לגבי הרווח וגם לגבי שכר הבכירים
לגבי ההבדל בהוצאות מכירה של רכב בין קונה פרטי לקונה מוסדי: ברור שיש הבדל, השאלה היא כמה הוא. הזכרת רכבי הדגמה וזמן ועמלת מכירה של אנשי מכירות, אך לפי איש מכירות של סוכנות טויוטה זה על חשבון הסוכנות ולא על חשבון היבואן. האם ידוע לך כמה ש"ח נשארים אצל בעל סוכנות המשנה?
גם הטריד אין בטויוטה עומד בפני עצמו ולא גורר הנחה במחיר הרכב לצרכן.
בנוסף התעלמת מההנחה המאוד מחמירה בחישוב שערכתי, שכאילו היבואן מוכר לליסינג ללא רווח נטו. אולי עלות סוכנות המשנה ליבואן מתאזנת עם ההנחה המחמירה הזו?
לגבי דבריך שהלקוח כבר לא קונה את הרכב במחיר מחירון, לפי הידוע לי, בסוזוקי , בטויוטה ובמאזדה אין הנחות לקונה פרטי ולא אתפלא אם כך אצל יבואים אחרים. נכון שיש מבצעי "חבר" ודומיו (לא אצל כולם) אבל האם הכמות שנמכרת במבצעים אלה משמעותית?
נקודה מאוד משמעותית היא דמי הניהול, שהם אמצעי כשר אבל מסריח של בעלי השליטה לנפח את הוצאות המכירה ובכך לגזול מבעלי מניות המיעוט (אם יש שותפים). ולהראות רווח "נקי", מוטה כלפי מטה.
http://www.themarker.com/markets/1.251032
"אבל ההליך המשפטי המתנהל בין חנן קופלר, מנהל הכספים לשעבר של קבוצת כלמוביל, לבין ישראל שטוקמן, לשעבר בעל מניות בקבוצה, מגלה כי דלק רכב אינה יבואנית הרכב היחידה שמייצרת רווחיות חריגה לבעליה - כלמוביל המייבאת את דגמי מיצובישי, יונדאי, מרצדס ומשאיות סקניה, רשמה רווח...הרווח השנתי היה גבוה יותר בפועל, שכן כלמוביל שילמה דמי ניהול לבעליה בסכום מצטבר של 215 מיליון שקל" (ב 4 השנים 1998-2001 )
הנתון ישן, אבל יש להניח שגם כיום דמי הניהול הם בסכומים מאוד משמעותים ומעוותים את הוצאות המכירה כך שבסוף מוצג רווח נקי שנמוך יותר מהרווח הנקי האמיתי.
עוד עיוות הוא השכר האסטרונומי שלוקחים הבעלים והמיוחסים:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001181195
"שיאן השכר של דלק רכב, יבואנית רכבי מאזדה ופורד, היה שחר שמש, מנכ"ל חברה בת, עם 5.3 מיליון שקל, ואילו בעל השליטה גיל אגמון הסתפק אשתקד בתגמול של 3.5 מיליון שקל - עיקר הסכום כמענק."
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000593233
"הודעת הרשות לניירות ערך על כוונתה להתערב בסוגיית שכר הבכירים בדלק רכב הבורסאית, יבואנית מאזדה ופורד, שבראשה עומד גיל אגמון. (שנת 2010)"
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000924862
"בפועל יקבל אגמון מענק של 11.5 מיליון שקל עבור תוצאות דלק רכב ל-2013, כאשר חלק מהסכום הוכר בדוחות 2012 וחלקו יוכר בדוחות 2014. עלות העסקתם של יתר חמשת בכירי דלק רכב הצטברה אשתקד ל-8.2 מיליון שקל."
השכר הגבוה של המיוחסים שאינם הבעלים, מעוות את המשק, כי הוא אינו משקף תרומה יוצאת דופן של אנשים מבריקים אלא שכר ענק לאנשים שתורמים מעט מאוד מעבר לכך שהם מקימים מעין קרטל שהממשלה הרופסת לא פועלת נגדו. חוץ אולי מגיל אגמון עצמו, האם בדרך כלל, כשמוחלף מנכ"ל של יבואן רואים שיפור משמעותי או ירידה מהותית ברווחים? יש להניח שהתשובה היא שלילית כי הרווחיות הענקית נובעת מהכעין קרטל ולא ממנהלים טובים.
הבעיה למשק היא שאנשים טובים מוטים לענף הרכב במקום למקומות בהם באמת יועילו למשק כמו דומי טבע וצ'קפוינט.
כדי לקבל קנה מידה, נראה מה שכרו של אחד האנשים העשירים בעולם, וורן באפט, שהוא גם עובד באמת , וביותר ממשרה מלאה:
https://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3709789,00.html
המשכורת של באפט עבור 2016 עמדה על 100 אלף דולר, כפי שהרוויח כבר קרוב ל-25 שנים. אולם עלות האבטחה עבורו טיפסה ל-387,881 דולר מ-370,244 דולר.
דבריך "מחלקים את רווחי יבואני הרכב בכמות כלי הרכב שנמכרו, הרווח הנקי הממוצע לכל מכונית הוא..." – החלוקה הזו תורמת מידע לא מענין:
החלוקה צריכה לכלול את היבואנים הגדולים ולא קטנים שאולי אף אינם רווחים, שפלח השוק של כולם יחד לא רלבנטי לויכוח כאן.
כפי שכתבתי הרווחים מעוותים כלפי מטה (למשל בענין דמי הניהול)
כפי שהזכרת, יש לבודד את הרווחים ממכירת רכב ולא לכלול רווחים כמו מחלקי חילוף או מטרייד אין (?)