זהו.זה נגמר.(פרק16) ואני כרגיל צריכה אוויר...
ים של דמעות...
בסוף הם לא איכזבו. לא היה חסר כלום. הכל קרה. עשו את זה כל כך טוב... ממש כואב הלב
הסרנגה... היה ממש יפה. ידעתי שהיא לא תלך מבלי שזה יאמר. ואז כשזה נאמר, היה נדמה שהם השלימו את כל מה שהיו צריכים להשלים... היא לא אמרה "עכשיו אוכל למות בשקט" אבל זה היה נראה כאילו שהיא אמרה את זה... זה היה מורגש ככה... ואז היא באמת הלכה...
איפושהוא עצוב שהוא המשיך לאהוב אותה. ונשאר לבד. לפחות הוא המשיך לחיות כמו שהיא רצתה. וכשהיא באה אליו בסוף... זה היה כל כך יפה
עד עכשיו הייתי בטוחה שזה נגמר בלפלנד... אבל לא. וטוב שכך. למה... למה להיות טראגים עד הסוף? למה...
כמה בכיתי איתם... איזו סדרה יפה.
אני אדם שלא אוהב טרגדיות, אבל ממש אהבתי אותה. סדרה חובה! מאוד ייחודית. מצדיקה את השם .. "מלכת השלג". נשמע כל כך בודד, ועצוב... היא כל כך ייחודית . עשויה היטב. כתובה,מצולמת, משוחקת, הכל עשוי היטב. הסיפור, לא רגיל, הדמויות גם שונות ממה שרגילים... חצי מהזמן רוצים לרוץ לשם ולחבק אותם...
כל הסדרה היתה כמו סרט ארוך... שפשוט אי אפשר להפסיק ... טוב, השגתם את מבוקשכם. כל כך יפה. וקורע... כואב הלב...
ורק נותר לומר: "הרוח שעברה על ידיך, האם תעבור גם על ידי? אני רק הבעתי את רגשותיי הכנים... מתמוטט עם השלג הראשון ליבי החלש... תמיד כטיפש, גורם לי לדמעות... הרוח שעברה על ידי האם תעבור גם על ידיך? אני רק הבעתי את רגשותיי הכנים... מתמוטט עם השלג הראשון ליבי השברירי... כואב... ואני פונה שוב להסתכל...
אם השלג הזה יפסיק האם הלב הזה ימצא מנוחה? האם הוא יעלם כמו השלג שמתפזר? מבקרים כמו העונות המתחלפות, זכרונות שלך... האם הם יצלחו להמשיך ולהופיע גם בעולם הבא? מתמוטט עם השלג הראשון ליבי הבודד... כואב... וגורם לי לדמעות...
כשהזמן יעבור האם הלב הזה ישתנה? האם הוא יקבר בשלג הנערם? מטפסים עמוק אל תוך ליבי זכרונות שלך... שעד שאפסיק לנשום ישארו עימי."