מיהו החכם?
כפי שכתבתי לעיל, באותה מידה של נחרצות דיברו פעם על "מונית" כעל תחליף מגוחך ונלעג ל"טאקסי", המילה שבה כולם משתמשים ומכירים. בדיעבד המתנגדים לא היו צודקים וגם לא חכמים, וכיום דווקא "טאקסי" נשמע מיושן, ו"מונית" היא המילה הטבעית. ויש דוגמאות כאלה למאות.
אין שום דבר נלעג ומגוחך
בפני עצמו בכתיב כזה או בכתיב אחר, במילה כזו או במילה אחרת. האם הכתיב "גבעתיים" בשני יו"דים נלעג בעיניך?
ספציפית לסוגייה שלפנינו. יש היגיון בכללי כתיב אחידים, במקום החלטה נפרדת לכל מילה ומילה כיצד לאייתה. הכללים הללו גם מתפשטים והולכים, לאו דווקא באמצעות היכרות ישירה של הציבור איתם אלא באמצעות סוכני השפעה (כמו המאיית של וורד). מצד שני, יש גם קושי להחיל את הכללים דווקא על המילים והשמות השגורים ביותר. זה אגב נכון גם במקרה של כללים שהתפתחו עם השנים באופן טבעי: מילים שגורות מאד צפויות שלא לקבל עליהן את הכללים. מה יתקבל בסוף במקרה של נהרייה והרצלייה - אין לדעת בוודאות. אישית אני כותב שמות אלה ביו"ד אחת, והייתי מהמר שזה מה שיקרה. אבל אני חושב שגוף ציבורי צריך לציית להחלטות האקדמיה, אולי למעט במקרים קיצוניים מאד, ומקרה "הרצלייה" אינו כזה. אני מהמר שהרוב המכריע בכלל לא שם לב ליו"ד הנוספת בחפשו רכבת מהרצלייה לנהרייה, וגם מי ששם לב לא מתבלבל כתוצאה מכך. כך שחוסר קומוניקטיביות אין כאן.
האקדמיה ללשון עברית אינה המוסד היחיד מסוגו בעולם, והעברית אינה השפה הראשונה שנקבעת לה רפורמה בצורת הכתיב. זה קרה למשל
בגרמנית לא מזמן. מידת ההצלחה של רפורמות שונות תלויה פחות בעצם הרפורמה ויותר במידת קשי-העורף של העם, ועם ישראל כידוע מצטיין בתכונה זו. (מעניין אם בדויטשה באן אימצו כלשונם את כללי הרפורמה הגרמנית האחרונה, שגם היא עוררה התנגדות).
לגבי הנתק מהמציאות, בכל שפה יש פער בין התקן הרשמי והשפה הכתובה לבין מה ששומעים ברחוב. זו דרך העולם ואין פה "נתק שהולך ומתרחב" (יש התוקפים את האקדמיה על עודף ליברליות דווקא בתקניה). בשנים האחרונות נוספה שפת ביניים נוספת, והיא השפה הכתובה העממית, שפת הטוקבק והפורום. בין חברי האקדמיה יש בלשנים מעולים, שהעברית המדוברת של ימינו היא בדיוק תחום התמחותם. (למשל - אורה שוורצולד).
העברית שנוהגים בה במערכת הכריזה של הרכבת (לא בהודעות המוקלטות) נוטה יותר מדי לכיוון התת-תקני, לדעתי. זה חמור הרבה יותר מאיזה איות יותר מדי תקני.