קו 26הרהורים על סימטריות
בעודי מנסה להרכיב פאזל שקוראים לו מפת קווים תדירים במרכז גוש דן, התחוור לי ש-"הודות" להתקפלות של נתיבי איילון מרבים מהשינויים הטובים שנעשו, חזרנו למערכת מסואבת ומסובכת. מערכת כזו קשה למיפוי וקשה להבנה בגלל סבך הספגטי. אחד המפגעים הראשיים הוא מפגע הא-סימטריות. לעיתים פשוט אין ברירה: כשרחוב הוא חד סטרי, צריך להעביר את הכיוון השני ברחוב אחר. אבל מה הטעם להעביר קו ברחוב חד סטרי כשהכיוון השני עובר מרחק רב משם? מה הטעם בכלל להשתמש ברחוב חד סטרי כשיש רחוב דו-סטרי במרחק 50 מטר משם, וכאילו במפגיע הכיוון השני ממילא משתמש ברחוב דו-סטרי? בשרשור הבא אגיש מספר הצעות לפישוט הקווים הא-סימטריים. תרגישו חופשיים להגיב בהצעות נגד, כולל הטלת ספק בחוסנו הנפשי של מי שכתב שורות אלו. רק אבקש אם תוכלו, שתגיבו לכל הצעה בתת-שרשור שלו ולא כתגובה לשרשור הראשי.
מילא שפירקו את אחד המזלגות, הרי קשה לכנות כגזע את הקטע הקצר שבין בית מעריב ליהודה המכבי. אבל לפחות היו עושים משהו קצת יותר אלגנטי באיזור צומת חולון. לכיוון דרום הקו נוסע עד כיכר הדמעות, פונה ימינה דרך הלוחמים, עוצר בשלוש תחנות לפני שמגיע לוולפסון ואז עולה על איילון דרום. בכיוון השני הקו יורד מנתיבי איילון, עוצר בוולפסון וחוזר לאיילון עד צומת חולון. מה ניתן לעשות? 1) אפשר לוותר על העצירה בוולפסון וצומת חולון ולנסוע ישירות דרך נתיבי איילון – ממילא בקרוב הרכבת תעבור שם ותחבר בין וולפסון לתחנת ההגנה. 2) אפשר כבר להחזיר את קו 26 לנסוע דרך שדרות הר ציון יחד עם 126.