן זילות ההשכלה הגבוהה, שעל-מנת להיזכר כמה נמוכה יכולה להיות רמתם של האנשים שמתקבלים ללימודים גבוהים במהלכו, אתה מוזמן לחזור אחורה ולקרוא את שאר תת-תת סעיף 3 של תת-סעיף ב' של סעיף 16. תת-תת סעיף ארון ביותר שמורכב מלא פחות מ-27 תתי-תתי-תתי סעיפים, אבל שמוכיח בבירור מיהם האנשים שיכולים להתקבל ללימודים גבוהים בעידן זילות ההשכלה הגבוהה בישראל בפרט ובעולם הראשון בכלל.

יותר מזה ומעבר לכך, באופן כללי מוטב לך לזנוח את כל מה שחשבת שאתה יודע על גאונות, על אנשים גאונים ועל מאפייניהם, מכיוון שכל מה שאתה יודע בנושא, וכל מה שכולם חושבים שהם יודעים בנושא, איננו נכון, כפי מה שהוסבר בסעיף 16 של דבריי וכפי מה שגם מוסבר בהגותי. וההוכחה הטובה ביותר לשגיאות המקובלות כיום בכל נושא תפיסת הגאונות? אני עצמי. שוב-זה לא שהדוגמאות לכך שטובות כמוני הן מעטות. אני עצמי הדוגמה הבודדת האחת הטובה ביותר מבין כל הדוגמאות שישנן. קביעתי זאת נובעת מן הפערים העצומים שבין חוכמתי האדירה, הרבה כל-כך מן הצד האחד, לבין ההיעדר הבולט כל-כך של כל המאפיינים שנהוג לייחס לגאונים כיום.

הציונים שלי בבית-ספר היו, והציונים שלי באקדמיה הינם, נמוכים יותר מהציונים של 80 אחוז מכל התלמידים וכל הסטודנטים בכל העולם (בהערכה גסה), ואני עדיין חכם יותר מרובם הגדול.

כמעט שלא הוצאתי תעודת בגרות, ואני עדיין חכם יותר מהרוב הגדול של כל אלו שכן יש להם תעודת בגרות.

עדיין אין לי תואר, אבל אני חכם יותר מהרוב הגדול של כל מי שכן יש לו, כולל בעלי דוקטורטים כפולים מאוניברסיטת הרווארד.

עוד לא הצלחתי בחיים, אבל אני חכם יותר מהאדם המוצלח בעולם, אילון מאסק, שעמוד הויקיפדיה שלו קיים ב-120 שפות, ושכשזיהיתי לראשונה את הפוטנציאל שלו, עמוד הויקיפדיה שלו היה קיים בפי 6 פחות שפות מזה.

אני עוד לא עשיר, אבל אני חכם יותר מהאדם העשיר בעולם, שזה, טוב, שוב אילון מאסק, שהעושר שלו עומד כרגע על 240 מיליארד דולר, ושכשזיהיתי לראשונה את הפוטנציאל שלו, הוא היה פי 12 פחות עשיר מזה, ופי 15 פחות עשיר ממה שהוא היה בשיא שלו, כאשר עד לא מזמן, היה שווה 300 מיליארד דולר. חבל שגם הרוב הגדול של ה-240 מיליארד דולר שיש לו עכשיו הולכים ללכת קפוט.

נדמה שאין מרכיב גנטי לגאונותי, מכיוון ששאר משפחתי מוצלחת רק "ברמה רגילה", ואף-מהם אף-פעם לא היה אדם סופר-חשוב כמו מה שאני עצמי עתיד להיות, אבל אני חכם יותר מכל אחד ואחד מבני משפחת קירי לדוגמה, שהמקרה שלהם מציג מצג שווא של קיומו של מרכיב גנטי לגאונות, מכיוון שהם זכו בשש פרסי נובל במצטבר.

אני פחות אינטליגנטי מתשעים אחוז מהאנשים בעולם בקירוב, ובו-בזמן אני חכם יותר מהאדם האינטליגנטי בעולם, כריסטופר לנגן.

האיי-קיו שלי, לפי הבדיקה האחרונה, שנערכה לי בעודי בכיתה י"ב, עומד על 92, ויחד עם זאת, אני חכם יותר מאנשים שהאיי-קיו שלהם עומד על 180.

מעולם לא עשיתי את מבחן הפסיכומטרי, שהציונים בו יכולים לנוע בין 200 ל-800, ואם הייתי עושה אותו, קרוב לוודאי שהציון שהייתי מקבל היה איפשהו שם בין 400 ל-500, ובאותה הנשימה, אני חכם יותר מאנשים שעשו אותו וקיבלו 800, כמו לדוגמה כתבת חדשות 12, יונית לוי.

וכל זה, זאת האמת.
 
נערך לאחרונה ב:
17. ב'. 3. וכעת-הסברים של החשיבה הפסיכופתולוגית שעומדת מאחורי ההנחות המוטעות שלך שאתה חכם כי יש לך השכלה אקדמית בעוד האמת היא שראשית כל, אתה לא בן-אדם חכם, ושנית כל, ההשכלה האקדמית שלך לא עושה אותך חכם ולא מעידה על הרבה שכל בכלל, באופן כללי, ולא משנה מי מחזיק בה.

נתחיל בחזרה על כמה דברים שנאמרו על-ידי בשלב מוקדם יותר:

"בעוד שההשכלה האקדמית, שלך בפרט והשכלה אקדמית בכלל, הן לא מדד אמין לשכל מטעמים שכבר הוסברו בתת-תת-תת סעיף 1 של תת-תת סעיף 3 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 (16. ב'. 3. 1.), עצם זה שאתה חושב שההשכלה האקדמית שלך מוכיחה שאתה חכם זה דווקא מוכיח שאתה לא חכם מכיוון שזה מראה לנו, מוכיח לנו ומלמד אותנו שיש לך נקודות מבט והשקפות מאוד לא מתוחכמות על כל נושא ההשכלה הגבוהה, וזה כשלעצמו מלמד שאתה לא אדם חכם.

עצם זה שאתה חושב שאתה חכם בגלל ההשכלה האקדמית שלך זה דבר שמראה את ההתרשמות העמוקה שלך משני התארים האקדמיים של עצמך ואת ההתרשמות העמוקה שלך והכבוד הרב שאתה רוחש לנושא ההשכלה האקדמית בכלל.

מה שזה מראה לנו ומלמד אותנו זה שכל נושא ההשכלה האקדמית, שאתה כל-כך מתרשם ממנה בכלל וכל-כך מתרשם מעצמך שרכשת אותה בפרט, זה שכל נושא ההשכלה האקדמית הוא נושא שאתה מסתכל עליו "מלמטה" במקרה הרע או שאתה מסתכל עליו "בגובה העיניים" במקרה הטוב. בהיותי גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה (עם כל הצניעות כמובן) אני שופט אופי טוב מספיק בשביל לדעת לשים את האצבע בדיוק על הנקודה הנכונה ולקבוע שנושא ההשכלה הגבוהה הוא דבר שאתה מסתכל עליו מלמטה. השכלה אקדמית זה נורא "וואו" בשבילך וזה נורא "וואו" בשבילך ובעיניך שלך עצמך יש השכלה אקדמית. אתה נורא מתרשם מעצמך ומתגאה בעצמך על ההשכלה האקדמית שלך, מה שכמובן מראה לנו ומלמד אותנו עד כמה שהשכלה אקדמית, הן באופן כללי והן עצם זה שאתה עצמך מחזיק בהשכלה אקדמית בפרט, זה דבר שהוא מאוד לא מובן מאליו בעיניך. אתה נורא תופס מעצמך אך ורק על עצם זה שיש לך השכלה אקדמית ואתה נורא גאה בעצמך על זה עוד מלפני מה שאתה תופס מעצמך וגאה בעצמך בגלל סיבות אחרות.

ועכשיו, מה בעצם כל זה אומר לנו על כמה חכם אתה? סבלנות. אנחנו מגיעים לשם".

אז הנה. הגענו לשם. שנתחיל?

עצם זה שאתה מתרשם עמוקות מן התארים האקדמיים שלך ורוחש כבוד רב לכל נושא ההשכלה הגבוהה וחושב שההשכלה הגבוהה שלך זה עכשיו מה שמוכיח שאתה חכם, זה מלמד אותנו שאתה מסתכל על כל נושא ההשכלה הגבוהה "מלמטה" ושהוא "גדול עליך", כי אחרת לא הייתה אובר-מתרשם מכל העניין. עצם זה שאתה כל-כך מתרשם מהשכלה גבוהה ומהחזקתך בה, זה מלמד אותנו שזה מאוד לא מובן מאליו בעיניך שאתה מחזיק בהשכלה גבוהה. מה שזה אומר לנו זה שאתה קרוב לוודאי האדם הראשון בהיסטוריה של המשפחה שלך שמחזיק בהשכלה גבוהה. סתם ככה בסנכרון עם עידן זילות ההשכלה הגבוהה? לא סביר. סביר להניח שזילות ההשכלה הגבוהה היא הייתה הדבר שאפשר לך לרכוש השכלה גבוהה, וכך בעצם אתה מחזיק בתארים אקדמיים, וגם היחיד במשפחתך שמחזיק בתארים אקדמיים, כי זילות ההשכלה הגבוהה לא הייתה בתקופה שבה ההורים שלך היו צעירים ויכלו ללכת וללמוד.

בגלל שאתה קרוב לוודאי האדם הראשון בהיסטוריה של משפחתך שמחזיק בתארים אקדמיים, כך שלא ההורים שלך ולא ההורים של ההורים שלך מחזיקים בתארים כלשהם, השכלה גבוהה זה מבחינתך "הדבר לשאוף אליו" ושנמצא מעליך ומעל הרמה שלך כי זה מה שהבנת וקלטת מהבית בילדותך שזאת הרמה שנמצאת מעל הרמה של ההורים שלך ושזאת הרמה שנמצאת אל מעבר לאנשים במשפחתך. לכן זה הדבר שאתה רגיל להסתכל עליו מילדותך כעל "השלב הבא" עבורך ועבור משפחתך ולכן זה הדבר שאתה מסתכל עליו כעל משהו "וואו" וכעל הוכחה לשכל.

במשפחה שלי לדוגמה, הסטנדרטים הם קצת אחרים. בכל זאת. סבתא הייתה רופאה במוסקבה בשנות ה-50 של המאה ה-20. סבתא רבתא-רבתא הייתה מקורבת של הרומנובים. כך גם סבתא-רבתא. כך גם סבתא. אבא היה באולימפיאדה. ועוד ועוד ועוד.

בעיניך השכלה אקדמית זה "וואו" ו-"הוכחה לשכל וגאונות" כי אתה מסתכל על זה "מלמטה" כי אלו החיים והמשפחה שהגעת מהם, ובתור האדם הראשון במשפחתך, קרוב לוודאי, שמחזיק בהשכלה אקדמית, אתה נחשב לאדם המוצלח ביותר שהמשפחה שלך ראתה מזה לפחות חמש דורות. במשפחה שלי, בן-אדם כמוך היה נחשב לכישלון. כלומר, אני רק אומר.

אני מאוד מצטער לנפץ את בועת האשליה שלך, אבל יש לך השכלה אקדמית בזמן שלהורים שלך ולסבים שלך אין, לא כי אתה חכם יותר מההורים שלך והסבים והסבתות שלך כפי מה שקרוב לוודאי אתה חושב. יש לך השכלה אקדמית בשעה שלהם לא כי אתה נולדת בעידן זילות ההשכלה הגבוהה והם לא. אם גם הם היו נולדים בעידן זילות ההשכלה הגבוהה, גם להם היו תארים אקדמיים. אתה מבין, אתה לא חכם מספיק בשביל ללמוד באקדמיה ולהחזיק בתארים אקדמיים. לא באמת. התארים האקדמיים שלך הם טעות. הלימודיים האקדמיים שלך הם טעות. זילות ההשכלה הגבוהה היא פרשנות לא נכונה של השמאל הרדיקלי את רעיון השוויון מעידן הנאורות. בכל הקשור לרעיון השוויון, כוונת המשורר הייתה לקדם את אלו שנמצאים למטה כלפי מעלה. לא להוריד את הלמעלה כדי שהלמעלה יהפוך להיות נמוך מספיק בשביל להיות ברמה של האנשים שלמטה. וזה בעצם מה שעשו. וזאת שגיאה קשה ופרשנות לא נכונה בעליל של הרעיון השוויוני. וככה בעצם יש לך השכלה אקדמית. לא כי אתה חכם בשעה שההורים שלך וההורים שלהם לא.

אתה חכם כי יש לך השכלה אקדמית? זאת ישראל בעידן זילות ההשכלה הגבוהה. ליותר מאחד מתוך כל שתיים יש השכלה אקדמית. אז למעלה ממחצית האוכלוסייה הם חכמים? אולי אפילו גאונים? אתה חכם כי יש לך השכלה אקדמית בעידן זילות ההשכלה הגבוהה כמו מה שאדם בקונגו חכם כי הוא יודע קרוא וכתוב. שוב, מאוד מצטער לנפץ את בועת האשליה שלך, אבל בסופו של דבר, זה לטובתך.

אני לדוגמה, שאני מגיע ממשפחה אחרת וסטנדרטים אחרים, חכם מספיק בשביל לדעת חוכמה אמיתית מהי, איך באמת צוברים חוכמה, מה באמת מעיד על חוכמה ומיהו באמת האדם החכם.

18. א'. "אני לא מתכוון לספר לך על עצמי שום דבר, הרי אני מפגר עם רמת הבנת הנקרא של כיתה ב', נכון? אני מעדיף שתמשיך לחשוב עלי כך, זה הרבה יותר משעשע".

קודם כל, אני לא חושב שאתה מפגר. אבל גם לא חכם. אני חושב שאתה ממוצע בשכלך. אבל בתוך הטווח הממוצע-הנמוך. ועם פערי ידע של ידע שבדרך כלל אמור להיות אותו לאנשים עם רמת שכל כמו שלך אבל שאין לך אותו ממש כאילו שהיית אידיוט או טיפש למרות שאני לא חושב שאתה אידיוט או טיפש. מסקנותיי בדבר השכל שלך נובעות בעיקר מהדעות שלך. אני אסביר כמובן.

האם אתה יודע מה אני אוהב במיוחד במדע הפסיכולוגיה? במדעים אחרים, ההוכחות לנכונותן של השערות ורעיונות באותם מחקרים של אותם מדעים, זה כל מיני דברים כמו כימיקלים במעבדות, או חיידקים מתחת למיקרוסקופ, או מספרים על נייר, או חלקיקים במאיצי חלקיקים. במדעים אחרים יש הוכחות משעממות לרעיונות משעממים במדעים משעממים. זה למה אני, בתור בן-אדם חכם, בן-אדם שקצת ראה והבין ונחשף למה שלעולם ולחיים יש להציע, מתעניין רק במדעים מעניינים.

מה שאני אוהב במיוחד במדע הפסיכולוגיה, זה שבמדע הפסיכולוגיה, ההוכחות, ההוכחות לנכונותן של רעיונות והשערות, ההוכחות הן בני-אדם. בני-אדם וההתנהגות שלהם. זה למה בפסיכולוגיה, ההוכחות לא משעממות, והרעיונות וההשערות לא משעממים, והמחקרים לא משעממים, והמדע עצמו לא משעמם. אם המתמטיקה היא מלכת כל המדעים כולם, אז לפחות הפסיכולוגיה היא מלכת המדעים החברתיים.

מסקנותיי בדבר השכל שלך, כאמור, נובעות מהדעות שלך, ולעניות דעתי, ובלי להעליב, אתה מחזיק בדעות הלא נכונות להחזיק בהן הנוגע לרבות מהסוגיות, ובעיקר מכאן, אבל לא רק מכאן, נובעות המסקנות שלי. על איזה דעות שלך, שלדעתי הן לא נכונות, אני מדבר, אתה שואל?

אתה תומך בקפיטליזם טהור, אתה איש ימין קיצוני, אתה תומך של מפלגה שלישית, אתה חושב שנשיאת נשק צריכה להיות זכות בסיסית ולא פריבילגיה יוקרתית, אתה חושב שאם ארצות הברית תכריח את האזרחים שלה למכור את הזהב שלהם אז תהיה מלחמת אזרחים (שטות גמורה. אם לא הייתה מלחמת אזרחים כשהממשל האמריקאי לקח לאזרחים את האלכוהול אז לא תהיה מלחמת אזרחים כשהיא תיקח להם את הזהב) ואני בטוח שיש לך עוד כמה דעות שלדעתי הן לא נכונות, מוכיחות שאתה לא חכם ושכרגע פשוט לא יצא לי לחשוב עליהן או להיזכר בהן.

18. ב'. שנית כל, "הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב'" זה הדבר שעליו מצביעים הראיות. אם אין לך הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב', איך זה יכול להיות לדוגמה שאני כותב לך ככה:

"בכל מקרה, כאמור, למרות שיציעו לי קרוב לוודאי עשרות אלפים ומאות אלפים של דולרים עבור הרצאה בודדת, בכוונתי לסרב להצעות האלו. זה לא מה שאתה חושב. אין לי פחד במה. למען האמת, קרוב לוודאי שאני האדם בעל הביטחון העצמי הרב ביותר שדיברת איתו מאז ומעולם. טוב, נו, אלא מה? למה ציפינו? שלבן-אדם בעל הישגים כשלי יהיה מה בדיוק? בעיות של חוסר ביטחון? בכל מקרה, לא, אין לי פחד במה. בכוונתי לסרב להצעות המפתות שעוד יבואו להרצות בכנסים ובאוניברסיטאות עבור עשרות אלפים ומאות אלפים של דולרים מכיוון שאני תופס מעצמי אדם פרטי מאוד. אני לא רוצה שיצלמו אותי עם מצלמות או טלפונים או יצלמו אותי בצילומי וידאו. אני לא רוצה שיקליטו אותי או את הקול שלי. אני לא רוצה "להיות שם". אני מעדיף למשוך בחוטים מאחורי הקלעים מחד גיסא, אבל לעולם לא להיראות או להישמע מאידך גיסא. הדבר רק יוסיף על ההילה והתהילה שלי. הדבר רק יוסיף על האגדה שלי. זה רק יעצים אותי. זה לא שאני מנסה להיות מסתורי בכוח. אני באמת פשוט מסתורי. התוספת להילה, לתהילה ולאגדה שלי היא פשוט תוספת טבעית שתגיע ביחד עם המסתוריות והנטייה לקנאה לפרטיות שניחנתי בהן בכנות. בנוסף על כל מה שנאמר עד כה, אני גם לא כל-כך מת על אנשים אחרים. אנשים נמשכים אל מי שדומה להם. בהיותי פחות או יותר תמיד האדם החכם ביותר והמוכשר ביותר בחדר, ובפער גדול מכל האחרים, אין אף-אחד שדומה לי מספיק בשביל שאחבב אותו או אהנה מקרבתו במידה משמעותית".

ועל כל זה, כל מה שיש לך לענות לי זה ככה?:

"אתה מוכן להפסיד מאות אלפי דולרים להרצאה רק כדי להישאר מסתורי? בחיי שאתה מטומטם! אם היית חכם היית מנצל כל הזדמנות להרוויח כסף, במיוחד אם אתה יכול לקבל הזדמנויות להרוויח כסף רב כל כך במאמץ מועט כל כך!".

אני מוכן להפסיד מאות אלפי דולרים להרצאה רק כדי להישאר מסתורי? ברצינות? זה באמת כל מה שלקחת והבנת מתוך מה שאמרתי? נתתי שם כמה סיבות למה אני לא בקטע של לעמוד על במה ולהרצות את תורתי למוחות נחותים, אבל נראה שרק הקטע של "להישאר מסתורי" נתפס אצלך בראש. או שאולי יש פה הסבר אחר לפישוט המוגזם שלך את דבריי. להתייחסות הנקודתית בהגזמה שלך לאנקדוטות בודדות בלבד, אנקדוטות נקודתיות, נקודתיות מידי, מתוך קטעים שלמים של דברים רבים שאני אומר.

אולי זה עוד מההומור הלא מוצלח שלך.

או שאולי בגלל הבעיה של עצם זה שאתה אדם לא נבון, אתה מתקשה להתייחס ליותר מנקודה אחת בכל פעם מתוך סך שלם של דברים שאמרתי.
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה