שלום
אסכם מה שנאמר-
ראשית כל המושג הנכון הוא לא טיפול אלא "הכוונה" - וגם המושג הזה מצריך זהירות רבה.
ראשית כל כמו שכבר הבנת אספרגר איננו לקות או מחלה- הוא משקף אמת בסיסית מאוד שכל האנשים שונים זה מזה ולכל אחד דרך קצת שונה לעבד ולהבין את העולם.
זה לא נוגע רק לסטיגמה אלא למשהו חשוב מזה- הניסיון למסחר ולקבע דרך מסוימת לאדם בכיוון מסוים לא תהיה נכונה לו אם *מטבעו* מוכשר לדרך ולעיבוד שונה.
ומכיוון שכל אדם שונה - ולכל אדם דרך אחרת להתמודד עם קושי , תפקוד וניסיון בדיוק כמו שאת לא יכולה להתאים לאדם "חירש" את הניסיון לדבר במילים ולא בשפת הסימנים או לאדם איטר יד ימינו לגזור במספרים שבנויים לאדם שימין היא היד החזקה שלו כך לא תוכלי לגזור מכך ניסיון לעצב אותו לכיוון שלא מתאים למי ומה שהוא.
זה גם נוגע בבעייתיות של אנשי מקצוע- והתפיסה הנורמטיבית של מה נכון , מתפקד , עובד וצריך להיות. ההבנה היום בקרבם מועטה למה זה אוטיזם ומה זה אוטיזם בתפקוד גבוה בפרט. הם מכוונים לדרך מסוימת שאמורה למפות ולהתאים לכולם את הפתרון למה שהם מכנים "לקות" או "חולי" של הנפש. אבל זה לא יכול להתאים לאדם שאיננו לקוי ואיננו חולה אלא דורש דרך אחרת ויצירתית יותר להגדרה של עצמאות, תפקוד, חברות ובכלל.
לכן גם הניסיון להסתמך על מה שיקל על חייו לא רע כשלעצמו אבל מצריך הבנה והדרכה עמוקה של דרכים שמתאימות לו ולא מנווטות לפי ציפיות חיצוניות שבנויות לאדם הרגיל. הדגש צריך להיות על אושרו ויכולותו להחליט כמה שיותר בחופשיות לגבי חייו ואושרו ויכולותיו לאו דווקא שיוכלו לבוא לידי ביטוי בדרך בה מציג פסיכיאטר או פסיכולוג שלא מבין את המושג אוטיזם ובטח לא לפי נורמה פסיכולוגית שאמורה להתאים כמו כפפה ליד לכל אדם שונה - אבל מתאימה רק לאדם אחיד שיצא כמוצר מוגמר מהמפעל.
הדרך הטובה ביותר לטעמי היא גם לתת לו ולהשתתף איתו בחיפוש של מושג עצמאות, כבוד לפנימיותו ורצונותיו ויצירתיות באשר ליישומן ואם נדרש ועוזר אפשר להעזר בכלים שמקנים מטיפול כזה או אחר (אני פחות בעד) אבל *לא* שמישהו אחר יאמר ויברר ויניח מה צריך להיות נכון או לא נכון בעבורו או בעבור המשפחה שלכם . אין תשובות מוחלטות - וטוב שכך. חלק גדול מהקושי הוא בסטיגמה וחלק שני הוא מה שהסטיגמה והניסיון להתיישר אליה מייצר באדם.
כשאת מבינה את ההבנה הגולמית הזו אולי קל יותר ללכת ולפתוח את הראש לכיוונו ובעיקר ללמוד את עולמו ועולמם של אוטיסטים בכלל איתו ובלעדיו לתת פתרון וכיוון טוב יותר.
הוא לא צריך להיות כמו כולם, הוא צריך להיות הוא. הוא לא צריך להתנתק מכולם - הוא צריך לדעת לבחור את החיבורים שנכונים לו .
לשאלתך לגבי נשים או גברים -
הקושי באבחון נובע מזה שהרבה פעמים הביטוי של אותן תופעות שונה וזוכה להתייחסות שונה מצד הילדה/נערה/אישה ומצד החברה.
למשל ריכוז שונה - "הפרעת קשב" - בדרך כלל מתבטא יותר אצל גברים בליווי בהיפראקטיביות או בולט יותר כי הם נדרשים בחברה שלנו לבטא יותר הצלחות ותחרותיות. רבות נופלות בין הכסאות משום שהביטוי המופנם שלהן והחולמני נתפס כמשהו מאוד טיפוסי ומותר לנשים ולכן לא מתגלה השוני אם בכלל אלא בגיל מאוחר.
אותו דבר באוטיזם- יש ביטוי שונה, למשל גם לסערות רגשיות וגם לוויסות חושי. אשה נתפסת כיותר רגישה לדברים ונוטה יותר לרגשנות בכלל ואז כשאין ביטוי מאוד בולט גם מצידה (שכן מפנימה את ההתנהלות הנשית) - יש קושי בזיהוי.
ולכן גם הקריטריונים היום לאבחון בנויים ואפשריים הרבה יותר לזיהוי טוב יותר של גבר על הספקטרום ולא אשה ורבות לא מאובחנות או זוכות באבחנות שגויות מפי הפסיכיאטרים כמו "אישיות גבולית" או הפרעת קשב.
יש לציין שבעיני גם לא במקרה מה שמכונה כ"הפרעות" נפש שונות מצוי יותר אצל בני משפחה ובקרב אנשים על הספקטרום- יש בינהם קשרים שונים וההבנה כמכלול שמדובר בתו אישיות שונה ועיבוד שונה אצל כל אדם מוליכה להבנה אסוציאטיבית של הקשר בינהם.
מצרפת סרטון מיוטיוב שמסביר את ההבדל- ולמה יש לשנות היום את
"הקריטריונים" לאבחנה בעבור נשים מכיוון שהתבטאות שונה אצלם לרוב ולכן הסימפטומים שבדרך כלל מאפשרים זיהוי של מהות השוני - לא מתאימים להן
אלא המהות צריכה להיות מובנת דרך סימפטומים קצת שונים:
https://www.youtube.com/watch?v=4cXkmTGjUbU
מקווה שסייעתי
