את בכיוון
זה באמת ס' שהוא כללי. מדובר בס' 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. ס' זה מהווה את הבסיס לכל המשפט האזרחי היות והוא מחיל את דיני החוזים דרך 'צינור הזרמה' זה על כלל המשפט האזרחי (לפי ס' זה דיני החוזים יחולו 'בשינויים המתחייבים' על כל פעולה משפטית אשר אינה נובעת מחוזה). דיני חוזים, מבחינה תורתית משפטית מהווים את 'כלל ההכרה', קרי חוק אשר יוצר חוקים. דיני החוזים הם גמישים מאד: כלליים מאד, מחד, אך 'מסוימים' מאד, מאידך, ועל כן יכולים להתאים עצמם לסיטואציות שונות. לא בכדי הוחלו דיני החוזים על שורה של תחומים במשפט: החל מסדר הדין האזרחי (ראה לדוגמא כנפי נ' ביה"ד הארצי לעבודה שם נפסק כי ניתן לבטל פסק דין עקב טעות כמשמעותה בדיני הפגמים של חוק החוזים וזאת מכוח שילוב ס' 14 לחוק החוזים עם ס' 61(ב) לחוק החוזים), דרך דיני החברות (החברה נחשבת גם 'פקעת חוזית' ומקום בו לא ניתן לפתור סיטואציה בדיני חברות דרך הכלי של דיני החברות משתמשים בדיני החוזים הן מכוח ס' 61(ב) אשר מחיל את דיני החוזים באופן עקיף על כל פעולה משפטית והן מכוח היות תקנון החברה 'כחוזה בין חבריה'), וכלה ביחסי הממון בין בני זוג (הלכת השיתוף החלה כ'חוזה מכללא' בין בני הזוג לתמיכה הדדית). 'הלבשת' החקיקה השיפוטית את הדיסציפלינה של דיני החוזים על ספקטרום כה נרחב של דיסציפלינות משפטיות לכאורה לא קשורות נובעת מהיות דיני החוזים מעין 'כלל הכרה' משפטי ומגמישותם לסיטואציות רבות, מה שמאפשר לשופטים 'לזמן אותם' כ'פתרון קסם' מקום בו דיסציפלינה ספציפית (דיני חברות/סדר דין אזרחי/דיני רכוש משפחתי) אינם מספיקים. ס' 61(ב), אם כן, ממלא תפקיד חשוב בשורה של תחומי משפט אזרחי, ואת קצה הקרחון הצגתי פה.