שאלה על זהב.

לא יכולתי גם שלא לשים לב שכאשר אתה מתמודד עם סתירה בין שני מציאויות שעל פניהן הן סותרות, במקום לנסות ליישב אותן זו עם זו ולהבין איך הן בכל זאת מתחברות ביחד ומתקיימות זו לצד זו, אתה נוטה להימנע מן המאמץ האינטלקטואלי, להתעלם מאחת המציאויות/עובדות/טענות/מה שלא יהיה, ולזרום עם מציאות/עובדה/טענה אחת, תוך כדי התעלמות בוטה מן הדיסוננס הקוגניטיבי. נראה לי שהיה איזשהו פסיכולוג חשוב שדיבר על זה. פרויד או אולי מישהו אחר. מישהו שדיבר על מנגנון הגנה שבו אדם מתעלם התעלמות בוטה מסתירה ברורה בין שני מציאויות/עובדות/טענות שהן בבירור סותרות אבל שהוא פשוט מפצל אותן בתוך הראש שלו לשני דברים שונים שהם כאילו לא סותרים זה את זה כדי ששני הדברים יוכלו להתקיים בתוך תודעתו בשלום ומבלי שיש צורך ללבן את הסוגיה ולהגיע לפתרון הבעיה. לא שאמרתי בקטע ההוא דברים שסותרים זה את זה, אבל יכול להיות שהרגשת מאוים ברמה האינטלקטואלית מריבוי המציאויות. יכול להיות שהרגשת מאוים ברמה האינטלקטואלית מריבוי הסיבות לחוסר העניין שלי להרצות הרצאות על אף חשיבותי הרבה, ולא יכולת להתמודד עם מכלול הסיבות האלו ולכן החלטת לבחור סיבה אחת ולזרום איתה כאילו זאת הסיבה האחת למה אני לא מעוניין להרצות. באמת יכול להיות שזה מה שקרה. זה דווקא מתיישב בצורה מושלמת עם נטייתך הברורה לאנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון. נטייה שניחנת בה מכיוון שאתה אדם לא-חכם, ולכן פעמים רבות אתה מאוד משתדל להימנע מדיונים של מספרים ועובדות מכיוון שאתה יודע שברגע שהשיחה תגיע למקום הזה, אתה תפסיד.

בגלל זה כשאני לדוגמה מסביר לך שאין הבדל ברמת היכולת והגאונות הפיננסית בין אדם שהשקיע והתעשר לבין אדם שידע ואמר שצריך להשקיע באותם הדברים באותם הזמנים ולא עשה את זה, ואני אף מאתגר אותך להגיד לי למה האחד גאון פיננסי והשני לא, אתה עונה לי "לא הוכחת שום דבר, אתה עני". כי פשוט אין לך תשובה רצינית לענות כי אתה בעצמך יודע שאתה טועה ושאתה בוחר את הצד הטועה ואומר את הדברים האלו לא כי אני באמת לא גאון פיננסי אלא כי פשוט לא בא לך שאני אהיה גאון פיננסי כי האמת היא שאתה פשוט מקנא בי וביכולתי לחזות מראש עליות של מאות ואלפי אחוזים אצל מניות וסחורות שונות בתוך תקופות של חודשים בודדים ושנים בודדות. אם זה היה נכון ששני אנשים שדיברו על אותן המניות באותם הזמנים והאחד נכנס והשני לא, האחד גאון פיננסי והשני לא, אז כשאני מאתגר אותך ושואל אותך מה ההבדל ביניהם בדיוק בגאונות הפיננסית וביכולת, מכיוון שזה בעצם מה שאתה אומר כשאתה אומר שאני לא גאון פיננסי, אז אין לך באמת מה לענות ולהגיד לי, מכיוון שזה גם לא נכון וגם אתה בעצמך לא חושב שזה נכון, ואתה פשוט אומר שאני לא גאון פיננסי כי פשוט לא בא לך ואתה לא רוצה שאני אהיה גאון פיננסי, ובגלל שאתה בן-אדם לא חכם ואין לך הרבה שכל, אז הרבה פעמים אתה בוחר את האמונות והדעות שלך על בסיס של רגש ולא שכל, כי שכל אין לך הרבה ורגשות (של מרמור בעיקר) יש לך בשפע, ולכן כשאני מאתגר אותך להסביר לי את ההבדל בין שני אנשים ששניהם דיברו על אותן המניות באותו הזמן והאחד השקיע והשני לא, ולמה האחד גאון פיננסי והשני לא, אין לך באמת מה לענות ואתה רק כותב לי כמו אוטיסט "לא הוכחת כלום, אתה עני", "לא הוכחת כלום, אתה עני". כי כשאתה בוחר את הדעות והאמונות שלך על בסיס של רגש, כשדעות ואמונות זה דבר שצריך לבחור אותו על בסיס של שכל, ואז אתה מתבקש להסביר את הבסיס ההגיוני והרציונאלי לדעות ולאמונות שהאנשים מצפים ממך שבחרת לפי ההיגיון והשכל, לא לפי רגשות משתוללים ברמה של ילד בן 5, אתה נשאר בלי הסבר הגיוני ובלי כלום ביד, נוטה לאנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון, נותן תשובות בעלות אופי אוטיסטי (חזרתיות אובססיבית על המשפט "לא הוכחת כלום, אתה עני"), תשובות בעלות אופי רגשי ("אני מעריך יותר אנשים שהרוויחו בפועל מאשר אנשים שהיו יכולים להרוויח ולא עשו זאת") ותשובות בעלות אופי מתחמק ("נסכים שלא להסכים").

18. ג'. שלישית כל, הקטע של "אני לא מתכוון לספר לך על עצמי שום דבר, הרי אני מפגר עם רמת הבנת הנקרא של כיתה ב', נכון? אני מעדיף שתמשיך לחשוב עלי כך, זה הרבה יותר משעשע", לא עובד עליי. אמנם לא ידעת את זה עד עכשיו, אבל לאחר שיצא לי להגיד את זה מספר פעמים, אתה יודע את זה עכשיו-עם כל הצניעות, אני האדם החשוב ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה. לכן, הניסיון שלך להציג בפניי את ההתחמקות שלך משאלותיי כמעין "אנטי" כללי שבא כ-"עונש" על ה-"זלזול" שלי בשכל שלך, שגורם לך כאילו "לזרוק" ו-"לשבור את הכלים" ולא לרצות לשתף פעולה, כמובן איננו צולח ואיננו מערים עליי או מבלבל אותי, כאמור, מהסיבה הפשוטה שאני מאור פז.

על-מנת שלא נתבלבל, ונבין ונזכור על מה בדיוק אנחנו מדברים פה (בכל זאת, עבר זמן), בוא ואעשה למעננו כמעין תקציר הפרקים הקודמים:

מאוכזב, ומתפלא לרעה, מרמת הבנת הנקרא שלך שהיא ברמה של כיתה ב', אם כי כאמור יש אפשרויות נוספות מלבד אשכרה רמת הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב' וזה באמת עלול להיות אחד מן ההסברים האחרים, מצאתי את עצמי תוהה על קנקנך ושואל ביני לבין עצמי מהי מידת השכל שלך. כבר אז היה לי מושג לא רע אבל רציתי להבין אפילו עוד יותר טוב, אז שאלתי אותך מספר שאלות שלפי תיאוריית האישיות שלי, התשובות עליהן אמורות להוסיף ולהצביע על מידת השכל שלך, מעבר לכל מה שכבר הספקתי להסיק עד לאותו הרגע. התשובות שלך לשאלות האלו אמורות להיות המיקום שלך על מדדים שונים, שלפי תיאוריית האישיות שלי, אלו המדדים שאמורים להצביע על מידת השכל של האדם, ומכאן, שאלו המדדים האמיתיים והטובים למדידת שכל בכלל וגאונות בפרט. אתה מבין, פשוט ניסיתי להבין את רמת השכל המדויקת שלך על-מנת לאשש או להפריך את השערת "רמת הבנת הנקרא ברמה של ילד בכיתה ב'", ובמקרה של הפרכה, להסיק מה באמת קורה פה, מכיוון שהתשובות שלך על דברים שאני כותב, לעיתים קרובות הן חסרות היגיון. כבר הוכחת את עצמך כאדם בעל הומור דק ולא מוצלח, אבל השאלה היא האם זאת תמיד הבעיה ותמיד מה שקורה, או שבעצם יש כאן גם דברים אחרים.

בכל מקרה, כעת אצטט את שאלותיי (ובאופן כללי את מה שכתבתי שם), אותן השאלות שעליהן סירבת לענות תוך כדי התחמקות והעמדת פנים שאתה פגוע/משועשע מהזלזול שלי בשכל שלך, ולכן לכאורה מן הטעמים האלו, לא תשתף פעולה:

"פעם נוספת בעיות הבנת הנקרא צפות ועולות. זה מדאיג ביותר. בן-אדם עם שני תארים שממשיך תדיר שלא להבין את מה שכותבים לו?. בעבר זה לא היה אפשרי שבן-אדם עם הבנת הנקרא ברמה של ילד בכיתה ב' או ג' יתקבל ללימודים באקדמיה. כיום, לצערי, זה אפשרי. אני יושב כאן וכותב שורות אלו, מאוכזב ומתוסכל מזה שהבן-אדם שאני מתכתב איתו לא מבין את מחצית הדברים הנאמרים על-ידי. אני יושב פה, רואה שאתה לא מבין הרבה ממה שאני כותב, ולא יכול שלא לתהות מי זה האיש הזה שאני מתכתב איתו ומה קורה איתו בדיוק.

כדי להבין עם מי בדיוק יש לי עסק, אם זה לא מפריע לך, הייתי רוצה שתספר לי על עצמך את הדברים הבאים: באיזה שנים עשית את התארים שלך ואם סיימת אותם לאחר 1989 אז באיזה מוסד להשכלה גבוהה למדת, לאיזה מגזר באוכלוסייה אתה משתייך, מה המוצא שלך, כמה אחים ואחיות יש לך, ובמה אמא, או אבא, או שניהם, עבדו כשהייתה ילד. על הנטייה הפוליטית אני לא שואל כי היא כבר ידועה לי.

מצד אחד, מקווה שתצא מצטיין בכל המדדים, מצד שני, אם תצא מצטיין בכל המדדים, מהו ההסבר הנכון לאי-הבנת הנקרא שלך?. מיומנות בסיסית שאנשים מישראל הראשונה, כמוני, ניחנים בה כולם".

על שאלות אלו, כאמור, בחרת שלא לענות וניסית להציג בפניי את ההתחמקות שלך משאלותיי כמעין "אנטי" כללי שבא כ-"עונש" שאתה "מעניש אותי" על ה-"זלזול" שלי בשכל שלך, שגורם לך כאילו "לזרוק" ו-"לשבור את הכלים" ולא לרצות לשתף פעולה. ניסיון שכמובן לא צלח ואיננו מערים עליי או מבלבל אותי, כאמור, מהסיבה הפשוטה שאני מאור חיים פז, גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה (ככל הנראה. זה עוד לא סגור עד הסוף אבל...אתה יודע...אני משער לעצמי). האדם בעל רמת היכולת הגבוהה ביותר מאז ומעולם להערכה ושיפוט של ההתנהגות האנושית והנפש האנושית. וכעת, למרות שכבר הסברתי במשפט וחצי את ההתחמקות שלך, כעת אסביר את התחמקותך משאלותיי עוד יותר לעומק ובצורה עוד יותר ברורה, לפני שנמשיך הלאה.

בשנת 2006, לפני 16 שנה בקירוב, יצא סרט בשם "קזינו רויאל". סרט של ג'יימס בונד. לקראת סוף הסרט, האיש הרע, לה-שיפר, מחזיק את בונד עירום וקשור לכיסא ומענה אותו באמצעות הטחת שק קטן של אבנים בעוצמה רבה באשכיו של הסוכן 007. מה שהוא רוצה מבונד זה את הסיסמה לחשבון בנק שמכיל הרבה כסף. בונד מתמודד עם המצב באמצעות הומור. אומר שמגרד לו, שם למטה, בביצים שלו. מבקש מלה-שיפר "לעזור לו". לה-שיפר בתגובה מטיח את שק האבנים באשכיו של בונד הכי חזק שהוא הטיח אותן באשכיו עד לרגע זה. הסוכן 007 צורח בכאב, ואז פשוט ממשיך באותו הקו, וצועק, "לא! לא! ימינה! ימינה! ימינה!".

מה ש-007 עושה הוא מבריק. ההומור שלו משרת שתי מטרות. קודם כל, באמצעות ההומור שלו, הוא מרגיע את עצמו, מכיוון שהאמת היא, שהסוכן 007 מבועת לחלוטין. לה-שיפר מענה אותו, ואף הולך להרוג אותו, כך נראה. באמצעות ההומור של עצמו, 007 מרגיע את עצמו ואת עצביו המרוטים, מה שעוזר לו להיות אמיץ וחסר מורא אל מול העינויים של לה-שיפר, ומותו המתקרב. שנית כל, באמצעות אותו ההומור, 007 למעשה מעמיד פנים בפני לה-שיפר שהוא למעשה חסר מורא לחלוטין, לא מתרשם כלל, ואינו חושש מלה-שיפר וממה שלה-שיפר עושה לו ועומד לעשות לו.

מרשים ביותר. ובכל זאת, לא היינו מצפים לפחות מכך מסוכן חשאי של ה-MI6.

מה שאתה עושה, SupermanZW, הוא דומה אך שונה. קודם כל, למרות שיוצא לך להתבדח פה ושם, כאשר אתה כותב לי "אני לא מתכוון לספר לך על עצמי שום דבר, הרי אני מפגר עם רמת הבנת הנקרא של כיתה ב', נכון? אני מעדיף שתמשיך לחשוב עלי כך, זה הרבה יותר משעשע", אתה לא משתמש בהומור אמנם, אך אתה כן עושה ניסיון, שנועד מראש לכישלון כי עליי אתה לא תעבוד, להטעות. שלא כמו ג'יימס בונד ב-"קזינו רויאל", אתה אמנם אינך מבועת ואינך חושש מדבר, אבל מה שכן, השאלות שאני שואל, אתה לא רוצה לענות עליהן מכיוון שלפי השערתי, אתה פשוט נכשל ברוב הגדול של המדדים, וזאת הסיבה האמיתית לזה שאתה מנסה להטעות אותי ולהציג את ההימנעות שלך ממענה על שאלותיי כתוצאה של "אנטי כללי" ושעשוע מזויף לנוכח עצם זה שבהתאם לראיות שסיפקת, אני חושד בעצם האפשרות שיש לך הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב', אם כי כאמור, יש אפשרויות נוספות.

בכל מקרה, אני מכיר אותך ואני מכיר אנשים שכמותך. אם היה לך במה להתגאות, לא היית מהסס לרגע, ומיד היית נותן לי על שאלותיי את התשובות לשאלותיי שהיו ממקמות אותך במדדים שלי למדידת שכל שעליהם אני מדבר בתיאוריית האישיות שלי, במקומות במדדים האלו שהיו מעידים על כך שאתה חכם.

מיד וללא היסוס היית נפתח בפניי ומספר לי איך שעשית את התואר עוד מלפני זילות ההשכלה הגבוהה בישראל, או לחלופין-אחרי זילות ההשכלה הגבוהה בישראל אבל במוסד מכובד שקבלתך אליו הייתה מוכיח שהיית מתקבל ללימודים גבוהים גם לפני זילות ההשכלה הגבוהה. נוסף על כך, אילו רק הדברים היו נכונים, מיד היית מספר לי שאתה אשכנזי, שאתה ילד יחיד או שאולי יש לך עוד אח אחד או אחות אחת, וששני ההורים שלך עבדו בילדותך בעבודות עם שכר נכבד בצידן. הסיבה שאתה לא יכול להגיד את כל זה היא כי כל זה לא נכון. כי חוץ מאולי המדד של המגזר באוכלוסייה שאתה משתייך אליו, ואז אולי אתה חילוני, אתה נכשל בכל המדדים.
 
נערך לאחרונה ב:
הסיבה האמיתית להתחמקותך המגושמת והלא מוצלחת ממענה לשאלותיי, היא מכיוון שקרוב לוודאי, עשית את שני התארים לאחר תחילת זילות ההשכלה הגבוהה (כלומר לאחר 1990), וקרוב לוודאי במוסד אקדמי שגם לא היה קיים לפני 1990, אתה קרוב לוודאי מזרחי, קרוב לוודאי שאתם לפחות שלוש אחים ואחיות, עם סבירות גבוהה יותר לכך שאתה הבכור מאשר אחד מהשניים הצעירים יותר, אך אם אתה לא הבכור, סבירות גבוהה יותר לכך שאתה הילד האמצעי מאשר הקטן, קרוב לוודאי שאמא ואבא שלך, אף-אחד מהם לא משכיל, אמא הייתה עקרת בית ואבא עבד בעבודת שכר מינימום כלשהי, ולכן היית צריך לצאת לעבוד בגיל 14 (הצטערתי לשמוע על כך, דרך אגב).

כן? קלעתי למטרה? פחות או יותר כל מה שאמרתי?

זה לא היה מסובך מידי להבין את כל זה. קודם כל יש כבר את כל מה שאני יודע-הדעות שלך והכול. שנית כל, יש את ההתחמקות שלך ממענה לשאלותיי במסווה לא מוצלח של חוסר שיתוף פעולה כתוצאה של "אנטי כללי" מצידך, והתחמקות זאת, כמוה כשתיקה, ושתיקה זאת, כמוה כהודאה. בהתחמקותך המגושמת עצמה, כבר נתת לי את כל התשובות, ואישרת את חששותיי. אמנם, כנראה שאתה לא באמת סתום מספיק בשביל שתהיה לך הבנת הנקרא ברמה של כיתה ב' ככה שמשהו אחר קרה שם, אבל זה רק אומר שאחת מהאפשרויות האחרות נכונה, וגם הן לא מחמיאות, ועל כל מקרה שלא יהיה, אושרו חששותיי ששותפי לשיחה הוא אדם שאיננו נבון כלל. אתה צריך ללמוד הרבה דברים, שתדע לך. אם אתה באמת רוצה לנחול הצלחה גדולה יותר בחייך, אתה צריך להוסיף וללמוד, אבל לא כפי מה שלמדת בעבר. עד כה למדת כמו מה שאנשים לא-חכמים לומדים. התייחסת אל למידתך שלך עצמך וחשבת עליה כעל כורח ואילוץ שעליך להשלים איתם אם ברצונך להצליח. חשבת על למידתך, ועל התארים האקדמיים שעשית כאמצעי להתקדם. שזה בעצם כל העניין של אנשים לא-חכמים. אתם חושבים על למידה כעל אמצעי להתקדם ולכן לעולם לא תהיו חכמים באמת. כי אתם לא לומדים לשם הלמידה. אתם לא לומדים כי אתם אוהבים ללמוד, ולכן למידתכם פוסקת בהגיעכם לגיל 18 וסיום כיתה י"ב או בסיום התואר שלמדתם כדי להתקבל לעבודה שאתם רוצים. אבל אנשים חכמים באמת, או אנשים שיהיו חכמים באמת, אלו אנשים שלומדים לשם הלמידה. אלו אנשים שלומדים כי זה מה שהם אוהבים. ולכן אלו אנשים שלא יפסיקו ללמוד לעולם כי הם לא לומדים למען מטרה ספציפית. מי שלומד למען מטרה מסוימת, שאיננה הלמידה עצמה או האהבה ללמידה, יפסיק ללמוד עם השגת מטרתו. אבל מי שאוהב ללמוד, ומי שלומד לשם הלמידה, זה בן-אדם שקודם כל ילמד יותר בהשוואה לתקופה המקבילה שבה ילמד האדם שלומד כדי להשיג מטרה ספציפית, ואף יותר חשוב מכך, כאמור, מי שאוהב ללמוד ולומד לשם הלמידה לא יפסיק ללמוד, בעוד שמי שלומד לשם השגת מטרה ספציפית, יפסיק בהזדמנות הראשונה שתהיה לו.

19. "תמשיך להתרברב, זה מאוד משעשע".

שוב, כפי מה שהסברתי בתגובתי לסעיף 32 של דבריך (סעיף 13 של דבריי), אני לא רברבן מכיוון שראשית כל, "הרברבנות שלי" כביכול היא תיאורי מצבים קיימים שאותם אני מתאר באמצעות מילים פשוטות.

שנית כל, כוונתי עצמה, כאשר אני אומר את הדברים שבגינם אתה קורא לי "רברבן", היא אינה כוונה רברבנית. אני בכלל לא בן-אדם כזה מלכתחילה בבסיס שלי ובאישיות שלי. רק תראה ותבין כמה גרוע אתה קולט אותי, ועד כמה אתה שופט אופי פשוט איום ונורא. בצורה משעשעת משהו, ההפך הגמור ממני עצמי-מאור חיים פז. שופט האופי הטוב ביותר בכל הזמנים, גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, האדם שכתב את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגיל 16, האדם הראשון בעולם ובהיסטוריה שבאמת מבין את נפש האדם, את מרכיביה, את מניעיה ואת צרכיה, והאדם הראשון בעולם ובהיסטוריה שהצליח לפצח את סודות ההתנהגות האנושית (אם תרצה, בצורה דומה לאיך שהפיזיקאים של המאה ה-20 פיצחו את סודות האטום).

שלישית כל, וזאת נקודה שכבר לא העליתי אותה בתגובה לסעיף 32 של דבריך (סעיף 13 של דבריי) ושכבר בו אתה מעלה כנגדי טענה כוזבת על רברבנות, היא שאני לא בן-אדם רברבן מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא צריך להיות. אני מאור פז למען השם. עם כמויות שכל וכישרון כמו מה שיש לי אני לא צריך להוכיח שום דבר לאף-אחד כי המדהימות שלי, שעולה על מדהימותו של אילון מאסק, החוכמה שלי, שעולה על חוכמתו של לאונרדו דה וינצ'י, והכישרונות שלי, שעולים על הכישרונות של תומאס אדיסון, הם פשוט עד כדי כך מובנים מאליו.

זה כמו לדוגמה עם מצעדים צבאיים. יש מדינות שנהוג לקיים בהן מצעדים צבאיים ויש מדינות שלא. המדינות שכן נהוג לקיים בהן מצעדים צבאיים אלו מדינות שצריכות לקיים מצעדים צבאיים בשביל להוכיח את החוזק של הצבא שלהן כי הצבא שלהן לא חזק מספיק בשביל שהחוזק שלו יהיה מובן מאליו ולכן יש צורך בתצוגות ראווה שכאלו. דוגמה טובה למדינה שכזאת היא צפון קוריאה. ועכשיו, הנה דוגמה למדינה שלא מקיימת מצעדים צבאיים כי הם פשוט לא צריכים: ארצות הברית. למה הם לא צריכים? כי החוזק שלהם הוא כל-כך גדול שהוא מובן מאליו ולכן אין צורך להראות אותו. איך החוזק שלהם הוא כל-כך גדול שאין צורך להראות אותו? כי יש להם שני מיליון חיילים, אלפי טנקים, אלפי מטוסי קרב, מאות ספינות מלחמה ובהם 11 נושאות מטוסים, ו-4500 פצצות גרעיניות.

בדיוק באותה הדרך, באותה הצורה ועל אותו המשקל, ההוכחה הטובה ביותר לזה שאני לא רברבן היא עצם היותי גדול בני-האדם במאה ה-21 בפרט (ככל הנראה, אני מניח שעוד נראה בנוגע לזה), וגדול בני האדם, קרוב לוודאי, באלף השלישי בכלל. כזה בן-אדם צריך להתרברב בשביל שיבינו את המדהימות שלו בערך כמו מה שכריש צריך להתנפח כמו אבו נפחא כדי להיראות מסוכן בעיניהם של הדגים האחרים.

20. א'. "אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון".

ההבטה שאתה מביט בעולם כבעיניו של ילד בן 4 משעשעת אותי.

הפסיכולוג השלישי הכי חשוב שאי-פעם חי, אחרי זיגמונד פרויד במקום הראשון ופרדריק סקינר במקום השני, הוא ז'אן פיאז'ה, שהגה תיאוריה בשם "תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה" שמדברת על התפתחות החשיבה של האדם. התיאוריה מתארת ארבע שלבים. השלב הסנסורי-מוטורי שנמשך מגיל 0 עד גיל 2, השלב הקדם-אופרציונלי שנמשך מגיל 2 עד גיל 7, שלב האופרציות המוחשיות שנמשך מגיל 7 עד גיל 12 ושלב האופרציות הפורמליות שנמשך מגיל 12 או 13 ועד סוף החיים. עם כל שלב מגיעה יכולת חדשה בתחום החשיבה, כאשר בכל שלב שמצויים בו, עד שלא עוברים את השלב בהצלחה, יש לילד את הבעיה ביכולת החשיבה שהיא הבעיה של השלב הזה, ואת כל הבעיות בחשיבה שהן הבעיות של השלבים הבאים, שהילד כמובן עוד לא הגיע אליהן ושעוד אמורות להיפתר בעתיד, כאשר הילד יגיע אל השלבים האלו.

זה ממש מצחיק, אבל בעיקרון, אני כבר זמן מה מקבל את הרושם שאתה תקוע בשלב הקדם-אופרציונלי, שזה השלב של החשיבה שמאפיינת ילדים בני 2 עד 7. משמעות הדבר, היא שעוד לא הצלחת להתגבר על המכשול המחשבתי של השלב הקדם-אופרציונלי, ולהצליח לרכוש את יכולת החשיבה והתפיסה החדשה שאמורים להצליח לרכוש בשלב הזה, ושכתוצאה מכך אתה גם לא רכשת את יכולות החשיבה והתפיסה החדשות שעוד אמורים לרכוש בשני השלבים שלאחר מכן, ואתה עדיין מתמודד עם הבעיה בחשיבה גם של השלב הבא, השלישי במספר (כאשר בשלב הרביעי אין בעיה בחשיבה). משמעות הדבר היא שאתה תופס את העולם, מבין אותו וחושב עליו במונחים של ילד בן 4 או 5, הייתי אומר. אם זה לא היה מצחיק אותי, זה היה גורם לי לבכות.

קודם כל אנחנו נסביר מהן הבעיות בחשיבה ובתפיסה של השלבים השני והשלישי, שאלו הבעיות בחשיבה ובתפיסה שמאפיינות את החשיבה שלך והתפיסה שלך, ואז, לאחר כל הסבר על כל שלב, נקשר את הבעיה בחשיבה של השלב לעצם זה שאתה לדוגמה אומר לי "אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון", למרות שדוגמאות לבעיות שלך בחשיבה ובתפיסה, שאלו הבעיות בחשיבה ובתפיסה שמתמודדים איתם ילדים בני 2 עד 7 ובני 7 עד 13, יש לנו הרבה, אבל אנחנו נתרכז במשפט האחד שאנחנו מתרכזים בו עכשיו כי זה מספיק כרגע.

על השלב הקדם-אופרציונלי (השלב השני), מתוך ויקיפדיה:

"משרוכשים התינוקות יכולת הסמלה, גדלה מאוד יכולת החשיבה שלהם, אך עדיין היא רחוקה מבשלות. במיוחד הדגיש פיאז'ה את תפיסת השימור. עד גיל שבע מתקשים ילדים להבין שימור. בניסוי מפורסם מאוד פיאז'ה הציג שלוש כוסות לפני ילדים. שתיים מהן זהות ואחת צרה וגבוהה. הוא מזג משקה לשתי הכוסות הזהות, עד שהילד סבר שאכן יש כמות דומה של נוזל בשתיהן. עתה הועבר הנוזל מאחת הכוסות לכוס הצרה. הילד הטיפוסי בן החמש משוכנע כי עתה אין כמות זהה של משקה בכוס הצרה ובכוס הרגילה. טעות זו של הילד מכונה "טעות מרכוז", שבה הילד מסוגל להתמקד רק בממד אחד. טעות זו היא גם הגורם לאגוצנטריות שתפורט בהמשך.

טעות זו נובעת כנראה מחד מימדיותה של חשיבת הילד. הוא אינו מסוגל לשקלל בין אורך ורוחב ומתמקד ברובד אחד בלבד, זה הנראה ביותר לעין"

בתיאוריית האישיות שלי, גם לי יש גרסה של מה שניסה לעשות פיאז'ה. גרסה של תיאור של שלבים של התפתחות החשיבה אצל הילד. רק שכחתי איך קראתי לגרסה שלי של הדבר הזה. אפשר להאשים אותי? תיאוריית האישיות הקוגניטיבית מכילה אלפים של רעיונות מקוריים לחלוטין העושים שימוש במאות מושגים פסיכולוגיים-פזיים מקוריים שכרגע לא קיימים אל מחוץ להגותי. בכל מקרה, מה שאני זוכר בעל-פה מהחלק ההוא של עבודתי, הוא שאני מבדיל בין סוגים שונים של ידע, וקובע שלסוגי הידע השונים יש רמות שונות, רמות סגוליות מינימליות לכל סוג של ידע, של התחכום של הידע.

משמעות הדבר היא שבניגוד לפיאז'ה, מאור פז לא חושב על המעבר של הילד מחשיבה חד-מימדית לחשיבה רב-מימדית, או אפילו רק דו-מימדית, כדבר הקורה באחת. כמו באבחת חרב. כמו תלישת פלסטר. ממש לא. בגלל שיש סוגים שונים של ידע, עם רמות שונות של תחכום, משתנה בין סוגי הידע רמת הקושי שהידע מציב בפניה של החשיבה, כך שהמעבר בין חשיבה חד-מימדית לחשיבה רב-מימדית הוא דבר שקורה בשלבים, כאשר בכל שלב, הילד מסוגל לחשוב בצורה רב-מימדית על סוגים חדשים של ידע, כך שבמשך זמן מה, יש סוגים של ידע שהילד חושב עליהם ותופס אותם בצורה חד-מימדית, וסוגים אחרים שהילד עלול לחשוב עליהם ולתפוס אותם כרב-מימדיים.

אם אני זוכר נכון, סוגי הידע שאני מבדיל ביניהם הם "הידע הנראה" (הידע המתקבל ממערכת הראייה [אבל לא כולל ידע של שפה שנקלט באמצעות הראייה אם לדוגמה קראנו משהו]), "הידע החושי" (הידע המתקבל משאר החושים חוץ מהידע המתקבל באמצעות מערכת השמיעה, מערכת הראייה וחוץ מידע של שפה שקלטנו באמצעות הראייה), ו-"הידע השפתי" (הידע שעל-מנת לתפוס אותו אנחנו צריכים לחשוב עליו באמצעות שפה. זה הידע של שפה שקלטנו באמצעות הראייה [כי קראנו משהו] ובאמצעות השמיעה [כי שמענו משהו]).

הידע הכי פחות מסובך ברמה הסגולית שלו הוא הידע החושי כי זה עולם הידע הכי מצומצם, לא רחב ולא עמוק. הרי כמה תחושות יש של מגע? כמה ריחות יש? כמה טעמים? וגם עד כמה גדולים ההבדלים ביניהם? זה לא מסובך במיוחד.
 
נערך לאחרונה ב:
הידע "האמצעי" זה הידע המתקבל באמצעות הראייה. "הידע הנראה". כי יש מיליון דברים שונים שאפשר לראות אותם ומיליון תרחישים שונים שאפשר להיות עד להם. בניגוד לדוגמה לאיך שאין מיליון תחושות שונות של מגע, אין מיליון טעמים שונים ואין מיליון ריחות שונים. חוש הראייה זה החוש שקולט הכי הרבה מידע מבין חמשת החושים המוכרים כיום. זה גם החוש שקולט מידע לאורך הזמן הרב ביותר. הרי כמה פעמים וכמה זמן אנחנו טועמים משהו בזמן של הווה מתמשך? או מרגישים תחושה באמצעות חוש המגע? או מריחים משהו? חושי השמיעה והראייה הם היחידים ש-"עובדים קשה" כאשר חוש השמיעה הוא החוש השני הכי "עמוס" במידע שמתקבל ובפער גדול מהחוש הכי עמוס ממש, חוש הראייה, שנמצא בעבודה מתמדת מהרגע שאנחנו קמים בבוקר ועד שאנחנו הולכים לישון בלילה. המידע שקולט חוש הראייה הוא גם במובנים מסוימים העשיר ביותר מבין כל המידעים שנקלטים מכל שאר החושים, חוץ אולי מאשר כשחוש השמיעה קולט שפה. הידע שנקלט מהראייה הוא הידע העשיר ביותר, הרחב ביותר, והעמוק ביותר, מבין כל המידעים שנקלטים מכל החושים, חוץ מאשר ספציפית חוש השמיעה, וספציפית כאשר הוא קולט שפה, וגם זה רק אולי. על בסיס כל זה, ל-"ידע הנראה", מגיעה קטגוריה משלו ומגיע לו להיבדל ממידעי החושים האחרים.

הידע הכי קשה ומסובך ברמה הסגולית זה הידע של השפה. כל חשיבה מורכבת, מדרישה שפה, ולכן כל שפה, ברגע שאנחנו משתמשים בשפה, אנחנו אוטומטית עוסקים במידע שהוא מטבעו ובבסיסו, ברמה הסגולית שלו, מידע שכשלעצמו הוא מורכב. ידע של שפה זה ידע של חשיבה מורכבת, בהגדרתו. ידע של שפה זה הידע שמשמש אותנו לתקשר ולדבר אחד עם השני, לחשוב בצורה מורכבת, להרהר, לחשוב לעומק, לחשוב על רעיונות, לחשוב בצורה מופשטת, ועוד ועוד.

הוכחה נוספת לזה שידע השפה הוא הידע המורכב ביותר, חוץ מאשר כל הדברים המובנים מאליו שהרגע ציינתי, היא שהשפה ייחודית לאדם. רק האדם חכם מספיק בשביל להשתמש בשפה. חוץ מאשר אולי כשקופי אורנג-אוטנג סופר חכמים (באופן יחסי לקופים כמובן) מדברים בשפת הסימנים או משהו, אני יודע?

אנחנו חולקים עם בעלי החיים את החושים השונים, כולל השמיעה והראייה, אבל לא את השפה, שמסתבר שהיא עולם ידע מורכב יותר, רחב יותר, עשיר יותר.

בכל מקרה, כפי מה שנאמר קודם לכן, בגלל הרמות הסגוליות הבסיסיות של התחכום של סוגי הידע השונים, המעבר מחשיבה חד-מימדית לרב-מימדית, זה דבר שקורה כמה פעמים אצל כל אדם, כל פעם לגבי סוג ידע אחר.

אני לא חושב, SupermanZW, שאתה חושב בצורה חד-מימדית על הידע החושי הרגיל שלך, ואני לא חושב שאתה חושב בצורה חד-מימדית על הידע המתקבל ממערכת הראייה שלך, כך שכנראה שלא היית נכשל במבחן הכוסות שפיאז'ה הציב לחבורת ילדים בין הגילאים 2 ו-7, אך באופן דומה לילדים בני 2 עד 7, אני בהחלט חושב שאתה חושב חד-מימדית על רעיונות שהינם מספיק מסובכים בשביל שהדרך היחידה לנסחם תהיה באמצעות השפה. אתה חושב חד-מימדית כאשר זה מגיע לשפה, מילים, רעיונות. הסיבה לכך, בלי להעליב, היא שאתה בן-אדם לא חכם, ולכן מתקשה לעשות אינטגרציה בין רעיונות שונים, עד כדי כך שאתה אפילו לא מנסה אלא "זורק", מוותר על רעיונות, ונצמד לרעיונות שנמצאים בצד אחד של המתרס מבלי לנסות ולהעמיד אותם בפני רעיונות סותרים בשביל לראות שאתה באמת צודק או אפילו סתם לחבר אותם ביחד עם עוד רעיונות. כל זה מזין את הרדיקליזציה של דעותיך הלא מתוחכמות ועולמך הצר, שומר על דעותיך רדיקליות ועל עולמך צר, כך שאתה לא נפתח לרעיונות חדשים ועולמות חדשים, מה שמשאיר אותך לא-חכם ובעל חשיבה חד-מימדית על הידע השפתי, וזה בעצם מעגל קסמים. אתה צריך להפסיק להרגיש מאוים אינטלקטואלית מעושרה של השפה, של החשיבה המודרנית ושל הרעיונות המודרניים. תיפתח קצת. תחשוב. תקרא. תהרהר. תתבונן.

כשאתה כותב לי לדוגמה "אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון", אנחנו מקבלים דוגמה מצוינת לחשיבה החד-מימדית שבאמצעותה אתה חושב על ידע שפתי. עצם זה שחזיתי את הזהב, את נטפליקס ואת טסלה, זה דבר שזוכה להתעלמות מוחלטת ומושלך על-ידך מן החלון כי אין לך את היכולת האינטלקטואלית ליישב את זה בדרך כלשהי עם זה ש-"אין ביכולתי להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי" וזה שאין לי שיטה סדורה.

הרעיון שחזיתי את הזהב, את נטפליקס ואת טסלה, על-פניו, מוכיח שאני גאון. אבל אז, הרעיון ש-"אין ביכולתי להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי" וזה שאין לי שיטה סדורה, על-פניו, מוכיח שאני לא גאון. מן הצד האחד אני כן חזיתי את הזהב, את נטפליקס ואת טסלה, אבל מצד שני "אין ביכולתי להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי" ואין שיטה סדורה מאחורי הצלחתי. שני המציאויות האלו מתקיימות ביחד, אבל המציאות האחת מעידה לכאורה על כך שאני גאון והמציאות השנייה מעידה לכאורה על כך שאני לא גאון, ושני המציאויות האלו, שאני גאון ושאני לא גאון, לא יכולות להתקיים ביחד, ולכן אחת מהן אינה מציאות אמיתית, אבל שני המציאויות שמהן נובע שאני גאון ושאני לא גאון, הן שניהן, ללא צל של ספק, אמיתיות שניהן. לכן או שעצם זה שחזיתי את הזהב, את נטפליקס ואת טסלה זה איכשהו לא מוכיח שאני גאון, או שזה ש-"אין ביכולתי להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי" וזה שאין שיטה סדורה מאחוריהן, זה איכשהו לא מוכיח שאני לא גאון.

יכול להיות שהיה זמן שבו כאשר היית נתקל בקונפליקטים שכאלו היית מרגיש בעתה, חרדה, פחד, זעזוע, היית תופס את הראש ותולש את השיערות ולא יודע מה לעשות. יכול להיות שהיה פעם זמן כזה. מאז כבר למדת איך להתמודד עם קונפליקטים שכאלו. הבעיה היא שהדרך שבה למדת להתמודד עם קונפליקטים מעין אלו היא הדרך הלא נכונה. היום, במהירות שמעידה על אוטומטיות, בכל פעם שאתה נתקל בקונפליקט אתה מתעלם התעלמות בוטה מכל הרעיונות והתימוכין של צד אחד, ובוחר בכל הרעיונות והתימוכין של הצד השני ואז אתה פשוט ממשיך בקו הזה ובוחר את הגרסה הזאת כאילו כלום. כאילו אין פה בעיה. כאילו אין פה סתירה שצריך לפתור. לא ככה עושים, "סופרמן".

מה שצריך לעשות, הוא פתרון הקונפליקט שלא על-ידי התעלמות מאחד הצדדים ופשוט בחירה בצד השני, אלא פתרון הקונפליקט על-ידי עימות המציאויות זו עם זו ברמה המחשבתית. לחשוב עליהן. לחשוב על הסתירה. לנסות לחשוב איך זה יכול להיות. אריסטו מלמד אותנו שדבר מה לא יכול להיות נכון ולא נכון באותו הזמן, ולכן בכל מקום שבו יש סתירה, אין סתירה, אלא יש חוסר הבנה מצדנו את המציאות, ולכן אנחנו רואים סתירה שאינה שם. הסתירה לעולם אינה קיימת באמת, אלא רק במחשבותינו השגויות ותיפוסותינו הלקויות את הדברים.

לפיכך, אם טענה א' וטענה ב' סותרות אחת את השנייה, או שטענה א' לא נכונה, או שטענה ב' לא נכונה, או שגם טענה א' וגם טענה ב' הן למעשה נכונות ואנחנו פשוט לא מבינים משהו מסוים, שברגע שנבין אותו, נבין איך למעשה טענה א' וטענה ב' לא סותרות אחת את השנייה והן למעשה לא סתרו אחת את השנייה מלכתחילה.

אלו שלושת האפשרויות היחידות כאשר אנחנו מבינים את הלוגיקה של אריסטו. אריסטו למעשה מתווה את הדרך לפתרון של כל בעיה לוגית, בשעה שהפילוסוף עמנואל קאנט, באמרתו הידועה, טוען אותנו באומץ להתמודד עם הקונפליקט האינטלקטואלי באומרו לנו "העז לדעת, אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך".

אל תחשוש ממציאויות סותרות, "סופרמן". תוכיח שאתה באמת "סופרמן" ותנסה להבין את ההיגיון שבכל זאת נמצא שם, מאחורי כל מציאות שעל-פניה נראית לא הגיונית, במקום פשוט להרים ידיים, כפי מה שאתה עושה.

בנוגע לעניין הקונפליקט שעל הפרק, אפתור אותו בשבילך בקרוב (כי זה די ברור שבלי קשר לעצם זה שאתה מתעלם מעצם קיומו של הקונפליקט, אתה לא חכם מספיק בשביל לפתור אותו גם אם היית מנסה. אבל בכל מקרה, ככלל לחיים, מוטב לך "להעז לדעת" ו-"לאזור אומץ להשתמש בשכלך שלך", כפי מה שמציע לך עמנואל קאנט), אבל בינתיים, לאחר שדיברנו על השלב הקדם-אופרציונלי שבחשיבתו של הילד, הבעיה מתוך השלב שאתה עדיין מתמודד ומתקשה איתה, וכיצד היא באה לידי ביטוי במשפט "אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון", אנחנו עוברים כרגע אל שלב האופרציות המוחשיות, הבעיה מתוך השלב שאתה עדיין מתמודד איתה, וכיצד גם היא באה לידי ביטוי במשפט המדובר שכתבת לי.

על שלב האופרציות המוחשיות (השלב השלישי), מתוך ויקיפדיה:

"החשיבה המופשטת עדיין חלשה.

בשלב זה מתקשים במיוחד במשימות של פרופורציה. פיאז'ה הראה כשילדים בגיל המתאים מתבקשים לבחור בין שני כדים, שבהם שיעור הגולות האדומות והכחולות שונה, אין הם מסוגלים לקבוע היכן היחס נוטה יותר לטובת הגולות האדומות, אלא פשוט מנסים לספור באיזה כד יש יותר גולות בצבע אדום.

מבחינת ההתפתחות המוסרית התייחס פיאז'ה לשלב זה כשלב הריאליזם המוסרי. בגלל החשיבה הקונקרטית שמאפיינת שלב זה, נתפס המוסר כדבר מוחלט וטוטאלי שלא ניתן לשנות את חוקיו. למשל, ילדים בשלב זה עשויים לומר שהעונש עבור אדם ששבר צלחת הוא זהה בין אם האדם ביצע זאת בכוונה תחילה ובין אם בטעות, ולא ניתן להפעיל שיקול דעת שונה במקרים אלו. כך, למשל, ילד עשוי להקפיד מאוד על הכללים במשחקיו - "זה החוק וזהו", ולסרב להגמיש אותם עבור אח קטן שמצטרף למשחק".

יש דבר שנקרא "אינטגרציה". "אינטגרציה" במובנה המופשט, זאת אומרת שילוב. שילוב בין שני דברים שונים לכדי משהו גדול יותר. זה יכול להיות שילוב של שני דברים סותרים אבל לא חייב. זה יכול גם להיות שילוב בין שני דברים שונים אבל לא סותרים. בכל מקרה, "אינטגרציה" בהקשרה ובמובנה הפסיכולוגי, הכוונה ב-"אינטגרציה" היא לשילוב שאנחנו עושים בתוך הראש, בתודעה, בין שני דברים שונים שקלטנו מהעולם החיצון באמצעות חושינו או שנבעו מתוכנו עצמנו במעין תהליך של דיאלקטיקה. שילוב שלהם לכדי משהו אחד גדול יותר. או שילוב שלהם באופן חלקי לכדי משהו גדול יותר בחלק השיתופי שביניהם ובעודם נשארים שני דברים נבדלים בחלק הלא-שיתופי שביניהם. השילוב הזה יכול להיות בין רעיונות, מחשבות, פילוסופיות, ערכים וכדומה'. אלו יכולים להיות רעיונות ,מחשבות, פילוסופיות, ערכים וכדומה' שהינם סותרים והם יכולים להיות לא סותרים, אם כי כמובן שאינטגרציה בין רעיונות, מחשבות, פילוסופיות, ערכים וכדומה' שהינם סותרים היא אינטגרציה קשה יותר, מתוחכמת יותר וברמה גבוהה יותר.

ועכשיו, אנחנו מדברים על אינטגרציה כי אינטגרציה היא רלוונטית לחשיבה מופשטת, פרופורציה וחשיבה קונקרטית.

חשיבה מופשטת, בניגוד למה שרומז שמה, היא לא פשוטה במהותה אלא מורכבת-משהו. חשיבה מופשטת זאת אומרת חשיבה שמפשיטה רעיונות מורכבים מהמורכבויות שלהם. מה שחשיבה שכזאת, ויכולת לחשיבה שכזאת, בעצם מאפשרות לעשות זה לקחת רעיונות ששונים זה מזה, "להפשיט" מהם את ההבדלים שביניהם, מה שמאפשר לראות אותם באור חדש, ומה שמאפשר בעצם לראות דווקא את הדימיון שבין הרעיונות השונים האלו, מה שמאפשר בעצם לראות את המקומות שבהם הרעיונות האלו דומים זה לזה ומתחברים אחד עם השני, או לפחות יכולים להתחבר אחד עם השני ובאמת יתחברו אחד עם השני אם נחבר ביניהם, שזה דבר שאנחנו יכולים לעשות אותו עכשיו כשמצאנו את הדימיון, וזה לאחר ההסרה מדרכנו של ההבדלים והמורכבויות. וכך בעצם אינטגרציה הינה רלוונטית לחשיבה מופשטת.
 
נערך לאחרונה ב:
פרופורציה, זאת אומרת גודל, אבל לא סתם גודל, אלא גודל ביחס לגודל של משהו אחר. כך שפרופורציה זה תמיד גודל ביחס לגודל. המילה "פרופורציה" יכולה להתייחס לגודל פיזי אבל יכולה גם שלא. כשאנחנו מדברים על פרופורציה אנחנו יכולים לדבר גם על גדלים סמליים ולא-מוחשיים. כמו גודל של רעיון, גודל של משמעות, וכדומה'. אבל חשוב לזכור שבגלל שפרופורציה זאת אומרת גודל ביחס לגודל, אז זה צריך להיות גודל של רעיון ביחס לגודל של עוד רעיון, גודל של משמעות ביחס לגודל של עוד משמעות וכדומה'.

כפי מה שאינטגרציה היא רלוונטית לחשיבה מופשטת, כך היא גם רלוונטית לפרופורציה. אבל בעצם, זאת יותר הפרופורציה והיכולת לתפיסה נכונה של פרופורציה שרלוונטית לאינטגרציה. אינטגרציה בהקשרה הפסיכולוגי מדברת כאמור על שילוב בין מחשבות/רעיונות שונים. לא בהכרח כאלו שסותרים אחד את השני. אבל עדיין שילוב כך שעדיין יש כאן מאמץ אינטלקטואלי מסוים. בגלל שמדובר בשני מחשבות/רעיונות שונים, אפילו לאחר ההפשטה מהמורכבויות והשונויות וההתרכזות בדימיון, שאת זה מאפשרת לנו החשיבה המופשטת, עדיין מדובר ברמת העיקרון, בשני מחשבות/רעיונות שונים, כך שאנחנו עדיין מאחדים ו/או משלבים בין שני מחשבות/רעיונות שונים. מה שזה בעצם אומר, זה שבגלל שהמחשבות/הרעיונות שונים אחד מהשני ברמה המהותית והעקרונית אפילו לאחר ההפשטה מהמורכבויות, ההבדלים והשוני, זה עלול שלא להיות נכון לחלוטין לתת לכל אחד מהרעיונות/המחשבות יחס שווה אל הרעיונות/המחשבות האחרים, כי אולי צריך להיות רעיון/מחשבה שצריך לקבל יחס גדול יותר מהיחס שיקבל הצד השני.

הרי מהי מטרתה של האינטגרציה? אנחנו משלבים בין רעיונות שונים, אולי אפילו סותרים, מתוך רצון להגיע לדבר מה גדול יותר. רעיון גדול יותר או הארה חדשה. והרעיון הגדול יותר או ההארה החדשה האלו, מבחינת הדרך האופטימלית ביותר שבה הן יכולות להיות קיימות ומורכבות, היא אמנם שהן יהיו מורכבות משני הגורמים המדוברים, ואולי אפילו יותר משני גורמים, אבל למרות שהרעיון הגדול יותר או ההארה החדשה האלו עלולים לעשות שימוש בשני המרכיבים (או יותר) של מחשבות/רעיונות קטנים יותר, מבחינת הדרך האופטימלית ביותר ליצור ולהרכיב את הרעיון הגדול והחדש, או ההארה הגדולה והחדשה, כך שהם יהיו הכי טובים שהם יכולים להיות, אולי המחשבות/הרעיונות הקטנים יותר צריכים לקבל יחס לא שווה ביניהם בתוך הרעיון/ההארה החדשה והגדולה יותר. כי אולי זה פשוט הדבר הנכון ביותר בעבורה. השני רעיונות הקטנים יותר, או השני מחשבות הקטנות יותר, או אפילו יותר משניים, הם שונים זה מזה, נכון? אפילו אחרי ההפשטה של המורכבויות והשוני. אז מה שאני אומר, זה שאולי הרעיון/ההארה הגדולים יותר יכולים להיעזר, וצריכים להיעזר, בכמות שונה מכל אחד מהרעיונות/המחשבות הקטנות יותר בשביל באמת להצליח ליצור את מה שיהיה "השילוב המנצח". כי השני מחשבות/רעיונות הקטנים יותר שונים זה מזה אז אולי צריך כמות אחרת של כל דבר, שתבוא לידי ביטוי בתוך הרעיון/ההארה הגדולים יותר. ואז הוא באמת יהיה הכי טוב שהוא יכול להיות. וכך פרופורציה היא חשובה לאינטגרציה.

ועכשיו נדבר על חשיבה קונקרטית. חשיבה קונקרטית היא חשיבה בעלת אופי "מוחשי" וחשיבה על מה ש-"נתפס בחושים". חשיבה קונקרטית היא חשיבה על כל מה שפיזי וחומרני. זאת חשיבה על "היש". זאת חשיבה על הגשמי ועל הממשי. אין בעיה עם חשיבה קונקרטית כשלעצמה, אבל החשיבה הקונקרטית היא החשיבה ההופכית לחשיבה המופשטת. החשיבה המופשטת היא החשיבה על הערכי, על המוסרי, על מה שאינו מוחשי. חשיבה על עולם הרוח. חשיבה על רעיונות. חשיבה על מה שאפשר להתפלסף עליו, לדון בו ממושכות.

החשיבה הקונקרטית והחשיבה המופשטת הן שניהן חשובות וטובות, אבל חשיבה קונקרטית בהגזמה היא דבר לא טוב וחשיבה מופשטת בהגזמה היא דבר לא טוב, מכיוון שאנחנו זקוקים לאיזון מסוים ביניהם, וכל מקרה דורש מידה מסוימת של חשיבה קונקרטית, על ההיבטים המעשיים והריאליים של המקרה, ומידה מסוימת של חשיבה מופשטת, על ההיבטים הערכיים והרוחניים-פילוסופיים-רעיוניים של המקרה, כאשר בכל מקרה יש צורך במידות מעט שונות ואיזון מעט שונה של החשיבה הקונקרטית והחשיבה המופשטת, החשיבה הריאלית והחשיבה ההומאנית, וההבנה של מהן המידות הנכונות של חשיבה קונקרטית וחשיבה מופשטת עבור כל מקרה שישנו, זה התפקיד שלנו, וכך, גם כאן, וכחלק מהצורך למצוא את האיזון הנכון עבור כל מקרה, נכנסת היכולת לאינטגרציה.

ספק אם פיאז'ה הבין את שלב האופרציות המוחשיות של התיאוריה של עצמו כפי מה שאני מבין אותו, אבל בעבורי, אני חושב עליו כעל שלב רכישת היכולת האינטגרציונית, כי זה השלב שבו אין את היכולת האינטגרציונית, אבל שבו רוכשים אותה. את רובה, זאת אומרת. בתיאוריית האישיות שלי, אני מדבר בהרחבה על היכולת לאינטגרציה והתפתחותה ואני מדבר על אינטגרציה כעל יכולת של האדם שמתפתחת בשלבים, באופן שונה מאיך שנהוג לחשוב עליה כיום, כיכולת שאו שיש או שאין אותה.

באופן דומה לילדים בני 7 עד 12 בשלב האופרציות המוחשיות, אתה, SupermanZW, ניחן ברמת יכולת לאינטגרציה נמוכה. נמוכה מאוד אפילו. בחזרה אל הקביעה הדרמטית, החד-משמעית והבלתי משתמעת לשני פנים שלך:

"אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון"

החשיבה המופשטת הלוקה בחסר שלך באה לידי ביטוי במשפט הזה בצורה שנסתרת מן העין. זה דווקא מה שאתה מתעלם ממנו כאשר אתה אומר את מה שאתה אומר, שבו באה לידי ביטוי יכולת החשיבה המופשטת הלוקה בחסר שלך. כאשר אתה אומר שאם אני לא מסוגל להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי ולפתח את זה לשיטה אני לא גאון, אתה מתעלם התעלמות בוטה מן ההוכחה לכך שאני בעצם כן גאון: שדיברתי מראש על הזהב, על נטפליקס ועל טסלה. ההתעלמות הבוטה הזאת מצד שלם שיש לנו כאן ושמציג בדיוק את ההפך מטענתך שאני לא גאון מראה ומוכיחה שאפילו לא ניסית להבין איך הדברים האלו אמורים להתיישב ביחד לפני שקבעת בנחרצות את מה שקבעת. זה מראה על רתיעה מהמאמץ המחשבתי, חשש ממנו, והתעלמות מהצורך לעשות אותו, דברים שאם הם קיימים בהתנהגותך, אז מה שהם מעידים עליו זה על כך שיש לך סיבה להתנהג כך, והסיבה היא רמת יכולת נמוכה לחשיבה מופשטת.

אתה פשוט לא חכם מספיק בשביל לנסות לחשוב על המצב לעומקו, להפשיט את המצב ואת המציאויות הסותרות ממורכבותן, למצוא את הנקודות המשותפות, למצוא את ההיגיון הנסתר, ולהבין איך הכול מתיישב ביחד. ובגלל רמת היכולת הנמוכה שלך, שלא לומר אפסית, לעשות את זה, אתה אפילו לא טורח, וכך אנחנו מגיעים למצב הטיפשי, האבסורדי, המעורר גיחוך, שבו תוך כדי התעלמות בוטה מאוד מן הראיות הסותרות, אתה קובע בנחרצות שאם איני מסוגל להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי ולפתח את זה לשיטה, אז אני לא גאון, כאילו שכל מה שהיה עם הזהב, עם נטפליקס ועם טסלה זה לא מוכיח שאני כן גאון.

אני מבטיח לך שאו שאני גאון או שלא. עצם זה שאחת משתי המציאויות האלו לא מתקיימת באמת זה נכון. אבל הדרך שבה אתה מגיע למסקנות שלך בנושא היא לא נכונה כי אתה לא באמת חושב על הדברים אלא פשוט בוחר צד בצורה אקראית לפי מה שבא לך. הרעיון שאתה אדם שהורשה ללמוד באקדמיה מזעזע בעיניי. אפילו אם כן היית חושב על הדברים באיזושהי מידה מסוימת, ועדיין מגיע אל התשובה הלא נכונה כפי מה שהגעת, התשובה שאני לא גאון, אפילו זה היה טוב יותר כי לפחות אז היית מנסה לבצע חשיבה מופשטת של המציאויות הסותרות ואינטגרציה ביניהן.

בנוגע ליכולת שלך לפרופורציה, שהינה קריטית ליכולת לאינטגרציה איכותית, איזה יכולת לפרופורציה? תשעים אחוז מהזמן אתה בכלל מסרב להכיר בכך שיש עוד צד/דעה/רעיון שצריך ליישב בינם לבין הצד/הדעה/הרעיון שלך ולהבין את האיזון הנכון. למען האמת, אפילו יותר מזה, בהיותך אדם לא מתוחכם בצורה יוצאת מגדר הרגיל, חשיבתך היא חד-מימדית בצורה קיצונית, ואתה בכלל לא מבין שנקודות הקצה, כעיקרון, לא יכולות להיות הנקודות הנכונות להיות בהן, ולכן, בגלל נטייתך הטבעית אל הקצוות, אתה אפילו לא מבין מלכתחילה את הצורך שבאיזון בין נקודות הקצה ושהתשובות הנכונות אמורות ליפול איפשהו בתוך טווח האמצע, כך שאתה מלכתחילה לא מבין שהתשובות, הצדדים, הדעות והרעיונות הרדיקליים, לא יכולים, מתוקף היותם רדיקליים, להיות אלו הנכונים. אתה פשוט עוד לא הבנת, ברמה העקרונית, את הדו-כיווניות של החיים ואת הרב-ממדיות של המציאות, ולכן אתה חושב על העולם ועל החיים בסכמות פסיכולוגיות מופשטות כמו של ילד קטן ומסתכל על הדברים בצורה חד-מימדית, אבסולוטית ולקויה. או במילים פשוטות יותר-עוד לא הבנת שלכל מטבע יש שני צדדים.

ואפילו כשאתה כבר כן נוטה לניסיונות לאיזונים מסוימים בין רעיונות שונים, מה שלא קורה הרבה, כמובן שהפרופורציות שלך הן לא נכונות. לא שזה מה שקורה ספציפית כאן כשאתה אומר לי "אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון". מה שקורה ספציפית כאן, כאמור, זה שאתה אפילו לא מכיר בעצם קיומן של ראיות סותרות להיפותזה שבחרת לזרום איתה כך שאפילו אין ניסיון לפרופורציה בין הצד שבחרת לצד הנגדי, שבאמירתך זאת, בחרת להתעלם לחלוטין מקיומו, כאילו המציאות היא באמת עד כדי כך פשוטה עד כדי כך ש-"אם איני מסוגל להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי ולפתח את זה לשיטה אני לא גאון" וזהו. המציאות אף-פעם לא עד כדי כך פשוטה. הסיבה לכך שתפיסת המציאות שלך היא עד כדי כך פשוטה, היא כי אתה אפילו לא קרוב ללהיות חכם מספיק ונבון מספיק בשביל אפילו רק להתחיל לתפוס את המציאות כרחבה, עשירה, רב-מימדית ועמוקה רובדית כפי מה שהיא באמת.

בנוגע לחשיבה שלך, החשיבה שלך היא מאוד קונקרטית בבסיסה וברמה הסגולית בלי קשר משמעותי לסוג החשיבה שהמצב מדריש או לאיזונים בין חשיבה קונקרטית למופשטת שהמצב מדריש. זה כמובן רק טבעי בהתחשב בחולשתה של החשיבה המופשטת שלך. כאשר החשיבה המופשטת חלשה, אלא אם כן אתה בן-אדם שלא חושב כלל, אז כמובן שנצפה לראות כמות רבה יותר בהשוואה של החשיבה השנייה, אבל כאמור, חשיבה קונקרטית מרובה כי זאת החשיבה העיקרית שהתנסית ושאתה מתנסה בה כל חייך, תוך כדי הזנחת החשיבה המופשטת וכתוצאה מהזנחת החשיבה המופשטת, שעיסוק בה היה אמור לפתח אותה ולבוא בהכרח על חשבון החשיבה הקונקרטית ואז החשיבה הקונקרטית הייתה תופסת נתח פחות גדול מסך כל החשיבה שלך, זה כאמור לא דבר טוב, ולא דרך טובה עבור החשיבה הקונקרטית להיות מרובה.

מעבר למה שיש לך "הרבה חשיבה קונקרטית" ו-"מעט חשיבה מופשטת", בגלל שאינך נוהג לחשוב באופן מופשט, החשיבה המופשטת היא לא מאומנת ולכן באופן טבעי, חלשה ולא מפותחת, מה שרק מוסיף לקיים את חוסר היכולת וחוסר הרצון שלך להשתמש בה, שזה חלק ממה ששומר עליך בעצם בן-אדם לא חכם.

בגלל העיסוק הנדיר מצידך בחשיבה מופשטת, גם החשיבה הקונקרטית נפגעת מכיוון שכל מצב דורש לא "או חשיבה קונקרטית" "או חשיבה מופשטת" אלא שילוב כלשהו של שתיהן כי החשיבה הקונקרטית היא הכי טובה כשהיא עובדת ביחד עם החשיבה המופשטת והחשיבה המופשטת היא הכי טובה כשהיא עובדת עם החשיבה הקונקרטית כי אז הן נעזרות זו בזו ומשלימות זו את זו, כי אף מצב לא דורש "רק חשיבה כזאת" או "רק חשיבה כזאת" אלא שילוב של שניהן, המאפשר להן לתמוך אחת בשנייה ולהשלים אחת את השנייה, לחפות על החולשות אחת של השנייה ולגבות אחת את השנייה. וכזאת חשיבה, היא החשיבה הטובה ביותר.

לכן, בעוד שהחשיבה הקונקרטית שלך היא "מרובה" אפשר להגיד, היא לא "חזקה". היא רבה, אבל לא איכותית כמו מה שהיא יכולה וצריכה להיות.
 
נערך לאחרונה ב:
20. ב'. מקווה שתחשוב לעומק על כל מה שאמרתי לך בסעיף 20 של דבריי עד כה. מקווה שתחשוב לעומק על הדברים שנאמרו ותפנים את הנאמר, ולא תעשה את מה שאתה עושה תמיד, שזה בעצם לקרוא את מה שאתה קורא, לא לחשוב לשנייה על מה שאמרו לך, בטח שלא לחשוב לעומק, וישר להגיב תוך כדי אפס חשיבה, תוך כדי זריקה מהירה של הגירוי וללא התעסקות במורכבות שלו. אני מאור פז למען השם. אני עתיד להיות הפסיכולוג הטוב ביותר לא רק בעולם, אלא בהיסטוריה, ואתה קיבלת ניתוח מעמיק, חודרני ומקיף של כל החשיבה הפתולוגית שלך כמו מה שאף פסיכולוג בעולם, גם אם היה לו דוקטורט בפסיכולוגיה מהרווארד, היה יכול לתת לך. אתה זכית. באמת זכית. באמת תחשוב על הדברים שאמרתי, על-אף היותך אדם לא אינטלקטואלי ולא מתוחכם, כי אף אדם בעולם חוץ ממני לא היה יכול להיות חכם מספיק בשביל לתת לך ניתוח כזה מעמיק ומועיל של כל החשיבה שלך, כך שתוכל לשפר ולתקן אותה, כפי מה שאתה יכול לעשות עכשיו, אחרי מה שהסברתי לך את כל מה שלא בסדר עם החשיבה שלך ויצרתי קרקע פורייה לקראת אפשרות של שיפור.

ועכשיו, לאחר שניסינו לתקן את החשיבה שלך (עד כמה שאפשר לתקן אותה בדרך שבה ניסיתי כי כל מה שאמרתי פה עכשיו בכל סעיף 20 זה רק חצי עבודה, שיהיה ברור. כדי באמת לתקן את החשיבה שלך ואותך עצמך אתה צריך להפוך לחכם יותר, ואת זה אתה יכול לעשות דרך קריאת ספרים וצפייה מרובה בסדרות טלוויזיה וסרטים. וגם אז ההשפעה תהיה מוגבלת כי כבר עברת ממזמן את התקופה הקריטית ל-"צבירת שכל". בנוסף, כאשר יצא לאור, אני ממליץ לך בחום לרכוש ולקרוא עותק של ספרי העתידי, "איך לחשוב"), הגיע הזמן להסביר לך איך לפתור את הסתירה שבין הראיות לכך שאני גאון לראיות לכך שאני לא גאון כי על פני הדברים אנחנו אכן רואים פה את מה שנדמית כסתירה שיש לפתור, ואם אני לא אפתור אותה בשבילך, אתה עצמך לא תצליח לפתור אותה לעולם.

אתה כתבת כך:

"אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון"

התשובה הנכונה היא שאני דווקא כן גאון, ועצם זה שחזיתי את הזהב (ואני עדיין חוזה את הזהב, דרך אגב, צריכה להיות עוד עלייה גדולה), את נטפליקס ואת טסלה, זה כן מוכיח שאני גאון.

זה עצם זה ש-"איני מסוגל להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי ולפתח את זה לשיטה" שלא מוכיח שאני לא גאון. הכיצד? אסביר כמובן. אתה הרי ממילא לא חכם מספיק בשביל להבין שום דבר בכוחות עצמך.

בוא נשחזר את החלק הספציפי הזה של שיחתנו, רק כדי לזכור איך הגענו לכאן. בשלב מסוים, אתה אמרת כך:

"תוכל למכור ספרים על שיטתך במיליארדי דולרים".

אני עניתי לך כך:

"למען האמת לא. אני חכם מאוד, זה נכון, אבל זה כל מה שאני. אני לא למדתי שום תואר כלכלי. לא כלכלה. לא ייעוץ פיננסי. לא כלום. אני לא מכיר שיטות לניתוחי מניות או מדדים. לא למדתי שיטות כאלו מעולם. אני גם לא פיתחתי שיטות כאלו. אני לא בקיא לא בכלכלה, לא בפיננסים ולא בשוק המניות. אין לי מה להגיד לך. אני פשוט קוסם. אני הודיני. אני גאון. זה כל מי ומה שאני. אני לא יודע לזהות מניות או מדדים שיעלו בעשרות ובמאות אחוזים בחודשים בודדים או שנים בודדות באופן שיטתי כפי מה שאתה מציג אותי. אלו הברקות אקראיות. אלו הארות רנדומאליות. אני מאוד מאוד חכם, אבל לא הרבה מעבר לזה. אין שיטה סדירה שעומדת מאחורי ההישגים שלי. לכן אין לי את היכולת לא לכתוב ספרים על מה שביכולתי לעשות וגם לא ללמד אחרים לעשות את מה שאני יודע לעשות. מה שאני יודע לעשות ימות איתי. אני מניח שהדרך היחידה שבה המעריצים יוכלו לחקות את ההצלחה שלי, זה אם אני פשוט אגיד להם באיזה מניות להשקיע והם פשוט יעשו את זה. אבל בעצם, למה שאגיד להם? עם יכולת לעשות את מה שאני עושה, לא עדיף שאכריח אותם להיות לקוחות שלי אם הם באמת רוצים הצלחה כמו שלי? כן. זה רעיון לא רע. אולי אני יכול להשקיע בבורסה בשביל אחרים, ואם אהיה הברוקר הטוב בעולם, לגזור את העמלה השמנה ביותר, באחוזים, שברוקר אי-פעם העז לגזור לעצמו. טוב נו, אלא מה? אני יודע להשקיע טוב יותר מבאפט. האנשים קוראים לבאפט אורקל, נכון? לבאפט האנשים קוראים אורקל? 22%? זה אורקל זה? אני אראה להם אורקל. האורקל מאומהה קטן ליד האורקל מישראל. יום יבוא, וכולם ידעו את זה".

אתה ענית לי כך:

"למען האמת כן! אם תכתוב ספרים על האופן בו אתה מזהה את ההזדמנויות האלה לפני שהן קורות תוכל למכור מאות מיליוני עותקים של הספרים שלך, לכן תרוויח מיליארדים רק מהספרים. אם אתה כזה גאון אין שום סיבה שלא תהיה מיליארדר!".

אני עניתי לך כך:

"כלומר ספרים על איך ידעתי באילו מניות להשקיע? למרות שלא הייתה שיטה סדורה מאחורי הזיהוי האקראי שלי את ההשקעות המצוינות ההן? קרוב לוודאי שזה לא משהו שמישהו יוכל ליישם לטובתו בשום צורה או דרך. ואם אין לי שיטה, והרי אין לי שיטה, אני לא חושב שיש כאן מספיק "בשר" בשביל ספר. ואפילו אם כן, אנשים קונים את הספרים האלו כדי להפוך לגאוני השקעות בעצמם. אין לי דרך לעזור לאף-אחד להתעשר מלבד להגיד לאנשים איפה לשים את הכסף שלהם. או לנהל בשבילם את הכסף שלהם".

ועל כך אתה ענית לי:

"אם אינך מסוגל להסביר כיצד אתה מגיע לתובנותיך ולפתח את זה לשיטה אתה לא גאון".

והנה הגענו להווה. אז למען האמת, איני מסוגל להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי ולפתח את זה לשיטה, לא כמו מה שאתה מתכוון לפחות, ואני בעצם כן גאון. ועכשיו אני אסביר איך זה בעצם הכול מסתדר.

האמת היא, שבמידה מסוימת אני יכול להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי ולפתח את זה לשיטה, אבל רק בקטנה, ולא בצורה רצינית, ובטח שלא בצורה פשוטה, כמו מה שאתה מתכוון.

כשאתה מדבר על "להסביר כיצד אני מגיע לתובנותיי", אתה מתכוון קרוב לוודאי שאני אתן לך איזשהו הסבר פשוט וקל, שיהיה תקף תמיד בנוגע לכל מקרה. אולי איזו נוסחה אפילו. נוסחה פשוטה. שרק מכניסים את הנתונים והנה תיכף, חיש מהר, תהיה לנו את התשובה.

כשאתה מדבר על "לפתח את מה שאני עושה לשיטה", שוב אתה קרוב לוודאי מתכוון לאיזושהי נוסחה, או אולי סדרה של כמה וכמה נוסחאות. משהו קבוע לכל מניה ומניה ושיעבוד על כל מניה או מניה. משהו שנמצא איזושהי מניה, נכניס את המספרים ותיכף ומיד פשוט נדע את עתידה. פשוט ככה.

הבעיה היא שזה לא עובד ככה. לא כמו מה שאני לפחות עושה את הדברים. בוא ואסביר לך ביתר דיוק את הבעיה.

האם אתה יודע, למה עוד לא הומצאה הנוסחה המתמטית-הכלכלית-הפיננסית, או סדרת הנוסחאות המתמטיות-הכלכליות-הפיננסיות, שמאפשרת למצוא באופן קבוע ובצורה סדרתית מניות ומדדים שיעלו מאות אחוזים ואלפים של אחוזים בתוך חודשים בודדים ושנים בודדות, פעם אחרי פעם, שוב ושוב באופן קבוע? האם אתה יודע למה דבר שכזה לא קיים?

קרוב לוודאי שאתה חושב שפשוט עוד לא הגיעו לכזאת תגלית או המצאה כי פשוט עוד לא היה אדם שהיה חכם מספיק בשביל לגלות או להבין את זה. קרוב לוודאי שאתה חושב שמדע הכלכלה פשוט צריך שיבוא פתאום איזשהו "איינשטיין של הכלכלה" כמו אדם סמית' או קארל מרקס, יכתוב כמה נוסחאות שאף-אחד עוד לא המציא קודם לכן ותכף ומיד תהיה לנו את התשובה.

לצערך, זה לעולם, אבל לעולם, לא יהיה עד כדי כך פשוט. וזה לא שפשוט עוד לא היה בן-אדם שחכם מספיק בשביל להמציא את זה. זה פשוט לא קיים אפילו תיאורטית, כך שאפילו לא יהיה אפשר להמציא את זה, אפילו בעתיד, וזה לא משנה איזה אדם עוד יבוא או כמה חכם הוא יהיה. לפחות לא יהיה אפשר להמציא את זה בתצורה של נוסחה אחת או אפילו כמה נוסחאות.

הסיבה לכך, היא שהסיבה להצלחתי הסדרתית להצליח לזהות מניות שעתידות לעלות במאות ואלפים של אחוזים בתוך חודשים בודדים ושנים בודדות היא חוכמתי האדירה, שהינה רבה מספיק, רחבה מספיק, עמוקה מספיק, עשירה מספיק ומגוונת מספיק כך שתוכל לחקות את המציאות.

המניות, הן הכלכלה. והכלכלה, היא לא רק בנוגע למספרים. היא בנוגע למציאות. הכלכלה היא חלק מהמציאות. והיא מושפעת מהרבה מאוד גורמים שונים, כאשר כל מניה אינדיבידואלית, מושפעת מסט שונה של תרחישים ותקריות במציאות. לכן, במצב תיאורטי מושלם, היו לנו בדיוק את הנוסחאות הנכונות עבור כל מניה, כאשר לכל מניה שאנחנו בודקים את עתידה יש לנו נוסחה אחרת, שאנחנו גם צריכים לדעת לבחור את הנוסחה האחת הזאת ולנסח את הנוסחה האחת הזאת לפי מה שאנחנו יודעים ממה במציאות מחיר המניה עומד להיות מושפע בעתיד כך שאנחנו צריכים לדעת גם את זה.

ובעצם, בגלל שהמציאות היא כזה דבר מורכב, ובגלל שהכלכלה והמניות וכל מה שהכלכלה והמניות מושפעות ממנו זה כזה דבר מורכב, נוסחה שונה אחת עבור כל מניה זה לא טוב מספיק, אלא צריך הרבה נוסחאות שונות עבור כל מניה אינדיבידואלית אחת. ואף נוסחה עבור אף מניה לעולם לא תהיה בדיוק אותה הנוסחה שצריך להשתמש בה עבור מניה אחרת. כך שכל עשרות, מאות, ואולי אף אלפי הנוסחאות שצריך בשביל לחשב את עתידה של מניה מסוימת, הן הנכונות ביותר אך ורק עבור המניה הזאת. ואנחנו לא יכולים להתחיל להמציא אלפי נוסחאות אינדיבידואליות עבור כל מניה יחידנית.

כדי לעשות את מה שאני עושה, אבל לעשות את זה מתמטית, אנחנו בעצם צריכים לקחת את המתמטיקה ואת הנוסחאות למקום כל-כך מתקדם, עד כדי כך שהמתמטיקה והנוסחאות יהיו כל-כך מתקדמות בטירוף, עד כדי כך שהן בעצם יחקו בהצלחה את מורכבותה של המציאות, ובהיותה של המציאות עשירה כל-כך, ומורכבת כל-כך, עם אינסוף תרחישים אפשריים באינסוף גרסאות שונות, כשאינסוף קטן יותר (אך עדיין אינסוף) מתוך התרחישים האפשריים בגרסאות האפשריות האלו, הם כולם רלוונטיים עבור כל מניה ומניה, אנחנו מדברים על משהו מטורף לגמרי ובלתי ישים בעליל.

הדבר הקרוב ביותר שאי-פעם יהיה אפשר להגיע אליו מתמטית, כלכלית ופיננסית, ושיהיה ישים, זה מאגר של כמה אלפים או אולי עשרות אלפים של נוסחאות מורכבות, כי הרי אלו נוסחאות שבאות לתאר מתמטית את המציאות ומורכבותה אז שום דבר פחות מנוסחאות מורכבות ושום כמות פחות ממינימום של אלפים ומקסימום של עשרות אלפים פשוט לא יהיה טוב מספיק (ואנחנו בגרסה הישימה של מה שאני מדבר עליו, כן? זאת הגרסה "הלא קשה", רק שיהיה ברור), ואז עוד מאגר של עוד נוסחאות, שמה שהנוסחאות האלו יעשו זה לבדוק את האלגוריתם המדויק של צירוף הנוסחאות המדויק, ומתן האחוזים בחישוב עבור כל נוסחה ונוסחה, כדי לוודא בדיוק מהן אלפי ו/או עשרות אלפי הנוסחאות הטובות ביותר והנכונות ביותר להשתמש בהן עבור כל מניה ומניה שבודקים אותה מתוך סך כל אלפי ועשרות אלפי הנוסחאות שישנן בשני המאגרים. וצריך הרכב שונה של אלפים ועשרות אלפים של נוסחאות עבור כל מניה מתוך סך כל האלפים ועשרות האלפים של הנוסחאות שישנן כי כל מניה ומניה תושפע מסט שונה של אינסוף תרחישים באינסוף גרסאות מתוך סך כל אינסוף התרחישים באינסוף הגרסאות שמהם מורכבת המציאות.

כמובן שהיום אין לנו מתמטית-נוסחתית שום דבר שאפילו רק מגרד מלמטה את עשירית האחוז ממה שאני מדבר עליו.

הבנתי שיש איזה שלוש שיטות מרכזיות עם כמה עשרות נוסחאות קבועות בכל שיטה עבור כל מניה כלשהי? ואחר כך אנשים עוד מתפלאים לרעה על תשואות נמוכות של 7% או 15% או 20% בשנה.
 
נערך לאחרונה ב:
בכל מקרה, אני איום ונורא במתמטיקה, ובעוד שאני מצליח להגיע אל ההישגים של לחזות את אותן העליות של אותן המניות שאמורה להיות מסוגלת לגלות השיטה שתוארה לפני שורות אחדות, אני לא עושה את מה שאני עושה מתמטית, ולא המצאתי את אותם שני מאגרים של אלפים ועשרות אלפים של נוסחאות, אלא הם רק רעיונות תיאורטיים שיש לי. אז לא, לא מה שתיארתי הרגע, זה איך שאני עושה את מה שאני עושה. אני רק הסברתי איך תיאורטית אפשר לעשות את מה שאני עושה, ולמצוא מניות שיעלו במאות ואלפים של אחוזים בתוך חודשים בודדים ושנים בודדות, מתמטית-נוסחתית. אבל כאמור, אני איום ונורא במתמטיקה. אני פשוט ממש ממש חכם אז עולם הידע, עושר הידע ורוחב הידע של המתמטיקה ממש ממש רחוק מטווח הקשב שלי. אז אני לא מקשיב ולא שם לב לכל הנושא המתמטי, ולכן אני גרוע במתמטיקה, שלא כמוך שאתה בן-אדם לא חכם ולכן בטח יש לך לפחות ארבע יחידות, ולכן לא מתמטית-נוסחתית, אני עושה את מה שאני מצליח לעשות. אז איך אני כן עושה את זה, בעצם?

מה שאני כן עושה, מתוך כל מה שדיברנו עליו זה עתה, זה להצליח לחקות את המציאות ומורכבותה עד גבול מסוים, אבל כנראה טוב יותר מאנשים אחרים, שלא באמצעות מתמטיקה ונוסחאות. אז איך אני עושה את זה בפועל אם לא דרך מתמטיקה ונוסחאות? בתוך הראש שלי. במוח שלי. בתפיסה שלי. בהבנה שלי את הדברים. ואיך אני עושה את זה? באמצעות השכל שלי. לא בקטע שוויצרי, לא בקטע שחצני, לא בקטע רברבני, אני באמת פשוט מנסה להסביר לך מה קורה פה. אני כאילו סופר חכם או משהו, כך מסתבר, אז פשוט יש לי מספיק עושר של ידע, שמתפרס בדיוק בצורה הנכונה ובמינונים הנכונים בדיוק בין נושאי הידע הרלוונטיים, כך שאני אוכל לראות את המציאות, להבין אותה ולפענח אותה יותר טוב, בצורה יותר רחבה, ויותר עמוקה, מאשר מה שאנשים אחרים יודעים ויכולים לעשות.

אני חכם מספיק בשביל להבין את איך שהכול מתקשר ביחד. אני רואה את הקישורים שאנשים אחרים לא רואים ולא יודעים שנמצאים שם. אני יודע את הדברים שאנשים אחרים לא יודעים. כשיש מניות או סחורות שהולכות להצליח אבל לא מבינים שהן הולכות להצליח, אני חכם מספיק בשביל לראות את הסיבה או הסיבות שאף-אחד אחר לא רואה, ללמה הן כן הולכות להצליח, כמו במקרה של מטבעות הקריפטו Hbar, Pi Network, Ripple. מטבעות קריפטו שכרגע שווים סנטים, אבל שיהיו שווים בעתיד מאות ואף אלפי דולרים, כאשר בתוך כמה שנים יבצעו עליות של מאות אלפים ואף מיליונים של אחוזים. שאני אמשיך עם עוד שמות של עוד דברים שבעתיד יעלו במיליוני אחוזים? אני תרתי משמע יכול להמשיך עכשיו עם עוד שמות של עוד דברים שיעלו במיליוני אחוזים. אני באמת הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים. באמת שאין לי מושג למה אתה לא מאמין לי.

ולדוגמה כמובן שיש גם מקרים הפוכים, כאשר יש לדוגמה מניות או סחורות שחושבים שהולכות להצליח אבל הן לא הולכת להצליח, אני חכם מספיק בשביל לראות את הסיבה או הסיבות שאף אחד אחר לא רואה, ללמה הן לא הולכות להצליח, כמו במקרה של Nvidia, BEP. מניות איומות ונוראיות. איומות ונוראיות. אני לא מאמין שאתה מושקע בחרא הזה. כלומר, לא אמרת לי שאתה מושקע שם, אבל אני מאמין שאתה כן לפי איך שדיברת איתי עליהן בתיבת המסרים. אני ממליץ לך למכור את המניות שלך בחברות האלו במהירות. אמנם טכנית אסור לי לפי חוק להמליץ למכור או לקנות מניות בגלל שאין לי רישיון ייעוץ בנושא, אבל על הזין שלי כי אני מאור פז, מה שאומר שאני הבן-אדם הכי חשוב ומגניב בעולם, והאדם הכי חשוב מאז ישו, מה שאומר שאני מעל החוק.

או...כאילו...אתה יודע...משהו.

בכל מקרה, נקודה נוספת שחשוב להבהיר, היא שמה שאני יודע ויכול לעשות, זה הרבה יותר חשוב ממה שאתה יודע ויכול לעשות, כך אומרות גם העובדות וגם ההיגיון. העובדות מראות לנו שאתה מביא 15% בשנה בממוצע. העובדות הן גם שדיברתי מראש על הזב, נטפליקס, טסלה, המתכות היקרות, המניה המסתורית 1 והמניה המסתורית 2. שלא לדבר על מטבעות הקריפטו שמצאתי ושאני חוזה שיעלו במיליוני אחוזים בתוך שנים בודדות מעכשיו. ובנוגע להיגיון, אפילו רק ברמה ההגיונית, מה יותר טוב, להיות בלי שכל של לדעת להבין מה הולך להיות טוב אלא רק לקחת מלא מניות ולהעביר כל אחת מהן את אותה מסכת של אותן כמה עשרות נוסחאות לא מרשימות במיוחד, או באמת-באמת לדעת ולהבין, טוב ולעומק, מה כן או לא הולך להצליח ולמה?

וככה, אני עושה את מה שאני עושה. עכשיו אתה יודע. יודע למה מה שאני עושה לא יכול להיות מוסבר מספיק טוב או להיות מפותח לשיטה, כך שעכשיו אתה מבין שעצם זה שאני לא יכול "פשוט להסביר" את מה שאני עושה או "פשוט לפתח את זה לשיטה", כפי מה שאתה חשבת שאפשר לעשות עם מה שאני עושה לפי עולם המושגים הצר והפשוט שלך, זה למעשה לא מוכיח שאני לא גאון, וכך המציאות של כל המניות והמתכות שחזיתי, והמניות ומטבעות הקריפטו שאני חוזה כרגע, בהווה, מתיישבת ביחד עם המציאות של חוסר האפשרות להסביר את מה שאני עושה ולפתח את זה לשיטה כפי מה שהיית רוצה שאני אהיה מסוגל להסביר לך את זה ולפתח את זה לשיטה, וכך שני המציאויות האלו מתקיימות ביחד, ובאותו הזמן, אני גאון. הנה. ככה.

ועכשיו, למה אני אומר "חוסר האפשרות להסביר את מה שאני עושה ולפתח את זה לשיטה כפי מה שהיית רוצה שאני אהיה מסוגל להסביר לך את זה ולפתח את זה לשיטה"? כי הרי זה ברור מה אתה רוצה. אתה רוצה שאסביר לך במילים פשוטות ובנוסחאות פשוטות איך אפשר לעשות את מה שאני עושה כך שתוכל לחקות אותי ולעשות את אותו הדבר ולהגיע לאותם ההישגים. מה שניסיתי להסביר לך, ושעד כה לא הבנת, זה שמה שאני עושה מסובך מידי, ולא יכול להיות מופשט לא לכדי משהו שאתה תוכל להבין או שאני אוכל להסביר.

לכן אין לי איך לעזור לך במובן הזה, אין לי מה להסביר לך ואין לי מה ללמד אותך כך שתוכל לעשות את מה שאני עושה. לכן לעולם לא יהיה הסבר מדויק לחלוטין של איך בדיוק-בדיוק אני מגיע לתובנותיי ולכן לעולם לא תהיה שיטה סדורה. לכן גם לא יהיה ספר שיימכר במיליוני עותקים. כלומר, יכול להיות ספר על הסיפור של הצלחתי, ואני אוכל להסביר שם את הדברים הכי טוב שאני אוכל, אבל אין לי שום דרך או אפשרות, גם אם הייתי רוצה, להסביר וללמד את הדברים כך שאנשים פשוטים, כמוך, יוכלו להבין את מה שאני עושה, לחקות אותי ולהגיע לאותם ההישגים שאני מגיע אליהם.

אני מצליח לעשות את מה שאני עושה הודות לעולם הידע העשיר שלי, וכל מניה היא מקרה כשלעצמו, שחלק אחר של עולם הידע העשיר שלי מתחבר אצלי בראש לאותה המניה ולמציאות של אותה המניה כך שאוכל להבין את עתידה. זה אינדיבידואלי לחלוטין לפי המניה המדוברת ולפי סוג הידע מתוך סך כל הידע שיש לי שמתחבר ומתקשר למניה הספציפית הזאת.

מה שאני עושה שונה ברמה הבסיסית והעקרונית ממה שאתה עושה. אתה עובד לפי שיטה אחת עבור כל המניות, כמו מה שמערכת החינוך לדוגמה, עובדת לפי אותו החינוך עבור כל הילדים, ולכן אתה לא מצליח עם המניות, ומערכת החינוך לא מצליחה עם הילדים.

העולם והמציאות הם דברים חיים ומשתנים שמצריכים התייחסות דינאמית, קונקרטית ונקודתית שונה בבסיסה ובמהותה עבור כל מקרה אינדיבידואלי. וזה בעצם מה שקורה כאן. זה מה שאני עושה ואתה לא עושה. אבל גם אם תנסה לעשות את זה, זה לא יעבוד לך, כי אתה פשוט לא חכם מספיק. מה שאני עושה, בלי להעליב, הוא הרבה יותר מרשים ממה שאתה עושה. ואני לא מדבר על זה שהמניות שאני מוצא עולות במאות אחוזים ואלפים של אחוזים בתוך זמן קצר בזמן שאתה מוצא מניות שעולות ב-15% בשנה בממוצע. אני מדבר על הדרכים כשלעצמן שאני מוצא את המניות שאני מוצא ואתה מוצא את המניות שאתה מוצא. מה שאני עושה הוא הרבה יותר מרשים כי אני משתמש בשכל שלי, ויש הרבה ממנו, ומה שאתה עושה, זה לא להשתמש בשכל שלך, שממילא אין לך הרבה ממנו, אלא אתה משתמש בסדרת יכולות טכניות אחדות שרכשת במהלך לימודיך האקדמיים ומעביר מניות אקראיות באופן אקראי את אותו סט לא יעיל של אותן נוסחאות לא מוצלחות. אתה לא באמת משתמש בשכל שלך. אתה לא באמת יודע. אתה לא באמת מבין. אתה כמו כלב שלימדו אותו לתת יד או להעמיד פני מת. זה הערך, המשמעות ומידת הרושם והאיכות של מה שלימדו אותך ושל מה שאתה יודע לעשות.

בכל מקרה, כל מה שאני הסברתי לך על איך אני עושה את הדברים, ככה בעצם אני רואה את הדברים שאתה ואנשים אחרים לא רואים. כמו לדוגמה עצם זה שהזהב עתיד להגיע ל-20,000 דולר לאונקיה, עצם זה שמטבעות הקריפטו שהזכרתי מקודם עתידים לעלות במיליוני אחוזים במהלך השנים הקרובות, עצם זה שהשפל הגדול החדש שדיברנו עליו עתיד להתחיל בעתיד הקרוב ובין 70% ל-90% מהתיק שלך עומד להימחק כלא היה ובעיקרון אנחנו נחיה בעולם חדש ועוד ועוד...

שום דבר מכל זה לא יכול לחזות הניתוח הפונדמנטאלי היקר שלך, או אחת משתי השיטות האחרות, אבל את כל זה, חזה וחוזה מאור חיים פז. הבן-אדם שיודע השקעות יותר טוב מהמשקיעים, פסיכולוגיה יותר טוב מהפסיכולוגים, פיזיקה יותר טוב מהפיזיקאים, וולקנולוגיה יותר טוב מהוולקנולוגים וכן הלאה וכן הלאה. פשוט עדיף שנפסיק עכשיו כי אם נשב פה ונגיד את כל הדברים שאני יותר טוב בהם מאשר האנשים שעוסקים בדברים האלו למחייתם ושזה המקצוע שלהם ומה שהם למדו באוניברסיטה, אנחנו נשב פה כל היום. את זה שאני חכם יותר מלאונרדו דה וינצ'י כבר אמרתי?

21. "אני לא עובד אצלך"+"הצחקת אותי. אני לא משרת שלך, תסתדר בעצמך".

נראה לי שאתה מתבלבל. אתה מבולבל. ואיך אומרים ההומואים? בלבלות? אתה בבלבלות. אחי, אתה בבלבולים קשים.

בוא ותן לי לעזור לך לצאת מהבלבולים שאתה מבולבל בהם.

אני לא יודע איך עוד להגיד את זה אז אני פשוט אגיד את זה, אוקיי?

אני פאקינג מאור פאקינג חיים פאקינג פז.

מה שזה אומר, בעיקרון, זה שממש כדאי לך, ואתה ממש רוצה, או לפחות צריך לרצות, להיות בצד שלי, להיות חבר שלי, ולעשות את מה שאני אומר לך. זה לא "יוריד ממך" או "ישפיל אותך" לעשות את מה שמאור פז אומר לך, בניגוד למה שאתה חושב ומשלה את עצמך. זה מאור פז. מה שזה אומר עצם זה שזה מאור פז שאומר לך מה לעשות, זה שאתה צריך לעשות את מה שהוא אומר לך לעשות גם אם הוא עכשיו יגיד לך ללבוש חצאית טוטו וחזייה שעשויה משני חצאים של אגוז קוקוס, לעלות על במה מול אלפי אנשים ולפצוח בריקוד צ'ה צ'ה צ'ה נמרץ. כי זה פשוט מאור פז. ברור? יופי. עמוד נוח חייל. בפעם הבאה שאני אומר לך מה לעשות, תעשה את זה. אולי אפילו אני אזרוק לך עצם בדמותה של מניה שעתידה לעלות בכמה מאות אחוזים בתוך כמה שנים. יש לי דפים שמלאים בשמות של מאות מניות כאלו זרוקים בכל רחבי החדר שלי כאילו הם זבל. כי בשבילי ובסטנדרטים שלי, זה באמת זבל.

.MAOR PAZ MOTHERFUCKER

וזה דרך אגב גם הסיכוי היחיד שלך להצלחה משמעותית בחיים. כמו המורה למתטיקה הזונה שלי מהתיכון, לא ניחנת בשכל במידה יוצאת דופן ואין לך שום כישרון מיוחד, ולכן, כמו במקרה של הזונה שמינו אותה להיות המורה למתמטיקה של מאור פז (היגיון של אנשים במאה ה-21, לך תבין), הסיכוי היחיד שלך באמת להצליח הוא על הגב של אנשים שניחנו בשכל במידה יוצאת דופן ו/או כישרון ראוי לציון.

שלא כמו במקרה של שושנה זגורי, המורה למתמטיקה הזונה שלי מהתיכון, אתה אינך מתבקש לשכב על הגב ולפסק את הרגליים. מה שמאור פז מבקש ממך הוא הרבה יותר פשוט והרבה פחות נוראי מזה. על-מנת לעלות לגדולה ולהגיע להצלחה דרך החוכמה והכישרונות של אדם שניחן בחוכמה ובכישרונות, שזאת כאמור הדרך היחידה שבה אדם כמוך יכול להצליח בחיים, מה שאתה מתבקש לעשות זה לחלוק עם מאור פז את מעט הידע שיש לך ושלמאור פז אין ולהעמיד לשירותו של מאור פז את מעט היכולות הטכניות שרכשת במהלך לימודיך האקדמיים. זה הכול. הרבה פחות גרוע מלשכב על הגב ולפסק את הרגליים, אתה לא חושב?

אז כפי מה שאמרתי, תהיה לי לעזר, ואזרוק לך עצם. אולי אפילו שתיים.
 
נערך לאחרונה ב:
קבוצה אחרונה של הודעות יגיעו בעתיד הקרוב. לאחריהן, מאור חיים פז סיים את דבריו, ואתה תהיה חופשי להגיב.
 
22. א'. "לא הוכחת שום דבר, אתה עני"

עוד פעם אותו שקר ישן, שנובע לא מעצם כך ששני אנשים עם אותה רמת יכולת וידע והאחד משקיע והשני לא הם בעלי רמת יכולת וידע שונה, כי רמת היכולת והידע לא שונה, אלא נובע מעצם כך שאתה מקנא בי על הצלחתי, בשעה שאתה עצמך לא מצליח, ולכן אתה נאחז בפרט השולי וחסר החשיבות של עצם כך שלא השקעתי בפועל והתעשרתי בפועל מכל המניות שחזיתי מראש, וכל זה בשביל שלא תצטרך להודות בעובדה שמבלי שאני צריך ללמוד תואר בפיננסים, אני יודע להשקיע טוב יותר ממך, אפילו אם אני לא משקיע בפועל, וכל זה, כדי שהאמת הזאת לא תהרוג אותך. וובכן, תנחש מה? האמת הזאת לא תהרוג אותך ומוטב לך להודות בה כי הכרה במציאות היא דבר מאוד חשוב, גם אם המציאות היא לא מה שהיינו רוצים.

נמאס לי מהשקרים שלך ומהעיוותים שלך את האמת, את ההיסטוריה, את העובדות ואת המציאות, דבר שאותו אתה עושה בגלל הגחמות הילדותיות שלך, הכאבים האישיים שלך והרגשות המשתוללים שלך. הגיע הזמן לעזור לך להיגמל מהתנהגותך זאת, קודם כל למענך עצמך לפני מה שאתה צריך לעשות את זה למען כל אחד אחר, והגיע הזמן לעזור לך להודות באמת, בעובדות ובמציאות, גם אם האמת, העובדות והמציאות הם לא לרוחך. והדרך שבה אני עומד לעזור לך לעשות את זה היא על-ידי כך שאעמיד אותך במקומך אחת ולתמיד, ואחשוף אותך במערומיך, דבר שיכולתי לעשות בכל רגע נתון, מכיוון שהבנתי את כל מה שקורה פה עם שקרי ה-"לא הוכחת כלום, אתה עני" שלך כבר מההתחלה, אבל שלא עשיתי אותו עד עכשיו מכיוון שהייתי אדיב כלפיך ורגיש כלפי הכאב שלך, אבל אולי זה לא היה הדבר הנכון ביותר שיכולתי לעשות בעבורך. עכשיו, אתה תשמע את האמת. האמת המכוערת. האמת המכוערת עליך ועל התנהגותך. הגיע הזמן להיות כנה איתך. כנה עד כאב. מכיוון שאולי, על-אף הכאב הראשוני, זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות בשבילך. בתת סעיף א' של סעיף 20 של דבריי ניצלתי את יכולותיי בתור המומחה הגדול ביותר בהיסטוריה לנפש האדם בשביל לנתח לעומק ניתוח בן כ-4,000 מילים את חשיבתך הפתולוגית והכושלת על-מנת להצביע על הפתולוגיות והכשלים שבה על-מנת לתת לך את האפשרות לתקן ולהשתפר. כעת אנצל את אותן היכולות בשביל לנתח לעומק אותך עצמך, ואת האישיות הפתולוגית והכושלת שלך. תמונת המצב שאתן לך על אישיותך הפתולוגית והכושלת, כמו תמונת המצב שנתתי לך על חשיבתך הפתולוגית והכושלת, תהיה מדויקת להפליא, כפי מה שאף פסיכולוג טרום-פזי בעולם לא היה יכול לתת לך. מדובר בהזדמנות פז בעבורך להבין ברמת דיוק כירורגית בדיוק מה לא בסדר באישיותך, כפי מה שניתוחי את האופי הפתולוגי של החשיבה שלך אפשר לך להבין ברמת דיוק כירורגית בדיוק מה לא בסדר בחשיבתך.

תנצל את האבחנות החדות האלו בשביל להשתפר כבן-אדם, במקום להתווכח איתי ולריב איתי, תוך כדי התעלמות ממה שאמרתי וחוסר התעמקות בדברים האמורים.

אל תיתן למאמצים שלי ולזמן שלי להיות לשווא. במיוחד לא לזמן שלי. כשהייתי בן 19 ערכתי מספר חישובים לא יותר מידי מסובכים שהראו שאם אני אדם חשוב כפי מה שאני חושב שאני, אז הזמן שלי שווה תרתי משמע יותר מזהב.

שנתחיל?

22. ב'. תן לי ללמד אותך משהו על האמת, ויותר חשוב מזה, על עצמך ועל אנשים שכמותך. כשיש אנשים שנפגעים מהאמת וכועסים על האמת, הבעיה היא לא באמת. הבעיה היא באנשים האלו. כי הרי על טעם ועל ריח (כלומר אמת ועובדות) אין מה להתווכח. האמת היא לא דבר לכעוס עליו כי לא בא לנו עליו או להתכחש אליו כי הוא לא לרוחנו. גם כשהאמת והעובדות הן לא מה שרצינו שהן יהיו, האמת והעובדות הן עדיין האמת והעובדות, מה שאומר שאל"ף כל, הן מעל הספק, ושבי"ת כל, אין מה לכעוס עליהן, להתווכח איתן, להיטרף מהן או להכחיש אותן כי שום דבר מכל זה לא יעזור מהסיבה הפשוטה שאמת ועובדות זה לא דבר שמשתנה בהתאם לרגשות המשתוללים והתקפי הזעם הילדותיים של אנשים שמגיעים ממקומות כל-כך מוחלשים בחיים שלהם עד כדי כך שהם צריכים לקרוא לעצמם "סופרמן" באינטרנט כדי להרגיש גדולים. כפי מה שאני כותב בספרי העתידי, "מדריך מעשי לניצחון אשכנזי במלחמת האחים: כיצד היהודים האירופאים ינצחו את היהודים הערבים במלחמת האחים ויקדמו אותם אל עבר הרמה האשכנזית": "כשיש אמת כואבת זה לא אומר שזאת אמת שלא צריך להגיד אותה. כשיש אמת שלא רוצים לשמוע אותה, זה לא אומר שזאת אמת שלא צריך להשמיע אותה. וכשיש אמת שלא מוצאת חן, זה לא אומר שזאת אמת שצריך להכחיש אותה".

דרך אגב, אתה יודע מי לא קורא לעצמו "סופרמן" באינטרנט כדי להרגיש גדול? מאור פז. אתה יודע למה מאור פז לא עושה את זה? כי מאור פז מספיק גדול בזכות עצמו כך שהוא פשוט לא צריך להגיד לעצמו שהוא מישהו אחר, מישהו בעל ערך, כדי להרגיש טוב עם עצמו כי מאור פז בעצמו הוא בעל ערך. אם כי מובן לי לחלוטין הצורך שלך להעמיד פנים שאתה עצמך מישהו אחר. הרי האתה האמיתי אינך להיט, ואם האתה האמיתי הוא חסר כל ערך משמעותי כלשהו הראוי לציון, כיצד עוד האתה האמיתי אמור לרכוש עבור עצמו תחושת ערך וביטחון עצמי שלא דרך העמדת פנים שאתה מישהו אחר? אבל רגע. תן לי לנחש. זה נעשה גרוע יותר. אתה לא קורא לעצמך "סופרמן" רק כאן בפורום תפוז. אתה עושה את זה גם בבוקר מול המראה בשירותים תוך כדי שאתה מרעיף על עצמך מגוון מחמאות על-מנת לשכנע את עצמך בערך של עצמך. אני לא אשקר לך-זה פאתטי לחלוטין, אבל מצד שני אני לא נמצא בנעליים שלך (תודה לאל) אז אני לא שופט.

22. ג'. ועכשיו נמשיך לדבר על האמת, אך הפעם לפי הגותו של סוקרטס. הפילוסוף סוקרטס, הפילוסוף הכי חשוב שאי-פעם חי (כמובן רק עד שאני עצמי אתפוס את מקומו כאשר אשחרר את עבודותיי בתחום הפילוסופיה, הלוא הן כמובן העבודות הפילוסופיות החשובות ביותר שנכתבו מאז ומעולם) אמר פעם שהאיש שמשקר לעצמו זה כאילו שיש לו אויב שחי בתוכו. עוד מוסיף ואומר הפילוסוף השני הכי חשוב שאי-פעם חי חוץ ממני, שהאיש שמשקר לעצמו, הוא אפילו לא באמת בן-אדם. הוא רק כאוס של רצונות אנוכיים שעטוף בעור חיה. סוף ציטוט. זה לא יותר מידי קשה להבין את כוונותיו של סוקרטס.

מדוע סוקרטס אומר לנו שמי שמשקר לעצמו הוא אפילו לא בן-אדם? זה פשוט. מיהו הבן-אדם שמשקר לעצמו? האדם שמשקר לעצמו הוא הרבה יותר גרוע מאשר האדם שפשוט טועה מכיוון שבעוד שהאדם שטועה הוא פשוט טיפש, האדם שמשקר לעצמו יודע את האמת, עמוק בתוכו, מתחת לכל השקרים שהוא משקר לעצמו, והוא פשוט בוחר להתכחש אליה. ולמה האדם שמשקר לעצמו עושה את זה? האדם שמשקר לעצמו עושה את זה כי הוא חלש. חלש מידי מכדי להתמודד עם אמיתות לא נעימות שפשוט "לא בא לו עליהן" כאילו האמת היא דבר שאנשים יכולים שיבוא להם או לא יבוא להם עליו. וגם מיהו בעצם האדם שמשקר לעצמו מעבר להיותו אדם חלש? האדם שמשקר לעצמו הוא אדם שעל-מנת לחוות מציאות ועולם נעימים יותר מאשר אלו האמיתיים, בוחר לעשות מעשה עלוב ומעורר רחמים ולהתכחש לשכל הישר ולהיגיון שהוא התברך בהם כאדם. נוסף על כך, ובמקרה האישי שלך, אם כי כמובן שיש מקרים נוספים כמו שלך, אתה בוחר להתכחש אל האמת, ההיסטוריה, העובדות והמציאות בגלל הגחמות הילדותיות שלך, הכאבים האישיים שלך והרגשות המשתוללים שלך. לפי דמותו זאת ומעשיו אלו של האדם שמשקר לעצמו, ושלפי סוקרטס הוא אינו אפילו אדם, ביכולתנו ללמוד ולהבין מיהו האדם, ומה מגדיר אותו ככזה, לפי משנתו של סוקרטס. לכן בהיותו של האדם שמשקר לעצמו, לא-אדם, מכיוון שהוא מתכחש לשכל הישר ולהיגיון הבסיסי שהוא ניחן בהם כאדם והתברך בהם כאדם על-ידי האל הטוב מתוקף היותו אדם, אנחנו למדים שהאדם לפי ראות עיניו ומשנתו של סוקרטס הוא יצור חושב בעל יכולת לנהוג בתבונה, לחשוב, להפעיל את השכל שלו ולנהוג בהיגיון בסיסי. שזה דווקא מאוד הגיוני כשחושבים על זה כי הרי מה מבדיל בין בני האדם לבעלי החיים? מה שמבדיל בין אלו לאלו זה שבני-האדם ניחנו בשכל ובהיגיון בסיסי בשעה שבעלי החיים לא, כך שכאשר האדם שמשקר לעצמו מתכחש אל השכל ואל ההיגיון הישר של עצמו בילדותיות אין קץ מכיוון שהמציאות והאמת לא מוצאות חן בעיניו, כאילו שההתכחשות אל השכל, ההיגיון, המציאות והאמת משנה את המציאות והאמת למרות שברור שהיא לא כך שהלכה למעשה מדובר בצעד חסר תוחלת ברמה ההגיונית והתבונית, והנה אובדן ההיגיון והתבונה שאנחנו מדברים עליו, האדם שמשקר לעצמו מוותר הלכה למעשה על האנושיות של עצמו, מתקרב אל בעל החיים במהותו ומגשים את נבואתו של סוקרטס על הפיכתו של האדם שמשקר לעצמו ללא-אדם אלא לכאוס של רצונות אנוכיים שעטופים בעור חיה.

וכאשר אתה עושה את כל זה, SupermanZW, וכאשר אתה הופך להיות כל זה בגלל מה שאתה עושה, אני מבטיח לך שזה לא מקדם אותך ואת האינטרסים שלך לא עכשיו וזה גם לא יקדם אותך ואת האינטרסים שלך בעתיד.

אני ממליץ לך בחום להפסיק לשקר לכל העולם ולעצמך, וכמה אירוני, להצליח לעבוד בעיקר אך ורק על עצמך (וגם זה לא תמיד), ולהפוך את עצמך ללא-אדם ולכאוס של רצונות אנוכיים שעטופים בעור חיה תוך כדי התהליך מכיוון שזה לא רק שאתה לא עובד על אף-אחד והרבה פעמים אפילו לא על עצמך אלא מכיוון שבעוד שאני יודע ומבין שההתנהגות הזאת נעימה לך מאוד והשקרים האלו מחממים לך את הלב, עושים לך נעים בכל הגוף ומגנים עליך מפני האמת הקשה והעולם האכזר, אני מבטיח לך שבראש ובראשונה עליך לחדול מההתנהגות הזאת דווקא למען עצמך ולמען עצמך בלבד מכיוון שעם כמה שזה נעים להתכחש לעובדות ולאמיתות לא נעימות, להתכחש לשכל הישר ולהיגיון הבסיסי של עצמך ולאמץ אל חיקך את הטבע הפראי והחייתי של עצמך, זה לא החלק שבתוכנו שבני האדם אמורים לטפח בעצמם.

התנהגות מעין זאת פוגעת בעיקר, אם לא באופן בלעדי, בך עצמך. הכיצד? זה פשוט מאוד. כאשר אנחנו מתכחשים אל השכל הישר ואל ההיגיון הבסיסי של עצמנו, דבר שעושים אותו אנשים בעלי גחמות ילדותיות, כאבים אישיים ורגשות משתוללים (נטיות איומות ונוראיות גם הן ושגם מהן עליך להיפטר בהקדם), על-מנת שנוכל לשקר לעצמנו (שזה הדבר שהכי חשוב שתפסיק לעשות אותו) על-מנת שנוכל לחיות בפנטזיה יפיפייה ודמיונית שתאפשר לנו להימנע מן הכאבים והסבל שנחווה באם וכאשר ננסה להתמודד באופן כנה ואותנטי עם המציאות העגומה של חיינו האומללים (רואה? אני מבין! אמנם אני מבין בצורה אפריורית כי שלא כמו במקרה שלך, החיים שלי טובים, אבל אני עדיין מבין אותך!) אז אנחנו בעצם מתכחשים אל הבעיה ומתעלמים ממנה ואז היא לעולם לא תיפתר או תיעלם. זה כמו בתוכנית 12 הצעדים של האלכוהוליסטים האנונימיים כשהצעד הראשון הוא להודות שאתה אלכוהוליסט כי אחרת איך אתה יכול להתחיל לנסות להיגמל מאלכוהול כשאתה אפילו לא מוכן להודות שאתה מכור? זה בדיוק אותו הדבר איתך. השקרים שאתה מתעקש לספר לעצמך, ושפעמים רבות אפילו אתה לא באמת מאמין להם, מזיקים לך מאוד. בוא נסתכל לדוגמה ממש על אותו הדבר האחד שהוביל לעצם זה שאני עכשיו יושב כאן ונואם את כל הנאום הגדול והיפה הזה נגד הנטייה שלך לשקר לעצמך.

מה שקרה הוא בעצם פשוט מאוד. ב-2017 אמרתי שצריך להשקיע בזהב, בפברואר של 2018 אמרתי שצריך להשקיע בנטפליקס, ובמרץ של 2020 אמרתי שצריך להשקיע בטסלה. כמובן שלאחר שאמרתי שצריך להשקיע בכל הדברים האלו, מחירי שתי המניות האלו והמתכת האחת האמירו משמעותית (נו ברור, אלא מה?). ואז, אחרי כל זה, באוקטובר של 2020 אני ואתה התחלנו לדבר ויצא לי לספר על הצלחתי המונומנטלית לחזות את העליות הדרמטיות במחירי הזהב כמו גם במחירי המניות של נטפליקס וטסלה, ואז, אתה, ובהתאם לאישיותך הילדותית, הגבת וממשיך להגיב עד היום על הצלחתי האדירה באמצעות בכי, צרחות, בעיטות באוויר, נפנופי ידיים מטורפים, צווחות היסטריות, הכחשות חסרות כל בסיס לוגי המבוססות על רגשות משתוללים ותו לא ושימוש בטקסטים ובשפה שמאפיינים ילדים בני 5.
 
נערך לאחרונה ב:
אם זה מה שעשו לך שלוש דברים שחזיתי ואז עלו בעשרות ובמאות אחוזים בתוך חודשים אחדים ושנים אחדות, מפחיד אותי לנסות לחשוב מה יעשו לך עדכוניי האחרונים, על כך שחזיתי את המתכות היקרות, שעלו לא במאות אחוזים בתוך שנים אחדות אלא באלפי אחוזים בתוך שנים אחדות מאז הרגע שחזיתי אותן, על כך שחזיתי את "המניה המסתורית 1" שעלתה באלף אחוז בתוך שלוש חודשים מאז הרגע שחזיתי את הצלחתה, ו-"המניה המסתורית 2", שעלתה ב-8,700 אחוז בתוך יומיים מהרגע ששוחררה למסחר חופשי בבורסה (אם כי חזיתי את הצלחתה במשך שנה שלמה קודם לכן).

בכל מקרה, בנוגע להתנהגות שלך, הסיבה שכך אתה מגיב להצלחתי ומתנהג היא שאתה לא בן-אדם חכם במיוחד, אם להתנסח בלשון המעטה, ולכן אין הרבה בתוך הראש שלך שיאזן כנגד הדחפים החייתיים ביותר והבסיסיים ביותר שלך כמו גם כנגד הרגשות שלך, ומכאן נובעת ההתנהגות הילדותית שלך, השפה הילדותית שלך, הרגשות הילדותיים שלך ומעשיך חסרי הכבוד, חסרי הבושה וחסרי העכבות כמו לדוגמה השקרים הבוטים שלך. ועכשיו, הנה אנחנו מגיעים אל הקטע שבו ההתנהגות הזאת לא רק לא מועילה אלא מזיקה לך. זוכר את מה שאמרנו מקודם על איך שבן-אדם שמשקר לעצמו לא יכול להתחיל לנסות ולפתור את הבעיה מכיוון שהוא לא מודה בעצם קיומה של הבעיה מלכתחילה?

אז כאילו, מה שאני אומר, זה שאם לנוכח גאונותי הפיננסית האדירה וההצלחה שלי לחזות את ההאמרות במחיר של הזהב ושל המניות של נטפליקס וטסלה, אם בתגובה לזה, אם במקום להגיב כמו מה שהיה בא לך להגיב ואם במקום להגיב כמו מה שהיה הכי טבעי לך והגיוני לך להגיב, פשוט בגלל שכזאת סוג של תגובה זה בעצם כל המהות והתמצות של הבן-אדם שאתה, אם במקום להגיב באמצעות בכי, צרחות, בעיטות באוויר, נפנופי ידיים מטורפים, צווחות היסטריות, הכחשות חסרות כל בסיס לוגי המבוססות על רגשות משתוללים ותו לא ושימוש בטקסטים ובשפה שמאפיינים ילדים בני 5, אם במקום להגיב ככה הייתה עוצר לרגע, נושם נשימה עמוקה, מבין את חוסר התועלת שבהתפרצות ילדותית ומגוחכת מעין זאת הנובעת בין היתר מקנאה אדירה בהצלחתי, תנסה לחשוב ולתאר לעצמך כמה הרבה היית יכול ללמוד ממני עד עכשיו אילו רק היית מסוגל להודות בעובדה שאני גאון פיננסי ושיכולות ההשקעה שלי גדולות יותר משלך כך שהייתה מסוגל להודות כמה הרבה יש לך ללמוד ממני בהתחשב בזה שאני מדבר מראש על מניות שעולות בעשרות ומאות אחוזים, ולאחרונה גם על מניות שעולות באלפי אחוזים ומטבעות קריפטו שעתידים לעלות במיליוני אחוזים. וכל זה בשעה שאתה מדבר על מה שזה לא יהיה שאתה מדבר עליו שמביא לך תשואה צנועה של 15% בשנה בממוצע. אתה מבין מה אני אומר?

22. ד'. סיימנו עם יחסך הבעייתי כלפי אמיתות שאינן מוצאות חן בעיניך. וכעת, נמשיך לניתוח כללי של כל האישיות שלך.

אתה אדם לא מאושר במידה ניכרת לעין. זועף. רוטן. מתייסר תמידית מבפנים ומבחוץ בגלל חוסר הסיפוק התמידי שלך מהחיים של עצמך. אתה נוטה לנון-קונפורמיזם שיותר מבוסס על הרצון והצורך להיות נבדל, שונה ומיוחד מאשר מה שאתה נבדל, שונה ומיוחד באופן אותנטי. רק שתדע לך, נון-קונפורמיזם אך ורק לשם "המגניבות" ו-"הצהרת השוני, הנבדלות והייחודיות" שבנון-קונפורמיסטיות, זה הכי קונפורמיסטי שיש. שלא לדבר בכלל על זה שנון-קונפורמיסטיות מעין זו, היא בכלל מזויפת. הרעיון הנון-קונפורמיסטי האמיתי והמקורי מדבר על המוכנות ועל האומץ לנקוט בעמדות נון-קונפורמיסטיות כאשר האדם המדובר הוא שונה, נבדל ומיוחד באופן אמיתי ואותנטי. נון-קונפורמיסטיות מן הסוג שמאפיין אותך, נון-קונפורמיסטיות לשם הנון-קונפורמיסטיות, זהו סוג ספציפי של נון-קונפורמיסטיות שבוגד בנון-קונפורמיזם האמיתי ומבייש את כל הנון-קונפורמיסטים האמיתיים, האותנטיים והנאמנים לרעיון הנון-קונפורמיסטי האמיתי באשר הם.

עצוב גם להודות שהנון קונפורמיזם המעושה שלך, הנון-קונפורמיזם המזויף שלך, הוא למעשה סוג הנון-קונפורמיזם הנפוץ ביותר. אין נון-קונפורמיזם נפוץ כמו הנון-קונפורמיזם המזויף של אנשים מזויפים כמוך, שנוטים להתהדר בנון-קונפורמיזם המזויף שלהם בשביל להוכיח את ייחודיותם המדומיינת.

בלי להעליב, אבל תמיכתך באידיאולוגיות קצה מטורפות כמו קפיטליזם טהור והמצע של המפלגה הליברטריאנית לא מוכיחה לא שאתה מיוחד ולא שאתה בעל ערך.

בנוסף לכל האמור לעיל, אתה מתאפיין במעין "אנטי" כללי מגוחך שמבוסס יותר על רצון להיות "אנטי" ולעשות "דווקא" מאשר מה שיש בך התנגדות אמיתית לדברים כאלו ואחרים. האנטי שלך לא מבוסס על דעות אותנטיות ועל טיעונים קונקרטיים אלא על גחמות ילדותיות, רצונות סובייקטיביים ורגשות משתוללים. מדובר בדיוק באותו סוג האנטי שמאפיין ילדים קטנים וזועפים שלדוגמה מנהלים ביניהם ריב צעקות שבו הם צועקים אחד על השני "כן נכון!-לא נכון!".

לדוגמה אני טוען שלהגיד איזה מניות עתידות לעלות במאות אחוזים ושאז זה יקרה, זה להוכיח לא פחות גאונות פיננסית מאשר מה שיוכיח מי שידבר בדיוק באותם הזמנים בדיוק על אותן המניות, וגם ישקיע במניות האלו. מכיוון שאני צודק, ואין לך מה לענות קונקרטית לטיעון המאוד הגיוני הזה, אבל גם מכיוון שאתה מתפוצץ מעצבים ולא מצליח לסבול את עצם זה שאני גאון פיננסי ואיש מוצלח ורב כישרונות (בעוד שאתה עצמך לעולם לא תהיה כזה) אז במקום להודות בעובדה שאני גאון פיננסי, אתה בוחר באנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון מכיוון שאתה יודע שאם נישאר בדיון של טיעונים קונקרטיים ושל עובדות, אתה, הבן-אדם עם שני תארים, תפסיד בדיון האינטלקטואלי הזה (לפחות אינטלקטואלי מהצד שלי), לבן-אדם שכמעט לא הוציא בגרות, ולכן אתה, המלומד הגדול מהאקדמיה, כאמור לעיל בוחר באנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון ובמנוס פראי מפני הדיון הענייני, הטיעונים והעובדות (לפחות זאת התקדמות מלעשות פוליטיזציה להיסטוריה כמו ניאו-נאצי) ולכן על ההסבר המאוד הגיוני שלי ששני אנשים שמדברים על אותן המניות, שהופכות אחר כך למאוד מצליחות, ואחד מהם השקיע ואחד לא, הם שניהם גאונים פיננסיים, אתה עונה לי לדוגמה "לא הוכחת שום דבר, אתה עני". ששוב, רק שיהיה ברור, תגובתך זאת היא תגובה באותה רמת התגובה, מבחינת רמת התחכום ורמת האינטלקטואליות של התגובה, כמו רמת התגובות, רמת הדיון ורמת האינטלקטואליות של ריב של שני ילדים בני 5 שצועקים זה על זה "כן נכון!-לא נכון!" שוב ושוב. תודה לאל באמת שלפחות אחד מאיתנו הוא אדם חכם שמהווה ייצוג צודק ונכון של איך דיון אינטלקטואלי וענייני אמור להיות ולהיראות.

עוד חשוב לציין ולהגיד, שכשאני מדבר על איך שבן-אדם שידע איזה מניות עומדות להיות ממש טובות, ואז לא השקיע בהן, ואז הן היו ממש טובות, הוא לא פחות גאון פיננסי ממי שידע בדיוק על אותן המניות בדיוק באותם הזמנים והשקיע, עוד חשוב לציין ולהגיד, שכאשר אני אומר את הדבר הזה, גם לענות לי לדוגמה "אני מעריך יותר אנשים שהרוויחו בפועל מאשר אנשים שהיו יכולים להרוויח ולא עשו זאת", גם זה לא מענה הולם מכיוון שאתה מדבר על הבחירה האישית והסובייקטיבית שלך את מי ואת מה להעריך אבל אלא אם כן יש מאחורי זה איזשהם שיקולים ענייניים, לוגיים וקונקרטיים שאתה יכול לחלוק איתי, אז לא מדובר בתגובה עניינית שנותנת מענה הולם לטענתי ששני אנשים ששמו את העיניים שלהם על אותן המניות באותם הזמנים, והמניות האלו נורא הצליחו, ואחד מהם השקיע והשני לא, הם שניהם גאונים פיננסיים באותה המידה. שזאת טענה והסבר שאני מביא בשביל להוכיח ולהסביר לך שהישגי העבר שלי דווקא כן מעידים על כך שאני גאון פיננסי, גם אם עד כה לא התעשרתי מהם. וגם אם זה הורג אותך. טענה והסבר שעד היום עדיין לא נתת להם, לא הצלחת לתת להם, מענה ראוי לשמו.

וגם לכתוב לי לדוגמה "אתייחס לטענותיך ברצינות כאשר תוכיח את יכולותיך, ולהוכיח אומר להתעשר מהשקעות" זה לא מענה רציני. יפה מאוד שהחלטת בינך לבין עצמך מה זאת אומרת שבן-אדם יוכיח את עצמו כגאון פיננסי אבל אם אתה רציני בנוגע לזה שרק כך אדם יכול להוכיח את עצמו כגאון פיננסי, אז צר לי בשבילך מאוד, אבל נראה לי שזה אומר שאתה תצטרך להסביר מה הבעיה עם ההסבר שלי והדוגמה שלי של איך ולמה בן-אדם יכול להיות גאון פיננסי גם מבלי שהשקיע שקל. אה. רגע. נכון. אתה לא יכול כי אני צודק ודחקתי אותך לפינה ואין לך מה לענות. בגלל זה מעולם לא ענית לי תגובה רצינית על דבריי אלו. כי מעולם לא הייתה יכול. כי אתה הצד הטועה. ואפילו אתה בעצמך יודע את זה. אתה תומך בטענה שאתה יודע שהיא שקרית (שאני לא גאון פיננסי) ומצדד בדבר שאתה יודע שהוא טעות מכיוון שאתה אדם לא מאושר ומתוסכל, קטן ואומלל, שרוצה שכולם יהיו לא מאושרים, מתוסכלים, קטנים ואומללים כמוהו. לכן זה מעצבן אותך כל-כך ומציק לך כל-כך שדיברתי על להשקיע בזהב ב-2017, להשקיע בנטפליקס בפברואר 2018 ולהשקיע בטסלה במרץ של 2020, והכי מעצבן אותך זה עצם זה שזה שאמרתי שצריך להשקיע בכל הדברים האלו בכל הזמנים האלו, זה אומר שאני גאון פיננסי, ויותר מזה-שזה אומר שאני גאון פיננסי כמו מה שאתה לעולם לא תהיה. אבל מה שאתה צריך להבין, יקירי, זה שלא משנה כמה אתה כועס, עצבני, מקנא, אומלל ולא מאושר, לאף-אחד לא אכפת.

העולם והחיים לא חייכו אליך, ואנשים התאכזרו אליך, אבל מאוד שחשוב שתבין, שעם כמה שאתה מנסה ומתאמץ, אתה לא מעניש אף-אחד עם הנון-קונפורמיזם המעושה שלך ועם התנהגות "האנטי" ו-"הדווקא" הילדותית שלך. אתה לא מעניש באמצעות ההתנהגות שלך את העולם ואת החיים על כך שלא חייכו אליך ואתה לא מעניש את האנשים על כך שהתאכזרו אליך. אתה גם לא מוכיח לאף-אחד איזה מגניב, מדהים ומיוחד אתה עם אותו הנון-קונפורמיזם המזויף שלך, הדעות הלא נפוצות שלך, אידיאולוגיות הקצה הרדיקליות והמטורפות שלך והאנטי המגוחך שלך שמבוסס על מרכיב אישיותי ילדותי שהוטבע בך בעקבות חייך הקשים ושאתה חושב שבאמצעותו אתה "מחזיר" לעולם, לחיים ולאנשים על היחס שלהם אליך.

אתה לא מעניש ואתה גם לא מוכיח שונות, ייחודיות או "מגניבות" בשום צורה או דרך. וגם לאף-אחד לא אכפת ממילא. אתה לא מעניין אף-אחד. אף-אחד לא מסתכל עליך. אף-אחד אפילו לא יודע שאתה קיים. אתה לא רלוונטי ברמה הגבוהה ביותר האפשרית. אתה יותר בלתי נראה מאשר מה שאני הייתי ב-2013 כשהייתי ילד בן 15 שחכם יותר מהתלמידים בתוכנית מחונני העל של משרד החינוך והמועצה הפדגוגית של הבית-ספר שלי שיבצה אותי לתוך כיתת התלמידים המתקשים והבעייתיים של השכבה. יש לך מושג כמה בלתי נראה הייתי צריך להיות בעבורם? אז זאת הנקודה בעצם. אתה אפילו יותר בלתי נראה מזה.

ודרך אגב, כל מה שאתה באמת עושה עם הנון-קונפורמיזם שלך, "האנטי" הילדותי ו-"הדווקא" המגוחך שלך, הכעס שלך וקטנות האמונה שלך, זה רק להראות לכל העולם ואשתו עד כמה שאתה קטן, מסכן, קנאי, זועף, לא מסופק ולא מאושר מחייך.

22. ה'. קח לדוגמה את תמונת הפרופיל שלך. כתוב שם לדוגמה "אני לא אציית" באיזשהו ניסיון עלוב להרשים אנשים ולהראות "אנטי" אידיאולוגי ואומץ. וזה גם מה שאתה חושב שזה משדר. בפועל, המסר שעובר לאנשים זה מסר של "דווקא" ילדותי שמעורר יותר צחוק ושעשוע מאשר יראת כבוד. זה גם משדר כלפי חוץ את הקטנות שלך, את המסכנות שלך ואת הזעף שלך. עצם זה שאתה גם מרגיש צורך פסיכולוגי מגוחך להכריז בריש גלי ש-"אתה לא תציית" על-מנת שכל העולם ישמע, זה מלמד על עצם היותך אדם לא מסופק ולא מאושר באופן עמוק ויסודי. למה אתה צריך להגיד ולהכריז ככה ש-"אתה לא תציית"? ממש מרגישים את "האנטי" הילדותי המתפרץ המבוסס על מערבולת הרגשות המשתוללים המתחוללת בקרבך, שולטת בך ומכוונת את התנהגותך ומעשיך. ממש מרגישים את הכעס המתפרץ. ממש מרגישים את הניסיון המגוחך, מעורר הצחוק ומעורר השעשוע כאילו כמו לנקום בעולם הזה, בחיים האלו ובאנשים האלה עם עצם ההכרזה שאתה "לא תציית" ו-"לא תשתף פעולה", כאילו למישהו אכפת וכאילו יש מישהו שזה מזיז לו.
 
נערך לאחרונה ב:
אתה כל-כך פגוע, כל-כך פצוע וכל-כך שרוט במידה שפשוט לא תאומן ממגוון נרחב של עוולות שנעשו לך על-ידי העולם, החיים ואנשים, וכל-כך רע לך ואתה כל-כך סובל בגלל איך שהחיים שלך נראים היום, עד כדי כך שאתה כל-כך מלא בכל-כך הרבה כעס, מרירות, חוסר סיפוק וחוסר אושר, עד כדי כך שבתוכך אתה פשוט נקרע לחתיכות. אתה נורא רוצה שהעולם, המציאות, החיים והאנשים ישלמו על מה שהם עשו לך, אבל בהתעללותם בך כפי מה שהתעללו, כמו לדוגמה בהתעללותם בך על-ידי היוולדך קרוב לוודאי במשפחה הלא נכונה, עם ההורים הלא נכונים, מהמעמד הסוציו-אקונומי הלא נכון, בכך שכך העולם, המציאות והחיים התעללו בך (שלא לדבר בכלל על ההתעללות של האנשים), כך למעשה "נשארת למטה" מבחינת השכל, הכישרון והיכולת (כי זה בעצם מה שגרמו לך צורות ההתעללות הספציפיות שהתעללו בך העולם, המציאות והחיים) כך שלמעשה, כיום, אתה חסר יכולת, ואתה תמיד תהיה חסר יכולת, לנקום כל נקמה משמעותית כלשהי בעולם, במציאות, בחיים ובאנשים על מה שעוללו לך. לכן בעצם ניסיונות "הנקמה" שלך כיום הם כל-כך משעשעים, מגוחכים, חסרי אפקט, חסרי עוקץ, ולמעשה פשוט פאתטיים.

אתה באמת חושב שיש איזשהו מישהו אי-שם שתופס את החזה שלו בהשתנקות, בהלם ובעלבון עמוק מעצם כך שאתה "לא תציית"? או ש-"האנטי" שלך ו-"הדווקא" שלך של ילד בן 5 באמת מעצבנים מישהו או מציקים למישהו? ויש בעצם אינספור דוגמאות לאיך שמה שאתה עושה לא עובד על אף-אחד, לא "נוקם" באף-אחד ולא מותיר רושם על אף-אחד, אבל אנחנו נעבור רק על חלק מהדוגמאות האלו.

אפרופו תגובות מסוימות שלך שהן ברמה של ילד בן 5 ("לא הוכחת כלום, אתה עני" היא רק דוגמה אחת מתוך דוגמאות אפשריות מרובות), שתדע לך שמאז הפעם האחרונה שדיברנו, העלתי לאתר הייעוץ הפופולארי "AskPeople" פוסט שכותרתו "גאון פיננסי אבל אין לי כסף להשקיע, מה לעשות?" (אל תטרח לחפש את הפוסט ההוא שלי, מחקו אותו מאז) והגיבה עליו מישהי מסוימת, שכמוך, גם היא מאוד קינאה בי על הגאונות הפיננסית שלי ושאפילו אפשר להגיד שהגאונות הפיננסית שלי הכאיבה לה והציקה לה אפילו יותר מאשר מה שהיא מכאיבה ומציקה לך, אבל רק שתדע לך שאפילו היא, שיותר כאב לה מלך, ושהתווכחה איתי במדור התגובות של הפוסט של עצמי שאני לא גאון פיננסי אפילו בעוד יותר להט ממך, אפילו היא, לתשומת ליבך, לא נתנה לי תגובות ברמה של ילד בן 5. כאמור, קרוב לוודאי שעם כמה שכואב לך על הגאונות הפיננסית שלי, פשוט כאבה לה הגאונות הפיננסית שלי והציקה לה הגאונות הפיננסית שלי אפילו עוד יותר, ולכן השקיעה מאמצים רבים יותר ממך בשביל להתווכח איתי שאני לא גאון פיננסי, ולכן טענה טענות רציניות (גם אם טיפשיות) והסבירה הסברים למה אני לא גאון פיננסי, ולא נתנה לי תגובות ברמה של ילד בן 5 כמוך. ועדיין, אני יודע ומבין שזה לא רק זה.

אני יודע ומבין שזה לא רק שכאב לה על הגאונות הפיננסית שלי יותר מלך, ולכן השקיעה מאמצים מרובים יותר וטענה טענות מרובות ורציניות שיאפשרו לתת התייחסות רצינית ולסתור סתירה רצינית את דבריה (דבר שלא מתאפשר איתך כאשר אתה נותן תגובות ברמה של ילד בן 5 וכותב לי באנטי-אינטלקטואליזציה טהורה את המשפט הבא: "לא הוכחת שום דבר, אתה עני", ובכך סיימת את טיעוניך). יותר מזה ומעבר לזה, אני כמובן יודע שהאנטי-אינטלקטואליזציה שלך היא תוצאה של עצם זה שאתה כמובן יודע ומבין שאני גאון פיננסי ושאתה טוען טענה לא נכונה, ולכן בעצם אתה מנהל מהצד שלך שיח ברמה של ילד בגן ונותן תשובות ברמה הזאת. כי אתה פשוט מבין ויודע שאתה הצד הטועה. אתה הרי לא באמת מטומטם מספיק בשביל לחשוב שמי שדיבר על להשקיע בזהב לפני עלייה של 30 אחוז, בנטפליקס לפני עלייה של 100 אחוז בשנתיים ובטסלה לפני עלייה של 400 אחוז בארבע חודשים, הוא לא גאון פיננסי. זה פשוט הורג אותך מעצבים שאני כזה ושהבאתי כאלו הישגים של כאלו תחזיות בכאלו זמנים, בטח ובטח בזמן שאתה עם שני תארים ותשואה צנועה של 15 אחוז בשנה, ולכן אתה נותן תגובות אנטי-אינטלקטואליות במתכוון ברמה של ילד בן 5. מכיוון שבנתינת תשובות כאלו, אתה יודע שאתה מתרחק ומרחיק את שנינו בכוונה תחילה ובכוונת זדון מן השיח האינטלקטואלי והרציני של הטענות הרציניות ושל העובדות מכיוון שאתה יודע שעל תגובות ברמה של ילד בן 5 אי-אפשר לענות באמצעות טיעונים עובדתיים רציניים ושאי-אפשר להגיב עליהם בצורה רצינית, קונקרטית ורציונאלית. דבר שאתה מנסה שלא לתת לי לעשות אותו (לנהל מן הצד שלי דיון רציני, אינטלקטואלי, מבוסס טיעונים ומבוסס עובדות) מכיוון שאתה בעצמך לא מאמין שאני לא גאון פיננסי, ובגלל שאתה יודע שאתה טוען שקר, ובגלל זה אתה גם יודע שאם נישאר על הנתיב של השיחה האינטלקטואלית של הטענות הרציניות ושל העובדות, אתה תפסיד מהר מאוד. בגלל זה בזמן שאני מאתגר אותך להסביר לי בצורה עניינית, רצינית וקונקרטית מהו ההבדל בין שני אנשים שבמקרה התיאורטי של שני האנשים האלו, שניהם דיברו על אותן המניות באותם הזמנים ואחד מהם השקיע במניות האלו והשני לא ואז המניות האלו נורא הצליחו, התגובה שלך היא "לא הוכחת שום דבר, אתה עני". או תגובות סתומות וחסרות פשר מן הסוג הזה: "אני מעריך יותר אנשים שהרוויחו בפועל מאשר אנשים שהיו יכולים להרוויח ולא עשו זאת". תגובה של "אני מעריך יותר אנשים..." זאת תגובה של "אני מרגיש". אני יודע ומבין שהשכל זה לא הצד החזק שלך ככה שרגשות זה הדבר העיקרי שיש לך אבל עם תגובות של "אני מרגיש" אי-אפשר להתווכח או לענות עליהן בצורה רצינית כי אלו בעצמן תגובות לא רציניות שאי-אפשר לדון בהן בצורה עניינית.

וזאת בעצם אסטרטגיית האנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון שלך שמטרתה להימנע מדיון קונקרטי וענייני שיחשוף את העובדה שהטענה שאני לא גאון פיננסי היא שקרית וכוזבת ולא מבוססת על הסברים לוגיים וקונקרטיים (כי אם היו כאלו כבר היית מציג אותם עד עכשיו) אלא על עצם זה שאתה לא רוצה שאני אהיה גאון פיננסי כי אתה לא רוצה להאמין שאנשים אחרים הם מוצלחים ומצליחים בשעה שאתה עצמך לא מוצלח ולא מצליח. בטח ובטח לא אני. בחור בשנות העשרים המוקדמות לחייו שלמד בכיתת התלמידים המתקשים של השכבה שלו, היו לו חרא ציונים, יש לו חרא תעודת בגרות, אין לו אף תואר, בטח שלא בפיננסים, ושמצליח להגיע לתוצאות טובות פי עשרות ופי מאות ממך.

עצם זה שאני אומר לך את כל זה רק עכשיו עלול לבלבל אותך ולגרום לך לחשוב שכל מה שאמרתי ואיך שחשפתי אותך והסברתי רק עכשיו, לפרטי הפרטים, את כל מה שאתה עושה ולמה אתה עושה את זה, זה עלול לגרום לך לחשוב שאלו גילויים חדשים בשבילי והארות שהגעתי אליהן רק מאז הפעם האחרונה שדיברנו. זה לא המצב. אני לא רוצה שתשלה את עצמך אפילו לא לרגע.

האמת העצובה (עבורך) היא שאני ידעתי הכול על כמה שאתה קטן, לא מתוחכם במיוחד ובעל נטייה חזקה להתחמק מן האמת ומן העובדות פחות או יותר מההתחלה. לא מההתחלה-מההתחלה אבל הטבע האמיתי שלך נחשף והצבעים האמיתיים שלך התגלו די מהר.

התחלנו לדבר ב-6 באוקטובר של 2020. הקטנות שלך, חוסר התחכום שלך ונטייתך החזקה להתחמקות מאמיתות ועובדות שלא לרוחך התחילו לצאת החוצה לראשונה שבוע לאחר מכן ב-13 באוקטובר.

ב-9 באוקטובר של 2020 כתבת לי כך: "משמעות הקלה כמותית היא להדפיס יותר דולרים. הגדלת כמות הזהב הרבה יותר מסובכת בגלל שכמות הזהב מוגבלת ולא ניתן להכריח מדינות אחרות למכור".

על כך, עניתי לך ב-10 באוקטובר ש-"שמעתי שפעם היה דבר כזה שהם (הממשל האמריקאי) הוציאו חוק שכל האנשים הפרטיים חייבים למכור את כל הזהב הפרטי שלהם לממשל. זה נכון? מתי שמעתי שהיה דבר כזה? אני לא זוכר. אולי בשפל הגדול היה דבר כזה או במלחמת העולם השנייה או כשהתחילו את תקן הזהב בפעם הראשונה או משהו. אז נראה שהם לא יכולים להכריח מדינות אחרות למכור אבל הם יכולים להכריח את האזרחים שלהם (של ארצות הברית) למכור".

על כך ב-11 באוקטובר אתה ענית לי כך: "בדיקטטורה אפשר לעשות את זה, אם ינסו את זה שוב בארצות הברית תהיה מלחמת אזרחים".

על דבריך אלו עניתי לך ב-12 באוקטובר כך: "מלחמת אזרחים? לא הגזמת? למה שזאת תהיה עילה למלחמת אזרחים אם זאת לא הייתה עילה למלחמת אזרחים בפעם הראשונה שהם עשו את זה? מה גם, שהם הרי ישלמו לאזרחים על הזהב שהם יכריחו אותם למכור, אז הנה עוד סיבה לשאול-למה זאת עילה למלחמה?". ואז, אחרי שאמרתי את זה הוספתי ואמרתי "נראה שאתה יודע על מה אני מדבר. אני עצמי לא זוכר עד הסוף. תוכל לרענן את זכרוני? למה הם הכריחו את האזרחים למכור את הזהב בפעם הראשונה? מתי זה היה בכלל?".

ואז בחוסר בושה ובעזות מצח שכמותם ראיתי בחיי כמות לא רבה של פעמים, ב-13 באוקטובר ענית לי תגובה שכל הכלול במסגרתה הוא או שקר או שטות. כתבת לי כך: "לא, לא הגזמתי, אל תשכח את התיקון השני לחוקה בארצות הברית, גם כשחשבו לעשות את זה, במהלך מלחמת העולם השנייה (לא עשו, רק שקלו את הרעיון) ויתרו עליו. אתה לא יכול לקבוע מחיר שתשלם על הזהב ולשלול אפשרות למשא ומתן. אתה גם לא יכול לצפות לשיתוף פעולה מצד אזרחים שלא מעוניינים למכור, ואל תשכח שהאמריקאים נושאים נשק, תבוא בכוח ירו בך". ואז חזרת על השקר שהממשלה האמריקאית לא הכריחה את אזרחי ארצות הברית למכור לה את הזהב שלהם וכתבת "שקלו ולא ביצעו".

כשכתבתי לך "נראה שאתה יודע על מה אני מדבר. אני עצמי לא זוכר עד הסוף. תוכל לרענן את זכרוני? למה הם הכריחו את האזרחים למכור את הזהב בפעם הראשונה? מתי זה היה בכלל?", בלי להעליב, אבל אני חושב שקצת התבלבלת בנוגע למה אני כן יודע ומה אני לא יודע אם חשבת שיש לך סיכוי לעבוד עליי שהממשל האמריקאי לא הכריח את האזרחים למכור את הזהב שלהם במהלך תקן הזהב.

כמה נאציונל-סוציאליסטי מצדך לנקוט בכזה אקט של פוליטיזציה של ההיסטוריה בשביל להציג את אידיאולוגיות הקפיטליזם הטהור והליברטריאניזם שלך כזוכות לתמיכה הרבה יותר רחבה מאשר מה שהן באמת זוכות לה (כי הרי אם הממשל הכריח את האזרחים למכור את הזהב בפעם הראשונה ואף-אחד לא עשה כלום, ובטח ובטח שלא פרצה מלחמת אזרחים, אז כנראה שהקפיטליזם הטהור והליברטריאניזם לא זוכים לכל-כך הרבה תמיכה אחרי הכול, הא?).

כמה ילדותי ולא מתוחכם מצדך לא להיות מסוגל להודות בטעות ולהודות שלא תהיה מלחמת אזרחים שנייה אם הממשל יכריח את האזרחים שוב למכור את כל הזהב שלהם.

כמה לא בוגר מצידך לא להיות מסוגל להודות שתרחיש בדיוני ומגוחך של מלחמת אזרחים שנייה בגלל אפשרות של הכרחת האזרחים על-ידי הממשל למכור את הזהב שלהם שוב הוא לא יותר מאשר משאלת לב אישית ומגוחכת שלך שלא תתממש באם וכאשר הממשל יכריח את האזרחים למכור את הזהב שלהם שוב.

מלחמת אזרחים שנייה אם הממשל יכריח את האזרחים למכור את הזהב. ואתה עוד טוען את זה אחרי שכבר עשו את זה ולא קרה כלום. מגוחך.
 
נערך לאחרונה ב:
עצם זה שאתה טוען שתהיה מלחמת אזרחים שנייה בעוד שלא הייתה מלחמת אזרחים שנייה בפעם הראשונה שעשו את זה, ביחד עם עצם זה שכשאני שואל "למה שזאת תהיה עילה למלחמת אזרחים אם זאת לא הייתה עילה למלחמת אזרחים בפעם הראשונה שעשו את זה?" אין לך מה לענות אז אתה משקר בבוטות שלא היו דברים מעולם מכיוון שאין לך הסברים משכנעים וטיעונים לוגיים למה הפעם תהיה מלחמת אזרחים כשלא הייתה בפעם הקודמת, מה שכאמור גרם לך לקפוץ על ההזדמנות המדומיינת לשקר לי שהדברים מעולם אפילו לא קרו בפעם הראשונה מכיוון שלא הבנת נכון מה בדיוק אני יודע או לא יודע, אלו בדיוק הדברים שמוכיחים שבדבריך אין ממש, ושזה לא שתהיה מלחמת אזרחים אם הממשל יכריח את האזרחים למכור את הזהב שלהם עוד פעם, אלא שאתה רוצה שתהיה ואתה מקווה שתהיה (מבלי שיש לכן תימוכין כלשהם במציאות) מכיוון שאתה רוצה להאמין שהאנשים מעריכים את הקפיטליזם, את החופש ואת החירויות באותה המידה שבה אתה מעריך אותם בעוד שעובדה שהם לא, ולכן יש בך את המוכנות ואת הרצון לשקר הן לאחרים והן לעצמך בנוגע לכמות התמיכה שהאמונות שלך, הערכים שלך והאידיאולוגיות שלך זוכים להן בעוד שהעובדות הן שקפיטליזם טהור וליברטריאניזם אלו אידיאולוגיות קצה רדיקליות הזוכות לתמיכה מצומצמת ביותר, בדיוק כפי מה שהן צריכות מהסיבה הפשוטה שאלו אידיאולוגיות כוזבות כמו לדוגמה גם כל המצע של המפלגה הליברטריאנית.

איך אמר הבאטמן של כריסטיאן בייל לג'וקר של הית' לדג'ר? "אתה לבד"? אז ככה. וטוב שכך. כי אתה טועה. כמו מה שהג'וקר של הית' לדג'ר טועה.

בכל מקרה, רק בשביל להבהיר לך מה בדיוק הלך שם, ומה בדיוק ידעתי או לא ידעתי כאשר כתבתי לך "שמעתי שפעם היה דבר כזה שהם (הממשל האמריקאי) הוציאו חוק שכל האנשים הפרטיים חייבים למכור את כל הזהב הפרטי שלהם לממשל. זה נכון? מתי שמעתי שהיה דבר כזה? אני לא זוכר. אולי בשפל הגדול היה דבר כזה או במלחמת העולם השנייה או כשהתחילו את תקן הזהב בפעם הראשונה או משהו. אז נראה שהם לא יכולים להכריח מדינות אחרות למכור אבל הם יכולים להכריח את האזרחים שלהם (של ארצות הברית) למכור", אז שתדע לך, למקרה שהתבלבלת, ואתה בוודאות התבלבלת אם חשבת שאתה יכול לשקר לי בנידון, שלדעת שהיה דבר כזה שהממשל האמריקאי הכריח את כל האזרחים שלו למכור את כל הזהב שלהם אני ידעתי. פשוט שכחתי מתי בדיוק זה היה ובאיזה נסיבות. זה אתה שפשוט לא הבנת מה בדיוק אני יודע ומה לא וחשבת שאתה יכול לשקר לי בנושא.

אתה מבין, השקר שלך נועד מראש לכישלון, מכיוון שכשכתבתי את הדברים האמורים הייתי בטוח ב-99 אחוז שהממשל הכריח את האזרחים למכור את הזהב. ב-99 אחוז הייתי בטוח שקרה דבר כזה. פשוט חשבתי שאני לא זוכר בדיוק את הנסיבות ולכן, מה ששאלתי, תשים לב היטב, זה מתי זה היה. לא האם זה היה. ככה שכששיקרת לי שאף-פעם לא היה דבר כזה, כמובן שזה סתר את מה שהייתי בטוח ב-99 אחוז שאני יודע וכמובן שהלכתי לחפש את זה בגוגל בשביל לבדוק את העניין בעצמי, ואז מה גיליתי? שלא רק שהיה ועוד איך היה, בדיוק כפי מה שכבר ידעתי, אלא שגם הזיכרון שלי בנוגע לנסיבות ההתרחשויות בכלל לא היה גרוע כפי מה שחשבתי.

לדעת שהיה ידעתי, וכל מה ששאלתי בעצם היה לדעת מתי היה ומה היו הנסיבות, כי זה מה שחשבתי שאני לא זוכר, ולכן שאלתי "אולי בשפל הגדול היה דבר כזה או במלחמת העולם השנייה או כשהתחילו את תקן הזהב בפעם הראשונה או משהו", אבל אז, כששיקרת לי שלא היו דברים מעולם, כמובן שבדקתי את כל העניין באינטרנט וגיליתי שלא רק שהיה, אלא שאני זוכר את הנסיבות מצוין, מכיוון שהסתבר שלא רק שהדברים היו כפי מה שכבר ידעתי, אלא שגם כל הזמנים שחשבתי שאולי היה את הדבר הזה, זה באמת היה בזמנים ההם, ולא באחד מהם אלא בכולם, כי כל שלושת המאורעות קרו באותו הזמן. השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה ותחילת תקן הזהב.

לא רציתי להתחיל ריב אז במקום פשוט לכתוב לך שאתה שקרן כתבתי לך בעוקצנות ובפאסיב-אגרסיב ש-"הייתי יכול להישבע שבאמת עשו. טוב, נו, לא חשוב עכשיו" ואז המשכתי הלאה. אבל לא. לא עבדת עליי. רק שתהיה בעניינים.

הלוואי שהייתי יכול להאמין שאתה פשוט לא ידעת שהממשל האמריקאי הכריח את האזרחים למכור את הזהב שלהם, אבל בגלל שיש לך תואר בניהול פיננסי ובגלל שמדובר במאורע מכריע בהיסטוריה של הכלכלה העולמית במאה ה-20, הדבר לא סביר בעליל, ולכן האפשרות היחידה שאנחנו נותרים עימה היא ששיקרת לי. דבר שמתיישב מצוין עם אישיותך הילדותית ועם עצם כך שאם לא היו דברים מעולם, ואז לא התחילה מלחמת אזרחים בגלל הזהב שהממשל לא הכריח את האזרחים למכור, אז פתאום האידיאולוגיות שלך נראות כזוכות לתמיכה רחבה יותר ממה שהן, כי אז אתה יכול לטעון ברצינות שאם וכאשר הממשל האמריקאי יכריח את האזרחים שלו למכור את הזהב שלהם אז תהיה מלחמת אזרחים כי אז אין לנו דוגמה של עצם זה שזה כבר קרה פעם ולא הייתה לא מלחמת אזרחים ולא כלום.

מתוך עמוד הויקיפדיה של הפתגם העברי העתיק "שקר אין לו רגליים": "שקר אין לו רגליים, או כפי שהאמרה ידועה יותר בדורות המאוחרים: "לשקר אין רגליים" - הוא פתגם, שמקורו במדרש ובתלמוד, ופירושו: לשקר אין בסיס איתן, ועל כן הוא מתקשה לעמוד זמן רב, והוא מתמוטט. מה שאין כן בדברי אמת. "דבר שקר אין לו קיום והשקרן סופו שיתגלה".

תקרא ותפנים, "סופרמן", תקרא ותפנים.

אה כן. ועוד משהו. בנוגע לזה שאמרתי "אז נראה שהם לא יכולים להכריח מדינות אחרות למכור אבל הם יכולים להכריח את האזרחים שלהם (של ארצות הברית) למכור", בעצם, אני חוזר בי, ובדיוק כפי מה שהם יכולים בעתיד להכריח את האזרחים שלהם למכור ולא יקרה שום דבר, בדיוק כפי מה שהם כבר הכריחו בעבר את האזרחים שלהם למכור ולא קרה שום דבר, האמת היא שאם הם באמת היו רוצים, הם בעצם גם היו יכולים להכריח מדינות אחרות למכור, גם אז וגם היום. הם יכולים להכריח את רוב האנושות ואת רוב המדינות למכור. זה שהם לא עושים את זה, זה משהו אחר. אני מבין שלא היית רוצה שהם יהיו מסוגלים לעשות דברים כאלו אבל מבחינת יכולת הם מסוגלים ועוד איך ולא יהיו שום מלחמות בגלל הסוגיה הזאת לא בתוך המדינה שלהם בינם לבין עצמם ולא בינם לבין מדינות אחרות. אני מבין שזה מעצבן אותך כי זה סותר את הרצון שלך לקיומו של עולם חופשי, ליברטריאני וקפיטליסטי, אבל ככה זה. אני מציע לך לא לבלבל בין המציאות לבין החלומות והרצונות שלך של איזה עולם אתה חולם עליו ורוצה לחיות בו.

22. ו'. ועכשיו בחזרה לתמונת הפרופיל שלך שבאמת מהווה בעבורנו דוגמת מופת לכל מה שלא בסדר אצלך בראש, באישיות ובהתנהגות. מעבר למה שכתוב בתמונת הפרופיל שלך ש-"אתה לא תציית" כאילו שמישהו מסתכל עליך בכלל וכאילו שיש מישהו שאכפת לו, עוד כתוב בתמונת הפרופיל שלך ש-"כשעריצות הופכת לחוק, מרד הופך לחובה". בכך אתה חושב שאתה משדר כלפי חוץ נון-קונפורמיזם, חוסר מוכנות ללכת בתלם, נבדלות, שונות וייחודיות. בתור מתבונן מן הצד אני יכול ליידע אותך שזה לא משדר את הדברים האלו. מה שזה משדר כלפי חוץ, זה בדיוק את מה שזה באמת. מה שזה משדר זה בעיקר ניסיון, ניסיון שכשל, לשדר כלפי חוץ את הדברים האלו. זה מה שזה משדר. העמדת פנים. העמדת פנים שכשלה. משחק. משחק כושל של שחקן כושל. אדם ששם מסכה מול העולם כדי להעמיד פנים שהוא אדם שהוא לא ושהוא דברים שהוא לא כדי להרגיש טוב יותר עם עצמו.

ולדוגמה יש גם את החתימה שלך בתחתית של כל תגובה. ציטוט של איזשהו אחד. ג'ורג' מקדונלד. "זהו לא בטבעה של הפוליטיקה שהאיש הטוב ביותר ייבחר. האיש הטוב ביותר לא רוצה למשול באחיו בני האדם". מה אתה מנסה בדיוק להוכיח בחתימה הזאת? שאתה חכם? שאתה עמוק? זה לא מה שזה משדר. מה שזה משדר זה שזה מה שאתה רוצה ומנסה לשדר לעולם. אתה לא מצליח לעבוד על אף אחד. אפילו שאתה מזיע מרוב מאמץ. וגם רואים שאתה מזיע מרוב מאמץ. זה עצוב.

אפילו השם של החשבון שלך למען השם.

"סופרמן"? ברצינות? "סופרמן"? יש לך את זה ביותר פאתטי? כמה קטן בן-אדם צריך להיות כדי שעל-מנת שיוכל להרגיש חזק, חשוב, חכם ומוכשר הוא צריך לא רק להעמיד פנים שהוא מישהו אחר, אלא שהוא "סופרמן"? השם שבחרת, של דמות גיבור העל שבחרת, כנראה מהווה אנטיתזה של כמה קטן אתה מרגיש, כך שאם היית צריך לבחור מישהו כל-כך גדול כמו סופרמן, כנראה שאתה מרגיש, וכנראה שאתה לא רק מרגיש אלא אתה כנראה גם בפועל, קטן כמו נמלה. הגיוני מאוד. זה כמובן מה שמסביר את הקושי שלך ואת הכאבים שלך לנוכח הצלחתי.

וה-"ZW" זה הראשי תיבות של השם האמיתי שלך? "ז. ו."?

זיו? זיק? זאק? לא. רגע. "זיק" ו-"זאק" זה שמות של חו"ל. אבל אין הרבה שמות בעברית שמתחילים באות זי"ן. אוף. זה קשה.

זאב? זוהר? זהר?

בנוגע לשם המשפחה, אני אפילו לא אנסה. אין לי שמץ. אבל יפה שהיית צריך בכל זאת להכניס שם את ראשי התיבות של שמך האמיתי. ממש היית צריך לקרב את ה-"סופרמן" אל ה-"ז. ו.". לשים את זה ביחד. להפוך את האשליה לאמיתית ככל האפשר.

שם החשבון שלי עצמי, אם תשים לב, זה "מאור חיים פז". השם האמיתי שלי. השם האמיתי המלא. כנראה שאני מספיק גדול בזכות עצמי, הא?

לא שכל פעם שאדם מופיע באינטרנט בשם שהוא לא שמו האמיתי זה אומר שהוא סובל מבעיות של ביטחון עצמי ותחושת ערך נמוכה, כן? הרוב הגדול של האנשים סתם רוצים אנונימיות וסתם בוחרים שם.

אבל אנשים שמשתמשים בשמות של גיבורי על, ואנשים שמשתמשים בשמות האמיתיים שלהם, אלו דברים שבולטים. אלו דברים שאומרים דברים. זה אומר דברים. זה אומר הרבה. יש לזה משמעות. משמעות שאני, בתור האדם החשוב ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה, יודע ויכול להסביר אותה בפירוט רב.

22. ז'. מצגי השווא שאתה מנסה להציג לעולם בנוגע לעצמך ובנוגע לטבעך לא היו יכולים להיות יותר רחוקים מהמציאות. בעוד שאני לדוגמה, מאור פז, וכמוני יש רק אחד ויחיד, כמוך יש מיליונים. כל הנון-קונפורמיזם המזויף שלך, הנבדלות השקרית שלך והייחודיות המדומיינת, ואחרי כל זה, בסופו של יום, כמה מצחיק ככה פתאטי, אתה אחד מסוגי האנשים הבנאליים ביותר שיכולים להיות. אני מכיר את הטיפוס. למען האמת, הטיפוס כל-כך בנאלי, רגיל, חסר ייחודיות ונפוץ, עד כדי כך שלמען האמת, כולם מכירים את הטיפוס.

הבחור הקטן, הפשוט, "הג'ו הפשוט מהרחוב" כפי שאומר הביטוי האמריקני, שלא הצליח הצלחה משמעותית בחייו, והוא חי את החיים הקטנים שלו עם החלומות הקטנים שלו, והוא מקנא בכל מי שהצליח וכועס על כל מי שהצליח ומשתלח בכל מי שהצליח.

נון-קונפורמיסט? מיוחד? נבדל? אתה? באמת? ממש לא. הטיפוס שלך בנאלי, מוכר ומשעמם עד כאב.

על-מנת להיתקל באנשים בדיוק כמותך, דבר שלא קשה במיוחד למצוא, אנשים כמוך יש מיליונים, ועל-מנת להבין מי אתה ומה אתה, וכמה שאתה בן-אדם קטן ועלוב נפש עם כל הקנאה שלך והזעף שלך, ועל-מנת להבין איך אתה נראה מהצד, אני מפנה אותך למדורי התגובות של הכתבות במאקו "הפתעה: ליאם גולן קיבל במתנה מאביו מכונית יוקרה", "אין לה ברקסים: נועה קירל התחדשה ברכב חדש ומוגזם", "בת מצווה בכמעט מיליון שקל-מה היה באירוע של איש הנדל"ן?", ופחות או יותר כל כתבה טיפוסית במדור LIVING.

תקרא טוב-טוב את התגובות ותבין בדיוק מי אתה ומה אתה, כמה שאתה לא נון-קונפורמיסט, כמה שאתה לא מיוחד, כמה שאתה לא נבדל, כמה שאתה רגיל, כמה שאתה נפוץ, כמה שאתה בנאלי, כמה שאתה משעמם, כמה שאתה קנאי, כמה שאתה זועף, כמה שאתה ממורמר, והכי חשוב-איך אתה נראה מהצד.

כמובן שבין התגובות הרבות יש תגובות של אנשים שהצליחו הם בעצמם בחיים, או שיצליחו הם בעצמם בחיים, ככה שלא כואב להם על ההצלחה של אחרים, כמוני לדוגמה, ושיוצאות נגד התגובות של כל הקנאים, כמוך.
 
נערך לאחרונה ב:
התגובה האהובה עליי היא התגובה לכתבה "בת מצווה בכמעט מיליון שקל-מה היה באירוע של איש הנדל"ן" שהולכת ככה: "כל האמת בפנים. לכל המגיבים המגעילים , לא פלא שאין שום עתיד לעם הזה כל התגובות נגועות הקנאה קשה , אכפת לכם מהחינוך של הילדה ? אכפת לכם איך זה נראה ומה היא תעשה שתגדל? אכפת לכם רק מעצמכם ולמה הוא הצליח ואתם עלובי נפש לא! לכו תסתכלו על עצמכם במראה ואת כל המרמור שלכם תוציאו עליה, גועל נפש של אנשים אלוהים בחיים לא ייתן לכם כלום בגלל הקנאה שלכם , תמשיכו כמו מסכנים להמשיך לכתוב תגובות כי מעבר לזה לא תגיעו לכלום בחיים העלובים שלכם ולהורים והילדה תמשיכו לחגוג וליהנות מהחיים כי אתם החלום של כל העלובים פה".

האישה הזאת פשוט הוציאה לי את המילים מהפה.

מציע לך לא להתווכח איתי יותר שאני לא גאון פיננסי בגלל הקנאה שלך בי ומקווה שאתה מבין עכשיו איך אתה נראה וכמה שאתה לא מיוחד בניגוד למה שאתה חושב. יש דגים מתים שפחות נסחפים עם הזרם ממך.

22. ח'. ועכשיו נעבור לדבר על הסתירות הפנימיות והכשלים שבתפיסות עולמך והאידיאולוגיות שלך, שמראות את המגושמות של ההרכב הגס של עולמך הפנימי.

בגלל שאתה בעד ליברטריאניזם, חופש וזכויות, אתה בעד שוק חופשי ולמעשה תומך של קפיטליזם מוחלט. אתה גם תומך של תקן הזהב וטוען שתקן הזהב היה דבר טוב ושהוא נזנח בגלל סיבות פופוליסטיות. אתה אומר שזניחת תקן הזהב על-ידי ארצות הברית ומדינות אחרות היא האסון הגדול של רוב כלכלות העולם בעשרות השנים האחרונות ושעכשיו הכסף הוא FIAT ואיננו מבוסס על דבר.

אני לא יודע אם אתה באמת לא היית חכם מספיק בשביל לשים לב לסתירה שאני הולך להביא עכשיו או שמדובר בעוד אחת מההתעלמויות הבוטות שלך ממצבים של מציאויות סותרות כי אתה פשוט לא חכם מספיק בשביל לעמת בין המציאויות ולהגיע לפשרה כחלק מתהליך תקין של פתרון של דיסוננס קוגניטיבי, אבל בעיקרון, בעוד שאתה מתנגד להכרחת אזרחים בכוח למכור את הזהב שלהם ולפי מחיר שנקבע על-ידי הממשל כחלק מתמיכתך בליברטריאניזם, בחופש וזכויות, בשוק חופשי ובקפיטליזם מוחלט, ללא עשיית הדבר הזה בדיוק, שמהווה את החלק הבודד האחד החשוב ביותר שבניו דיל של רוזוולט, ארצות הברית לא הייתה מתאוששת מן השפל הגדול עד הרגע הזה ממש, או לחלופין, מאוד מתקשה לצאת ממנו.

אתה תומך בתקן הזהב שהונהג בעבר אבל אם רוזוולט לא היה מכריח את האזרחים למכור את הזהב שלהם, לממשלת ארצות הברית לא היה זהב להנהיג איתו את תקן הזהב, שבו אתה תומך, ושהוציא את ארצות הברית מהשפל הגדול.

רואה שלכל דבר בחיים יש שני צדדים? ושאף אמת היא אף-פעם לא מוחלטת לחלוטין?

גם אני תומך בקפיטליזם. זה לא אומר שקפיטליזם בלי אפילו קמצוץ של סוציאליזם זה יהיה אפילו עוד יותר טוב מאשר קפיטליזם רגיל. צריך את האיזון. הכרחת האזרחים למכור את הזהב היה דבר טוב. זה אפשר את הנהגת תקן הזהב באמצעות הזהב שעכשיו היה לממשל, ואת חילוצה של ארצות הברית מהשפל, בנוסף על עצם זה שהזהב נמכר במחיר השוק. מחיר הוגן וצודק.

עם כל מיני יפי נפש רדיקליים כמוך שחושבים ששום דבר לא יותר חשוב מהחירויות, לעולם לא היינו מגיעים לשום מקום. המהלך האנטי דמוקרטי של רוזוולט הציל את כלכלת אמריקה, ולא רק שלא פרצה מלחמת אזרחים, אלא הוא נבחר שוב ושוב בפערים עצומים אל מול היריבים שמולו.

דרך אגב, במלחמת האזרחים, הניצחון של מדינות האיחוד על מדינות הקונפדרציה התאפשר הודות להלאמת מערכת הרכבות של הצפון שהנהיג לינקולן. עוד דוגמה לאיך שתחת התנאים הנכונים ובנסיבות הנכונות, הלאמה עלולה להיות דבר טוב, כי מה לעשות, אנחנו לא חיים בעולם מושלם ולפעמים צריך להלאים. וגם ממש לא בהכרח מטעמים של אידיאולוגיה קומוניסטית כזאת או אחרת.

ועכשיו, בנוגע לארצות הברית בתקופת טרום השפל הגדול, בניגוד לטענותיך, לא התנהל שם קפיטליזם טהור. אתה תומך של הקפיטליזם הטהור, נכון? אז שתדע שהתקופה שבין 1918 ל-1929 זה לא היה קפיטליזם טהור. המצב האוטופי על פניו שהתרחש בשווקים התאפשר לניפוח הבורסה אז על-ידי הממשל, בדיוק כפי מה שהיום המצב בשווקים טוב בגלל ניפוח הבורסה על-ידי הממשל היום. והרי מה זה ניפוח הבורסה? כאמור-התערבות גסה מצד הממשל. ומה זה התערבות גסה ובוטה של הממשל? ההפך מקפיטליזם טהור. כי קפיטליזם טהור זה בלי שום התערבות ממשלתית. שלא לדבר על זה שגם אז היו מיסים. עוד פעם משהו שהוא לא קפיטליזם טהור.

או שאתה פשוט לא חכם מספיק בשביל לראות את הסתירות בהשקפת עולמך, או שאתה צבוע, או שאתה פשוט לא מבין מה זה קפיטליזם טהור.

באמת מעניין אותי לדעת מה קורה פה. האם אתה פשוט לא חכם מספיק בשביל להצליח להבחין בסתירות שבהשקפותיך שלך, כמו במקרה של יובל נוח הררי, או שאולי אתה מודע לסתירות שבין השקפותיך ובתפיסות עולמך, אולי אתה יודע בדיוק מה אתה עושה, ואולי אתה פשוט צבוע ענקי כמו מישל פוקו?

במקרה שאנחנו מתמודדים פה עם מקרה "יובל נוח הררי" ולא עם מקרה "מישל פוקו", אז אני ממליץ לך בחום לבחון מחדש את תפיסותיך והשקפות עולמך, כי בין אם אתה מבין את זה ובין אם לא, הן כנראה שגויות. שזאת כמובן רק המסקנה המתבקשת כאשר אנחנו מבחינים בסתירות הקשות המתקיימות בין דעותיך השונות.

לעיתים התערבות ממשלתית, צעדים אנטי-דמוקרטיים, שלילת חירויות והלאמה אלו צעדים נדרשים וחשובים לצורך רעיונות והישגים גדולים יותר, אם כי כמובן שזה רעיון שאתה מתקשה להבין אותו בגלל החשיבה החד-מימדית שלך, רמת היכולת הנמוכה שלך לחשיבה מופשטת, חוש הפרופורציה הלקוי שלך והחשיבה הקונקרטית בהגזמה והלא-איכותית שלך, הנובעות כולן מהימצאותך בשלב ההתפתחות הקדם-אופרציונלי של מודל התפתחות החשיבה של פיאז'ה. השלב שמאפיין את חשיבתם של ילדים בין הגילאים 2 ו-7.

ואם אתה אוהב את מה שקרה בשווקים ובבורסה בארצות הברית בעשר השנים שלפני השפל הגדול, אז אני מודיע לך חגיגית שקפיטליזם טהור זה לא היה כך שלמעשה, טיעון שתומך בגישת הקפיטליזם הטהור שאתה דוגל בה, עשר השנים האלו הן לא.

ואלו רק הכשלים והסתירות הפנימיות שבאידיאולוגיות שלך ובתפיסות שלך שהצלחתי לזהות, אני בטוח שיש עוד הרבה שלא שמתי לב או לא חשבתי עליהן.

22. ט'. 1. בתת הסעיף התשיעי והאחד לפני אחרון של סעיף 22 של דבריי, נתרכז בנחיתות עולמך הפנימי ובעליבותם של מאבקיך, שהינם תוצאה של נחיתותך ועליבותך כאדם.

אצלנו בפסיכולוגיה יש דבר שנקרא "מדרג הצרכים של מאסלו". מצד אחד מדובר בתיאוריה מאוד ברברית במונחים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית הפזית שלי, אבל מצד שני מדובר בעבודה פורצת דרך במונחים של הפסיכולוגיה הטרום פזית. מדובר בעבודה מבית היוצר של הפסיכולוג הטרום פזי אברהם מאסלו, אחד מחשובי הפסיכולוגים הטרום-פזיים בעידן הפסיכולוגיה הטרום-פזית.

כשהייתי בן 16 וכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה ללא מאמץ אינטלקטואלי ניכר, ולא רק כי אני מאור פז אז אני ממש חכם אלא גם בגלל שמדע הפסיכולוגיה הוא פשוט מאוד גרוע (כמובן רק עד שעבודותיי שלי בתחום ישוחררו), לקחתי את מדרג הצרכים של מאסלו וניסיתי לשדרג אותו. בהתחלה חשבתי שאני יוצר משהו שעתיד להיקרא "השדרוג של פז למדרג הצרכים של מאסלו". כלומר אותו מדרג הצרכים של מאסלו, בעיקרון, אבל משודרג. ככל שהתקדמתי בעבודתי גיליתי שעבודתו של מאסלו הייתה ברברית מידי ופשטנית מידי, והבנתי שרמת הקדמה והמסה של החומרים שאני מוסיף עולים בהרבה על רמת הקדמה והמסה של החומרים של התיאוריה המקורית של מאסלו, כך שהבנתי שאני לא באמת משדרג את עבודתו של מאסלו באותה המידה שבה אני בעצם יוצר משהו חדש משלי.

עבודה שמבוססת במקור שלה ובבסיס שלה על עבודתו של מאסלו, אבל שרחוקה מעבודתו של מאסלו מרחק גדול בגלל שזאת פשוט הייתה...כזאת קפיצה גדולה קדימה, אתה מבין מה אני אומר?

בכל מקרה, אני מבדיל בעבודתי שלי בתחום בין "צרכי הגוף" ל-"צרכי התודעה" ויש בתיאוריה שלי שני פירמידות צרכים עבור שני סוגי הצרכים. אבל יש גם את "הפירמידה הכללית" שהיא השילוב של שני הפירמידות ושני הפירמידות בפירמידה אחת. צרכי הגוף כמובן נמצאים מתחת לצרכי התודעה בהיררכיה שקבעתי.

אני מבדיל בין שני סוגים של צרכי הגוף. צרכים פיזיולוגיים בסיסיים (שעליהם דיבר גם מאסלו) וצרכים פיזיולוגיים לא-בסיסיים. הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים זה "מזון", "מים", "שינה" ועוד כל מיני דברים כאלו.

מעל זה, יש את ההתחלה של מה ששונה בין מדרג הצרכים שלי לזה של מאסלו. במדרג הצרכים שלי, מעל "הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים" וכל מה שנופל תחת ההגדרה הזאת, אין את "ביטחון בקיום הפיזי" וכל מה שנופל תחת ההגדרה הזאת, אלא את "הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים".

הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים הם הצרכים שאנחנו מספקים אותם על מנת להימנע מסבל וממחסור ולהגיע למצב של סיפוק. אבל מעבר למה שאנשים רוצים להיות מסופקים, הם רוצים גם ליהנות. מה שאני קורא לו בתיאוריה שלי "הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים" זה "הצורך" ("צורך" במירכאות כי זה לא כזה צורך אלא יותר רצון) להתענג. ליהנות. זה כבר לא "מזון", "מים", "שינה" וכדומה' אבל זה עדיין בנוגע לגוף ולחושים ולפיזיולוגיה אז אנחנו עדיין לא ברמה גבוהה במיוחד.

"הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים" הם הצרכים לדוגמה...לדוגמה לא סתם לאכול אלא לאכול טוב. לא לסתם לעשות סקס אלא לעשות סקס עם נשים יפייפיות. לא סתם לישון אלא לישון טוב ככה. 12 שעות. לא סתם לשתות כמו לדוגמה כששותים מים אלא לשתות טוב. לדוגמה עכשיו איזה שמפניה יקרה. או אם מדובר באדם שלא שותה אלכוהול אז לשתות איזה משקה לא-אלכוהולי טוב כמו עכשיו איזה נקטר תפוחים או...או...לא יודע. מים שמגיעים בבקבוק זכוכית ועלו 15 דולר או משהו.

"צרכי התודעה" מתחילים להגיע ולדרוש את סיפוקם כבר לאחר סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים אבל הם מתעצמים באמת ונוכחים באמת רק לאחר סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים. כלומר לא מספיק לחיות, אלא צריך לחיות טוב. ואז כבר באמת מתחילים להרגיש את צרכי התודעה, שמורכבים מצרכים רגשיים, צרכים אינטלקטואליים וכדומה'.

צרכי התודעה, לא רק שזה לא הדבר החשוב כרגע לספק אותו כאשר הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים של האדם לא מסופקים, אלא הם כשלעצמם פחות קיימים מלכתחילה, והם בעצם מגיעים בצורה משמעותית, רק אחרי שבן-אדם חי טוב והצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים שלו מסופקים. וכאשר אפילו הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים של אדם לא מסופקים כהלכה, צרכי התודעה בקושי בכלל קיימים, וכמעט שאין להם זכר.

כי אתה מבין, יש צרכים שהם כל-כך פחות חשובים מאשר צרכים אחרים, עד כדי כך שזה לא שהם נדחקים הצידה כאשר הצרכים החשובים יותר לא מסופקים, אלא הם אפילו לא קיימים או כמעט שלא קיימים כאשר הצרכים החשובים יותר לא מסופקים, וככה זה עם צרכי התודעה. צרכי התודעה מופיעים לאחר סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים ומתגברים עד לרמה משמעותית רק לאחר סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים.

בכל מקרה, צרכי התודעה, בהיותם הצרכים הרגשיים והאינטלקטואליים, אלו הצרכים שסיפוקם הופכים אותנו לחכמים, מוכשרים, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, אישיויות איכותיות וכדומה'.

אבל, וזה אבל גדול, יש תקופה קריטית עבור הסיפוק של צרכי התודעה. תקופה קריטית עבור הסיפוק שלהם כך שנקבל מן הסיפוק שלהם, את המיטב.

סיפוק צרכי התודעה כאמור אמור להפוך אותנו לחכמים יותר, מוכשרים יותר וכל שאר הדברים שאמרתי, אבל יש תקופה קריטית עבור ההתרחשות של כל הדברים האלו, כך שאם צרכי התודעה יסופקו שלא בתקופה הקריטית, הדברים האלו עדיין יתרחשו, אבל במידה פחותה. התקופה הקריטית המדוברת היא הילדות. גילאי 0 עד 18. כך שזה לא רק חשוב שצרכי התודעה יסופקו אלא שיסופקו בתקופה הקריטית עבור מקסום האפקט.

התחלת סיפוק צרכי התודעה רק לאחר גיל 18, זה כבר הרבה פחות יעיל.

ועכשיו, מה קובע יותר מכל את הרמה שנגיע אליה במדרגי הצרכים? וזה לא נוגע רק למדרג צרכים אחד אלא כל מדרגי הצרכים של כל ההוגים שיש להם מדרגי צרכים. אני, מאסלו. זה לא משנה.

התשובה היא כסף.
 
נערך לאחרונה ב:
כסף זה מה שיביא לנו את הסיפוק של הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים ושל הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, וכמובן שכל זה מכין את הקרקע לקראת צרכי התודעה. על כל זה אני לא רואה יותר מידי על מה אנחנו יכולים להתווכח.

ועכשיו, אחרי שכל הצרכים הפיזיולוגיים מסופקים, אין עוד צרכים פיזיולוגיים לדאוג להם וכל מה שנשאר לנו זה רק לעלות כלפי מעלה אל עבר צרכי התודעה. צרכים רגשיים ואינטלקטואליים וכל מיני. זאת לא דעה. זאת עובדה. הרי אחרי סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים מה עוד נשאר לנו להתעסק איתו? כלום ושום דבר חוץ מאשר עכשיו כל עולם השכל ועולם הרגש ועולם הרוח. זהו. זה השלב הבא ברמה ההגיונית. אין פה יותר מידי מה לחשוב או מה להבין.

ככה שאחרי שהצרכים הפיזיולוגיים מסופקים, צרכי התודעה הופכים להיות המרכז והופכים להיות מה שנותר לנו בעצם להתעסק בו וככה הפוקוס עובר אליהם וככה הם גם מתעצמים. השאלה עד כמה נספק אותם זה משהו אחר.

ועכשיו, בוא נדבר על רמת הסיפוק שבדרך כלל מגיעים אליה בפירמידה ועל המאבק שמנהלים אותו בזמן של הווה מתמשך, בהקשר של המעמדות הכלכליים השונים.

העניים, בקושי יש להם מספיק בשביל הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים אז המאבק של העניים הוא על סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלהם. הם ברמה הראשונה. ולא ברמה הראשונה במובן של סיימו את הרמה הראשונה והם עכשיו על הגבול שבין הרמה הראשונה לרמה השנייה. הם באמת-באמת ברמה הראשונה במובן של זה המאבק שהם מנהלים עכשיו והם עוד לא סיימו את הרמה הראשונה.

המשמעות של זה היא מעט מאוד צרכי תודעה, מעט מאוד צרכי תודעה מלכתחילה, ומתוך הסך הכול של הכמות המאוד קטנה הזאת של צרכי תודעה, מי יודע להגיד בכלל כמה מתוך צרכי התודעה האלו יסופקו? כי יש צורך ואז יש סיפוק של צורך והסיפוק של הצורך ממש לא מתרחש באותה המידה כמו סדר הגודל של הצורך כך שנשאר מחסור. הדבר הזה במיוחד קורה אצל העניים. כך שבעצם, העניים נדפקים פעמיים.

גם יש להם פחות צרכי תודעה מלכתחילה, וגם מתוך הכמות היותר קטנה הזאת מלכתחילה של צרכי תודעה, אחוז קטן יותר מתוך סך כל צרכי התודעה האלו מסופק, בהשוואה לאחוז הסיפוק, של סך כל צרכי התודעה המרובים יותר והגדולים יותר, של בני מעמד הביניים ושל העשירים. זה דבר שהוא מזעזע. ועכשיו, תנסה לדמיין, סופרמן, שדבר כזה קורה לבן-אדם בתקופה הקריטית לסיפוק צרכי התודעה.

הרי מהו הזמן שבו נבנים עיקר האישיות ועיקר השכל ועיקר הדעות והאידיאולוגיות והכישורים של האדם? מהו הזמן העיקרי שבו נבנה כל עולם השכל וכל עולם הרוח וכל עולם התרבות של האדם? בילדות.

פחות צרכי תודעה מלכתחילה בגלל חוסר סיפוק של הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים והצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, ביחד עם סיפוק מופחת באחוזים של צרכי התודעה בהשוואה לסיפוק באחוזים של היותר צרכי תודעה של בני מעמד הביניים והעשירים, ביחד עם התרחשות של כל זה במהלך התקופה הקריטית, שכאילו, עכשיו עברנו מלדבר על עניים באופן כללי לילדים עניים, רק שתבין על מה אנחנו מדברים. אז מה קורה בהמשך לילד כזה? מה נעשה ממנו? איזה מן בן-אדם הוא יגדל להיות?

בדרך כלל, אלו יהיו אנשים פחות חכמים מהממוצע, או טיפש, או מטומטם, או בתוך הטווח הממוצע אבל מתחת לממוצע המוחלט. בדרך כלל הם גם יהיו פחות ערכיים, אידיאליסטיים, אידיאולוגיים ודעתניים מהממוצע, וכבר כשיהיו להם ערכים, אידיאלים, אידיאולוגיות ודעות מלכתחילה, אלו בדרך כלל יהיו אלו הלא נכונים. האישיויות שלהם יהיו קטנות יותר מבחינה כמותית (בהגותי אני התיאורטיקן הראשון בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה לדבר על האישיות האנושית ותוכנה במונחים של כמויות) ואיכותיות פחות. יהיו להם תכונות אישיותיות עלובות ותהיה בהם מן העליבות ומן הנחיתות.

ועכשיו נדבר על בני מעמד הביניים, ובמיוחד ילדים בני מעמד הביניים ומי שהם יגדלו להיות. מעמד הביניים סיים וחצה את שלב הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים. השלב שבו הם נמצאים, נמצאים בזמן של הווה מתמשך, זה השלב של הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים. זה המאבק העיקרי שהם מנהלים אותו. ועדיין, צרכי התודעה שלהם רבים יותר, גדולים יותר, וזוכים לסיפוק גדול יותר, באחוזים, מאשר צרכי התודעה הרבים פחות והגדולים פחות של העניים.

בני מעמד הביניים הם האנשים הממוצעים שבאוכלוסייה. רובם משתייכים אל הטווח הממוצע מרוב הבחינות. כאשר ילדי בני מעמד הביניים יגדלו, הם בדרך כלל יהיו ממוצעים מבחינה שכלית אבל לפעמים הם עלולים לסטות במעט, לטובה או לרעה, אל מחוץ לטווח הממוצע. הם יהיו אנשים ערכיים, אידיאליסטיים, אידיאולוגיים ודעתניים ברמה ממוצעת, כאשר הערכים שלהם, האידיאלים שלהם, האידיאולוגיות שלהם והדעות שלהם לפעמים יהיו אלו הנכונים ולפעמים לא ללא נטייה חזקה או ברורה לכאן או לכאן. הגודל של האישיויות שלהם בדרך כלל יהיה ממוצע ואישיויותיהם בדרך כלל יהיו ממוצעות מבחינה איכותית. תכונות האישיות שלהם בדרך כלל יהיו ממוצעות והם בדרך כלל יהיו אנשים מאוד מאוד...ממוצעים.

ועכשיו, הגענו אל החלק הכיפי. בני המעמד הגבוה. העשירים וילדיהם. עם דגש על "ילדיהם". כי להיות עשיר כשאתה ילד זה מה שהכי חשוב. להיות עשיר בהמשך החיים זה פחות עוזר.

בני המעמד הגבוה וילדיהם, הם חצו את שלב הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים ואת שלב הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים ונמצאים בשלב צרכי התודעה. צרכי התודעה זה כל מה שנשאר להם. צרכי התודעה של העשירים, ובמיוחד-במיוחד של ילדיהם, הם מועצמים מאוד, וזוכים לרמת הסיפוק הגבוהה ביותר באחוזים בהשוואה לרמת הסיפוק באחוזים של סך כל צרכי התודעה של בני מעמד הביניים ובני המעמד הנמוך.

מסיבות אלו, ילדים עשירים, ילדים שגם נמצאים בשלב צרכי התודעה ושבהיותם ילדים, נמצאים בתקופה הקריטית, אלו ילדים שיצאו מאוד מורווחים מכל העניין, ויגדלו להיות, בדרך כלל אנשים חכמים או לפעמים, אפילו גאונים. בדרך כלל אלו יהיו אנשים שהם במובהק אנשים ערכיים, אידיאליסטיים, אידיאולוגיים ודעתניים ובדרך כלל הערכים שלהם, האידאלים שלהם, האידיאולוגיות שלהם והדעות שלהם יהיו אלו הנכונות. האישיויות שלהם בדרך כלל יהיו גדולות כמותית ואיכותיות ערכית. ילדים עשירים גדלים להיות...אחלה אנשים.

22. ט'. 2. ועכשיו, למה דיברנו על כל זה? כי כל זה קשור כמובן אל עליבותך ונחיתותך כאדם. כבר זמן מה שאני חושד בעוני שהיית שרוי בו במהלך התקופה הקריטית.

אתה פחות חכם מהממוצע המוחלט, ולהערכתי, מצוי בטווח הממוצע הנמוך, מבחינת שכל. אתה אדם מאוד ערכי, אידיאליסטי, אידיאולוגי ודעתן אבל לא כי אלו הדברים שבאים לך בטבעיות אלא כי אתה מנסה להוכיח דברים לעצמך ולאנשים אחרים. הערכים שלך, האידיאלים שלך, האידיאולוגיות שלך והדעות שלך, שאותן בחרת לעצמך לא כי אתה אדם ערכי, אידיאלי, אידיאולוגי ודעתן אלא כי זה מה שאתה רוצה להיות וכי זה מה שאתה רוצה לשדר לעולם, הם אלו הלא נכונים, ואם תרצה בכך, אוכיח לך את זה באמצעות דיון אינטלקטואלי מתורבת, אבל בלי אנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון, בלי תגובות רגשיות, בלי תגובות מתחמקות ובלי תגובות של ילד בן 5, או שאני בחוץ.

להערכתי יש לך פחות אישיות מהממוצע, והאישיות שלך לא משהו בכלל. מדובר באישיות לא איכותית של אדם לא איכותי. תכונות האישיות שלך הן גרועות ועלובות, חשיבתך כושלת ופתולוגית, ויש בך הרבה מן העליבות ומן הנחיתות.

בנוסף, מאוד חשוב לך להגיד לי שאני עני כדי להוכיח לעצמך שאתה עצמך כבר לא נמצא במקום הזה כי הרי אם אתה אומר למישהו אחר שהוא עני, אתה עצמך כבר לא יכול להיות שם, נכון?

כל אלו גרמו לי לשער ולהעריך שאתה היית עני בעברך. בתקופה הכי גרועה להיות בה עני שרק אפשר. התקופה הקריטית. גילאי 0 עד 18. כל דבר בך הצביע על כך.

בהודעה הפרטית האחת לפני אחרונה שכתבת לי עד כה, חששותיי אושרו באופן סופי כאשר כתבת לי "הדבר שאני הכי מתחרט עליו הוא שהתחלתי להשקיע רק בגיל 23 ולא בגיל 14, שזה בעצם הגיל בו התחלתי להרוויח כסף".

אם יצאת לעבוד בגיל 14, אז אפשר להגיד שזה סופי. גדלת בעוני. זאת הסיבה למה אתה הבן-אדם שאתה. חבל.

לפחות הצלחת לצאת בבגרותך מהעוני ולהגיע אל מעמד הביניים. ברכותיי. את זה אנחנו יודעים לפי זה שכתבת לי באותה ההודעה ש-"כבר הגעתי לשלב בו אני יכול לחיות מהשקעותיי בלבד, אני עובד רק כדי להקדים את השלב בו אוכל לחיות ברמת חיים גבוהה בלי לעבוד, אני עוד לא שם".

אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי. קודם כל, זה מאוחר מידי כי כבר חצית ממזמן את התקופה הקריטית. האישיות שלך והשכל שלך, הדברים האלו הולכים להישאר כפי מה שהם עד סוף חייך. וזה מעט מידי כי אתה מנהל עכשיו את המאבק למען סיפוקם של הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים שלך. כלומר הרצון להיות עשיר ולחיות ברמת חיים גבוהה. מה שאומר שאפילו עכשיו צרכי התודעה שלך לא רבים מספיק, לא גדולים מספיק וגם לא מסופקים מספיק. לא שאם היית עשיר מספיק אז הכול היה נהדר ונפלא. התקופה הקריטית בחייך עבור התפתחות האישיות וצבירת השכל ממילא נגמרה. גם אם תהיה עשיר פתאום, אז צרכי התודעה שלך רק יהפכו להיות מסופקים מספיק, אבל גם זה רק בהשוואה לסך כל צרכי התודעה שיש לך בכמותם ובסדר גודלם העכשווי, מכיוון שעושר פיזי לאחר התקופה הקריטית, משפיע לטובה רק על מידת הסיפוק של צרכי התודעה שישנם, אך אינו תורם להתרבות צרכי התודעה או לגדילתם.

גם אם תהיה עשיר (וגם אם כן, בלעדיי זה ייקח לך הרבה זמן) אתה תהיה כמו עץ עקום אבל בריא. עץ עקום יכול להיות בריא וחזק. זה לא שהוא לא יכול. אבל גם אם כן, הוא תמיד ימשיך לצמוח ולגדול ולהתחזק עקום. שזה כבר פחות "וואו".

22. י'. לסיכום:

אתה אדם לא מאושר במידה ניכרת לעין. זועף, רוטן, מתייסר תמידית מבפנים ומבחוץ בגלל חוסר הסיפוק התמידי שלך מהחיים של עצמך.

אתה נוטה לנון-קונפורמיזם מזויף שיותר מבוסס על הצורך שלך להיות נבדל, שונה ומיוחד מאשר מה שהוא מבוסס על נבדלות, שונות וייחודיות אמיתיים ואותנטיים.

אתה מתאפיין במעין "אנטי" כללי מגוחך שמבוסס לא על התנגדות אמיתית ואותנטית הנובעת מסיבות קונקרטיות אלא על רצון להיות "אנטי" ולעשות "דווקא" הנובע מתוך מרכיב אישיותי ילדותי שהוטבע בך בעקבות חייך הקשים.

אתה שקרן ואתה ילדותי. לעיתים קרובות אתה בוחר את דעותיך ואת תפיסות עולמך לא בהתבסס על שכל ועל רציונאליות (לא מפתיע, אין לך הרבה שכל ורציונאליות) אלא בהתבסס על הכאבים שלך ועל עולם הרגשות המשתוללים שלך.

הדבר הזה כמובן גם גורר אחריו את עצם זה שרבות מדעותיך ותפיסות עולמך הן אינן מבוססות שכל, מבוססות רציונאליות, מבוססות טיעונים ומבוססות עובדות, מה שאומר שאתה טועה בנוגע לרבות מדעותיך ותפיסות עולמך, מה שאומר שאתה לא יכול להגן עליהן, ומכאן נובעת נטייתך לאנטי-אינטלקטואליזציה במתכוון.

אתה פגוע ופצוע מאכזריותם של העולם, המציאות, החיים והאנשים, ולכן מלא בתאווה לנקמה, אבל האמת העצובה היא שאתה לא תנקום לעולם.

אתה לא יכול "להחזיר" לעולם, למציאות ולחיים על כך שנולדת להורים הלא נכונים ולמשפחה הלא נכונה מהמוצא הלא נכון ושמשתייכת למעמד הסוציו-אקונומי הלא נכון מכיוון שהעולם, המציאות והחיים הם לא אנשים ואפילו לא ישויות בעלות תודעה. אין למי "להחזיר" ואין במי "לנקום" במובן הזה. מדובר ביד הגורל האכזרית שגזרה את דינך לקושי ולאומללות.

בנוגע לאנשים שפגעו בך, אתה חסר את היכולת השכלית ואת הכישרון לנקום בהם ולכן אינך עושה זאת. לכן אתה מפנה את הכעס ואת המרירות שלך על הפגיעות שהם פגעו בך, ביחד עם הכעס והמרירות שאתה חש על הפגיעות שפגעו בך העולם, המציאות והחיים באמצעות יד הגורל האכזרית, ושבהם בטח ובטח שאתה לא יכול לנקום, את כל הכעס והמרירות הזאת אתה בוחר להפנות אל אנשים באינטרנט. במיוחד כאלו שהם חכמים יותר ממך, מוכשרים יותר ממך, מוצלחים יותר ממך ושיש להם חיים טובים יותר משלך, מכיוון שהאנשים האלו יותר מכולם מהווים בעבורך ומסמלים בעבורך את כל מה שאף-פעם לא היה או יהיה לך. ובין האנשים האלו-עבדך הנאמן, הגאון הפיננסי מאור פז.
 
נערך לאחרונה ב:
עולמך הוא עולם דמיוני, קסום, מדהים ומופלא, שבו הרגשות המשתוללים שלך הם פקטור טוב יותר לאמת מאשר עובדות, ושבו, בעולמך הדמיוני, אפילו ההיסטוריה עצמה משתנה לפי גחמה או אידיאולוגיה. כמה ניאו-נאצי מצידך. אם כי חייבים להודות שפוליטיזציה של ההיסטוריה, בעוד שהיא נפוצה במיוחד אצל ניאו-נאצים, היא למעשה מאפיין אישיותי והתנהגותי הקיים אצל רבים מן האנשים הלא-חכמים, ככה שאפילו שאתה לא ניאו-נאצי, בין כה וכה זה לא מפתיע למצוא את הנטייה הזאת אצלך. אתה לא בן-אדם חכם, ולכן, בהתאם לאדם הלא-חכם שאתה, מעולם לא נתת לטיעונים ענייניים שאין לך מענה קונקרטי אליהם, עובדות, או אפילו ההיסטוריה עצמה, לעמוד בדרכם של הרגשות המשתוללים שלך והגחמות הילדותיות שלך, מבלי להבין, כמו מה שכל שאר האנשים הלא-חכמים שנוהגים כך לא מבינים, שההתנהגות הזאת לא מקדמת אותך לשום מקום.

הדעות שלך, התפיסות שלך, הערכים שלך, האידיאלים שלך והאידיאולוגיות שלך מלאים במגוון נרחב של סתירות פנימיות שאו שאתה לא מודע אליהם בכנות כתוצאה מחוסר תשומת לב או חוסר הבנה אמיתיים ואותנטיים, כמו במקרה של יובל נוח הררי, ואז אתה לא נבון, או שאתה מודע אליהם ומתעלם מהם, ומקווה שאנשים לא ישימו לב, כמו במקרה של מישל פוקו, ואז אתה פשוט צבוע.

האישיות שלך היא אישיות גרועה המלאה בתכונות שליליות ועלובות, והחשיבה שלך, היא חשיבה כושלת מן הסוג של ילדים בני 2 עד 7, כך לפי המודל של פיאז'ה, כך לא נותר לנו אלא להסיק מהיותה של חשיבתך, בבירור, חד-מימדית, מאוד לא מופשטת, אפילו כשצריך, חסרת פרופורציות, אפילו כשצריך, וקונקרטית בצורה מוגזמת ולא איכותית.

אתה די מסכן, כשבאמת חושבים על זה. אתה לא שווה שיכעסו עליך או יריבו איתך, וכמו מה שכתבתי לך בסעיף 13 של דבריי, כך אני כותב לך עכשיו שוב: עלה והצלח, חבר יקר. אני מאחל לך את כל האושר שבעולם. בנוסף, אני ממליץ לך בחום לקרוא את ספרי העתידי, כאשר יצא לאור, "מקסימום אושר במינימום משאבים". בנוסף, אני ממליץ לך להודות לאלוהים על הטוב על-מנת ללמוד ולהעריך את הטוב בחייך. אני מאור פז. גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה. אתה צריך לסמוך עליי ולעשות את מה שאני אומר לך. העצות שלי הן הטובות ביותר שכל אדם כלשהו היה יכול לייעץ לך.

23. "אם תשים כמות דולרים הזהה לכמות הנקודות אז ערכה של כל נקודה (עבורך) יהיה דולר. אתה יכול להשקיע כמה שאתה רוצה".

לא הבנתי.

24. "לא, הכמות המינימלית שניתן לרכוש או למכור. יחידה זה "מקביל" למניה".

הבנתי.

25. "בדוק באתר רשות המיסים, יש מדרגות".

לא. אני לא יודע למצוא דברים כאלו. אתה תמצא ותגיד לי מה מצאת ומה כתוב.

26. "כן, ירצו ערבונות".

לא לא לא!. זה לא מתאים! אחוזת הענק שאני הולך לבנות לעצמי הולכת להיות ממש יקרה. אני עומד להצטרך גם את עשרות מיליוני השקלים שלי וגם את עשרות מיליוני השקלים של ההלוואה. אם הם מלווים לי עשרות מיליונים ואני נותן להם בתמורה את עשרות המיליונים שלי יהיו, אז מה עשיתי בזה? כלום.

אתה יודע מה? אני אשאל אותך ככה: חלק גדול מהצלחה בחיים זה קשרים. אם נגיד שיש לי חבר שהוא בעלים של בנק, האם אני יכול לקבל הלוואות ענק ללא ערבונות ועם חלוקה לתשלומים מטורפת כמו חלוקה לאלף תשלומים לדוגמה וכל מיני דברים פסיכיים כאלו?

27. "אנרגיה מתחדשת אינה מתכלה ועלות הפקתה נמוכה יותר, לכן היא רווחית יותר כשהתשתיות להפקתה כבר קיימות".

אתה יודע, בספרי העתידי, "איך להימנע משואה אקלימית: תוכנית 14 הנקודות שלי להצלת כדור הארץ", אני מעלה את ההשערה שבאופן דומה לאיך שאנרגיה מתכלה היא מתכלה, כך אנרגיה מתחדשת יכולה פשוט להפסיק להתחדש. עוד ב-2015 ובגיל 17, פניתי אל אחדים מחבריי בכיתה י"א 1 באלו המילים: "השמש היא כלבה בוגדנית, והרי הגעש הם רוצחים". אני לא כל-כך סומך על אנרגיה מתחדשת.

28. "נפלא".

אתה יודע, שקלתי מחדש ואני דווקא פחות מתלהב מהרעיון של להתעסק עם פושעים. אפילו שאני הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים וכל זה ככה שאני אחזיר את ההשקעה ממש מהר ועם רווחים של פי 10 ופי 100 ממה שהשקעתי. במינימום, כן? אני יכול יותר. בכל מקרה, נמאס לי מכל המיליונים ברווחים פוטנציאליים שאני מפסיד ולאחרונה העלתי לאתר הייעוץ הפופולארי "AskPeople" שאלה שכותרתה "גאון פיננסי ועומד להתחיל שפל גדול חדש אז זה זמן טוב להיכנס אבל אין לי כסף" במטרה לקבל מאנשים רעיונות ו/או לשכנע אנשים לתת לי את הכסף שלהם בשביל שאשקיע אותו לפי גאונותי הפיננסית האדירה. אני די זיהיתי מטבעות קריפטו שצריכים לעלות במהלך השנים הקרובות במיליוני אחוזים. קצת כמו מה שזיהיתי שהשפל הגדול החדש שדיברנו עליו צריך להתחיל בקרוב. אז כאילו, אם בגלל שאין לי כסף להשקיע, בעבר הפסדתי מיליונים ברווחים, עכשיו אני הולך להפסיד מאות מיליונים ומיליארדים ברווחים, בגלל שאין לי כסף להשקיע. כאילו, בגלל המטבעות קריפטו שמצאתי ושהולכים לעלות במיליוני אחוזים. אתה מבין מה אני אומר?

בכל מקרה, רציתי להציע לך את אותה העסקה שאני מציע לאנשים שם. בפוסט שלי באתר הייעוץ. מה דעתך שאני ואתה נשתף פעולה בשוק ההון ובקריפטו?

אני גאון פיננסי, אבל אין לי כסף להשקיע.

לך יש כסף להשקיע, אבל אתה לא גאון פיננסי.

ביחד נהיה צוות מנצח.

אתה תביא לי את הכסף שלך, אני אשקיע אותו, אכפיל את מה שתביא לי פי עשרות אלפים בתוך שנים אחדות, ונתחלק ברווחים חצי-חצי. מעוניין?

אה כן. ובגלל שהשפל הגדול החדש שדיברנו עליו עומד להתחיל בעתיד הקרוב אז אני צריך שתעשה לי טובה ותמכור את כל מה שיש לך. מניות. אגח"ים. הכול. הרי אם תסכים לעסקה שאני מציע, זה הכסף שלי להשקעה שאתה מתעסק איתו.

תעשה כדבריו של הגאון הפיננסי מאור חיים פז, הגורו מישראל, או שבין 70% ל-90% מכל הכסף שצברת במשך עשרות השנים האחרונות, מאז גיל 14 ועד היום, בוא נגיד 80%, ייעלמו כלא היו.

בהצלחה.

29. "באופציות בינאריות במידה ואתה מפסיד אתה מפסיד את כל ההשקעה, במידה ואתה מרוויח אתה מרוויח 100% ברוטו. הנטו תלוי בסכום הכספי ובמיסוי בפועל".

טוב שאתה מזכיר לי. כאמור, חזיתי את נצחונו של טראמפ בבחירות 2020, אבל הוא הפסיד לביידן. רציתי לדבר איתך על זה. אני יודע שזה לא נשמע טוב, כאילו אני מתרץ תירוצים וכל מיני, אבל שכה יעזור לי האל, מה שאני עומד להגיד לך עכשיו זאת האמת. אני לא באמת טעיתי. הבחירות זויפו, כפי מה שמראות לנו הסטטיסטיקות. באסה, הא?

אבל טוב, לא משנה שהבחירות זויפו. ממילא הייתי בעד ביידן. ביידן מאוד הפתיע אותי לטובה, שתדע. ביולי 2021 הוא אמר "קפיטליזם ללא תחרות אינו קפיטליזם, אלא ניצול" ואף הוסיף והתייחס למדיניות הרגולטורית ב-40 השנים האחרונות ואמר "עכשיו אנחנו 40 שנה בניסוי שנותן לחברות ענק לצבור יותר ויותר כוח ... ומה קיבלנו מזה? פחות צמיחה, השקעה מוחלשת, פחות עסקים קטנים. ... אני מאמין שהניסוי נכשל". לא שמעתי מישהו מדבר ככה מאז אליזבת וורן. איזה תותח. בהודעה מה-14 באוקטובר של 2020 כתבתי לך "עד שאליזבת וורן לא תהיה נשיאה או שרת אוצר או משהו נראה לי הם לא יתאפסו" (בנוגע לכלכלה שלהם) אבל יכול להיות שטעיתי. השאלה היא אם מעשיו יתאמו את אותן המילים היפות. יש גם את תוכנית ה-"לבנות מחדש טוב יותר" שלו שהייתה אמורה לעלות 1.7 טריליון דולר שמתוכם מאות מיליארדי דולרים אמורים היו להיות מופנים למאבק בשינויי האקלים. תוכנית נהדרת. אבל הסנאטור הדמוקרט הבוגד ג'ו מנצ'ין סירב לתמוך והרג את התוכנית. אני לא חושב שהבנתי. ג'ו ביידן לא יכול לארגן שירביצו לג'ו מנצ'ין או משהו? ובזכות חולשתו של ביידן, רוסיה כובשת עכשיו את אוקראינה, שזה דבר טוב, כי אוקראינה שייכת לרוסיה וצריך לתת לרוסיה שיהיה לה את אוקראינה, בדיוק כמו מה שצריך לתת לסין לכבוש את המחוז המורד של טאיוואן ואת האיים שבמחלוקת בים סין הדרומי כי כמו מה שכל מדינות ברית המועצות לשעבר בעצם שייכות לרוסיה, כך טאיוואן והאיים שבמחלוקת שבים סין הדרומי שייכים לסין. הממשל האמריקאי צריך להעיף את הידיים המטונפות שלו מהמחוז המורד הטאיוואני והאיים שבמחלוקת בדיוק כפי מה שהוא ונאט"ו צריכים להעיף את הידיים המטונפות שלהם ממדינות ברית המועצות לשעבר, ששיכות בזכות ולא בחסד, לרוסיה. ואם כבר, אז צריך לפרק את נאט"ו.

בצד השלילי של נשיאות ביידן, חולשתו עלולה להוביל לאירן גרעינית. אבל זאת לא בעיה שייחודית לו אלא לכל הנשיאים האמריקניים כולל טראמפ. אף-אחד מהם לא מספיק תקיף מול אירן.

בסה"כ, עד עכשיו ביידן הוא נשיא די טוב. הוא הנשיא הטוב ביותר מאז ביל קלינטון, עכשיו כשאני חושב על זה. רק חבל שהוא לא עושה מספיק למען האקלים. מעניין איך הוא יתמודד עם השפל הגדול החדש שצריך להתחיל בעתיד הקרוב.

ובכל מקרה, בנוגע לטראמפ, הוא מתכוון לרוץ לנשיאות גם בבחירות 2024, אתה יודע. והפעם הסיכויים שלו לנצח הם גדולים יותר מאשר בבחירות 2020. לא אתפלא אם ינצח. דונלד טראמפ הוא כמו תאנוס. דונלד טראמפ הוא לא בלתי מנוצח, אבל הוא כן בלתי נמנע. וכמאמר הביטוי הישן: "אולי הפסדתי בקרב, אבל לא במלחמה". כאילו, טראמפ. הוא הפסיד בקרב אבל עדיין לא במלחמה.

אתה יודע, אני שוקל לכתוב ספר על איך שבחירות 2020 זויפו. לעשות את זה או לא לעשות את זה, מה דעתך?

30. "כל חברות הפארמה המובילות עורכות ניסויים בתחום".

אני מעריך שהתרופה לאיידס תימצא עוד לפני סוף העשור. החברה שתמצא את התרופה לאיידס, ערכה של המניה שלה יעלה? יעלה בהרבה? מה דעתך?

31. רוב המסחר בזהב, כידוע לך, מבוסס על מסחר בזהב שעוד לא נכרה אבל שמשערים שייכרה בעתיד. בקצב הכרייה הנוכחי, הזהב שמתחת לאדמה ייגמר בשנות השלושים וכל ניירות הערך למיניהם שמעידים על בעלות על זהב שהיה אמור להיכרה בעתיד, ושכעת כבר לא ייכרה, לא יהיו שווים כלום. רציתי לשאול אותך, האם יש ניירות ערך שמעידים על בעלות על זהב שכבר קיים וכבר נכרה ככה שערכו של נייר הערך מובטח? יש איזושהי מניה כזו? מדד כזה? משהו כזה?

32. אני רוצה להקים אגודת סתרים כמו לדוגמה האילומינטי ומסדר ציון. רוצה להצטרף?

33. מה זה תעודת סל צמודת זהב?

34. עם הזהב יעלה ב-1,000 אחוז או 1,500 אחוז או 2,000 אחוז או משהו, האם הדבר יגרור אחריו עליית ערך של המתכות היקרות האחרות במאות אחוזים?

35. אינפלציה נמוכה זאת אומרת דפלציה?

36. מה גורם לדפלציה?

37. שאלתי אותך בעבר איך ייצוא החוץ של ארצות הברית מתחלק בין מטוסים, רכבות ואוניות. אמרת לי ש-80% באמצעות אוניות וכל השאר באמצעות כל שאר כלי התחבורה ביחד. ואיך זה עובד עם סחר הפנים של ארצות הברית? איך סחר הפנים שלהם מתחלק בין מטוסים, רכבות ואוניות?

38. שמעתי פעם ששוויו הכספי של עסק הוא בערך פי ארבע או חמש ממחזור העסקים השנתי שלו. זה נכון?

39. אתה מכיר אולי איזה אתר באינטרנט שאפשר למצוא בו מחירים מעודכנים (ומתעדכנים כל העת) של מחירי המתכות היקרות?

40. ברגע שהטיפש ההוא באפט ימות, זה לא אומר שחברת ברקשייר האת'ווי לא תהיה שווה כלום?

41. לפני זמן מה שמעתי שיש דבר כזה "הכוחות הפועלים בשוק". מה זה "הכוחות הפועלים בשוק"? זה חשוב?

42. אני מתכוון להפוך להיות הבן-אדם הכי חשוב בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה לפני שאני אהיה בן 30. מה דעתך? שאפתני מידי?

43. כשהמצב בבורסה רע אז מדד הפחד אמור לעלות, נכון? רציתי לשאול-האם יכול להיות דבר כזה שהמצב בבורסה יכול להיות כל-כך רע עד כדי כך שלא רק שכל הבורסה תרד, אלא שאפילו מדד הפחד ירד? כאילו, למרות שהבורסה תרד, מה שלכאורה אמור לגרום למדד הפחד לעלות. כי כאילו, קריסת הבורסה תהיה עד כדי כך דרמטית שאפילו מדד הפחד ירד ביחד עם כל שאר הבורסה. תרחיש שכזה הוא בגדר אפשרי?

44. באיזה דלק משתמשות רכבות?

45. באיזה דלק משתמשות ספינות?
 
נערך לאחרונה ב:
46. מה דעתך על חזון ברית המועצות השנייה שלי? חזון ברית המועצות השנייה שלי מצא חן בעיניך? על מנת להיזכר מהו בדיוק חזון ברית המועצות השנייה שלי אתה מוזמן לחזור לאחור ולקרוא את תת-תת-תת סעיף 6 של תת-תת סעיף 1 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 (16. ב'. 1. 6.).

47. ובאופן כללי, מה דעתך על כל חזון הסדר העולמי החדש שדיברתי עליו? גם הקטע הזה נמצא בתת-תת-תת סעיף 6 של תת-תת סעיף 1 של תת-סעיף ב' של סעיף 16 (16. ב'. 1. 6.).

48. מה לעזאזל קרה בשוק המתכות היקרות ב-2021? כלומר, זה מדהים שצדקתי ככה, אבל אין לי שמץ של מושג מה קרה שם. אתה יכול להסביר לי?

49. בשלבים מוקדמים יותר דיברנו על איך שאידיאולוגיית הקפיטליזם הטהור שלך היא שגויה. עליך לנוע שמאלה בתפיסותיך הכלכליות. אם אתה רוצה להבין מהן הדעות הכלכליות הנכונות, ואם אתה רוצה עזרה להבין מהי הגישה הכלכלית הנכונה, אז אני ממליץ על הספר "This Fight Is Our Fight: The Battle to Save America's Middle Class" של הסנאטורית אליזבת וורן. אמנם לא קראתי אותו, אבל הבנתי על מה הוא וזה נשמע כמו ספר מבוא טוב להבנה של איך כלכלה צריכה להתנהל.

בכוונתי לקרוא אותו בעתיד ואני ממליץ לך לעשות את אותו הדבר. אני יכול להזמין אותו ולקרוא אותו באנגלית אבל אני מעדיף בעברית אז אני פשוט אחכה לתרגום לעברית. אבל אתה, אתה אל תחכה. תזמין ותקרא אותו כבר עכשיו.

בנוגע לתרגום שלו לעברית, כמובן שזה לא יקרה סתם כך אז בבוא הזמן, זה יהיה אני זה שאארגן את תרגומו לעברית של הספר הזה. אתה מבין, הבעיה היא שאנחנו מדינה קטנה של תשע וחצי מיליון אנשים שדוברים שפה שאינה נפוצה-עברית. לכן אם מתרגמים ספרים לעברית, הרי שזה במיוחד בשבילנו. ישראל. הבעיה היא שתשע וחצי מיליון אנשים, לא הייתי אומר שכשלעצמו זה כזה שוק קטן אבל מתוך התשע וחצי מיליון אנשים האלו צריך להוריד את הערבים, החרדים, הדתיים-לאומיים, ועוד כל מיני אוכלוסיות שלא אוהבות לקרוא (ספרות אמיתית, לא טקסטים דתיים למיניהם, כן?), וזה משאיר בערך מיליון ומשהו אנשים, שמתוכם לא כולם חובבי קריאה. וגם מי שכן, הרוב הגדול מאוד שלהם לא יקראו ספרים מתוחכמים מידי או מדעיים מידי.

בגלל זה שוק הספרים הישראלי הוא לא "וואו". וספרים ברמה גבוהה כמעט שלעולם אינם מתורגמים. האליטה האינטלקטואלית של הארץ, שאני נמנה עליה ושאתה לא, רק שיהיה ברור, כן?, היא פשוט מצומצמת מידי. והאליטה הסופר-אינטלקטואלית, שאני עצמי נמנה עליה ושהייתה מעוניינת לקרוא ספרים כמו "This Fight Is Our Fight: The Battle to Save America's Middle Class" של סנאטורית מאמריקה? לא נשאר לנו סיכוי בכלל שיתרגמו בשבילנו את הספרים האלו.

בהיותי מאור פז, אני אדם שכשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו, כך שאין לי כוונה להשלים עם המצב. כאשר אהיה עשיר, ולמרות שאני יודע אנגלית, בכוונתי לתרגם לעברית את כל הספרים שלא תורגמו לעברית ושאני רוצה לקרוא אותם. זה פשוט יותר כיף ונוח לקרוא בשפת האם. אני מתכוון כמובן לספרים שלא תורגמו כי הם מיועדים לשכבות באוכלוסייה שבישראל הן מצומצמות מידי מכדי שזה ישתלם כלכלית לתרגם אותם כמו ספרים אינטלקטואליים מידי או ספרים של סופרי מדע בדיוני לא מספיק מוכרים וכל מיני מקרים כאלו.

אני מדבר כמובן על ספרים כמו "This Fight Is Our Fight: The Battle to Save America's Middle Class" של הפוליטיקאית העולה אליזבת וורן, "הכבשים מסתכלות למעלה" של סופר המדע הבדיוני הגאון ג'ון בראנר, "משל הזורע" של אוקטביה באטלר המבריקה ועוד ועוד ועוד.

ממש יש לי רשימה של כל הספרים שעוד לא תורגמו לעברית (ושבלעדיי כנראה גם לא יתורגמו לעברית) ושאני רוצה לדאוג באופן אישי לתרגומם, על-מנת שאקרא אותם. אני מעדכן את הרשימה הזאת כל הזמן והיא כבר כוללת אלפי ספרים אחדים.

עלות התרגום, ההדפסה וההפצה אמורה להיות בערך כמו של פרסום ספר לראשונה אז אנחנו מדברים בהערכה גסה על 20,000 שקל. תכפיל את זה ב-3,000 ספרים, למרות שברשימה שלי יש יותר מזה אבל אני לא זוכר את המספר המדויק, ואנחנו מגיעים ל-60,000,000 שקל.

השאלה היא רק אם יהיו לי סכומים כאלו. אם כן, אז כן, למה לא? אם יש מישהו שישלם 20,000 שקל על כל תרגום של כל ספר שהוא רוצה שיתרגמו אותו, רק בשביל שיקרא אותו בשפה שהכי נוח לו לקרוא בה אפילו שהוא יודע אנגלית, אז הרי זה אני. כן, זה הרבה כסף לכל ספר, וכן, אנחנו מדברים על עשרות מיליונים במצטבר, אבל אם יש מישהו שישלם כל כך הרבה על מידע, שמעריך כל-כך מידע, ספרים, את עולם התרבות ואת עולם הרוח, הרי שזה מאור פז, הלוא הוא כמובן הלאונרדו דה וינצ'י היהודי. רק, אתה יודע, חכם יותר.

לעיתים נדירות ובניגוד לציפיותיי, מתרגמים לעברית ספרים מתוך הרשימה שלי, ואז אני צריך למחוק אותם מהרשימה. בשנה שעברה לדוגמה, מחקתי ממנה את הספר "איך להימנע מאסון אקלימי: הפתרונות שיש לנו ופריצות הדרך שאנחנו צריכים", שלא ציפיתי שיתורגם. אבל אתה יודע מה מעציב אותי? שלא תרגמו את הספר כי ציפו שהוא ימכור טוב כי אנשים באמת מתעניינים במשבר האקלים. תרגמו את הספר כי ציפו שהוא ימכור טוב כי הוא נכתב על-ידי ביל גייטס. מיד נגיד גם כמה מילים על משבר האקלים.

אז בכל מקרה...שורה תחתונה, אני לא יודע אם שמת לב, אבל אני אוהב לקרוא. קראתי יותר מאלף ספרים לפני שהייתי בן 18. זאת בעצם אחת הסיבות שאני ממש חכם. אתה יודע, לפעמים יש לי פנטזיה מוזרה, שבפנטזיה הזאת יש לי עותק של כל ספר שאי-פעם נכתב, ואז אני פשוט מתיישב בכיסא שלי, בחדר שלי, בבית שלי, וקורא את כל הספרים שבעולם. אולי יום אחד אני אעשה את זה.

50. א'. אני יודע שזה לא מעניין אותך, ולא מעסיק אותך, ושזאת לא אחת מהאידיאולוגיות שלך, אבל לשם שינוי, בוא נדבר פעם אחת על מה שמעניין אותי. בוא נדבר על שינויי האקלים.

טוב אז...מאיפה להתחיל?

קודם כל, מה דעתך בנושא? עד כמה שהבנתי, אני מבין שזה לא אחד הדברים שמעניינים אותך אבל זה כזה נושא גדול ומרכזי שנמצא על סדר היום העולמי. בטח יש לך דעה או השקפה כלשהי בנושא. אז כל הנושא של שינויי אקלים, מה דעתך? ואיך אתה חושב שאנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות האלו?

50. ב'. 1. ועכשיו, מה האנושות דואגת לעשות כדי לפתור את משבר האקלים, להפחית את הזיהום ולצמצם את כריתת העצים? (אני לא אומר גם "התחממות גלובלית" כי כמו מה שדונלד טראמפ ואני אומרים כבר די הרבה זמן, אין צורך לדאוג, יהיה קר יותר, ואנחנו יותר צריכים לדאוג בנוגע לזיהום, ואף חמור מכך, בירוא היערות). התשובה היא מעט מידי ולאט מידי.

כמאמר הפתגם, "מחשבה יוצרת מציאות", הבעיה של עצם זה שאנחנו לא עושים מספיק, ולא עושים מהר מספיק, מתחילה בעצם זה שהראש שלנו לא נמצא שם בכלל, במקומות האלו ובבעיות האלו. רוב האנשים לא חושבים על זה בכלל. רוב האנשים, זה בכלל לא מעניין אותם. ואני מניח שאתה ביניהם. אבל אז, מה המקור לזה? מה המקור לזה שלרוב האנשים לא אכפת? מה המקור לזה שרוב האנשים בכלל לא מתעניינים בנושא? זה לא מספיק להבין שהאנושות לא עושה הרבה מספיק ולא עושה מהר מספיק כי אנחנו בכלל לא שם, במקום הזה, במחשבות שלנו ובהלך הרוח שלנו. עלינו לחזור עוד יותר לאחור ולשאול גם על זה, למה?

נכון פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו? ונכון שהיא נורא לא מתקדמת אז הייתי צריך לעשות עבודה משלי בתחום כדי ליצור משהו בסגנון ובהלך הרוח של פירמידת הצרכים של מאסלו, אבל הרבה יותר מתקדם? אתה זוכר? דיברנו על זה בתת-תת סעיף 1 של תת-סעיף ט' של סעיף 22 (22. ט'. 1.). אז בכל מקרה, אתה זוכר את "פירמידת הצרכים של מאור פז"? אמנם השתדלתי להסביר את הדברים בצורה פשוטה ומקוצרת ככה שמה שאמרתי הוא לא הכי-הכי מדויק כי הדברים כפי מה שהם כתובים בעבודתי הם בעצם אפילו עוד יותר מתוחכמים ומורכבים מזה, אבל את הדברים הכי חשובים הסברתי. יש את הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, ומעליהם, צרכי התודעה, שלא סיפרתי לך את זה עד עכשיו כי עד עכשיו זה בעצם לא היה רלוונטי ולא הייתי צריך להסביר את זה בפעם הקודמת שדיברנו על "פירמידת הצרכים של מאור פז" אבל גם הם, צרכי התודעה, כמו הצרכים הפיזיולוגיים, למעשה מתחלקים לשתיים. צרכי התודעה מתחלקים ל-"צרכי התודעה הרגשיים" ו-"צרכי התודעה האינטלקטואליים".

צרכי התודעה הרגשיים נמצאים בהיררכיה מעל לצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים ומתחת לצרכי התודעה האינטלקטואליים. כן, כן. אתה מבין מה זה אומר. "צרכי התודעה הרגשיים" הם "צרכי התודעה הבסיסיים" למעשה, ו-"צרכי התודעה האינטלקטואליים" הם "צרכי התודעה הלא-בסיסיים".

כלומר זה יותר חשוב לספק את הצרכים התודעתיים הרגשיים מאשר הצרכים התודעתיים האינטלקטואליים. לפחות אם המטרה הסופית שלנו היא שהבן-אדם יהיה "שלם" באמת.

מחקרים על פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו קבעו שבניגוד להנחתו של מאסלו, הצרכים מתקיימים במקביל וזה לא שמתחיל "הצורך הבא" בכל פעם שמסופק הצורך הקודם. אני חלקית מסכים עם זה וחלקית לא. בכל מקרה, הייתי יודע את זה גם מבלי שהיו עושים מחקרים שהיו מגלים את זה. זה נראה לי די מובן מאליו. בכל מקרה, לקחתי את הביקורת הזאת לתשומת ליבי כשיצרתי פירמידת צרכים משלי.

בעבודתי שלי בתחום, אני מדבר על "רמות סיפוק" של הצרכים ומה זה עושה לצרכים האחרים מבחינת "האם זה מגדיל אותם?", "האם זה מקטין אותם?" ו-"בכמה זה מגדיל אותם/מקטין אותם?". רעיון מבריק לחלוטין, כך עתידים להסכים כולם בעולם הפסיכולוגיה כאשר אשחרר את עבודתי בתחום.

ועכשיו, בוא ונענה על כמה שאלות.

לפי תיאוריית האישיות שלי, העבודה שתמחק מעל פני האדמה את הפסיכולוגיה הישנה ותברא מדע פסיכולוגיה חדש שכל דמיון בינו לבין מדע הפסיכולוגיה הישן יהיה מקרי בהחלט, כאשר הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים לא מסופקים, מה זה עושה ויעשה לצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, צרכי התודעה הרגשיים (צרכי התודעה הבסיסיים) וצרכי התודעה האינטלקטואליים (צרכי התודעה הלא-בסיסיים)? התשובה היא שזה יחליש אותם וישמור אותם בעמדת הפתיחה המקורית שלהם, המוחלשת ממילא. הם עדיין קיימים כמובן, לפי תיאוריית האישיות שלי, בצורה שמתיישבת עם המחקרים על מדרג הצרכים הכושל של אברהם מאסלו, אבל הם חלשים, מוחלשים ולא משמעותיים כשלעצמם, בגלל חוסר הסיפוק של הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, וזה עוד מלפני מה שאנחנו מדברים בכלל על מידת הסיפוק של הצרכים הגבוהים יותר האלו, שהיא כמובן, בהתחשב באי-הסיפוק של הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, שואפת לאפס.

ועכשיו, לפי תיאוריית האישיות שלי, שלכשתשוחרר תתפוס את הפסיכולוגיה הישנה מאחורה ותשסף לה את הגרון, כי נו, מה לעשות, מלך חדש לא יכול להיות מוכתר למלך לפני שהמלך הקודם מת (אוי, כמה שאני נהנה מהשפה הציורית והמלודרמטית של עצמי), כאשר הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים מסופקים, מה זה עושה לצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, הצרכים התודעתיים הרגשיים והצרכים התודעתיים האינטלקטואליים? לפי תיאוריית האישיות שלי זה מרבה בכמות ומעצים במסה את הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, צרכי התודעה הרגשיים וצרכי התודעה האינטלקטואליים, כאשר סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים הכי עושה את הדבר הזה לצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, ואז זה הכי עושה את זה לצרכים התודעתיים הבסיסיים (הצרכים הרגשיים), ולבסוף זה הכי פחות עושה את זה, אבל עדיין עושה את זה, לצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים (הצרכים האינטלקטואליים).
 
נערך לאחרונה ב:
בהיותם של הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, הצרכים הכי מרובים מבחינה מספרית בכמות שלהם והכי מועצמים מבחינת מסה בגודל שלהם כתוצאה של סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים מבין כל הצרכים (וכל הצרכים מתרבים בכמות ומועצמים במסה כתוצאה של סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים), אלו הם הצרכים הבאים בתור מבחינת המקום שאליו עומדת ללכת הכי הרבה תשומת לב ואלו הצרכים שעכשיו האדם הכי עומד לדאוג לספק אותם (כאשר גם הצרכים התודעתיים, הרגשיים והאינטלקטואליים, זוכים לקבל יותר תשומת לב, יחס, וניסיונות לספק אותם, מצידו של האדם, בעקבות סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלו). כך שבעצם, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים זה המקום, לאחר סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, שאליו עומדים ללכת עכשיו הכי הרבה תשומת לב, זמן ומאמצים.

ועכשיו, אם יסופקו הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים על-ידי האדם, מה זה יעשה לצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, צרכי התודעה הבסיסיים (הצרכים הרגשיים) וצרכי התודעה הלא-בסיסיים (הצרכים האינטלקטואליים)? זה יחליש את הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים (כי הרי הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים נסובים סביב סיפוק מוגבר ואולי אף מוגזם של אותם הצרכים שהם בעצם הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, כך שכשאנחנו מספקים את הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים ונהנים ומתענגים ועפים על החיים, זה בעצם המשכת הסיפוק של אותם החושים והצרכים שמסופקים במסגרת הסיפוק של הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, עד לרמת האבסה וסיפוק מוחלט, מה ש-"מכבה", אבל לא באמת ולא עד הסוף, את הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, ולכן הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים נחלשים כתוצאה מסיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, כאשר הם בעצם כבר נחלשו וירדו בכמותם במידת מה, כאשר סופקו ישירות והם בעצמם בשלב סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים), יוסיף להגדיל בכמות ולהעצים בגודל את צרכי התודעה הבסיסיים (הצרכים הרגשיים) מעבר למה שגדלו בכמות והתעצמו בגודל כתוצאה של סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, ובמידה פחותה אך עדיין קיימת, סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים יגדיל בכמות ויעצים בגודל ובמסה את צרכי התודעה הלא-בסיסיים (הצרכים האינטלקטואליים, שהם, הצרכים "הגבוהים ביותר").

ועכשיו, אם יסופקו הצרכים התודעתיים הבסיסיים של האדם (הצרכים התודעתיים הרגשיים), מה זה יעשה לצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים וצרכי התודעה הלא-בסיסיים (צרכי התודעה האינטלקטואליים)? לפי תיאוריית האישיות שלי, ההשפעה על הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים תהיה מעורבת. זה לא יעשה כלום אמנם לצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים מבחינת הכמות שלהם, אבל ההשפעה על הגודל של הצרכים, עד כמה יש את הצורך, האם יהיה יותר מהצורך או פחות ממנו, זה כבר משתנה לפי הצורך הפיזיולוגי הבסיסי הפרטני, כך לפי תיאוריית האישיות שלי. בנוגע לצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, סיפוק הצרכים התודעתיים הרגשיים צפוי, כך לפי תיאוריית האישיות שלי, צפוי להפחית בכמות ולהקטין במסה את סדר הגודל של הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים (הרצון/הצורך להאביס, ליהנות בהגזמה, "לעוף על החיים" וכדומה'). מבחינת ההשפעה על הצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים והאינטלקטואליים, סיפוק הצרכים התודעתיים הבסיסיים והרגשיים צפוי להגדיל בכמות ובמסה את הצרכים התודעתיים האינטלקטואליים, שכעת יהפכו לצרכים הבאים בתור שיהפכו להיות הדחופים ביותר ושאליהם יופנו מאמציו, זמנו ותשומת ליבו של האדם.

ועכשיו, שאלה אחרונה, מה זה יעשה לצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים והצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים, אם הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים סופקו, הצרכים הפיזיולוגיים הלא בסיסיים סופקו, כך שהגענו אל שלב הצרכים התודעתיים הבסיסיים, השלב של הניסיון לספק את הצרכים התודעתיים הבסיסיים, הצרכים הרגשיים, אבל הניסיון כשל, והצרכים התודעתיים הרגשיים מורעבים?

כמובן שזה דבר שבאמת קורה. זה קורה כל הזמן ולהמון אנשים. אדם מגיע אל שלב מסוים, ואפילו אם ראינו התקדמות משלב לשלב בעבר, הוא נתקע בשלב החדש ולא מצליח לעבור אותו. לא מצליח לעבור אותו כי הוא באמת פשוט לא מצליח או שהוא עדיין עובד על זה בזמן של הווה מתמשך והוא בדרך לשם אבל עוד לא בדיוק שם, עוד לא בדיוק סיים, עוד לא בדיוק עבר את השלב, אבל אולי יעבור יום אחד. יש לנו לדוגמה את המקרה שלך עצמך. נולדת אל תוך שלב סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, כי נולדת לתוך עוני וזאת המשפחה שנולדת לתוכה ומה אפשר לעשות?, והצלחת לספק את צרכיך הפיזיולוגיים הבסיסיים, להתקדם אל עבר שלב הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, אבל אתה עדיין נמצא בו ולא סיימת אותו. אולי תסיים אותו יום אחד ואולי לא. בכל מקרה, אני מאחל לך בהצלחה.

ועכשיו, בחזרה לשאלה שלנו, מה הגעה אל שלב הצרכים הרגשיים אבל אי-סיפוק הצרכים הרגשיים יעשה לצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, הלא-בסיסיים, והתודעתיים הלא-בסיסיים? בנוגע לצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, זה לא ישנה לדעתי את הכמות שלהם, אבל ההשפעה על הגודל של הצרכים תהיה מעורבת לפי הצורך הפיזיולוגי הבסיסי הפרטני שאנחנו דנים בו. מבחינת ההשפעה על הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, זה יגדיל אותם בכמות ובמסה. אבל מה על הצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים? מה הרעבת הצרכים התודעתיים הבסיסיים עושה לצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים? מה הרעבת הצרכים הרגשיים עושה לצרכים האינטלקטואליים?

האם, וכפי מה שניתן לצפות לו מהגותי, כפי מה שהייתה הגותי בנושא עד עכשיו, הרעבת הצרכים הרגשיים דוחקת לפינה את הצרכים האינטלקטואליים, שומרת עליהם פחותים בכמותם ובגודלם בהשוואה למצב שבו היו אילו היו מסופקים הצרכים הרגשיים? נהפוך הוא! כן. אני יודע. זאת לא התשובה שציפינו לה, אבל כן, הגעה אל שלב הצרכים הרגשיים, אי-סיפוק שלהם והרעבה שלהם זה דווקא מגדיל בכמות ובמסה את הצרכים האינטלקטואליים. כיצד זה אפשרי?

וובכן, הצרכים הפיזיולוגיים הם בנוגע לרעב הגוף, בשעה שהצרכים התודעתיים הם בנוגע לרעב המוח. רעב הגוף נובע מבזבוז האנרגיה של הגוף והצורך בחידוש האנרגיה. רעב המוח נובע מהצורך של החושים בגירוי וצורך בגירוי התודעה. העניין מסתכם בעצם זה שרעב הגוף הוא רעב מאוד מוכוון כלפי סיפוקים מסוג מסוים בשעה שרעב המוח לא. כשהגוף רעב, הגוף צריך לדוגמה לאכול, ואם הגוף יישן או יחווה אורגזמה זה לא מאוד יעזור לו. ואם לדוגמה הגוף עייף, אז סקס או אוכל לא מאוד יעזרו. ואם הגוף צמא, אז גם כן אכילה, שינה או סקס לא יעזרו. ועוד ועוד דוגמאות רבות וטובות. עם רעב המוח זה לא עובד ככה. רעב המוח, הסיבה שהמוח רעב, זה כי המוח לא צריך אנרגיה (כלומר הוא כן אבל הוא מקבל את זה כחלק מסיפוק הצרכים הפיזיולוגיים, אני מדבר עכשיו על הרעב האחר של המוח). המוח צריך גירוי. החושים צריכים גירוי. התודעה וההכרה צריכות גירוי. והעניין הוא, שהגירוי הזה יכול לבוא בכל מיני צורות, כך שכל מיני סיפוקים של כל מיני צרכים של התודעה, ההכרה, המוח והחושים, ביכולתם לבוא ולהתיישב על המקום הזה של חוסר בסיפוקים אפשריים אחרים שיכולים לזכות בהם התודעה, ההכרה, המוח והחושים, בהנחה שיש צרכים מסוימים של התודעה, ההכרה, המוח והחושים שפשוט לא מסופקים או מסופקים פחות.

רעבי המוח, כאשר יש בו רעבים (קמץ מתחת לעי"ן, לא שלוש נקודות), הם לא קיימים ועומדים כשלעצמם אלא מתדלקים את הרעבים האחרים. לא סתם מתדלקים את הרעבים האחרים, אלא מעצימים את הרעבים האחרים עד לרמה של חצייה בסדר הגודל של הרעב, את הרעבים המקוריים של הצרכים הספציפיים המקוריים שעמדו באותה השעה על הפרק.

כי אם התודעה, ההכרה, המוח והחושים צריכים גירויים מסוג מסוים, אבל לא יקבלו אותם, אז בגלל שהצרכים השונים של התודעה, ההכרה, המוח והחושים יושבים על אותו המקום של אותו הסיפוק של אותה התודעה, אותה ההכרה, אותו המוח ואותם החושים, אז אותה התודעה, אותה ההכרה, אותו המוח ואותם החושים יכולים להשביע את רעבם (שכעת מועצם) במקום אחר על-ידי סיפוק מסוג אחר, של מה שהם בסופו של דבר, כאמור, אותם התודעה, ההכרה, המוח והחושים. זה לא טוב עבור רווחת האדם באותה המידה כמו סיפוק אותו הצורך הספציפי הנקודתי שהיה לתודעה, להכרה, למוח ולחושים אבל זה משהו. זה יותר טוב מכלום. וזה גם משביע לא רע. לא עד הסוף, אבל לא רע.

משמעות הדבר, היא שהצרכים האינטלקטואליים הם הכי רבים בכמות והכי גדולים במסה דווקא כשהשלב הקודם של הפירמידה, הצרכים הרגשיים, הם דווקא מורעבים, ולא שבעים. שובע של הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים והלא-בסיסיים ורעב של הצרכים הרגשיים, אולי זאת לא הדרך ליצור את "האדם השלם ביותר", אבל זאת כן הדרך ליצור את "האדם החכם ביותר".

50. ב'. 2. ועכשיו, למה אנחנו מדברים על כל זה? מה זה קשור לעצם זה שאין מספיק אנשים שאכפת להם משינויי האקלים ואיך שאנחנו צריכים לטפל בשינויי האקלים? וובכן, העניין הוא שכדי להיות מלכתחילה אדם עם ערכים, אידיאלים ואידיאולוגיות (ברמה משמעותית), ערכים, אידיאלים ואידיאולוגיות שיכולים להיות לדוגמה ערכים, אידיאלים ואידיאולוגיות ירוקים (והנה איך זה מתקשר לכל מה שדיברנו עכשיו), בדרך כלל בן-אדם יצטרך לסיים גם את שלב הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים (הנה ירדו מיליארד אנשים מרשימת שמונה מיליארד האנשים שתיאורטית יכולים להיות אנשים עם ערכים, אידיאלים ואידיאולוגיות [ברמה משמעותית] ונשארנו עם שבע מיליארד אנשים), וגם את שלב הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים (הנה ירדו מהרשימה של אנשים שיכולים להיות ערכיים, אידיאליסטיים ואידיאולוגיים [ברמה משמעותית] עוד שש וחצי מיליארד אנשים ונשארנו עם בערך חצי מיליארד אנשים). אבל רגע. להיות חכם מספיק בשביל להיות בעל אישיות, עולם רוח ועולם ערכים מפותחים מספיק כדי שתהיה אדם שהוא ערכי, אידיאליסטי ואידיאולוגי ברמה משמעותית (שזה החצי מיליארד אנשים שנשארנו איתם) זה עדיין לא טוב מספיק. יש גם אנשים שמחזיקים בערכים, באידיאלים, ובאידיאולוגיות הלא-נכונים ואנשים שמחזיקים בערכים, באידיאלים ובאידיאולוגיות הנכונות. אז גם החצי מיליארד אנשים האלו נחלקים לקבוצות עוד יותר קטנות מזה לפני שאנחנו מגיעים אל סדר הגודל של כמה אנשים יש בכל העולם כולו שבאמת מעניין אותם האקלים ומה שקורה איתו והשאלה "מה אנחנו צריכים לעשות בנוגע לשינויי האקלים?" כי גם האנשים האלו, החצי מיליארד אנשים בהערכה גסה שהם אנשים ערכיים, אידיאליסטיים ואידיאולוגיים ברמה משמעותית, נחלקים לאנשים שלא-חכמים מספיק בשביל להחזיק בערכים, האידיאלים והאידיאולוגיות הנכונים להחזיק בהם ואנשים שכן חכמים מספיק בשביל להחזיק בערכים, האידיאלים והאידיאולוגיות הנכונים להחזיק בהם. חצי מיליארד אנשים. מאה מיליון בהערכה גסה לכאן או לכאן. אז בעצם, בין 400 ל-600 מיליון אנשים.

ועכשיו, מבחינת סיפוק הצרכים של הפירמידה שהבאתי מתוך תיאוריית האישיות שלי (מתוך כמה וכמה פירמידות שמתארות את הדברים האלו לפי סוגים שונים של חלוקה ורמת פירוט), מי הם הפחות חכמים והיותר חכמים, בוא נגיד החל מהכי טיפשים להכי חכמים, מבחינת רמת הסיפוק שזוכים לו צרכיהם של האנשים?

הטיפשים ביותר, והחמישיים בחוכמתם, הם אלו שגם הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, גם הצרכים הפיזיולוגיים הלא בסיסיים, גם הצרכים התודעתיים הבסיסיים (הרגשיים) וגם הצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים (אינטלקטואליים) הם כולם לא מסופקים. בערך מיליארד אנשים נופלים תחת הקטגוריה הזאת. בימי ילדותך ובבגרותך הצעירה, אתה עצמך השתייכת לקטגוריה הזאת.

השניים הטיפשים ביותר, והרביעיים בחוכמתם, הם אלו שהצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלהם מסופקים, בשעה שהצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים שלהם שלא מסופקים, הצרכים התודעתיים הבסיסיים שלהם (הרגשיים) לא מסופקים והצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים שלהם (האינטלקטואליים) לא מסופקים. חלק מהקבוצה של השש וחצי מיליארד אנשים שדיברנו עליה, נופלים תחת הקטגוריה הזאת, אבל קשה לי להגיד בדיוק כמה. זה השלב שאתה עצמך לדוגמה נמצא בו עכשיו.
 
נערך לאחרונה ב:
השלישיים החכמים ביותר, והשלישיים בטיפשותם, הם אלו שהצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלהם מסופקים, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים שלהם מסופקים, הצרכים התודעתיים הבסיסיים שלהם (הרגשיים) הם (ועכשיו שים לב טוב) דווקא מסופקים, והצרכים האינטלקטואליים שלהם לא מסופקים. אלו האנשים שעל-אף היותם של הצרכים האינטלקטואליים שלהם לא מסופקים, הצרכים האינטלקטואליים שלהם הם עדיין הכי מסופקים מבין כל הקבוצות שהצרכים האינטלקטואליים שלהם לא מסופקים. חלק מהקבוצה של השש וחצי מיליארד אנשים שדיברנו עליה, נופלים תחת הקטגוריה הזאת, אבל קשה לי להגיד בדיוק כמה.

השניים החכמים ביותר, והרביעיים בטיפשותם, הם אלו שהצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלהם מסופקים, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים שלהם מסופקים, הצרכים התודעתיים הבסיסיים שלהם (הרגשיים) מסופקים והצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים שלהם (האינטלקטואליים) הם (ועכשיו שים לב טוב) מסופקים. כל הצרכים שלהם מסופקים. אבל בהיותם של הצרכים הרגשיים שלהם מסופקים, הרעב האינטלקטואלי שלהם לפני שסופק, היה פחות גדול ממה שהיה יכול להיות, ואם הם היו מורעבים רגשית, הסיפוק הזה היה מגיע ממקום אחר, המקום של האינטלקטואליות, שהייתה מקבלת בוסטר, הופכת עוד יותר מורעבת, מה שהיה מוביל לאפילו עוד יותר סיפוקים אינטלקטואליים, ואז הבן-אדם רק היה אפילו עוד יותר חכם. חלק מהקבוצה של ה-400 עד 600 מיליון אנשים בהערכה גסה שדיברנו עליה נופלים תחת הקטגוריה הזאת. בערך בין חצי לשלושה רבעים בהערכה גסה. אז בערך בין 200 מיליון ל-450 מיליון אנשים בהערכה גסה.

החכמים ביותר, והחמישיים בטיפשותם, האם אלו שהצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים שלהם מסופקים, הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים שלהם מסופקים, הצרכים התודעתיים הבסיסיים שלהם (הרגשיים) לא מסופקים והצרכים התודעתיים הלא-בסיסיים (האינטלקטואליים) שלהם מסופקים. אבל כאן, היו יותר צרכים אינטלקטואליים בכמות ובמסה כך שאלו בעצם אנשים חכמים יותר מאשר אלו שכל צרכיהם מסופקים, ובעצם, החכמים ביותר. חלק מהקבוצה של ה-400 עד 600 מיליון אנשים בהערכה גסה שדיברנו עליה נופלים תחת הקטגוריה הזאת. בערך בין רבע לחצי בהערכה גסה. אז בערך בין 100 מיליון ל-300 מיליון אנשים בהערכה גסה.

לא תמיד, אבל בדרך כלל, את האנשים שתומכים בערכים, באידיאלים ובאידיאולוגיות (ברמה משמעותית) הבאמת נכונות, וגם יודעים לתעדף ביניהם, הם בדרך כלל יגיעו מקבוצת האנשים החכמים ביותר. ופחות משאר הקבוצות. הקבוצה הבאה בתור בחוכמתה, תהיה גם היא ערכית, אידיאלית ואידיאולוגית ברמה משמעותית, אבל בדרך כלל, אבל לא תמיד, חשוב לזכור שאנחנו מדברים בהכללות, בדרך כלל אלו יהיו אנשים שיבחרו את הערכים, האידיאלים והאידיאולוגיות הלא נכונים, והם גם פחות ידעו לתעדף ביניהם.

המשמעות של כל זה היא שבסופו של יום, וזה מזעזע, אנחנו נשארים עם בין 100 מיליון אנשים במקרה הרע ל-300 מיליון אנשים במקרה הטוב, בעולם כולו, שבאמת מעניין אותם משבר האקלים, באמת אכפת להם, והם באמת רוצים לעשות משהו.

50. ב'. 3. ועכשיו, זה לא היה חייב להיות הדבר הכי נוראי בעולם, אילו צורת המשטר השולטת היום בעולם בכלל, ובעולם הראשון בפרט, הייתה צורת המשטר הדמוקרטית. לדעתי, עבר וחלף זמנה של השיטה הדמוקרטית, והגיע הזמן למשהו חדש. וכעת, אסביר את הבעייתיות של המשטר הדמוקרטי הטיפוסי, אבל את הבעייתיות של המשטר הדיקטטורי הטיפוסי, תחילה.

הבעיה של המשטר הדיקטטורי הטיפוסי היא שלילת החירויות מהאזרחים וההתעמרות בהם על-ידי השליטים הדיקטטורים. לכן המציאו את הדמוקרטיה, שבסדר הכרונולוגי, באה אחרי הדיקטטורה, כי פעם היו רק דיקטטורות ולא היה דבר כזה בכלל דמוקרטיות. אני מדבר כמובן על מלפני אפילו יוון העתיקה.

בדמוקרטיה, העם שולט, אבל הבעייתיות של השיטה הזאת, היא שהעם מטומטם והעם בוחר אנשים מטומטמים כמוהו, להוביל אותו. שלא לדבר גם על הפרדת הרשויות בין הנבחרים השונים שבשיטה הדמוקרטית, כולם חושבים אחרת אחד מהשני, מה שגורם לקשיי משילות חמורים, וקיפאון.

גם למשטר הדיקטטורי הטיפוסי וגם למשטר הדמוקרטי הטיפוסי יש את הבעיות שלהם, כך שכאשר החלפנו את הדיקטטורה הטיפוסית בדמוקרטיה טיפוסית, החלפנו התעמרות באזרחים ושלילת זכויותיהם בטיפשות וחוסר משילות.

ועכשיו, אולי המשטר הדמוקרטי הוא לא הדבר הכי גרוע בעולם כאשר המצב עוד בסדר. כאשר המצב עוד בסדר, המשטר הדמוקרטי עוד איכשהו "מתפקד" והמצב הוא לא "גרוע מידי", אבל כאשר המצב חרא, אז מתחילה הבעיה האמיתית.

כאשר המצב לא טוב ויש בעיות לפתור, זה הזמן להחלטות מושכלות, חכמות, חד-משמעיות וחדות. שום דבר מהדברים האלו לא קורה במשטר הדמוקרטי כי הנבחרים הם אנשים לא חכמים שחושבים אחרת אחד מהשני, מה שגורם במקרה הרע לקיפאון ובמקרה הטוב לפשרות שיסתיימו בצעדים פחות חד-משמעיים והחלטיים שלא יהיו טובים מספיק עבור פתרון הבעיות.

כיום העולם מתמודד עם בעיות רבות וקשות, שהמשטרים הדמוקרטיים והעומדים בראשיהם, שהם טיפשים בדיוק כמו האנשים שבחרו אותם, אינם כשירים להתמודד איתם, ולכן צפויים להיכשל.

אז מה הפתרון שלי, אתה בטח שואל? דיקטטורות? טוב, כן. אבל דיקטטורות נאורות.

גם למשטר הדיקטטורי הטיפוסי יש את הבעיות שלו וגם למשטר הדמוקרטי הטיפוסי יש את הבעיות שלו, והבעיות של המשטר הדיקטטורי הטיפוסי והמשטר הדמוקרטי הטיפוסי הן שניהן בעיות קשות. משמעות הדבר היא שעוד מלפני מה שאנחנו צריכים לחשוב מהו המשטר הנכון, דמוקרטי או דיקטטורי, אנחנו צריכים ראשית כל להבין, שבין אם המשטר שנבחר יהיה דמוקרטי או דיקטטורי, זה יצטרך להיות משטר לא-טיפוסי. לא משנה מהו הפתרון, הפתרון הוא אחד משניים: דמוקרטיה לא-רגילה, או דיקטטורה לא-רגילה, כי הרי שהדמוקרטיות הרגילות והדיקטטורות הרגילות, נכשלו ועודן נכשלות שתיהן.

אוקיי. ועכשיו אחרי שביססנו את זה, אפשר להמשיך הלאה. עוד מלפני מה שאנחנו שואלים האם אנחנו צריכים משטר דמוקרטי לא-טיפוסי או דיקטטורי לא-טיפוסי, אנחנו צריכים להתחיל מלמטה ולהתקדם לאט-לאט ולשאול, בלי קשר לשאלות של דמוקרטיה מול דיקטטורה, איזה משטר, ברמה העקרונית, ברמה הבסיסית, ברמה המהותית וברמה הערכית אנחנו רוצים.

התשובה היא שאנחנו רוצים משטר שלא יתעמר באזרחים וישלול את זכויותיהם מחד גיסא, אבל משטר של שליטים שיהיו חכמים מספיק ומוכשרים מספיק בשביל להבין מהן הבעיות האמיתיות, ואיך לטפל בהן, כדי שלשנייה מזוינת אחת הם לא יתווכחו זה עם זה כל הזמן, כי תשובה נכונה, או לפחות הנכונה ביותר, עבור כל סוגיה, יש רק אחת, כך שהם כולם יהיו באותו הראש, וינועו יחד, בטור אחד, בעוצמה ובנחישות, ללא קיפאון, שיסוע או פשרות אחד עם השני אל עבר אותה המטרה.

ועכשיו נכנס בעובי הקורה. אני חושב שאנחנו צריכים, וכשאני אומר "אנחנו" אני מתכוון לכולם, כל השמונה מיליארד אנשים, אני חושב שאנחנו צריכים משטר דיקטטורי לא-טיפוסי ולא משטר דמוקרטי-לא טיפוסי. ואני כמובן גם אסביר.

נתחיל מלמה משטר דמוקרטי לא-טיפוסי הוא בכל זאת איננה התשובה הנכונה, ואז נעבור ללמה משטר דיקטטורי לא-טיפוסי הוא כן התשובה הנכונה.

כל דיון על איזשהו משטר דמוקרטי לא-טיפוסי שיפתור את הבעיות המאפיינות את השיטות הדמוקרטיות הטיפוסיות תוך כדי שמירה על החירות והזכויות שאנחנו מקבלים מהן עבור האדם הקטן (שזה מה שטוב בשיטות הדמוקרטיות הנוכחיות ומה שאנחנו מרוויחים מהן), חייב להיות דיון על הבעיה והפתרון של חוסר המשילות המאפיינת את המשטר הדמוקרטי ונובעת מחילוקי הדעות וחלוקת הכוח בצורה שוויונית בין כל אלו שחושבים אחרת אחד מהשני, מה שכאמור מוביל לאותו הקיפאון והעמידה במקום של חוסר המשילות של השיטה הדמוקרטית.

וובכן, כפי מה שמסבירה "תיאוריית התשובה הנכונה היחידה" שלי, לכל שאלה וסוגיה יש או תשובה אחת נכונה או תשובה אחת שהיא הכי נכונה. ותשובות לשאלות הן הרי עניין של שכל. הסוגיות שמתמודדים איתן הפוליטיקאים והעניינים העומדים על סדר היום הם עניין של שכל. מי שחכם, תהיה לו את התשובה הנכונה או התשובה הכי נכונה. מי שחושב אחרת, הוא בהכרח, והבעיה שלו היא, שהוא חכם פחות.

לכל סוגיה, עניין ובעיה העומדים על סדר היום הפוליטי, ולכל סוגיה, עניין ובעיה בכלל, יש רק תשובה נכונה או הכי נכונה אחת, כך שחילוקי הדעות והפלורליזם המאפיינים את המשטר הדמוקרטי הם בהכרח תוצאה של טיפשות כי חייבת להיות תשובה נכונה אחת, ולכן כל מי שחושב אחרת מן התשובה הנכונה, פשוט לא חכם מספיק.

והרי מהו המקור לטיפשותם של האנשים? ומהו המקור העיקרי לכמה שכל כן יהיה לנו? התשובה היא עושר. עושר ב-"עי"ן". אין צורך להביט רחוק יותר מאשר אל פירמידות הצרכים הן של מאסלו והן שלי בשביל לראות שהדרך אל "הרבה שכל", הערכים הנכונים, האידיאלים הנכונים והאידיאולוגיות הנכונות, עוברים דרך עושר פיזי, המאפשר את סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים, אבל גם הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים, אבל בילדות, כן?, המאפשרים לילד, במהלך התקופה הקריטית, להפנות את תשומת ליבו ומעייניו אל עבר התפתחות עולם הרוח שלו. השכל שלו.

לכן, על פניו, נראה שמצאנו פתרון המאפשר דמוקרטיה לא-טיפוסית שגם נפטרת מכשלי הדיקטטורה הטיפוסית בדיוק כפי מה שהדמוקרטיות הטיפוסיות (הישנות) יודעות לעשות וגם נפטרת מכשלי הדמוקרטיות הטיפוסיות (קיפאון, שסע, חוסר משילות, חוסר החלטיות, קבלת החלטות לא נכונות, פשרה בין אלו שטועים לאלו שצודקים ועוד ועוד).

הפתרון המסתמן הוא שפשוט כולם יהיו עשירים, כך שהבוחרים יהיו כולם חכמים. אבל לא. הבעיה היא שזה לא ישים.

נהוג להגיד, ובצדק, שבעיית הרעב העולמי היא לא בעיה של מחסור במזון אלא בעיה שבראשיתה היא פוליטית, מכיוון שמספיק מזון לכולם יש, אבל זה העוני וחוסר השוויון שלא מאפשר לרכוש מזון/להגיע אליו.

כשלעצמו זה נכון, אבל הבעיה שלנו היא לא שאנחנו צריכים שלא יהיו בעולם אנשים שנמצאים בשלב סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים (זה אמנם יהיה נהדר כשלעצמו אבל זה לא מה שאנחנו צריכים בשביל להפוך את כל האנשים למשמעותית חכמים יותר). אם אנחנו באמת רוצים שהאנשים יהיו חכמים מספיק, כך שהבוחרים יהיו חכמים מספיק בשביל לבחור נבחרי ציבור שיהיו חכמים מספיק בשביל לשלוט נכון, אז האמת היא שאנחנו בעצם צריכים להביא את האנשים, לא אל השלב של הצרכים הפיזיולוגיים הלא-בסיסיים אלא אל מעבר לשלב הזה. לשלב של צרכי התודעה הבסיסיים לפחות.

זאת אומרת שכולם צריכים להיות עשירים. כאן, הבעיה שלנו היא כבר לא פוליטית כמו במקרה של "למה יש בעולם אנשים שנמצאים בשלב סיפוק הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים בשעה שאף-אחד לא צריך להיות שם וזה מזעזע שיש אנשים שנמצאים שם?". לא. כאן, כשאנחנו צריכים שכולם יהיו עשירים וכולם יחיו ברמה גבוהה מספיק כך שלא יוכלו לשאוף לחיות ברמה גבוהה יותר כך שכל מה שיישאר להם זה לצמוח רוחנית ואינטלקטואלית, כאן, הבעיה שלנו באמת הופכת להיות בעיה קיומית ומהותית. באמת שפשוט אי-אפשר. אין מספיק משאבים גם לא מעל פני האדמה וגם לא מתחת לפני האדמה, ביחד, כך שכולם יחיו ברמת חיים גבוהה.

לא רק שלא כולם יכולים להיות עשירים, אלא אנחנו אפילו לא יכולים להביא מינימום של 51% מאוכלוסיית העולם ללחיות חיי עושר. כי כאילו, על פני הדברים, אנחנו רק צריכים שיהיו מספיק אנשים שיהיו מספיק עשירים כך שיחיו מספיק טוב ויהיו מספיק חכמים, כך שבכל בחירות דמוקרטיות ייבחרו האנשים הנכונים. כך שתיאורטית, היה יכול להספיק לנו ש-51% מהאנשים בכל מדינה יהיו עשירים ויחיו ברמת החיים של אנשים עשירים אבל אפילו זה לא אפשרי מרוב שאין מספיק משאבים ואמצעים.

זאת הסיבה, "סופרמן", למה לכם יש את המאבקים שלכם, למה לנו יש את המאבקים שלנו, ולמה לכם תמיד יהיו את המאבקים שלכם, למה לנו תמיד יהיו את המאבקים שלנו, ולמה אנחנו לא יכולים ללכת ולהתחיל לנהל את המאבקים של אנשים אחרים שנמצאים במקומות אחרים לחלוטין בחיים שלהם ושמנהלים מאבקים אחרים לגמרי מסיבות אחרות לגמרי בגלל המקומות האחרים לגמרי בחיים האחרים לגמרי שלהם שהם נמצאים בהם.
 
נערך לאחרונה ב:
זאת הסיבה למה זהו מתפקידם של האנשים שלנו ושלנו בלבד, לא שלכם, לנהל את המאבק שאנחנו מנהלים אותו. אפילו שזה מאבק למען כדור הארץ כולו ולמען האנושות כולה ככה שלכאורה ועל פני הדברים, כולם צריכים לנהל אותו. אבל לא. זה לא עובד ככה. וזה לא יכול לעבוד ככה. וזה בסדר. כי האנשים שלי לא צריכים את שיתוף הפעולה שלכם. אנחנו פשוט צריכים לכפות עליכם, האנשים הפשוטים, את המהפכה האקולוגית שתציל את העולם. אפילו אם תלחמו בנו. אפילו אם תהיו טיפשים מידי מכדי להבין שזה לטובתכם בדיוק כפי מה שזה לטובתנו.

ואם ייכשל המאבק, וכדור הארץ והאנושות כפי מה שאנחנו מכירים אותם ייהרסו במחזה של חורבן גדול, זהו לא יהיה כישלונכם שלכם, האנשים הפשוטים, כי לא שיתפתם פעולה בצורה וולונטרית עם האנשים שלי. לא. לא. זה לא יהיה כישלונכם שלכם. וזה לא יהיה כישלונכם שלכם כי האנשים שלי לא צריכים, ואף-אחד בכלל, לא צריך ולא יכול לצפות לשיתוף הפעולה הוולונטרי שלכם בשעה שאתם מתמודדים עם מאבקים משלכם, שהם הרבה יותר דחופים לכם ומסיבות מובנות שהן אני והן האנשים שלי מקבלים ומבינים אותן. לכן, זהו מתפקידנו שלנו לבצע את המאבקים האלו הן למען עצמנו והן למענכם, לקבל על עצמנו בצורה וולונטרית את השינוי, ולכפות אותו עליכם, למען עולם ירוק ובר קיימא עבור כולנו, ואם ניכשל, זה יהיה כישלוננו שלנו ושלנו בלבד לחולל ולכפות את המהפכה האקולוגית הכה דרושה כעת.

אבל לחולל את המהפכה האקולוגית ולכפות אותה, מה שבטוח זה שתפקידכם שלכם זה לא. זהו התפקיד של גרטה תונברג, של איידן גלאגר, של אל גור, של ג'ו ביידן, של טד קזינסקי, שלי, ושל עוד רבים וטובים. זהו תפקידם של האקטיביסטים האקולוגיים, האליטות והפוליטיקאים. ואנחנו עומדים להילחם למען עצמנו ולמענכם. אנחנו נילחם עד הסוף.

ועכשיו, פתרון אפשרי אחר, הוא שבמקום שכולם יהיו עשירים וחכמים, לא נגביל את הזכות לבחור, כך שהמדינה תוכל להישאר דמוקרטית, אבל נגביל את הזכות להיבחר, שזאת זכות שמעט מאוד אנשים מנצלים אותה או אפילו מנסים לנצל אותה מלכתחילה כך שאנחנו פוגעים בזכות זניחה אחת שבאמת מנצלים אותה מלכתחילה בכלל אלפים אחדים בלבד של אנשים מתוך מיליונים (לא מי-יודע-מה הדבר הכי אנטי-דמוקרטי ששמעתי בחיים שלי, והנה המדינה עדיין דמוקרטיה). והצורה שבה נגביל את הזכות להיבחר תהיה כזאת צורה שמי שכן יהיה מותר לו להיבחר אלו אנשים שעברו מבחנים שלדוגמה כל האוכלוסייה במדינה צריכה לעבור והתגלה שהם האנשים הכי חכמים במדינה הזאת או שהם מעל ציון מסוים, כך שלא משנה כמה טיפשים יהיו הבוחרים, כל הבחירות האפשריות שיעמדו לרשותם יהיו טובות.

על-פניו, רעיון חלופי יפה, אבל מיותר. כי הרי לכל סוגיה, בעיה ושאלה, יש רק תשובה אחת שהיא נכונה או הכי נכונה. המשמעות של זה היא שאם ניתן רק לטובים ביותר והכשירים ביותר את הזכות להיבחר, אנחנו מדברים על אנשים שאמורים לחשוב כולם אותו הדבר, ואז מה הטעם בבחירות ובדמוקרטיה?

הפילוסוף קונפוציוס, הפילוסוף הקדם-סוקרטי החשוב ביותר בפרט והפילוסוף הלא-מערבי החשוב ביותר אי-פעם בכלל, אמר לפני 2,500 שנה בקירוב ש-"רק החכמים ביותר והטיפשים ביותר, לא משתנים לעולם". כוונתו של קונפוציוס היא שהטיפשים ביותר לא משתנים לעולם מכיוון שהם לעולם לא לומדים בעוד שטיפשים רגילים, גם אם באיטיות, אפילו הם לומדים ומשתנים עם הזמן, בעוד שהחכמים ביותר אינם משתנים לעולם, מכיוון שהם מחזיקים בכל התשובות הנכונות של איך נכון להתנהג, לחשוב, מהם הערכים הנכונים, הרעיונות הנכונים וכדומה'. וכמובן שקונפוציוס צודק.

בכל מקרה, זה סופי. דמוקרטיה לא-טיפוסית היא אינה המשטר הנכון לרשת את הדמוקרטיה הטיפוסית במטרה לפתור את בעיות הדמוקרטיה הטיפוסית.

50. ב'. 4. הפתרון הנכון, אין מה לעשות, זה דיקטטורה לא-טיפוסית.

דיקטטורה מריטוקרטית, שבה רק המתאימים ביותר, המוכשרים ביותר והחכמים ביותר מתמנים לשלטון. זה רעיון טוב מכיוון שאין צורך ביותר מאשר כמה מאות או כמה אלפים של אנשים שיהיו עשירים, איכותיים, חכמים, מוכשרים, וצודקים כמעט תמיד, בשביל לנהל מדינה שלמה. מעבר לכך, זה מייתר את הבחירות, שהן דבר יקר, ובסופו של דבר, גם מיותר. מה זה הזכות לבחור בדמוקרטיה טיפוסית? הזכות לבחור נבחרי ציבור שלא יודעים כלום מהחיים שלהם במקרה הרע? ובמקרה הטוב מה? הזכות לבחור נבחרי ציבור שבגלל שהם כולם צודקים וכולם חכמים הם כולם שכפולים זה של זה במקרה של דמוקרטיה לא-טיפוסית שבה נגביל את הזכות להיבחר לסוג מאוד מסוים של אנשים? ואז בשביל מה כל המיליארדים שזורקים על כל בחירות?

בכל מקרה, בוא נתחיל לסכם פה את כל הסיפור. יש את הביטוי הזה שנקרא "חוכמת ההמונים". אבל מה ההמונים כבר יודעים? את מה שידוע להמונים. וההמונים הם ברובם ממוצעים בעושרם ולכן בשכלם. לכן, אותה "חוכמת ההמונים" המדוברת, אני לא מכחיש את עצם קיומה, אני רק אומר שאנחנו מדברים על ידע שצריך להיות ברמה מספיק נמוכה וזה צריך להיות ידע שהוא מספיק לא חשוב כדי שההמונים ידעו אותו. לכן, חוכמת ההמונים איננה יעילה במקרים של בחירת מנהיגים עבור המדינה בפרט, ובכל מקרה של כל בעיה יותר מסובכת מן הממוצע, בכלל.

לכן בכל העולם כולו יש בהערכה גסה בין 100 מיליון ל-300 מיליון אנשים שבאמת אכפת להם ובאמת מעניינת אותם הבעיה הגדולה ביותר של זמננו, ושמתפרסים ברובם המוחלט על גבי יבשת וחצי מתוך שש יבשות מאוכלסות ו-50 מדינות בלחץ מתוך 200. ברוב 50 המדינות האלו דרך אגב, הם מיעוט בהשוואה לשאר האוכלוסייה. הבין 100 מיליון ל-300 מיליון האלו הם היחידים שבאמת אכפת להם משינויי אקלים וזה מעניין אותם כי הם היחידים שחכמים מספיק בשביל להבין את הבעיה, את גודלה ואת דחיפותה.

מלבדם, יש בעצם עוד בין 200 מיליון ל-450 מיליון אנשים שהם חכמים מספיק בשביל להיות אנשים ערכיים, אידיאליסטיים ואידיאולוגיים אבל הם מחזיקים בערכים, האידיאלים האידיאולוגיות הלא נכונות כי עם כל השכל שלהם, הם עדיין לא באמת בדיוק-בדיוק חכמים מספיק בשביל להבין מהן הבעיות החשובות באמת. ביניהם אנחנו יכולים למצוא לדוגמה את אלו שנלחמים למען נישואי גייז, שוויון בשכר בין נשים לגברים, זכויות בעלי חיים, מציאות שבה יש נשיא אמריקאי שמוצץ זין (לא שאני נגד, אבל במה בדיוק זה יעזור לעולם?) ועוד ועוד.

חוץ מהם יש עוד 6.5 מיליארד אנשים שלא רק שלא מבינים ולא אכפת להם, הם מלכתחילה אנשים לא בהכרח מאוד ערכיים, אידיאליסטיים ואידיאולוגיים והם עסוקים בלחיות את חיי מעמד הביניים הקטנים שלהם עם הבעיות הקטנות שלהם ולחלום את החלומות הקטנים שלהם ולרדוף אחרי המטרות הקטנות שלהם בחיים הקטנים שלהם (מזכיר לך מישהו?).

ולבסוף, יש לנו בערך פלוס מינוס מיליארד אנשים שלא רק שלא מבינים ולא אכפת להם, אלא שגם אם הם יבינו, עדיין לא יהיה אכפת להם, כי עד כדי כך החיים שלהם גרועים וזה הדבר האחרון עכשיו שנמצא ברשימת הדאגות היום-יומית שלהם.

בכזה סוג של עולם ועם כזאת סוג של אנושות, כשזאת החלוקה למספרים באוכלוסייה, משטר הדמוקרטיה הטיפוסית יכול לעבוד (וגם זה לא באמת אלא ככה-ככה כזה) אם הבעיות שצריך להתמודד איתן הן לא גדולות מידי או מתוחכמות מידי. זהו איננו המצב במאה ה-21.

שינויי אקלים, משברים כלכליים, שינויי אקלים, מגיפות, שינויי אקלים, פיצוץ אוכלוסין, שינויי אקלים, מלחמות גרעיניות. שכחתי משהו? אה. כן. שינויי אקלים. אלו הבעיות שהאנושות מתמודדת איתן במאה ה-21, ואף-אחת מהן, היא לא בעיה שמשטר דמוקרטי יכול ברצינות להתמודד איתה או לפתור אותה. לכן אני אומר, תם וחלף עידן השיטה הדמוקרטית. הגיע הזמן להתקדם הלאה. אנחנו לא רק צריכים להתקדם הלאה. אנחנו חייבים. אני מבין שהמילה "דיקטטורה" זאת מילה מאוד גדולה ומאוד מפחידה שלוקחת אותנו בראש למקומות לא טובים, אבל זה כי עוד לא פיצחנו את השיטה של איך לקיים משטר דיקטטורי עם יכולת משילות משמעותית, אבל שלא יתעמר באזרחים וישלול חירויות. זאת בעיה שאנחנו יכולים להתמודד איתה ולפתור אותה אבל צריך לעשות את זה ולעבור לצורת משטר כזאת, בעולם הראשון במיוחד, מהר.

ככה, עצם זה שאין הרבה אנשים מבחינה כמותית, שאכפת להם משינויי האקלים ומעניינים אותם שינויי האקלים, עצם זה שבכלל לא יכולים מלכתחילה להיות הרבה אנשים שמתעניינים בדברים האלו בכלל ושאכפת להם, זאת לא תהיה בעיה, כי אם רק נעבור לדיקטטורות מריטוקרטיות, מה שאנחנו בעצם נעשה בזה זה לדאוג שכל הפוליטיקאים בכל המדינות מגיעים מתוך אותם 100 מיליון עד 300 מיליון אנשים שאל"ף כל, באמת חכמים מספיק בשביל להבין את הבעיה, בי"ת כל, באמת חכמים מספיק בשביל להבין שבמאה ה-21 זאת ה-בעיה, ב-ה"א הידיעה, כך שהם מבינים שזאת בעצם הבעיה הדחופה ביותר ולא רואים בזה בעיה שווה בגודלה לבעיה של ילדות בנות 12 שסובלות מהשמנת יתר ולכן לא מעריכות את עצמן (לדוגמה), וגימ"ל כל, החיים שלהם באמת טובים מספיק בשביל שלא יהיה חסר להם כלום כך שזה באמת הדבר שהם עכשיו יהיו עסוקים בו.

אנחנו לא צריכים לפחד לחיות במשטרים דיקטטוריים. מה שאנחנו צריכים לפחד ממנו, כפי מה שאני כותב בהגותי, זה "התוצאות ההרסניות האפשריות של הפעילות האנושית בזמנים מצערים אלו של התנהגות בלתי אחראית, חוסר מודעות ובורות אנושית". אני מבין את החשש ממשטרים דיקטטוריים, אבל שינויי אקלים זה גרוע יותר מדיקטטורות ודיקטטורים. מה גם, שכאמור, אפשר ליצור דיקטטורות טובות. זה כבר קרה בעבר וזה קורה גם היום. רק צריך לפצח בדיוק את השיטה. אולי לדוגמה משטר דיקטטורי שבה קבוצת אנשים קטנה שולטת בכל שלושת רשויות השלטון אבל לא בצבא ובצבא שולטת עוד קבוצת אנשים והם כוחות מאזנים זה של זה? או...משהו? אני לא יודע בדיוק אבל אני בטוח שאנחנו יכולים לפתור את זה.

50. ב'. 5. אבל כאמור, דיקטטורות מריטוקרטיות נאורות בהנהגתו של השמאל האקולוגי הן אינן המצב כיום, ולכן האנושות עושה מעט מידי, ולאט מידי.

לא חילקתי עד עכשיו את הקבוצה הזאת לשתי קבוצות קטנות יותר, אבל נכון ה-100 מיליון עד 300 מיליון אנשים שעשירים מספיק בשביל להיות חכמים מספיק בשביל להיות אנשים ערכיים, אידיאליסטיים ואידיאולוגיים ושהם גם חכמים מספיק בשביל להחזיק בערכים, האידיאלים והאידיאולוגיות הנכונות? (במשפט אחד-להבין שבעיית שינויי האקלים היא מעל הכול). אז יש עניין. האמת היא שגם הם נחלקים לשתי קבוצות. כי קודם כל להבין מהן הבעיות האמיתיות ומהן הבעיות הבאמת הכי גדולות והכי חשובות, זה מהמם, אבל מעבר לזה, יש גם את ההבנה הנכונה של איך באמת להתמודד עם הבעיה ומה באמת-באמת צריך לעשות עם הבעיה ובאמת-באמת מהן התוכניות הנכונות בשביל לפתור את הבעיה.

בהערכה גסה, הייתי אומר ש-90% מה-100 מיליון עד 300 מיליון לא מבינים באמת-באמת מה צריך להיעשות (אפילו שהם חכמים מספיק בשביל להבין מהן הבעיות האמיתיות), ו-10% כן חכמים מספיק בשביל באמת להבין באמת מה צריך לעשות עם משבר האקלים ואיך לפתור אותו.

אז אנחנו בעצם מדברים על בין 90 מיליון ל-270 מיליון שמבינים מהן הבעיות האמיתיות אבל לא באמת מבינים איך לפתור אותן, ובערך בין 10 מיליון במקרה הרע ל-30 מיליון במקרה הטוב, בעולם כולו, שגם מבינים מה הבעיה הכי בוערת של זמננו, משבר האקלים, וגם באמת מבינים מה צריך להיעשות. זה די נורא.

בכל מקרה, דוגמה להבנה לא נכונה של מהו אחד הפתרונות למשבר האקלים, גם כאשר בן-אדם מסוים מבין מהו משבר האקלים וכמה חשוב ודחוף לפתור את משבר האקלים, היא לדוגמה הרעיון שהפתרון לבעיית הזיהום הוא שעלינו לעבור לאנרגיה סולארית. אנרגיה סולארית היא לא האנרגיה הנכונה לעבור אליה מכיוון שמדובר באנרגיה לא אמינה שלא ניתן לאגור אותה ושמפסיקה להתחדש בקביעות, במהלך הלילות ובימים מעוננים.
 
נערך לאחרונה ב:
דוגמה נוספת היא המחשבה שהפתרון לבעיית הזיהום היא מחזור. שטות מוחלטת. מחזור לא עושה דבר חוץ מאשר לדחות את הקץ.

דוגמה שלישית היא לדוגמה כל מי שמבין את פירמידת הצרכים של מאסלו ואת איך שהאנושות מתחלקת כמותית בין הרמות השונות של הפירמידה, כך שהוא מבין למה אין מספיק אנשים שאכפת להם משינויי אקלים או שבכלל אפילו מבינים את משבר האקלים מלכתחילה, אבל חושב שהפתרון הוא לגרום ליותר אנשים להתקדם במעלה הפירמידה כדי שיתחילו להתעניין בערכים, אידיאלים, אידיאולוגיות וכדומה' כך שיתחילו להתעניין במשבר האקלים. רומי בן צבי, לדוגמה, חושבת כך. מדובר בכתבת מדור green של מאקו. אבל הבעיה היא שזאת פשוט שטות גמורה.

על-מנת שהתוכנית הזאת תעבוד, לא מספיק לקדם את העניים אל מעמד הביניים, אלא צריך להביא אנשים ממעמד הביניים למעמד הגבוה, ואז אנחנו מדברים על יותר מידי עושר עבור יותר מידי אנשים, וזה פשוט בלתי אפשרי.

מעבר לזה, בעיות כמו עוני, חוסר שוויון וכל שאר מה שמפריע לאנשים שהבעיה שהכי תעניין אותם תהיה משבר האקלים, אלו בעיות שקיימות ועומדות כבר מאות ואלפי שנים. הרעיון שנצליח להתגבר עליהן ככה פתאום ככה שהרבה יותר אנשים יתחילו להתעניין במשבר האקלים הוא מגוחך. זה לא עומד לקרות ולא צריך עכשיו להפנות משאבים לעבר טיפול בעוני ובאי-שוויון כדי שיותר אנשים יגיעו לכזה מקום בחיים שלהם ככה ששינויי אקלים יהפכו להיות הדבר הכי מעניין וחשוב בעבורם. ההפך הוא הנכון. עלינו להשקיע פחות משאבים בטיפול בעוני ובאי-שוויון כך שנוכל להפנות יותר משאבים לטיפול במשבר האקלים, מה שיגדיל את הסיכוי להצליח לפתור אותו.

האנושות אף-פעם לא הצליחה לפתור אף בעיה בצורה שלמה ומוחלטת. לדוגמה-השנה היא פאקינג 2022 ובעולם עדיין יש עבדות ו-40 מיליון עבדים! גם אם נפנה כמה שיותר משאבים אל עבר פתרון משבר האקלים תוך כדי שאנחנו מצמצמים את ההשקעה בפתרון בעיות העוני ואי-השוויון, אפילו אז אנחנו עדיין עלולים להיכשל בפתרון משבר האקלים והצלת כדור הארץ כמו גם בהצלתם של מיליארדי האנשים שימותו בשואה האקלימית הממשמשת ובאה אם האנושות לא תתאפס עצמה ותתחיל להקשיב למאור חיים פז לפני שיהיה מאוחר מידי ואז אני אמות איפשהו שם סביב סוף המאה ה-21 ומיליונים מסביב לעולם יגידו "למה לא הקשבנו למאור חיים פז?! מיליארדי אנשים נהרגו כי לא הקשבנו לו! למה אנחנו כל-כך מטומטמים?!".

אני לא רוצה שזה יקרה. אני לא רוצה.

יותר מזה ומעבר לזה, מעבר למה שלחימה טובה יותר במשבר האקלים תהיה הפניית יותר משאבים אל עבר פתרון משבר האקלים על פני הפניית משאבים לפתרון העוני ואי-השוויון על-מנת לגייס אנשים נוספים לשורותינו, הפניית משאבים נוספים לפתרון העוני ואי-השוויון, לא רק שאלו יהיו משאבים שאנחנו עכשיו בהכרח לא נפנה אותם לפתרון משבר האקלים כי הם עכשיו מופנים לפתרון העוני ואי-השוויון, אלא האנשים עצמם שיתקדמו ממעמד העוני למעמד הביניים, בהיותם אנשים שכעת יהיה להם עושר רב יותר, אלו יהיו אנשים שעכשיו צורכים יותר ולכן מזהמים יותר, ולכן טביעת הרגל הפחמנית שלהם תהיה גדולה יותר.

בסופו של דבר, ההשפעה של כך צפויה להיות שלא רק שלא נקבל אנשים נוספים לשורותינו, כי כדי לחשוב כמו מה שאני חושב בדרך כלל זה לא יספיק להיות מעמד ביניים אלא בן-אדם צריך להיות עשיר, אלא נקבל אנשים שמקשים על פתרון משבר האקלים עוד יותר ממה שהקשו כאשר היו עניים, לא היה להם כוח קנייה, וכך לא היה להם כוח צריכה.

קידום אנשים ממעמד העוני למעמד הביניים לא רק לא יעזור מהסיבה הפשוטה שלהיות מעמד ביניים זה בדרך כלל לא מספיק בשביל לתמוך אקטיבית בפתרון משבר האקלים, אלא זה יזיק. הדרך לגיהינום כידוע רצופה בכוונות טובות אבל זאת פשוט לא הדרך.

אם היינו רציניים בנוגע לדבר הזה, אז אם כבר, הפתרון הוא להשקיע באנשים ממעמד הביניים כדי שיתקדמו אל עבר המעמד הגבוה, ואז אולי, וזה אולי גדול, הם יהיו מודאגים ממשבר האקלים ויפעלו למען פתרונו. אבל אפילו אז, אנחנו עדיין צריכים לענות על השאלה האם כעת העושר הגדול יותר וכוח הקנייה הגדול יותר של אלו שיקודמו ממעמד הביניים אל המעמד הגבוה, ושכעת יצרכו יותר ולכן יזהמו יותר וישאירו מאחוריהם בעת פטירתם טביעת רגל פחמנית גדולה יותר, האם זה שווה את הצטרפותם אל המאבק במשבר האקלים ומעשיהם למען פתרונו, גם אם כבר נגיד שהם באמת הפכו עכשיו לתומכים בפתרון משבר האקלים ולאנשים שמתעניינים בכנות בסוגיה. התשובה היא קרוב לוודאי שלילית.

בנוסף, כאמור, אין ערובה לכך שאנשים שנקדם אותם מן העוני כל הדרך אל העושר, או לחלופין, ממעמד הביניים אל העושר, באמת יצטרפו למאבק במשבר האקלים. יש כאמור את "התקופה הקריטית". לא מספיק להיות עשיר. צריך להיות עשיר מלידה. כך, בעיקר כך, כאשר הזמן של קיומו של העושר מסתדר בשורה אחת עם הזמן של התקופה הקריטית להתפתחות השכל, האישיות, הערכים, האידיאלים והאידיאולוגיות, כך צפוי אדם לגדול להיות גם אדם ערכי, אידיאליסטי ואידיאולוגי, וגם להחזיק בערכים, באידיאלים ובאידיאולוגיות הנכונים.

דוגמה טובה לאנשים שהיו עשירים רק בשלב מאוחר יותר בחיים, וכמו כל האנשים העשירים אימצו אל חיקם ערכים, אידיאלים ואידיאולוגיות כעת כשיש להם פנאי לכך, אבל שלא כמו אנשים עשירים מלידה, אימצו אל חיקם את הערכים, האידיאלים והאידיאולוגיות הלא נכונים, הם לדוגמה אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'. מכיר את התוכנית שלהם "אופירה וברקוביץ'" שמשודרת בערוץ 12? שמת לב מה יש להם על השולחן? תמונה של אורון והדר עם הכיתוב "מחזירים את אורון והדר הביתה". מה קרה? כאב להם לשים תמונה של עצים עם הכיתוב "מצילים את יער האמזונס"? כאילו, עם כל הכבוד לאורון והדר, כן? אבל יש אלף ואחד דברים יותר חשובים מאשר להחזיר הביתה שני חיילי צה"ל שאפילו לא נמצאים בין החיים. כמו לדוגמה להציל מכריתה 400 מיליארד עצים. אין לי שום דבר נגד אופירה וברקוביץ', אבל תוכנית של שעתיים, בין שש לשמונה בערב בכל יום שישי, זה באמת כוח עצום, והיה עדיף שכשאנשים רואים "אופירה וברקוביץ'" הם היו רואים תמונה של יער האמזונס עם הכיתוב "מצילים את יער האמזונס" ולא תמונה של אורון והדר עם הכיתוב "מחזירים את אורון והדר הביתה". שוב, לא שחלילה יש לי משהו נגד אורון והדר או אופירה וברקוביץ'. אבל אופירה וברקוביץ' כן לא מבינים מה הדברים החשובים ביותר. כך לפחות, לעניות דעתי. והם דוגמה. הם דוגמה בשבילנו של אנשים שלא חיו מספיק טוב מספיק מהר, גם אם עכשיו הם חיים מצוין.

אני באמת לא יכול להדגיש מספיק עד כמה שקידום אנשים כלכלית וצמצום אי-השוויון הוא לא הפתרון הנכון לבעיית משבר האקלים.

דוגמה רביעית של פתרון לא נכון, וניסיון לא נכון לפתרון של משבר האקלים, הוא לדוגמה מיסוי הפחמן. מיסוי הפחמן הוא לא באמת כזה גרוע, אבל מדובר בניסיון לשלוט בפליטות הפחמן על ידי הטלת מיסים וקנסות על חברות המייצרות מעל כמות מסוימת של פחמן, והבעיה עם זה, שזה לא מדויק. קשה לכוון עם זה את ייצור הפחמן המדויק שמתאים לנו שיהיה. מטילים את המיסים והקנסות, ואז זה נשאר בידיהן של החברות שפולטות פחמן בתהליכי הייצור שלהן ההחלטות האם הן נוקטות בצעדים להפחית את פליטות הפחמן שלהן או פשוט לשלם את המיסים והקנסות, ואם הן מפחיתות את פליטות הפחמן, אז בכמה. זה לא מדויק מספיק. זאת תוכנית מלאה בחורים. זה לא מספיק יעיל. זה לא מספיק טוב.

דוגמה חמישית ואחרונה שנדבר עליה, היא הצבת יעדים לא נכונים מלכתחילה, כמו לדוגמה בהסכם פריז, שרק לשם ההשוואה, הוא גרוע יותר מהסכם הגרעין עם אירן. הסכם פריז מדבר לדוגמה על "הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050, בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית - המאה ה-18. השאיפה היא להגביל את ההתחממות עד סוף המאה ה-21 ל-1.5 מעלות צלזיוס בלבד". אני לא חושב שהשימוש במושגים של "הגבלת ההתחממות" הוא נכון. הטרמינולוגיה הזאת לא נכונה. הרבה דברים משפיעים על הטמפרטורה וכל מיני סוגים של כל מיני זיהומים מחממים את כדור הארץ. הטרמינולוגיה הזאת כללית מידי כי דיבור במושגים של "הגבלת התחממות" הוא כללי מידי, מעורפל, לא ברור, ולא מובן גם מה בדיוק הולך להיעשות בפועל בשביל אותה הגבלת התחממות.

עוד מדבר הסכם פריז על "הגברת היכולת להסתגל להשפעות השליליות של שינויי האקלים וכן טיפוח העמידות בשינויי אקלים". נשמע לי כמו ויתור והשלמה מאשר מאבק ער ועיקש בשינויי האקלים. עוד לא התחלנו וכבר אנחנו מוותרים?

עוד מדבר הסכם פריז על "הפחתת פליטות גזי החממה באופן שלא יפגע בייצור המזון". רעיון טוב אבל כללי מידי.

אחרי זה כתוב (בעמוד הויקיפדיה על ההסכם) "עידוד הזרמת כספים בתחום הפחתת פליטות גזי חממה ועמידות לשינויי אקלים". כללי. והחלק של ה-"עמידות לשינויי אקלים" הוא גם כן השלמה מראש עם כישלון ואפילו ציפייה לכישלון.

עוד על ההסכם: "ההתחייבות המרכזית של כל מדינה החתומה על הסכם פריז הוא להגיש תוכנית כל חמש שנים שבה יפורטו הדרכים שתנקוט כדי להתמודד עם שינויי האקלים".

במילה אחת? פאתטי.

ההסכם במשפט אחד: "האסטרטגיה להשגת המטרות כונתה 20/20/20: הפחתה של פליטת פחמן דו-חמצני (CO2) ב-20%, הגדלת נתח השוק של אנרגיה מתחדשת ב-20%, ועלייה ב-20% חסכון באנרגיה".

לא. לא. לא. לא הבנתי. הם עשו את זה גרוע בכוונה?

הנה איך שההסכם היה צריך להיראות מבחינת מטרות כלליות, אני עוד לא מדבר על יישום (ואני מנסח את זה על אותו המשקל ובאותה התצורה של המשפט הקודם כאילו זה באמת היה ההסכם, אבל בלי הקטע של האנרגיה המתחדשת): "האסטרטגיה להשגת המטרות כונתה 90/90: הפחתה של פליטת פחמן דו-חמצני (CO2) ב-90% ועלייה ב-90% בחסכון באנרגיה". וזה גם היה צריך להיות עד 2030. לא עד 2050. בהמשך אסביר את טענותיי יותר לעומק.

ועכשיו, זה רק הסכם פריז. הצבת מטרות ויעדים לא נכונים מלכתחילה, כך שזה לא יעזור לנו גם אם נשיג אותם, זאת בעיה שמגיעה הרבה יותר רחוק מאשר עד להסכם פריז.

ביל גייטס לדוגמה, אדם מאוד חכם אבל לא מספיק נבון, הציב בספרו "איך להימנע מאסון אקלימי" את המטרה של להגיע ל-0 אחוזים של פליטות גזי חממה (לצמצם את פליטות גזי החממה ב-100%) עד 2050. רעיון חמוד, אבל יותר דחוף לצמצם את פליטות גזי החממה ב-90% עד 2030 מאשר ב-100% עד 2050. בהמשך, אסביר. אבל כרגע לא.

עוד מציע גייטס לעבור לאנרגיה גרעינית. חלילה. אנרגיה גרעינית היא מסוכנת מאוד ולא בטוחה. עלינו להפסיק להשתמש באנרגיה גרעינית תכף ומיד.

עוד מנסה גייטס לשכנע אנשים פרטיים לחיות חיים "ירוקים יותר". זה טיפשי ולא יעזור. גם אם הוא משכנע וישכנע מיליונים, ומיליונים של אנשים בזכותו יחיו חיים ירוקים יותר, זאת טיפה בים ולא באמת יעזור במידה משמעותית לכדור הארץ. כנ"ל בנוגע לרוב הגדול של כל פעילותה של גרטה תונברג, שברובה (הפעילות שלה) מטרתה לגייס אנשים פרטיים לאורח חיים יותר ירוק וידידותי לכדור הארץ. זה פשוט מגוחך. אנחנו לא הולכים להציל את כדור הארץ משינויי אקלים על-ידי הסתמכות על טוב הלב והאכפתיות של האנשים. וממש לא כי האנשים הם לא טובי לב ולא אכפתיים, למרות שגם זה נכון, אלא כי גם אם מהיום למחר מאה מיליון אנשים יעברו לחיים ירוקים יותר, זאת עדיין תהיה טיפה בים בהשוואה לזיהום של שמונה מיליארד אנשים.

לכן את המאמצים, הזמן, תשומת הלב, הכספים והמשאבים צריך לרכז בממשלות ובחברות המזהמות על מנת שיכפו בכוח הזרוע על כולם חיים ירוקים יותר ואז לא צריך להסתמך על שיתוף הפעולה, שלעולם לא יגיע בצורה וולנטרית (נו ברור שלא, אלא מה?, על מי לעזאזל אנחנו מנסים לעבוד?) מצידם של האזרחים.
 
נערך לאחרונה ב:
ועזוב את ביל גייטס. יש גם את ברק אובמה שהציב מטרות ויעדים לא נכונים מלכתחילה לדוגמה דרך כך שהציב מטרות ויעדים מרובים שאינם קשורים לאקלים, ובכך דחף הצידה את מטרותיו ויעדיו בכל הנוגע לאקלים, וכך מצא את עצמו לבסוף לא עושה מספיק למען האקלים, במיוחד בהתחשב במעמדו ובתפקידו.

לדוגמה הכרך הראשון ובן 700 העמודים (שמתאר את השנתיים וחצי הראשונות של נשיאותו בת שמונה השנים) של האוטוביוגרפיה הנשיאותית של הנשיא הכושל אובמה, מאוד אכזבה אותי. אל תבין אותי לא נכון. היא כתובה מצוין, נהניתי לקרוא אותה, ואני מחכה בקוצר רוח לכרך השני, שיהפוך את האוטוביוגרפיה הנשיאותית של אובמה לארוכה ביותר שנכתבה מאז ומעולם. אבל האקלים, אחי. האקלים. הוא לא מגיע לחלק של הפעילות שלו למען האקלים עד לעמוד 485 שבפרק 21 שבחלק החמישי של הספר. אבל חכה. זה נעשה גרוע יותר. ואז, הוא מדבר על האקלים ועל הפעילות שלו למען האקלים במשך רק פרק אחד ו-30 עמודים ולא חוזר לדבר על האקלים שוב עד סוף הכרך הראשון. 700 עמודים. מתוכם 30 על האקלים ועל הפעילות שלו למענו.

מה שאני חושב שזה אומר ושזה מסמל, זה שבשבילו זה היה רק עוד נושא, אחד מיני רבים. זה לא כזה מעניין אותו או מעסיק אותו בהשוואה לנושאים רבים אחרים.

אני מניח שנשמע ממנו עוד על האקלים בכרך השני של האוטוביוגרפיה הנשיאותית שלו, אך אני מעריך שפעם נוספת, לא נשמע מספיק, כי אין מספיק מה להגיד, כי הוא לא פעל כנשיא ארצות הברית למען האקלים מאשר מה שהוא עבד למען נושאים אחרים.

להערכתי יהיה לנו מזל אם בכרך השני של האוטוביוגרפיה שלו, שתהיה כנראה אפילו עוד יותר ארוכה מן הראשונה ושלפי הערכתי תכלול בין 900 ל-1,100 עמודים בקירוב, נקבל ממנו עוד 60 עמודים על האקלים. כפול ממה שקיבלנו בכרך הראשון אבל שום דבר קרוב למספיק. וגם זה, אם באמת נקבל עוד 60 עמודים בקירוב על האקלים, זה יהיה בגלל תיאוריו את חלקו בהסכם פריז הכושל.

לבסוף, תכלול האוטוביוגרפיה הנשיאותית שלו בכללותה, בתרגומה לשפה העברית, בין 1,600 ל-1,800 עמודים בקירוב ובין מינימום משוער של 600,000 למקסימום משוער של 700,000 מילים.

כל-כך הרבה וכל-כך קשה עומל האיש הזה על מורשתו, אך ורק בשביל שבסופו של דבר, יותר מאשר מה שיזכרו אותו על מה שעשה, יזכרו אותו יותר בגלל מה שלא עשה. הוא היה אדם אחד מן החזקים בתבל ומנהיג העולם החופשי לאורכן של שמונה שנים שהיו מן השנים הקריטיות והחשובות ביותר לפעול בהן למען האקלים, להציל את כדור הארץ ולהציל את האנושות, והוא לא עשה שום דבר שאפילו מתקרב ללהיות מספיק. האוטוביוגרפיות שלו והחלק היחסי של פעילותו למען האקלים בהן מייצג זאת בצורה הברורה ביותר.

המאה ה-21. מאה שיותר מכל תוגדר על-ידי הרס הסביבה והאקלים על-ידי בני האדם הבורים שחיים בשנים אלו. והוא? הוא היה נשיא ארצות הברית בין 2009 ל-2017. והוא לא עשה שום דבר משמעותי בשביל לעצור את זה.

שמונה שנים של כלום. בין 1,600 ל-1,800 עמודים על שום דבר. בין 600,000 ל-700,000 מילות הבל.

50. ג'. מספיק עם הנושא של איך לדעתי מתמודדים היום עם כל נושא שינויי האקלים ואיך שמתמודדים עם זה לא טוב ואיך שעושים מעט מידי ולאט מידי. דיברנו על זה מספיק. עכשיו נעבור למה שאני חושב שצריך לעשות.

כפי מה שנובע משמו של ספרי העתידי, "איך להימנע משואה אקלימית: תוכנית 14 הנקודות שלי להצלת כדור הארץ", תוכניתי כוללת 14 נקודות. זה הרבה נקודות אז לא נעבור על כולם אבל נעבור על כמה מהעיקריות שבהן ובקצרה.

אחת הנקודות שבתוכניתי היא לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות אמינות (כלומר לא אנרגיה סולארית, לא אנרגיית רוח, לא דלק ביולוגי וכדומה') ואולי אף אנרגיות ירוקות שאינן אנרגיות מתחדשות (יש מקורות אנרגיה שיכולים להיות גם ירוקים וגם עדיין מתכלים, זה יכול להחזיק אותנו למשך זמן מה). כך אנחנו למעשה נוותר על אנרגיות לא-ירוקות-מזהמות (פחם, נפט ועוד), אנרגיות ירוקות-מתחדשות-לא-אמינות (כלומר שנוטות להפסיק להתחדש, שאי-אפשר לאגור אותן וכדומה' [אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח ועוד] ואנרגיות ירוקות-מסוכנות (אנרגיה גרעינית לדוגמה).

נקודה נוספת בתוכניתי היא הגבלת ילודה. כמו בסין. אם יהיו פחות אנשים יהיו פחות צרכנות ויצרנות, המייצרות כמובן שתיהן, זיהום. ככה לדוגמה יהיה אפשר לוותר על פתרונות שרק דוחים את הקץ כמו למחזר או לצמצם צריכה. אם יהיו פחות אנשים, יהיו פחות חומרים מזהמים מלכתחילה שאנחנו עכשיו צריכים ללכת ולמחזר אותם למען עולם ירוק יותר ופחות צריכה מזהמת.

נקודה שלישית בתוכניתי, היא מעבר מדמוקרטיות עקיפות לדיקטטורות מריטוקרטיות. עדיף משטר דיקטטורי נאור מאשר משטר דמוקרטי לא נאור. בטח ובטח שבמאה ה-21, המציבה בפנינו בעיות ואתגרים שמשטרים דיקטטוריים צפויים להתמודד איתם הרבה יותר טוב ממשטרים דמוקרטיים.

נקודה רביעית בתוכניתי, היא הפניית משאבים וכספים רבים אל עבר טיפול במשבר האקלים אפילו על חשבון טיפול בבעיות אחרות, מכיוון ששינויי האקלים היא הבעיה החמורה ביותר של ימינו. במיוחד על חשבון טיפול בבעיות אחרות כאשר "הבעיות" האחרות אלו "בעיות" שפתרונן יביא לצריכה נוספת, יצרנות נוספת וזיהום נוסף, כמו לדוגמה מיגור העוני. בעולם תיאורטי מושלם, היה אפשר לסמוך על האנשים שיהיו עשירים או לפחות יחיו ברווחה כלכלית מסוימת, אבל שיהיו אחראיים כך שלא יהרסו את כדור הארץ עם העושר שלהם, הצריכה שלהם, היצרנות שלהם והזיהום שלהם. לצערנו, זה אינו העולם שאנחנו חיים בו, ולכן, אפילו שבמובן מסוים זה מזעזע שאני חושב כך ואומר כך, יש דווקא דבר טוב בעוני של כל האנשים העניים. הרי כידוע, אלו האנשים שתורמים הכי פחות לזיהום כדור הארץ. וטוב שכך.

נקודה חמישית בתוכניתי, היא הסברה. לא הסברה לסתם אנשים. ואני גם עדיין לא מדבר על הסברה לבעלי חברות או פוליטיקאים. עדיין לא. אני מדבר קודם כל על הסברה של האקטיביסטים הסביבתיים שצודקים, לאקטיביסטים הסביבתיים שטועים. כי הרי יש כל מיני דעות ורעיונות של איך להתמודד עם שינויי האקלים. כל האנשים שבעולם שמתעניינים בשינויי האקלים ומעוניינים לעצור אותם, הם גם ככה מיעוט. בין 100 מיליון ל-300 מיליון אנשים. מתוכם, לתשעים אחוז יש את הפתרונות הלא נכונים ואת הדעות הלא נכונות בנוגע לטיפול במקרה. הרעיונות הלא נכונים. המידות הלא נכונות ליישום הפתרונות. לוחות הזמנים הלא נכונים. האקטיביסטים הסביבתיים שצודקים צריכים להסביר את הדרכים הנכונות לאקטיביסטים הסביבתיים שטועים, כך שנוכל להתאחד, לצופף את השורות, לשתף פעולה בצורה יעילה בינינו לבין עצמנו. לאחר מכן, אפשר להתחיל לדבר על הסברה לבעלי החברות, הפוליטיקאים, והאליטות. וזהו. אלו כל האנשים שההסברה שווה איתם את המאמץ של ההסברה.

הסברה לאנשים רגילים, כלומר אנשים עניים ואנשים בני מעמד הביניים, זאת הסברה שלא שווה את המאמץ ושנועדה מראש לכישלון כמעט בוודאות.

ההסברה היחידה שבאמת שווה את המאמץ היא הסברה של האקטיביסטים הסביבתיים שצודקים את הדרכים הנכונות לאקטיביסטים הסביבתיים שטועים, ואז, לאחר ציפוף השורות, הסברה לבעלי החברות, לפוליטיקאים ולאליטות.

נקודה שישית בתוכניתי, היא רגולציה מאסיבית של הממשל על הייצור והצרכנות. לדוגמה נכון מס הפחמן שדיבר עליו ביל גייטס? מה אמרתי שהבעיה של זה? שזה לא מספיק מדויק, נכון? שאנחנו קובעים מס ומקווים שהחברות והמדינות יורידו את פליטות הפחמן אבל אנחנו לא באמת שולטים בהורדות שהם יורידו אם הם באמת יורידו, ובכמה הם יורידו. כך שאם אנחנו רוצים להגיע אל מקום מסוים מבחינת כמות פליטות הפחמן, אז אנחנו בעצם צריכים לשחק עם סדרי הגודל של הקנסות הכספיים במן סוג של ניסוי וטעייה כדי להזיז את כמות פליטות הפחמן בדיוק אל המקום שבו אנחנו רוצים אותן. זה טיפשי, זה מגוחך, זה לא רציני וזה ילדותי. זה מרגיש כמו משחק מפגר של ילדים. זה פשוט מביך. לכן, הפתרון צריך להיות רגולציה מאסיבית ודרקונית בדמות קביעת הגבלות, בבסיס, על הייצור. פשוט להגיד לחברות השונות ולמדינות השונות כמה מותר להן לייצר וכמה מותר להן לזהם. ברגע שהייצור יגיע אל המכסה המקסימאלית שנקבעה, הייצור ייפסק. ברגע שהזיהום יגיע אל המכסה המקסימאלית שנקבעה, הזיהום ייפסק. זהו. והעונשים על מפרי החוק? לא קנסות. כלא.

נקודה שביעית בתוכניתי, הפחתת פליטת גזי החממה (הרבה פעמים נהוג לדבר על פחמן ספציפית. בספרי, אני לא מדבר על "פחמן" אלא על "גזי חממה") ב-90% עד 2030. שזה הרבה יותר טוב מאשר הפחתת פליטת גזי החממה ב-100 אחוז עד 2050 ואני אסביר. העניין הוא, שאין לנו זמן. באמת שאין לנו זמן. 100 אחוז פחות גזי חממה עד 2050 זה עוד 28 שנים. זה עדיין יותר מידי גזי חממה לאורך הרבה יותר מידי זמן. אני מבין שבאיזשהו מקום זה היעד שקובע ביל גייטס מכיוון שהוא מנסה לתת לעולם זמן להתרגל ולעבור לאנרגיה מתחדשת וירוקה כך שעל כל אנרגיה מזהמת שאנחנו נפסיק לצרוך, מיד נעבור בצורה חלקה ובאופן המיידי ביותר לצריכה של אותה כמות האנרגיה באמצעות אנרגיה ירוקה ומתחדשת.

כשאנחנו הולכים לפי ההיגיון הזה, זה נכון שלא נוכל להגיע לאפס אחוזים של פליטות גזי חממה לפני בערך 2050. הבעיה היא שאפס פליטות גזי חממה רק ב-2050 זה לא טוב מספיק מבחינת מה שכדור הארץ צריך. זה משאיר אותנו עם בחירה בין שני אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שאנחנו מחכים לאפשרות וליכולת, ומחכים לכינון האפשרות ומחכים לכינון היכולת, בדמות הנחת תשתיות והמצאת טכנולוגיות חדשות, שיאפשרו לנו להשתמש באנרגיה ירוקה ומתחדשת, או ירוקה ולא מתחדשת, מחכים לכל זה כדי שנפסיק להשתמש באנרגיה מזהמת שמייצרת גזי חממה, ועל כל אנרגיה מזהמת שמייצרת גזי חממה שאנחנו משתמשים בה, אנחנו נוותר ונפסיק רק לאחר שכל האנרגיות הירוקות והתשתיות של האנרגיות הירוקות והטכנולוגיות הירוקות החדשות, כל אלו יהיו מוכנים, ואז בעצם אנחנו דופקים את כדור הארץ ובעצם לא עשינו בזה כזה הרבה. כי עד 2050 זה כבר די מאוחר מידי וגם עד 2040 זה כבר די מאוחר.

האפשרות השנייה, ואני יודע שזאת חתיכת כאפה אבל רק תקשיב לי שנייה, היא שנוותר על אנרגיות מזהמות שמייצרות פליטות גזי חממה, עוד מלפני מה שיש לנו את התשתיות הדרושות ואת הטכנולוגיות הדרושות עבור אנרגיה ירוקה באותו סדר הגודל ואותה הכמות כמו של האנרגיות המזהמות ומייצרות פליטות גזי החממה שנוותר עליהן. ועכשיו, מה בעצם המשמעות של זה? זה פשוט אומר פחות ייצור ופחות צרכנות, עבור אותה כמות האנשים או אפילו עוד יותר אנשים מזה אם האוכלוסייה תמשיך לגדול. הדבר יגרור אחריו שינוי דרמטי באורחות החיים ובתרבות הצריכה. זה יגרום פגיעה אדירה לכלכלה וזה יעלה מחירים ובהרבה. אבל זה יציל את כדור הארץ, כי ככה אנחנו מוותרים בזמן על מספיק אנרגיה מזהמת בכמויות מספיק גדולות מספיק מהר עוד מלפני מה שהספקנו ברוב טמטומנו לדפוק את כל כדור הארץ. בסופו של דבר, גם אם באיחור של 5, 10, 15 או 20 שנה, יהיו מספיק תשתיות וטכנולוגיות בשביל להדביק את אותה רמת וכמות האנרגיה והצרכנות שאנחנו באמת צריכים, כאשר עם כל שנה שעוברת יותר ויותר מהאנרגיות הירוקות, הטכנולוגיות הירוקות והתשתיות לקראת העולם היותר ירוק הזה, ידביקו את הקצב של צרכי האנרגיה והיצרנות האמיתיים של האנשים, כך שעם כל שנה שעוברת ועד להדבקת הפער, זה יהפוך לפחות ופחות גרוע, עד שהפער יודבק לחלוטין, כאמור, איפשהו שם בשנת 2050.

אלו שתי האפשרויות שלנו. ועכשיו, אתה יושב?

התשובה הנכונה היא האפשרות השנייה.
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה